אני באמת שמחה בשבילך...
מה את רוצה בדיוק שאספר לך ? מתענינת בכאב ? רוצה לחטט בפצעים מדממים ? רוצה לדעת איך חשה "האשה האחרת" ? רוצה לדעת איזה צבע יש לזריחה אחר לילה שלם של בכי ? איזה תחושה נהדרת זאת לשבת ליד טלפון שעות,להמתין שיצלצל,ובלבך לדעת את האמת המרה שהוא ימשיך לדמום ? רוצה לחלוק את כאבי ? תודה,באמת שאינני צריכה את רחמייך,או את השתתפותך,האמיתית או המזויפת,בכאבי. אני מטילה ספק בכך שלא התנסית בכך בעצמך בשלב כל שהוא במהלך חייך,ואם נחסך הדבר ממך,ראי עצמך ברת מזל.... נמאס לי מכל החטטנות האובססיבית בי ובקדוש,וכן,היינו יחדיו מליל אמש,וכן,אני בוכה עכשיו ליד המחשב-פיסת מידע שאולי תגרום לך להנות,את אוהבת "סיפורי אהבה".... וכן,כמו תמיד הוא עזב,היה צריך להחזיר את האופנוע שלווה מחבר מליל אמש,וכן,המתנתי שעה ארוכה קפואה מאימה שלא תוכלי אפילו להתחיל ולדמיין,עד שהתקשר והודיע שחזר בשלום לירושלים,וכן,אני יודעת ששוב לא אשמע ממנו עתה לתקופה,ולא בגלל שהוא מתאכזר,החיים אינם כה מלודרמתיים,לו הדברים היו תלויים בו הכל היה נראה אחרת,ואין זה נסיון נואל שלי לתרץ או ליפות את המציאות,אני רואה אותה כפי שהיא,חסרת רחמים,מכאיבה ואכזרית,לכל אחת מאיתנו יש את המציאות שלה,ואינני רוצה לדעת מה המציאות שלך,אל תעלבי,אך אינני מתעניינת בחייך ולו לרגע אחד,סליחה. מה עוד את רוצה לדעת ? למה אני חפצה במערכת הזאת ? לא מחוסר ברירה,הברירה היא שלי ואך שלי,אני יכולה מחר למצא לו תחליף,אני מתארת לעצמי שאינני צריכה להסביר לך מה טיבם של תחליפים... מה עוד תרצי לדעת ? על אלו שאלות חטטניות לא עניתי ? מקווה שלא אאכזבך בכך שלא אתאר לך את השעות הגנובות שלנו יחדיו, מצטערת,אך יש לנו זכות לשמור לעצמנו את המעט השייך לנו. מה עוד תחפצי לדעת ? אם אצליח להרדם הלילה ? אם אשב לכתוב במשך שעות,עד שהאותיות יטשטשו מולי,עד שחצי סומא אחדול מכתיבתי ואשב ממתינה לעלות השחר ? מה עוד תרצי לדעת ? מה החסרתי ממך ? את הכאב האמיתי אחסוך לך,הוא שלי,מצטערת,אינני חושבת שתביני אותו באמת,ובכל מקרה אינני חפצה בך כשותפה למאומה,רק שתחדלי לחטט בפצעים המדממים,הם אך התחילו להגליד,וכבר פתחתים מחדש,מבחירתי,אך הם שלי,לא שלך,והכאב הוא כאבי ולא כאבך,אני בחרתי במה שבחרתי,ולא אשקר ואומר שאני משוכנעת שבחירתי הגיונית,אך יודעת את שאין הרבה במשותף להגיון ולאהבה... מה עוד לא חלקתי כאן? מה עוד תחפצי לדעת ? אני סטודנטית לספרות ופילוסופיה,כותבת ומפרסמת מזמן לזמן,את שמי האמיתי אני מעדיפה לשמור חסוי,אני בת עשרים ושמונה,רווקה,נראית נהדר,ולא מאמינה באמונות טפלות,ואינני כותבת לך כאן על מנת לשתפך,או לגרום לך לקנא,רק להבהיר לך עד כמה "סיפור אהבה" יכול להיות שונה ממה שאולי דמיינת לעצמך... צר לי אם לא עניתי על ציפיותיך,אך זה טיבי,ואין לי כוונה להשתנות למענך או למען אף אחד או אחת באשר הם שם. ל"פסיכו" אין תפקיד כל שהוא בסיפורנו,הוא ידיד טוב ותו לאו,מצטערת לאכזבך אם חשבת אחרת. בזאת סימתי,אני מקווה שמעתה תניחו לנו,יש לכם את האמונות הטפלות להתעסק בהן,אנא עזבו אותנו לנפשנו. בתודה
LADY BELLADONA