אממממ....
החתול? לא אין לי מישהו שאני יותר קרובה איתו.... למעשה רק עכשיו שמעתי מאמא שלי שאני עצלנית ומתעללת באחים שלי כי זרקתי לאחד מהם מאפנס על הראש (זאת הייתה הפעם הרביעית שלקחתי את המאפנס כדי לפתוח את הניילון כי אמא שלי התווכה איתו הטלפון אם לאכול אותו עכשיו או בתחנה, אז תוך כדי צעקות מהטלפון {"תן לי לדבר איתה! מזותומרת היא לא פתחה? יש שם שניים תוכל אחד עכשיו ואחד אחר כך!"} ניסיתי לפתוח לו, כל פעם שלקחתי אח שלי צעק שחטפתי לו אז אמא צועקת שאני אחזיר לו תכף ומייד ואני {בצעקות כדי להתגבר על הרעש} מנסה להסביר לו שאני רק פותחת לו. אז בסוף לקחתי את זה {היה פתאום שקט} ואח שלי אמר "אמא אמרה שאם את לא פותחת את זה תחף ומייד היא תחטיף לך!" אז נשברתי! דיי נמאס לי! זרקתי לו את שניהם עם הניילון על הראש! (תזכרו, מדובר בשניי מאפינסים קטנים ורכים,עטופים יחד בניילון נצמד) אח שלי מייד התישב וצעק כאילו מדובר בסכין ולא במאפינס! הוא החליק על הרצפה את הטלפון ואמר לי שאמא רוצה לדבר איתי... אז אחרי שיחה שבו אמא צורחת עלי וצואקת עלי שאני הענש כמו שלא נאנשתי בחיים שלי, ושאני עצלנית, ומטומטמת, ומפגרת, ונמאס לה ממני, ואני מתעללת באחים שלי ושאני עוד אראה מזה, רצתי בבכי אל הטלפון השני כדי לדבר עם אבא , שלא ממש יכל לדבר כי הוא בדיוק נכנס לחנייה של בית החולים(הוא רופא...) חיכיתיי שלוש דקות ומתברר שגם זה יותר מידי כי אבא כבר עבד, ואמא כבר ספרה את המקרה כאילו אני רוצחת סדרתית שמתעללת בבנים שלה! אבא הבטיח לי שב- 4 כשהוא יחזור כולנו נשב ונדבר (משמע נצעק עלייך עד שיגמר לנו הגרון ואז ניתן לך אז העונש הכי חמור ולא קשור שאנחנו מסוגלים) ו"נקשיב לך" (כן בטח! כבר יש לי יותר מידי ניסיון על הישיבות המשפחתיות האלו). אז ניסיתי להתכונן נפשים, לזמן של חודש בידוד מכול מכשיר חשמלי, ופי שניים יותר ריבים בבית ובאותו זמן דאגתי להסביר לאח שלי האם אני אסבול, הוא יסבול. ואז פשוט התחלתי לבכות, עד שחשבתי שכבר לא יכול להיות משהו כל כך רע שההורים שלי יעשו לי, אז שקלתי בריחה מהבית (אין לי סיבה להיכנע להתנהגות לא אחראית כל כך בגלל תנודות רגשיות ופגיעה נפשית) ,התיישבתי למחשב ובדקתי מה חדש..... אני ממש שונאת כרגע את ההורים שלי (אבל זה בטוח זמני), את האחים והאחיות שלי אני שונאת באופן קבוע.