צופיפניקיות
New member
../images/Emo104.gif יום החייל ../images/Emo104.gif - היה שווה!
הגדוד שלנו ממש לקח ברצינות את יום החייל הזה... יום ליפני היתחלקנו לצוותים של 3-4 אנשים והלכנו לעמוד בכל הרשתות מזון... יצאנו כבר בארבע, כדי שגדודים אחרים לא ייתפסו לנו את המקום... הלכנו לחמישה מקומות ובשניים מהם עשו קצת באלגן אז העיפו אותם מישם...
אני הייתי עם עוד שלוש חברות במגה היינו שם עד 22:30!!! והצלחנו לאסוף *תחזיקו חזק* ארבע עגלות מפוצצות בממתקים!!! (היו כמובן הרבה אנשים קמצנים מעצבנים - ש"אני לא מדברת עיברית" או "אוי שכחתי ליקנות" אבל רואים שכל העגלה שלו מפוצצת ממתקים וכו´...) בשאר המקמות אספו עוד איזה ארבע עגלות בסך הכל, ככה שהיה לנו ממש מלא ממתקים!!! אבל הייתה בעיה - איך מכניסים את כל זה לאוטו??? מילינו את הבאגז´ עד שלו היה מקום לידחוף שם סיכה ואח"כ שלוש בנות ניכנסו מאחורה ושמנו את כל הממתקים עליהם עד שלא ראו אותן, הן לא ראו כלום ובקושי היה להם אוויר לינשום... (בדרך מישהי שאלה איפה אנחנו, אז המדריך שלי אומר: "תגידי, ראית פעם תפוצ´יפס מדבר?") כשהגענו לאזור פירקנו הכל בבית של המדריך והיו שם כבר הממתקים שאספו האחרים - אנחנו רואים את כל המיטבח והסלון שלו מוצפים בשקיות ממתקים... אין מקום לשים רגל... ועוד היה לו מקרר שלם מלא שוקולדים.... טוב, הגענו ליום שלישי - היום ה"רישמי" בו אוספים ממתקים, אחרי קצת באלגן היתחלקנו למי שהולך לחנויות ומי נישאר לאסוף באזור. לי יצא שוב ללכת למגה... ביגלל שלא היה לנו כ"כ זמן (מ4 וחצי עד 7) אספנו רק עגלה וחצי וכמונו גם הזוג מהחנות השנייה... כשהגענו לשבט והתחלנו ליפרוק את הממתקים אנחנו קולטים שלכל אחד מהגדודים יש שולחן עם ערימה קטנה של ממתקים ולנו יש ארבעה שולחנות עם הר עצום של ממתקים... היה ברור לנו שאנחנו הולכים לקחת את התחרות הזו בגדול!!! אבל המרכז הנחמד שלנו לא חשב ככה... הוא החליט שכל מה שאספנו ביום שני (וזה היה כימעט הכל) לא מישתתף בתחרות... אחרי זה הוא עוד הוסיף שגם מה שאספנו באותו היום מחוץ לאזור לא מישתתף בתחרות... היבאסנו, והמדריך הלך לדבר איתו, ובנתיים ניסינו בשקט בשקט בלי שאף אחד ייראה להעברי דברים מהערימה של "מחוץ לאזור" לערימה של מה שאספנו באזור... (למרות שגם רק איתה יכלנו לנצח, אבל שיהיה ליתר ביטחון...) אבל ממש מייד הפסקנו כי המרכז קלט שהערימה פיתאום גדלה קצת... טוב ספרו בדקו... עכשיו ת"ס, אנחנו כל הת"ס היינו בטוחים שזכינו היינו מאושרים ולמקומות השני והשלישי אפילו שרנו "זה לא זה לא זה לא נורא..." הגיע הרגע... מכריזים על המנצחים, אנחנו גבר עומדים מוכנים להיכנס לרחבה ולעשות "אחים" ופיתאום זו שאחראית על היום הזה אומרת: "היה לנו תיקו יש שני מנצחים גדוד ט´ וגדוד ח´" החתים אספו בקושי ארגז וחצי ואיחרו בשעה זה לא פייר!! כולנו צעקנו עליה ועל המדריך והמרכז והחתים ניכנסו לרחבה והתחילו לחגוג, מאניקים רמאים!!!! הם רימו, הם גם איחרו בשעה וגם ביגלל שסופרים את הממתקים לפי כמות ממתקים לחניך אז חלק מהחניכים שאספו הלכו הבייתה כדי שזה יראה יותר ממתקים.... איזו רמאים הם!!!! אז החלטנו שאנחנו לוקחים את כל הממתקים שלנו אלינו ושולחים לבד לדובדבן ושהשבט יעשה מה שבא לו עם הממתקים של שאר הגדודים... התחלנו להעביר את הממתקים לחדר שלנו (וואו עוד לא סיפרתי על החדר - בהודעה הבאה...) ופשוט לא היה איפה לידרוך שם כל הזמן זרמו עוד ועוד ממתקים, אנחנו מילנו את החדר כולו בממתקים שפשוט לא רואים שם כלום - לא ריצפה לא ספות לא שולחנות - מוצףץץץ והממתקים של השבט - איזה ארבעה וחצי שקים עם כמה ממתקים וקופסאות שימורים, עכשיו הם יכלו ליראות שבלי הממתקים שלנו אין להם כלום - ככה שלנו הגיע לזכות ולא לח´!!! אבל שיכלו ל**** אנחנו נישלח את שלנו לדובדבן והם בטח יתפדחו לישלוח לתותחנים כזה קצת וייתנו את זה לנו...
זהו... חזרנו הבייתה עצבנים אבל מעודדים מיזה שבפעם הראשונה תיפקדנו בתור שיכבה והראנו לכולם את הכוח שלנו כשאנחנו מאוחדים (זה מה שאמר המדריך...) נועה.
הגדוד שלנו ממש לקח ברצינות את יום החייל הזה... יום ליפני היתחלקנו לצוותים של 3-4 אנשים והלכנו לעמוד בכל הרשתות מזון... יצאנו כבר בארבע, כדי שגדודים אחרים לא ייתפסו לנו את המקום... הלכנו לחמישה מקומות ובשניים מהם עשו קצת באלגן אז העיפו אותם מישם...
