משחקים

../images/Emo103.gifמשחקים../images/Emo103.gif

אז מה, את גיל שלוש כבר עברנו אבל המשחקים איך שהוא נותרו. למה אי אפשר לדבר ישר? למה אי אפשר לעשות את הכל קל יותר? למה צריך "לשחק"? אז נכון בחורות משחקות אבל גם בחורים משחקים, בעצם מה זה משנה מאיזה מין אתה, אני מכירה רבים שלשגע את האדם שמולם הוא דבר לגיטימי לחלוטין. לא ראיתי מעולם ולא רואה טעם לשחק אותה. למה אני מתכוונת?
להגיד שאני אתקשר ו"לשכוח".
לא להרים טלפון כי אני מתקשרת יותר.
להמציא מעריצים.
לתת לו לחיות בערפל. בכ"א,משחקים זה לא לענין. משחקים לא מושכים אותי, לא מעניינים אותי ולא גורמים לרצות את האדם יותר. מי שמשחק- ארגז החול בפינה. אני בעד ישירות <איפה שצריך, לא מופרזת>. "בא לך שנעשה משהו?" מושך אותי הרבה יותר מכל משחק שתשקיעו בו הרבה אנרגיה.
סוף עונת המשחקים.
 

jessy19

New member
../images/Emo45.gif צודקת בהחלט!

אני נגד כל המשחקים האלה. תכל'ס המשחקים האלה גורמים רק להרגשה רעה: בלבול, חוסר ביטחון ועוד המון הרגשות לא נעימות. אז בשביל מה??
 

סקרנית2

New member
../images/Emo45.gifנכון מאוד

אבל לצערי בכל זאת הרבה מאוד משחקים וזה לא בשליטת השני\ה וחבל מאוד
 
ראיתי כאן הרבה אנשים שמתייאשים

ממשחקי האחרים, ורציתי לשתף אתכם בשיטה שלי לנטרול ה"שחקן". ראיתי הרבה השוואות לכיתה ה', אז גם הפיתרון שלי לקוח מזכרונות הילדות. אז, אמא אמרה לי שאם לא מתייחסים - המציקנים מפסיקים להציק. לדעת, אם בן/בת זוג מתחילים לשחק משחקים, עלינו להפסיק לשתף אתו/ה פעולה (אבל לחלוטין), ואז הוא/היא הולכ/ת לאיבוד ומפסיק/ה. אני, למשל, בתחילת כל קשר קובעת לעצמי, שאני מתקשרת ***מתי שבא לי*** (אבל במאה אחוז מתי שבא לי), ולא עוקבת אחרי כמות הטלפונים שלו. מבחינתי, שאהיה המתקשרת היחידה. רוצה לצאת - מתקשרת ומציעה שנצא. לא רוצה - לא נורא. זכותו לא לרצות. זה לא מפריע לי להציע לו לצאת גם מחר. אם הוא לא מתקשר - אז אני מתקשרת, אם בא לי לדבר. אם הוא לא עונה - משאירה הודעה, ואני תמיד מבהירה אם זה חשוב ואם יש לחזור בדחיפות. אם הוא לא חוזר - במקרה של הודעה לא חשובה זה ממש לא מזיז לי, ובמקרה של הודעה חשובה, אני מבהירה באופן חד משמעי, שאני מצפה בפעם הבאה לחזור להודעות דחופות. הרוב המכריע של אנשים סבירים יודעים לכבד בקשות כאלה. בסופו של דבר, זה לא רק שובר את המשחק של ה"משחק", אלא גם מקנה המון יתרונות בתחילת הזוגיות. הרי מי שלא משחק, מי שמתקשר ראשון ומציע ראשון, הוא שבוחר לרוב את תזמוני המפגשים ואת תכניהם. תבדקו זה שווה.
 
אני לא מיואשת יקירתי

סתם היה לי חשק לדבר קצת על הנושא הזה. בחיי, אין שחקנים<לא לטוב ולא לרע, כרגע לפחות> ואם אני מריחה אחד- הוא הולך לשחק בארגז החול, לבד. אני לא מדברת על פלרטוטים ומשחקים קטנים של תחילת קשר אלא על אנשים שחושבים שהאמת היא במקום האחרון.
אנחנו באותו ראש.
 

Sefy

New member
מסכים לחלוטין ../images/Emo45.gif

מעניין שגם אני חשבתי על זה אתמול, אפילו עשיתי רשומה מראש בבלוג, אבל לא היה לי חשק לפרסם אותה. אבל אני מסכים איתך לחלוטין!
 

AlteX

New member
כמובן שהדבר הראשון שרציתי לעשות היה

להוסיף עוד "
" לאוסף, ומצד אחד אני בהחלט נגד משחקים מכווניםמראש, משחקים שנעשים מתוך כוונה ברורה לשחק... אבל מצד שני... מצד שני יש את המשפט הידוע והכ"כ נכון (לדעתי לפחות) שגורס שכל העולם במה ואנחנו השחקנים. אז מי מאיתנו באמת לא משחק אף פעם? קל להגיד, אבל לדעתי הרבה יותר קשה לעשות... אני מדבר כאן לאו דווקא על קשר זוגי, אלא על כל קשר בין בני אדם והמסיכות שאנחנו שמים מתוך פחד, כדי להגן על עצמינו מפגיעה אפשרית או כדי לא לפגוע בצד השני. בכל קשר יש אותם הדברים שאנחנו מעדיפים לשמור בבטן (לפחות בשלבים הראשונים שלו), לכן בסופו של דבר יש הרבה סוגי משחקים... ויש גם משחקים שלא נעשים מתוך כוונה ברורה לשחק, אלא כמנגנון הגנה... אני אישית בעד אמת ורק אמת, תמיד, אבל מצד שני יודע כמה זה קשה לפעמים, אני חוויתי את זה על בשרי לא פעם אחת, ומצד שלישי אני יודע כמה האמת יכולה לפגוע ואני חושב שכן קיימים מקרים בהם עדיף לנסות להמנע ממנה. אז פעם אחת הייתי בקשר זוגי עם בחורה, ומשהו שהיה לה מאוד הפריע לי מאוד. חשבתי שאני אתגבר, אבל לא הצלחתי. הרגשתי שאם אגיד לה את זה, זה מאוד יפגע. התייעצתי גם עם חברה טובה שלי, והיא אישרה את החששות שלי. כשהבנתי שאני לא יכול להמשיך יותר את הקשר, סיימתי אותו בלי להגיד את הסיבה האמיתית. לא נעלמתי, אבל נתתי לזה להראות כאילו אנחנו לא ממש מתאימים מבחינת תחומי עניין וכו' ועשיתי את זה בצורה כזאת שגם היא רצתה לסיים את הקשר. זה היה גם סוג של משחק... מודה באשמה.
 
אני מסכימה איתך...

שים
להודעות שלי בהמשך השרשור שגם מורות על סוג כזה של משחקים...
 
למעלה