../images/Emo103.gif נגד השעון ../images/Emo59.gif
יום חמישי 16:30. אני קובר את ה"קומבינה" במעמקי הבגאז' מתחת לערמה של תיקים ל"שני לילות, זוג + שני ילדים". הגלגלים לבושים 1" לכביש, אבל ברגע האחרון אני מספיק לדחוף גם את צמד ה-IRC 1.95 ופנימיות תואמות. מי יודע. אולי יהיה מצב לשטח. יום חמישי 19:30. אנחנו נוחתים בכפר בלום ומתארגנים בחדרים. כל העמק אפוף ערפל. שלוליות בכל מקום. תחושה לחה ובוצית. נראה לי שאין מצב לשטח בכל מקרה. אני מדבר עם רונן גולן ומדווח לו על מזג האויר באיזור. תחושה של חוסר ודאות. "נראה איך יהיה מחר" אני אומר לו "לפי זה נחליט". יום שישי 18:00. אני פותח חריץ בחלון החדר המחומם ומתלבט... הבוקר התחיל בערפל כבד. רק בסביבות 9:30 הוא החל להתפזר. בילינו יום כיף בארבל, שכלל טיול רגלי וטיול ג'יפים מבוייץ למדי. כבר חושך מוחלט בחוץ ובכל זאת התחושה היא שחלה התחממות. עדיין לא ברור איך יסתמן בוקר שבת ואני מחליט לא להשאר "קרח". אני יוצא. יום שישי 18:33. אני לבוש לרכיבה ויוצא משערי כפר בלום. ארוחת הערב מוגשת בשעה 20:00. זה נותן לי בערך שעה בכדי להספיק להתקלח, להתלבש ולהגיע לארוחה בזמן. בהתחלה תקעתי את שרוולי הרגליים בכיסי החולצה, אבל בסוף החלטתי ללבוש אותם. החלטה גורלית כמעט. מדליק נצנץ אחורי ואת הבימר מלפנים. הבימר מספק תאורת לד כחלחלה ואנמית אבל היא מספיקה בכדי לזהות מבעוד מועד מכשולים בכביש. עושה מסלול מרובע - צפונה על 9978. מזרחה על 9979, עובר את שדה נחמיה ואז, בצומת, דרומה לכיוון שמיר. בצומת שמיר דרומה על 918 לכיוון להבות הבשן. לפני בריכות הדגים של להבות הבשן מערבה על 977 לכיוון נאות מרדכי ואחרי נאות מרדכי שוב צפונה על 9978 חזרה לכפר בלום. בשעה 19:00 אני מסיים סיבוב - 15 ק"מ, מהירות ממוצעת 30 קמ"ש. אני מחליט לצאת לסיבוב נוסף. ליד שדה נחמיה אני קולט שמשעה 18:00 הטמפרטורה צנחה באיזה 4-5 מעלות והקור מתחיל להיות חודר. איזה מזל שלבשתי את השרוולים. ב-19:35 אני עוצר ליד המלון עושה כמה סיבובי שחרור בחניה, קצת מתיחות וטס להתכונן לארוחת הערב. יום שישי 21:00. אני מדבר עם רונן גולן ומסכם יציאה לפנות בוקר לצורך טיפוס לחרמון לא באה מחשבון נוכח הערפל הטיפוסי וצינת הבוקר המקפיאה. מה גם שידרש למסלול כזה חצי בוקר וזה לא משהו שאני יכול להרשות לעצמי - המשפחה דורשת שלג לילדים. אנחנו מסכמים לדחות את החרמון למועד מתאים יותר. שבת בבוקר 6:00. לא יכול לישון יותר. חיידק הרכיבה מציק. מוציא את האף החוצה ומתחלחל - ערפל סמיך מאד וקור צורב. שבת בבוקר 7:15. השמש מתחילה לבצבץ מבעד לערפל ונראה שהוא מתחיל להתפזר. אני מתארגן במהירות ומאלתר מסלול. אני חייב להתייצב לארוחת בוקר ב-9:00 לכל היותר. זה לא משאיר הרבה זמן. נעבוד בשיטת החצי - ארכב לכיוון אחד עד שיעבור חצי מהזמן ובחצי השני אחזור. שבת בבוקר 7:28. אני יוצא מכפר בלום לכיוון דרום. מזג אויר למתאבדים - הערפל עדיין סמיך. הרוח הקפואה והלחה מאיימת לחתוך לי את האזניים. משקפי הרכיבה שלי מתכסים רסס. הערפל נקווה על הקסדה וגולש במורד המצחיה. טיפות גדולותת נתלות בקצות המצחיה, נעות ימינה ושמאלה בקצב הדיווש ומעצבנות לי את העין. אני מטיח את ראשי כל כמה שניות בכדי להפיל אותן. מחזה סוריאליסטי למדי. על כביש 90 אני רוכב דרומה לכיוון צומת כח. הערפל הסמיך לא רק שלא מאפשר לראות, גם לא מאפשר לשמוע. אין את הרחש הזה של המכונית הקרבות. זה מתחיל מזוג פנסים שמבליח לפתע 50 מטר ממולי, מיד לאחר מכן נשמע המנוע ושניה אחרי זה הרכב חולף ונעלם שוב בערפל. אני מצטמרר ונצמד לגדר הבטחון, הרחק ככל האפשר מקו השוליים הצהוב. לא רוצה שאיזה מסטול יגלה אותי על השמשה הקדמית שלו שניה מאוחר מדי. לצומת כח אני מגיע ב-7:50. אני עוזב את כביש 90 ומתחיל לטפס. ב-8:00 אמור להיות זמן המחצית, אבל אני מחשב שקצב הירידה יהיה מהיר פי כמה ולכן "גונב" עוד כמה דקות על חשבון זמן החזרה. מצלם את העמק ה"מעורפל" וממשיך לטפס. ב-8:15 אני מגיע לצומת ישע (מצודת ישע). בגובה 450 מ' כ-400 מטרים מעל כפר בלום אני מחליט שהגיע הזמן לחזור. אני שותה מצלם את הכניסה לשביל ישראל ומתחיל לדהור למטה. הגלישה בחזרה לצומת כח מהירה ואני נושק ל-70 קמ"ש. ב-8:22 אני כבר על כביש 90 ליד שמורת עין תאו ומודיע בטלפון שאני מגיע תוך 10 דקות. הקצב מהיר ובקטע שבין שמורת עין אוזים לצומת גומא אני מצליח להגיע ל-50 קמ"ש. שבת בצהריים 12:35. אני יוצא עם המשפחה מאתר הסקי שבחרמון ומולנו מגיע רוכב על אופני סקוט אפורים ומדהימים. הוא לבוש קל בשביל ה-8 מעלות ששוררות שם. בירידה למג'דל לנווה אטי"ב עולים מולנו עוד 3 רוכבים. כולם עם דאבלים, עומדים על הפדלים ומדוושים באיטיות. גודנס! לעלות 1600 מטר עם דאבל... אני מוריד את הקסדה. פעם עוד נעשה את זה. בטוח. אפילו יותר מזה. חייבים.
יום חמישי 16:30. אני קובר את ה"קומבינה" במעמקי הבגאז' מתחת לערמה של תיקים ל"שני לילות, זוג + שני ילדים". הגלגלים לבושים 1" לכביש, אבל ברגע האחרון אני מספיק לדחוף גם את צמד ה-IRC 1.95 ופנימיות תואמות. מי יודע. אולי יהיה מצב לשטח. יום חמישי 19:30. אנחנו נוחתים בכפר בלום ומתארגנים בחדרים. כל העמק אפוף ערפל. שלוליות בכל מקום. תחושה לחה ובוצית. נראה לי שאין מצב לשטח בכל מקרה. אני מדבר עם רונן גולן ומדווח לו על מזג האויר באיזור. תחושה של חוסר ודאות. "נראה איך יהיה מחר" אני אומר לו "לפי זה נחליט". יום שישי 18:00. אני פותח חריץ בחלון החדר המחומם ומתלבט... הבוקר התחיל בערפל כבד. רק בסביבות 9:30 הוא החל להתפזר. בילינו יום כיף בארבל, שכלל טיול רגלי וטיול ג'יפים מבוייץ למדי. כבר חושך מוחלט בחוץ ובכל זאת התחושה היא שחלה התחממות. עדיין לא ברור איך יסתמן בוקר שבת ואני מחליט לא להשאר "קרח". אני יוצא. יום שישי 18:33. אני לבוש לרכיבה ויוצא משערי כפר בלום. ארוחת הערב מוגשת בשעה 20:00. זה נותן לי בערך שעה בכדי להספיק להתקלח, להתלבש ולהגיע לארוחה בזמן. בהתחלה תקעתי את שרוולי הרגליים בכיסי החולצה, אבל בסוף החלטתי ללבוש אותם. החלטה גורלית כמעט. מדליק נצנץ אחורי ואת הבימר מלפנים. הבימר מספק תאורת לד כחלחלה ואנמית אבל היא מספיקה בכדי לזהות מבעוד מועד מכשולים בכביש. עושה מסלול מרובע - צפונה על 9978. מזרחה על 9979, עובר את שדה נחמיה ואז, בצומת, דרומה לכיוון שמיר. בצומת שמיר דרומה על 918 לכיוון להבות הבשן. לפני בריכות הדגים של להבות הבשן מערבה על 977 לכיוון נאות מרדכי ואחרי נאות מרדכי שוב צפונה על 9978 חזרה לכפר בלום. בשעה 19:00 אני מסיים סיבוב - 15 ק"מ, מהירות ממוצעת 30 קמ"ש. אני מחליט לצאת לסיבוב נוסף. ליד שדה נחמיה אני קולט שמשעה 18:00 הטמפרטורה צנחה באיזה 4-5 מעלות והקור מתחיל להיות חודר. איזה מזל שלבשתי את השרוולים. ב-19:35 אני עוצר ליד המלון עושה כמה סיבובי שחרור בחניה, קצת מתיחות וטס להתכונן לארוחת הערב. יום שישי 21:00. אני מדבר עם רונן גולן ומסכם יציאה לפנות בוקר לצורך טיפוס לחרמון לא באה מחשבון נוכח הערפל הטיפוסי וצינת הבוקר המקפיאה. מה גם שידרש למסלול כזה חצי בוקר וזה לא משהו שאני יכול להרשות לעצמי - המשפחה דורשת שלג לילדים. אנחנו מסכמים לדחות את החרמון למועד מתאים יותר. שבת בבוקר 6:00. לא יכול לישון יותר. חיידק הרכיבה מציק. מוציא את האף החוצה ומתחלחל - ערפל סמיך מאד וקור צורב. שבת בבוקר 7:15. השמש מתחילה לבצבץ מבעד לערפל ונראה שהוא מתחיל להתפזר. אני מתארגן במהירות ומאלתר מסלול. אני חייב להתייצב לארוחת בוקר ב-9:00 לכל היותר. זה לא משאיר הרבה זמן. נעבוד בשיטת החצי - ארכב לכיוון אחד עד שיעבור חצי מהזמן ובחצי השני אחזור. שבת בבוקר 7:28. אני יוצא מכפר בלום לכיוון דרום. מזג אויר למתאבדים - הערפל עדיין סמיך. הרוח הקפואה והלחה מאיימת לחתוך לי את האזניים. משקפי הרכיבה שלי מתכסים רסס. הערפל נקווה על הקסדה וגולש במורד המצחיה. טיפות גדולותת נתלות בקצות המצחיה, נעות ימינה ושמאלה בקצב הדיווש ומעצבנות לי את העין. אני מטיח את ראשי כל כמה שניות בכדי להפיל אותן. מחזה סוריאליסטי למדי. על כביש 90 אני רוכב דרומה לכיוון צומת כח. הערפל הסמיך לא רק שלא מאפשר לראות, גם לא מאפשר לשמוע. אין את הרחש הזה של המכונית הקרבות. זה מתחיל מזוג פנסים שמבליח לפתע 50 מטר ממולי, מיד לאחר מכן נשמע המנוע ושניה אחרי זה הרכב חולף ונעלם שוב בערפל. אני מצטמרר ונצמד לגדר הבטחון, הרחק ככל האפשר מקו השוליים הצהוב. לא רוצה שאיזה מסטול יגלה אותי על השמשה הקדמית שלו שניה מאוחר מדי. לצומת כח אני מגיע ב-7:50. אני עוזב את כביש 90 ומתחיל לטפס. ב-8:00 אמור להיות זמן המחצית, אבל אני מחשב שקצב הירידה יהיה מהיר פי כמה ולכן "גונב" עוד כמה דקות על חשבון זמן החזרה. מצלם את העמק ה"מעורפל" וממשיך לטפס. ב-8:15 אני מגיע לצומת ישע (מצודת ישע). בגובה 450 מ' כ-400 מטרים מעל כפר בלום אני מחליט שהגיע הזמן לחזור. אני שותה מצלם את הכניסה לשביל ישראל ומתחיל לדהור למטה. הגלישה בחזרה לצומת כח מהירה ואני נושק ל-70 קמ"ש. ב-8:22 אני כבר על כביש 90 ליד שמורת עין תאו ומודיע בטלפון שאני מגיע תוך 10 דקות. הקצב מהיר ובקטע שבין שמורת עין אוזים לצומת גומא אני מצליח להגיע ל-50 קמ"ש. שבת בצהריים 12:35. אני יוצא עם המשפחה מאתר הסקי שבחרמון ומולנו מגיע רוכב על אופני סקוט אפורים ומדהימים. הוא לבוש קל בשביל ה-8 מעלות ששוררות שם. בירידה למג'דל לנווה אטי"ב עולים מולנו עוד 3 רוכבים. כולם עם דאבלים, עומדים על הפדלים ומדוושים באיטיות. גודנס! לעלות 1600 מטר עם דאבל... אני מוריד את הקסדה. פעם עוד נעשה את זה. בטוח. אפילו יותר מזה. חייבים.