סקר השבוע

../images/Emo103.gif ../images/Emo35.gifסקר השבוע ../images/Emo35.gif ../images/Emo103.gif

תארו לעצמכם שהאח/ות לפתע מודיעים שהם נוסעים רחוק לתקופה ארוכה. איך תגיבו להודעה
האם אתם תכעסו ותהיו עצובים או דווקא תשמחו שנפטרים סופסוף מהאח/ות
האם תעשו לכבודם משהו לרגל הנסיעה
סמנו את התשובה הנכונה ביותר עבורכם באופציית הסקר ופרטו את התשובה פה בשרשור
 

סינטטית

New member
אני לא אהיה עצובה,

אני כן אתגעגע בזמן שהיא לא תהיה פה, אבל אם זה משהו שהיא החליטה כנראה שזה משהו שהיא רוצה ואני אשמח בשבילה.
 
אני חושבת שההגדרה המדוייקת תהיה ריקנות

מגיל צעיר מאוד אחותי ואני היינו רוב הזמן ביחד ביחד בבית בלי ההורים ויש לנו תרבות שלמה, ביטויים שלנו, מסורות שלנו, התנהגויות שלנו. מצד שני יש את הריבים ואת הדברים שמשגעים אותי בתור אחות קטנה, שלפעמים גורמים לי להרגיש שלא היה מזיק לי חופש ממנה. כעיקרון מה שאני מנסה להגיד, שאם אחותי תחליט לטוס לתקופה ארוכה לחו"ל יהיה לי ממש קשה לא לראות אותה ולדבר איתה כל יום כמו שאני רגילה, אבל בו-זמנית אני מאמינה שתהיה שם סוג של הקלה, של שחרור. אבל אני אהיה בעיקר עצובה. ואין שום ספק שאני אעשה משהו לכבוד הנסיעה, איזה פרידה, ובטוח גם אתן לה משהו לנסיעה, מתנה סמלית כלשהי, סביר להניח משהו שכולל בדיחה פרטית של שתינו.
 
מסכימה בהחלט../images/Emo70.gif

ריקנות זו ההגדרה המתאימה..
קשה לי לתאר מצב כזה, כשאחותי עברה דירה [סך הכל לעיר אחרת] הרגשתי שמחה, לא יכולתי לחכות לרגע שיהיה לי חדר משלי
אך כשאחי הודיע שהוא עובר לא רציתי ממש להאמין שזה קורה.. אבל באיזשהו מקום התרגלתי לעניין וזה אפילו נעים לפגוש אותו פעמים-שלוש בשבוע. מכאן ועד לארץ אחרת, זה נראה לי קשה מדיי. עצוב מדיי. ריק מדיי. לא הייתי רוצה לגרום לריחוק הזה או שאחד האחים יגרום לכך. ואם זה כבר קורה - לא אתן לו ללכת בהרגשה רעה, אפרגן לו, בטח ובטח שאעשה לו מסיבה עם האנשים היקרים לו ואדאג שכל אחד יגיע עם מתנה
 

עדיגונן

New member
ייייייייייייייששששששששששש

סוף כל סוף כל סוף!!!! מתי אתם הולכים? שבועיים... אוף.... (מבט כועס מאמא) אני אמממ.... אתגעגע.... (רצה לחדר, נועלת את הדלת ופותחת בריקוד מטורף עם התיכי המסכן והמבוהל שלי תוך כדי קריאות יש! יש! יש!) כן אני מגעילה... אין דינמיקה טובה בין האחים והאחיות אצלינו!
 

עדיגונן

New member
אממממ....

החתול? לא אין לי מישהו שאני יותר קרובה איתו.... למעשה רק עכשיו שמעתי מאמא שלי שאני עצלנית ומתעללת באחים שלי כי זרקתי לאחד מהם מאפנס על הראש (זאת הייתה הפעם הרביעית שלקחתי את המאפנס כדי לפתוח את הניילון כי אמא שלי התווכה איתו הטלפון אם לאכול אותו עכשיו או בתחנה, אז תוך כדי צעקות מהטלפון {"תן לי לדבר איתה! מזותומרת היא לא פתחה? יש שם שניים תוכל אחד עכשיו ואחד אחר כך!"} ניסיתי לפתוח לו, כל פעם שלקחתי אח שלי צעק שחטפתי לו אז אמא צועקת שאני אחזיר לו תכף ומייד ואני {בצעקות כדי להתגבר על הרעש} מנסה להסביר לו שאני רק פותחת לו. אז בסוף לקחתי את זה {היה פתאום שקט} ואח שלי אמר "אמא אמרה שאם את לא פותחת את זה תחף ומייד היא תחטיף לך!" אז נשברתי! דיי נמאס לי! זרקתי לו את שניהם עם הניילון על הראש! (תזכרו, מדובר בשניי מאפינסים קטנים ורכים,עטופים יחד בניילון נצמד) אח שלי מייד התישב וצעק כאילו מדובר בסכין ולא במאפינס! הוא החליק על הרצפה את הטלפון ואמר לי שאמא רוצה לדבר איתי... אז אחרי שיחה שבו אמא צורחת עלי וצואקת עלי שאני הענש כמו שלא נאנשתי בחיים שלי, ושאני עצלנית, ומטומטמת, ומפגרת, ונמאס לה ממני, ואני מתעללת באחים שלי ושאני עוד אראה מזה, רצתי בבכי אל הטלפון השני כדי לדבר עם אבא , שלא ממש יכל לדבר כי הוא בדיוק נכנס לחנייה של בית החולים(הוא רופא...) חיכיתיי שלוש דקות ומתברר שגם זה יותר מידי כי אבא כבר עבד, ואמא כבר ספרה את המקרה כאילו אני רוצחת סדרתית שמתעללת בבנים שלה! אבא הבטיח לי שב- 4 כשהוא יחזור כולנו נשב ונדבר (משמע נצעק עלייך עד שיגמר לנו הגרון ואז ניתן לך אז העונש הכי חמור ולא קשור שאנחנו מסוגלים) ו"נקשיב לך" (כן בטח! כבר יש לי יותר מידי ניסיון על הישיבות המשפחתיות האלו). אז ניסיתי להתכונן נפשים, לזמן של חודש בידוד מכול מכשיר חשמלי, ופי שניים יותר ריבים בבית ובאותו זמן דאגתי להסביר לאח שלי האם אני אסבול, הוא יסבול. ואז פשוט התחלתי לבכות, עד שחשבתי שכבר לא יכול להיות משהו כל כך רע שההורים שלי יעשו לי, אז שקלתי בריחה מהבית (אין לי סיבה להיכנע להתנהגות לא אחראית כל כך בגלל תנודות רגשיות ופגיעה נפשית) ,התיישבתי למחשב ובדקתי מה חדש..... אני ממש שונאת כרגע את ההורים שלי (אבל זה בטוח זמני), את האחים והאחיות שלי אני שונאת באופן קבוע.
 

happy00

New member
נשמע שאת במצב מאוד קשה

במקרה את גם תיכוניסתית בשביתה שנמצאת כל היום בבית?
 

עדיגונן

New member
/tapuzforum/images/emo6.gif

כן! הזמן הטוב בחיים שלי! אני פחות או יותר לבד עד שאחותי הגדולה מתעוררת (מה שקורה בערך ב- 2). אני די בטוחה שזה לא קשור אל השביתה, דווקא בה המצב יותר טוב... חוץ ממה שקרה הבוקר... ומה שקרה אתמול בערב. המצב באמת יותר טוב מסיבה פשוטה, אני כל היום שוכבת במיטה, דלת נעולה, אור סגור, עושה קולות של שטיח :-D שאלה, פעם הרגשתם שההורים מפלים אותכם לטובת האחים הקטנים? (יש לזה דוגמאות רבות מספור) או לגדולות? ( כי הן גדולות יותר,מסכנות יותר או חזרו אתמול מאוחר מהמועדון אז הן עיפות... ?הגעתי למסקנה... אני ממש מפונקת ;-)
 
למעלה