0 דרורוש 0
New member
../images/Emo104.gifהקרב המושתק של בית"ר בגטו ורשה
בעוד הציבור הישראלי מודע רק למאבקם של אנשי אנילביץ' בגטו ורשה נגד הקלגס הנאצי, הרי שמאבק נוסף, הירואי לא פחות, של אנשי בית"ר הושתק במכוון ע"י גורמים פוליטיים במשך עשרות שנים. מחקר חדש של פרופ' ארנס. בבניין המרכזי שבכיכר מורנבסקי שבורשה התבצרו עשרות יהודים, הניפו את הדגל הציוני, שלימים הפך לדגל המדינה ודגל פולין ופתחו בקרב הירואי מול גייסות הקלגס הנאצי שנכנס לגטו. הקרב בו חוסלו למעלה משישים לוחמים יהודיים כמעט ונמחק לחלוטין מדפי ההיסטוריה ביד מכוונת. בעוד הציבור הישראלי מכיר את סיפור מרד גטו ורשא המפורסם, ובראשו עמד מרדכי אנילביץ' הרי שמסתבר ממחקר אותו ביצע פרופ' משה ארנס, מי שהיה בעבר שר החוץ של מדינת ישראל ושגרירה בארצות הברית, שקרב הירואי לא פחות, ואולי אף יותר הועלם מעל דפי ההסטוריה. בשיחה מקרבת כיכר הלחימה בוורשה עם כתבנו שמעון כהן אומר פרופ' ארנס כי זהותם הפוליטית של הלוחמים כאנשי בית"ר ושלוחיו של ז'בוטינסקי הביאה לכך שהציבוריות הישראלית העדיפה להתעלם מהלוחמים בכיכר מורנבסקי ולהתמקד בלחימתם של מרדכי אנילביץ' ואנשיו. ארנס מספר שהלוחמים בפיקודו של פבלו פרנקל היו ברובם אנשי בית"ר, הם נקראו אנשי אצ"י, הארגון הצבאי יהודי, והם שביצעו את עיקר הלחימה מול הגייסות הנאציים שנכנסו לגטו. עוד הוא מספר כי עוד בטרם הקרבות ביקשו לחבור למאבק משותף נגד הנאצים אולם נדחו על ידי אנשיו של אנילביץ' בשל הויכוח הפוליטי "הם כינו אותם פשיסטים ולא רצו להתאחד איתם מול הנאצים". ארנס משייך את הויכוח בין אנשי אנילביץ' לאנשי פרנקל להאשמותיה של התנועה הציונית כלפי הרוויזיוניסטים כרוצחיו של ארלוזורוב. "מדהים רק לראות שהויכוח הזה השתחל עד לתוך הגטו והמאבק", אומר ארנס. "הגרמנים נכנסו לרחובות הגטו ב-19 באפריל והחל קרב קשה וארוך של ארבעה ימי לחימה רצופים. הלוחמים נערכו מראש ולכן היו להם שתי מכונות ירייה ונשק קל אבל הגרמנים הגיעו מצוידים היטב וכעבור ארבעת הימים הצליחו להרוג למעלה משישים הלוחמים שהיו במקום". לשאלת כתבנו מדוע לא לחמו אנשי תנועת בית"ר על מנת להוציא את סיפור הקרב לאור אומר ארנס כי המפלגה היתה עלובה וחסרת כוחות למאבק מול האליטות ששלטו במדינה על שלוחותיה השונות ונתנו יד להשתקת הסיפור. לצורכי מחקרו אסף פרופ' ארנס מידע מעדויות ומסמכים רבים המתעדים את התקופה ואת שהתרחש בה. כעת, עם תום מחקרו מקווה ארנס שתסתיים ההתעלמות מלחימתם העיקשת של אנשי פרנקל הבית"רי. לדבריו מאבקו להכרה בקרב הביאה להכרה רשמית של 'יד ושם' ולהכרת ממשלת פולין שהציבה בכיכר מורנבסקי שלט מכובד המציין את דבר הקרב הנשכח. בימים הקרובים מתכוון מכון ז'בוטינסקי לקיים ערב עיון אודות הקרב הנשכח ההוא ומחקרו של ארנס. בכנס יטלו חלק ארנס עצמו, האלוף במיל. יעקב עמידרור, ד"ר לורנס ויינבאום וד"ר שרה אוסצקי לזר. הארבעה ידונו בכותרת המחקר החדש – הערכה מחדש של מרד גטו ורשה.
בעוד הציבור הישראלי מודע רק למאבקם של אנשי אנילביץ' בגטו ורשה נגד הקלגס הנאצי, הרי שמאבק נוסף, הירואי לא פחות, של אנשי בית"ר הושתק במכוון ע"י גורמים פוליטיים במשך עשרות שנים. מחקר חדש של פרופ' ארנס. בבניין המרכזי שבכיכר מורנבסקי שבורשה התבצרו עשרות יהודים, הניפו את הדגל הציוני, שלימים הפך לדגל המדינה ודגל פולין ופתחו בקרב הירואי מול גייסות הקלגס הנאצי שנכנס לגטו. הקרב בו חוסלו למעלה משישים לוחמים יהודיים כמעט ונמחק לחלוטין מדפי ההיסטוריה ביד מכוונת. בעוד הציבור הישראלי מכיר את סיפור מרד גטו ורשא המפורסם, ובראשו עמד מרדכי אנילביץ' הרי שמסתבר ממחקר אותו ביצע פרופ' משה ארנס, מי שהיה בעבר שר החוץ של מדינת ישראל ושגרירה בארצות הברית, שקרב הירואי לא פחות, ואולי אף יותר הועלם מעל דפי ההסטוריה. בשיחה מקרבת כיכר הלחימה בוורשה עם כתבנו שמעון כהן אומר פרופ' ארנס כי זהותם הפוליטית של הלוחמים כאנשי בית"ר ושלוחיו של ז'בוטינסקי הביאה לכך שהציבוריות הישראלית העדיפה להתעלם מהלוחמים בכיכר מורנבסקי ולהתמקד בלחימתם של מרדכי אנילביץ' ואנשיו. ארנס מספר שהלוחמים בפיקודו של פבלו פרנקל היו ברובם אנשי בית"ר, הם נקראו אנשי אצ"י, הארגון הצבאי יהודי, והם שביצעו את עיקר הלחימה מול הגייסות הנאציים שנכנסו לגטו. עוד הוא מספר כי עוד בטרם הקרבות ביקשו לחבור למאבק משותף נגד הנאצים אולם נדחו על ידי אנשיו של אנילביץ' בשל הויכוח הפוליטי "הם כינו אותם פשיסטים ולא רצו להתאחד איתם מול הנאצים". ארנס משייך את הויכוח בין אנשי אנילביץ' לאנשי פרנקל להאשמותיה של התנועה הציונית כלפי הרוויזיוניסטים כרוצחיו של ארלוזורוב. "מדהים רק לראות שהויכוח הזה השתחל עד לתוך הגטו והמאבק", אומר ארנס. "הגרמנים נכנסו לרחובות הגטו ב-19 באפריל והחל קרב קשה וארוך של ארבעה ימי לחימה רצופים. הלוחמים נערכו מראש ולכן היו להם שתי מכונות ירייה ונשק קל אבל הגרמנים הגיעו מצוידים היטב וכעבור ארבעת הימים הצליחו להרוג למעלה משישים הלוחמים שהיו במקום". לשאלת כתבנו מדוע לא לחמו אנשי תנועת בית"ר על מנת להוציא את סיפור הקרב לאור אומר ארנס כי המפלגה היתה עלובה וחסרת כוחות למאבק מול האליטות ששלטו במדינה על שלוחותיה השונות ונתנו יד להשתקת הסיפור. לצורכי מחקרו אסף פרופ' ארנס מידע מעדויות ומסמכים רבים המתעדים את התקופה ואת שהתרחש בה. כעת, עם תום מחקרו מקווה ארנס שתסתיים ההתעלמות מלחימתם העיקשת של אנשי פרנקל הבית"רי. לדבריו מאבקו להכרה בקרב הביאה להכרה רשמית של 'יד ושם' ולהכרת ממשלת פולין שהציבה בכיכר מורנבסקי שלט מכובד המציין את דבר הקרב הנשכח. בימים הקרובים מתכוון מכון ז'בוטינסקי לקיים ערב עיון אודות הקרב הנשכח ההוא ומחקרו של ארנס. בכנס יטלו חלק ארנס עצמו, האלוף במיל. יעקב עמידרור, ד"ר לורנס ויינבאום וד"ר שרה אוסצקי לזר. הארבעה ידונו בכותרת המחקר החדש – הערכה מחדש של מרד גטו ורשה.
