בואו נעלה זכרונות ממלחמת יום-כיפור

[מעוז בודפשט 1973]

../images/Emo104.gif../images/Emo104.gif בואו נעלה זכרונות ממלחמת יום-כיפור

בעוד יומיים (לפי התאריך העברי) ימלאו 37 שנים למלחמה הזו אשר שינתה את האומה,את צה"ל ואת התקשורת הישראלית ("כלב השמירה" אשר "שקע בתרדמה עמוקה" לאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת-הימים ו"חטף סטירה מצלצלת" במלחמת יום-כיפור).

 

[yehuda7K]

מלחמת יום כיפור ניפצה האשליה שאנו מעצמה צבאית

מלחמת יום כיפור ניפצה האשליה שאנו מעצמה צבאית אבל במחיר הרוגים כבד. בד"כ התמקדו בשאלה איך זה שהופתענו, אבל מעבר לכך התברר שהצבא שלנו פשוט לא טוב מספיק, ומזלנו שהאויבים שלנו הם צבאות ערבים גרועים עוד יותר, ולא אנגליה או גרמניה וכ"ו. היו בצבא איים של מצוינות כמו רמת הטייסים או המקצוענות של צוותי הטנקים. אבל האיים האלה היו מעטים והתפקוד של רוב הפיקוד היה גרוע. במובנים מסוימים למדנו לקח כמו לוחמה אלקטרונית של חיל האויר (שהתבטאה בהצלחה אדירה במלחמת לבנון 1982) או דגש על קרב משולב לעומת לוחמת טנקים בלבד במלחמת יום כיפור. אבל לא נראה שביצועי הפיקוד השתפרו אם לשפוט לפי מלחמת לבנון 2006. גם התקשורת לא השתפרה ומעט מאוד עיתונאים חושבים וכותבים דברי טעם.. ניקח לדוגמא את האלוף טל, שתמיד זכה לעיתונות אוהדת, למרות שבצד זכויותיו הגדולות, היה לו חלק גדול בתפיסות ובהכנות הגרועות של צה"ל למלחמת יום כיפור. מענין שאיתן הבר כתב השבוע ב"ידיעות" על קצינים שלנו ממלחמת יום כיפור, שבמשך כל חייהם אח"כ הקדישו זמן ומאמץ לטיהור שמם ע"י קידום הגרסה שלהם למלחמה. בין השאר ציין את האלוף טל שכל שבוע נפגש עם רמ"ח הסטוריה בצבא. יהודה

 

[אורי-]

ניפוץ האשליה וחטא הגאווה

האם הצבא כצבא לא טוב מספיק, או שהדרך בה הוא הופעל לא התאימה? חוזקה של כל מערכת נבחן על פי המרכיבים החלשים שלה, אבל צבא מורכב בעיקר מהחיילים הפשוטים - והשאלה היא כיצד המפקדים יפעילו אותו. כמו שנראה, הבעיה ביום כיפור כמו ב2006, היא בדרך בה הפעילו את הצבא ולא ביכולות הלחימה עצמן של היחידות. (ויש את הטענה שחוסר ההכנה של מדינות ערב, הביא לעצירת המתקפה שלהם ואיפשר לצה"ל להיערך ולתקוף מחדש.) אגב, אפשר לבחון מי הצבא הטוב יותר, אבל זה לא שונה מהותית מלבחון מי הצבא הטוב פחות... התוצאות יישארו דומות. אבל אולי הנקודה היא שהלקחים צריכים להיות שונים בתכלית. ניצחון צבאי לא תמיד מושג בגלל עדיפות ברורה של הצבא - גם רומל המצביא הדגול, ניצח חלק מהקרבות עקב פסיכולוגיה ולא בזכות כוח צבאי. (ואת זאת טענו גם מבקריו בקרב הצבא הגרמנית. ההבדל בין אופורטוניזם לכישלון, או כמו הקלישאה "בין צל"ש לטר"ש".) וגם ארצות הברית, שהיוותה גורם משמעותי בניצחון מלחמות העולם, לא הצליחה להשפיע על ויאטנם ומתקשה מאוד היום באיזור המפרץ רבתי. ואולי כי שם לא מדובר ב"מלחמה", אלא ב"לחימה"? האם מלחמת העולם השניה היא תוצאה של גרמניה חזקה יותר, או תוצאה של אירופה ששרויה בחטא גאווה, מאמינה שגרמניה עדיין חלשה/ גרמניה לא באמת תתקיף/ גרמניה תעצור אחרי כמה כיבושים לא משמעותיים? האם מלחמת העולם הראשונה, היא דוגמא אחרונה למה שקורה כששני הצבאות דומים מבחינת עוצמתם ואופן ניהולם, ואין הפתעות? (הקרב על הסום ממחיש את הנקודה - התקפה בריטית נכשלה, הגרמנים יצאו למתקפה שנכשלה גם היא והתוצאות היו דומות מאוד).

 

[yehuda7K]

הבעיה היתה גם הגנרלים וגם מוכנות היחידות

,הבעיה היתה גם הגנרלים וגם מוכנות היחידות. לגבי הגנרלים, ניקח לדוגמא את האלוף אדן שדיווח על "הצלחת" התקפת אוגדתו ב 8.10 כאשר בפועל ההתקפה נכשלה מכיון שתוכננה בצורה תמוהה עם מעט מאוד כוחות, או האלוף גורודיש שמונה לתפקיד אלוף פיקוד הדרום למרות שידעו שאינו ברמה הראויה. גורודיש היה עסוק בחיפוש מיקום המאמץ העיקרי של המצרים כאשר היו לנו התוכניות המצריות במלואם וידענו שאין מאמץ עיקרי אלא לחימה לכל אורך תעלת סואץ. גם היחידות לא הוכנו כראוי למלחמה, למרות שהחילים כבודדים נלחמו היטב. לא היה מספיק ציוד ונשק בימ"חים, צבא היבשה הוזנח חוץ מיחידות הטנקים בהשפעת האלוף טל וחבריו. ההזנחה התבטאה בכך שטילי הנ"ט היו רק ביחידה אוגדתית קטנה ובעצם לא היה להם אפקט (וגם הבזוקות הנחותות היו בכמות קטנה) , למרות שידענו על טילי הנ"ט המצרים לא התכוננו להם, לא היה כמעט ציוד ראית ליילה, גשר הגלילים היה אסון וחסידיו השוטים גם התנגדו להכנת אלטרנטיבות לגשר, המודיעין שהיה לא הגיע ליחידות ( הגדוד של יצחק מרדכי נלחם ללא מודיעין בחווה הסינית ספג הרוגים רבים), החילים שאינם חי"ר לא ידעו להילחם בנשק האישי (למשל להגן על עצמם מפני חי"ר מצרי), צברנו הרוגים בגלל היעדר משמעת קשר, ועוד ועוד. ניתן להגיד שהמצרים והסורים היו מצוידים טוב יותר גם באיכות ובודאי בכמות , פרט לטנקים. הדברים אמורים גם לגבי חיל האויר. ספקטור שהיה מפקד טייסת פנטומים במלחמה טוען בספרו שהאויב הכי גדול של חיל האויר במלחמה היה מפקדת חיל האויר. למזלנו הטיסים עצמם היו טובים אבל הרבה מהשאר לא היה בסדר. חיל האויר לא היה מאורגן לתקיפת מטרות קרקע, תכנון התקיפות להשמדת טילי הל"א הערבים היה כושל ועוד. כתבת ש"ניצחון צבאי לא תמיד מושג בגלל עדיפות ברורה של הצבא". המנצח הוא זה שהיתה לו עדיפות במקום המכריע גם אם בחשבון כללי היה נחות. זו הדרך שבה רומל השיג את נצחונותיו. במלחמת העולם הראשונה 2 הצדדים שגו במחשבה מאובנת (פרט לחודש הראשון) וכמסקנה מכך הגרמנים עברו ל"בליץ". ארה"ב נכשלה בויטנאם , בעיראק ובאפגניסטן כי אינם מבינים שאם המקומים אינם רוצים אותם, הם יכשלו. זאת לא מלחמה "רגילה" נגד מדינה אחרת. חבל אבל לא בטוח שהצבא שלנו השתפר כמו שצריך. יהודה

 

[spoty1]

התערבות מוגזמת

לפי דעתי,יש מעגל קסמים שגרם לתפקוד הלקוי של צה"ל במהלך המלחמה:התערבות מוגזמת של פוליטיקאים ובעלי שיקולים זרים בהחלטות צבאיות מקצועיות (דוגמא:ההחלטה להמשיך ולשבת על קו התעלה לאחר סיום מלחמת ההתשה,ההתערבות בפעולות חה"א בתקיפת הסוללות,היציאה להתקפה הקטסטרופלית ב 8 לאוקטובר ועוד),שגרמה לירידה בתפקוד של צה"ל כמערכת שתפקידה להוציא לפועל תכנונים טקטיים ואסטרטגים -שגרמה לפעולות שבדיעבד,עלו בחללים רבים (דוגמאות:"הריצה" של כוחות צה"ל לכיוון המעוזים במקום לפנותם,חוסר ההצלחה של חיל האוויר להשמיד את מערכי הטילים,ביצוע כושל של התקפות נגד). הרי אם מסתכלים על מלחמת יום הכיפורים,מבינים שרק חיל הים פעל בצורה שקולה ומקצועית,כאשר העובדה שהייתה התערבות פוליטית אפסית בהתנהלותו-הביאה לכך שהוא הצליח להשמיד את חילות הים של סוריה ומצרים בהצלחה והעניקו לו חופש פעולה בכל הגזרות. אני גם ממליץ על "30 שעות באוקטובר",שם המחבר מסביר מה השתבש במערכת-שעה אחרי שעה.

 

[מעוז בודפשט 1973]

../images/Emo239.gif הסתרת המידע על תגבור מערכי האויב ערב

מלחמת יום-כיפור תרמה לשאננות ולמחדל שעלו בחיי 2,691 חיילי צה"ל. הכתב הצבאי של "מעריב" דאז - יעקב ארז העיד כי לפחות 4 ידיעות שביקשו להתריע נפסלו על-ידי הצנזורה הצבאית בשבוע שקדם ל-6.10.1973 וכי בגיליון יום שישי ערב יום-כיפור מחקה הצנזורה כמעט לחלוטין דיווחים אשר נועדו להעביר את תחושת הסכנה המלחמתית הקרבה ובאה.

 

[Y. Welis]

החשש אז היה שגיוס מילואים עשוי לדרדר את

המצב, ושצריך להימנע מכך. בנוסף גיוס כזה היה משבית את המשק וגורם הפסדים כבדים למדינה. לרוע המזל, מוקדם יותר באותה שנה (אפריל בערך) היתה התראה חמה על התקפה שהביאה לגיוס די מקיף, שתוך שבוע-שבועיים שוחרר כשהסתבר שזו לא תבוא. באותה התקופה ראש אגף המודיעין, זעירא, אמר לכולם שזו לא תהיה מתקפה אמיתית. כשהסתבר שהוא צדק אמינותו עלתה מאוד, ולא עירערו עוד על קביעתו בספט'-אוקט' שהסבירות נמוכה. לכן גיוס המילואים נדחה עד לרגע האחרון שהסתבר שאין מנוס. זה היה מקרה קלאסי של 'זאב, זאב' - יתכן שמכוון ע"י המצרים והסורים, שהצליח באופן בלתי רגיל. כך שהממשלה העדיפה כנראה שלא יהיו ידיעות כאלה. מקרה קלאסי של דיסונאנס קוגנטיבי, שבו כל עובדה שמנוגדת לקוסנפציה (או האמונה השלטת), לא רק שלא נראית אמינה אלא גם לא רצויה.

 

[Y. Welis]

אגב זה, הפרוטוקולים החדשים שפורסמו

וימשיכו להופיע בהמשך השבוע, מעניינים מאוד. לדעתי יותר משהם מראים את דיין בהלך רוח אובדני, הם מדגימים כמה מעט דדו ידע בפועל על מה שקורה, וכמה התמונה שצייר לגולדה ודיין לא היתה מדוייקת. מהבחינה הזו הכשל שלו ניכר מאוד.

 

[מעוז בודפשט 1973]

../images/Emo46.gif../images/Emo46.gif ההתעקשות של דיין על גיוס של 2 אוגדות

בלבד (במקום גיוס של 4 אוגדות כפי שהציע הרמטכ"ל דדו) פשוט מרתיחה מרוב כעס

אילו היו מגויוסות 4 אוגדות כל השבוע הראשון של המלחמה היה נראה אחרת,והיו לנו הרבה פחות נפגעים !!

 

[Y. Welis]

אבל גם ההסתייגויות של דדו מהתקפת מנע

שהיתה יכולה למנוע הפתעות - הפצצת רפידים ע"י המצרים למשל בימים הראשונים (אפילו לא היה שם נ"מ), צליחה בלתי-מופרעת ועוד. דווקא אחרי המלחמה הוא אמר לגולדה (לפי ספרם של ברגמן וזלצר) שהמצרים צעדו בטורים ישרים, בלי פחד מהתקפות. אבל זה היה בדיעבד. בפועל הוא לא אישר לחיל האויר לפעול כמו שתוכנן, ותמך בהחלטתו של בני פלד לשמר את הכוח אחרי שאבדו 6 מטוסים בלבד בגולן במבצע תקיפה יחיד. גם הוא דיבר על 'בין המצרים לתל אביב' ועוד דברים שהעידו על כך שהתוכנית המצרית לא היתה ידועה לו (כיבוש 35 ק"מ מהתעלה, ואולי עד המעברים). ההפתעה האיסטרטגית התקיימה אצל כולם, והיתה תוצאה של תפיסת ששת הימים שלא שונתה.

 

[מעוז בודפשט 1973]

../images/Emo41.gif נו,מה אתם אומרים על הפרוטוקולים שנחשפו על

משה דיין

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3964661,00.html

 

[Y. Welis]

בעניין הזה - רשימת ספרים חדשים שמצאתי

לא מקיפה לגמרי (ולא כוללת ספרים על קרבות ספציפיים כמו 'החווה הסינית' או מפקדים ספציפיים), אבל אני מקוה - עדכנית:

'מתקפת פתע' / אפרים קם (מערכות/משרד הבטחון- ההוצאה לאור, 1990)

'שלושים שעות באוקטובר: החלטות הרות גורל על הפעלת חיל האוויר בתחילת מלחמת יום כיפור' / שמואל גורדון (ספרית מעריב, 2008) על היממה וחצי הראשונה למלחמה, וההחלטות שקבעו את פעילות חיל האויר. ביקורת נוקבת על בני פלד, מפקד החיל דאז (אגב מאמר שלו על חיל האויר במלחמה שהופיע באסופת מאמרים לפני עשור, מתעלם לגמרי מהשאלות הללו).

'הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה' / אורי בר יוסף (זמורה-ביתן, 2001). ‬

'דדו: 48 שנה ועוד 20 יום' / חנוך ברטוב (מהדורה שניה מורחבת ומתוקנת - 2002)

'מלחמת יום כיפור - זמן אמת' / רונן ברגמן, גיל מלצר; ('משכל', 2004) הספר הראשון (כנראה) שחשף לעומק את כשלונותיו של גורודיש ואת הדרמה בפיקוד דרום; ואת הערכותיו הפסימיות של דדו על סיכויי צה"ל לנצח. מייחס למקור המודיעיני המצרי ('בבל') את היתרון המודיעיני הטקטי שהיה בחזית הדרום - אולי היחיד שהיה שם לצה"ל ושאיפשר את הצליחה.

'נעילה: סיפור ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים, מפי מפקד לשעבר של יחידת ההתרעה המרכזית של אמ"ן / יואל בן-פורת (עידנים, תשנ"ב 1991) ‬

'כישלון והצלחה בהתרעה: הערכת המודיעין לקראת מלחמת יום הכיפורים' / אריה שלו ('מערכות', 2006).

'הכרעה: הכרעה צבאית במלחמות ישראל-ערב 1948-1982' / אבי קובר (מערכות, 1995). ‬

'הסורים על הגדרות: פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים' (ערך דני אשר, 2008, 'מערכות')

'בודדים על התל: קרב תל א-סקי במלחמת יום הכיפורים' / משה גבעתי (הוצאת 'רעות' תשס"ט 2009 [2000]). ‬

'על בלימה: סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור' / אבירם ברקאי. (הוצאת 'ספרית מעריב', 2009)

 

[קורקוסום]

מדהים לגלות איך המציאות מוכתבת ע"י תדמיות:

מלחמת ששת הימים התקבעה בזיכרון הקולקטיבי כמלחמה בה הושג ניצחון מוחץ ואלגנטי ואילו מלחמת יום כיפור התקבעה כמלחמה שנוהלה בצורה לקויה ולא מוצלחת, אבל אם "מקלפים" את התדמיות שדבקו בשתי המלחמות וחוקרים את ההתנהלותן מגיעים למסקנה שמלחמת יוה"כ לא הייתנ כישלון אלא הצלחה כבירה לאור תנאי הפתיחה. ראשית, מלחמת יוה"כ נפתחה במתקפת פתע ביחסי כוחות בלתי אפשריים (לרעת המותקף). במלחמת ששת הימים היינו אנחנו התוקפים על כל המשתמע. שנית, כשפרצה מלחמת ששת הימים היו רוב כוחות המילואים מגוייסים מזה שבועיים לערך, הספיקו להתאמן, להכיר את הגזרה בה הם עתידים להלחם, להצטייד בצורה מסודרת ולאסוף מודיעין. בפרוץ מלחמת יוה"כ, בנוסף לאפקט ההפתעה, לא היו כלל כוחות מילואים מגוייסים, להוציא את החטיבה הירושלמית שאנשיה איישו את מעוזי התעלה וכוחות אחרים, זניחים. אבל גם שהחל גיוס המילואים הוא לא נהנה מן "המותרות" שנהנו מהן מילואי מלחמת ששת הימים: כזכור היחידות הצטיידו בחופזה והוטלו היישר לשדה הקרב וזאת לא משום שמישהו תיכנן לא נכון את הדברים: לאור המצב הקריטי ששרר ביומיים הראשונים לא נותרה ברירה אלא לבצע את שלב ההצטיידות בחופזה ובמהירות שבמקרים רבים פגעה משמעותית ביכולת הלחימה. שלישית, בניגוד למלחמת יום כיפור במלחמת ששת הימים ניתנה פקודת נסיגה הן ללגיון הירדני והן לדיוויזיות המצריות בסיני, כך שלמעשה הלחימה הייתה מול צבאות שלא התייצבו כנגד צה"ל ככוח לוחם אלא ככוחות העסוקים בעיקר בנסיונות להמלט מאיזור הקרבות. רביעית, ישראל הותקפה במתקפת פתע בשתי חזיתות בו זמנית, ודבר זה לבדו יש בו משום קושי עצום למותקף. אבל למרות יחסי הכוחות הבלתי נתפסים בימים הראשונים, ולמרות ההפתעה, ולמרות הטלת המילואים החפוזה לשדה הקרב, המלחמה הסתייתה כשצה"ל נמצא 100 ק"מ מקהיר ו45 ק"מ מדמשק. מעניין להשוות -ואני מוצא שההשוואה המתאימה ביותר למלחמת יום כיפור היא למערכות שהתנהלו במדבר המערבי בין הבריטים לגרמנים - בין התוצאות של המתקפות שהנחיתו אלה על אלה ולבין תוצאות מלחמת יום כיפור. כל השוואה תעלה כי השגיו של צה"ל היו גדולים לאין שיעור.

 

[Y. Welis]

אכן ההישגים ברמה הטקטית היו רבים יותר ב-73'

אבל הם הושגו בחלק מהמקרים רק בעזרת סיוע זר: ר' ספרם של ברגמן וזלצר שהזכרתי לעיל. *רק* בזכות המידע של 'בבל' על א. התפר בין הארמיות שבו ניתן להתקיף ולצלוח, ב. מועד התקפת 2 הדיוויזיות המשוריינות המצריות, שרק אחרי הבסתן ניתן לפתוח בתמרונים בעורף המצרי. בלעדי המידע הזה לא ניתן היה להגיע להפסקת אש בתנאים נוחים, או לכתר את הארמיה ה-3. הבעיה הישראלית היתה מנטאלית - המעטה מיכולת האויב, למרות שהיה מידע טכני מלא על יכולותיו (דגמי ה'סאגר', טילי הנ"מ החדשים - 'סאם' 2 ו-3) וכן התעצמותו - פי 4 ויותר מאשר ב-67', מדהים לגלות כמה זה לא הטריד את מקבלי ההחלטות דאז, למרות שמספרי הדיוויזיות וכל הנתונים המספריים היו ידועים. בתקופה הזו צה"ל התעצם גם (בערך פי 2), אבל איש לא חשב שיהיה שינוי כלשהו ביכולות הטקטיות של הערבים לעומת 67', או שהנשק החדש שבידיהם ישנה משהו. ציפו לעוד 67', ולכן לא היתה היערכות מתאימה (אגב גם אם הערבים היו אכן באותה יכולת טקטית של 67', עדיין עצם מספרם היה מקשה על צה"ל ומאריך כל מלחמה לפחות פי 2 יותר מ-67'. אבל גם השיקול הזה לא נחשב, ולא היתה היערכות ליותר מ-10 ימים בערך של מלחמה). זו היתה אשליה מרה, כי 67' לא היתה מלחמה אמיתית, בחשבון הסופי: נכון שהיו קרבות פה ושם, אבל המצרים לא היו מוכנים מנטאלית והתפרקו תוך יום וחצי (אולי פחות), והירדנים ממילא נסוגו אחרי שראו שאין סיכוי והעדיפו לשמר את השריון שלהם (ההקרבה של הצנחנים בירוש' לא היתה נחוצה בחשבון הסופי - את העיר אפשר היה לכתר וזהו), ובגולן הסורים נסוגו עוד לפני תחילת ההתקפה הקרקעית (גם קרב הפאחר לא היה נחוץ). אבל מי ראה את הדברים נכוחה אז, בימי האופוריה? זו היתה תחילת האשליה (הלקח אגב נלמד, ובראיון שהיה ב-2004 בערך אצל 'לונדון וקירשנבאום', ציין מרואיין ממחלקת ההיסטוריה בצה"ל, שהפלישה האמריקאית לעיראק ב-03' היתה 'פעולת שיטור'. לרוע המזל לא היו לנו מראיינים או מנתחים מוצלחים כאלה אז). לכן ההפתעה היתה בכמה וכמה רמות - איסטרטגית (יום כיפור; עצם המלחמה); טקטית - נשק חדש, יכולות חדשות, ניטרול חיל האויר (בגלל היעדר תורת-לחימה נגדית) ; וכן לוגיסטית - לערבים היה יותר ציוד להמשיך במלחמה עוד כמה שבועות (הדיוויזיה העיראקית שנשלחה לסוריה לא נבלמה מהאויר, כמו שתוכנן), כשלצה"ל נגמרו המחסנים, ונזקקנו לסיוע אמריקאי. הרמה החשובה מכל, המנטאלית, היתה הסיכום של כל השאר (דיבורים על 'סוף הבית השלישי', שגם הראו אי-הבנה - מטרת המצרים היתה לכבוש את איזור התעלה בלבד; מטרת הסורים לכבוש את הגולן בלבד).

 

[yehuda7K]

ברגמן לא תמיד אמין

ברגמן לא תמיד אמין. הוא טען שהמודיעין שלנו ידע עוד לפני המלחמה על נקודת התורפה המצרית - התפר בין 2 הארמיות . האמת - הצליחה תוכננה (לפני המלחמה) ליד בלוזה שבצפון התעלה וגשר הגלילים אוכסן שם, ואכן אלוף גונן הורה על מיקום התקפת הנגד הכושלת של 8.10 באיזור זה. באיזור טסה שבמרכז התעלה היו חלקי גשר, אבל בסופו של דבר הצליחה בוצעה שם. לגבי התחמושת שאזלה מתברר שזה לא היה נכון. לפי ספרו של עוזי עילם אמנם הפיקוד קיבל דיווחים שהתחמושת נגמרת אבל לאחר המלחמה התברר שהיתה מספיק ומערכת הדיווח לא פעלה כראוי. לעומת זאת האספקה האמריקאית של מטוסי הפנטום היתה חשובה מאוד. לגבי המוכנות הלקויה של הצבא כואב הלב למה גרמו אלוף טל וחבריו, והבאתי קודם דוגמאות. יהודה

 

[Y. Welis]

יתכן שידע. השאלה אם העביר

או שהוכנה תוכנית להתקפת-נגד. נסיון ה'חווה הסינית' הדגים את הקושי בהבקעת מערך מצרי מבוצר (וזה היה הקצה הדרומי ביותר של מערכי הארמיה ה-2 בסיני) וההכרח למצוא נקודת תפר. דדו העריך באוזני גולדה (גם לפי ברגמן) שצה"ל לא יעמוד בכמות האבידות שתידרוש הבקעה כזו. כך שללא המידע שסיפק 'בבל', הצליחה לא היתה אפשרית (או במחיר סביר). ר' גם הודעותיי על כישלון חיל האויר בדרום, עד להשגת הצליחה הקרקעית - http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=433&MessageId=124294746 (קישור אליהן ולעוד הודעות בנושא).

 

[yehuda7K]

הפיקוד ידע על המודיעין ומיקם התקפת הנגד בהתאם

לא בטוח הבנתי את מה שכתבת, אבל לדעתי הפיקוד ידע על המודיעין ומיקם התקפת הנגד בהתאם, ועובדה שהתקפת הנגד תוכננה בעדיפות ראשונה לאיזור הצפוני של התעלה . הקישור שנתת מאוד מענין. אגב הציטוט "הטיל כופף את כנף המטוס" היה ידוע. אחת הסיבות שהסכמנו לסיום מלחמת ההתשה (ואי חידושה למרות ההפרה הבוטה של המצרים בקידום טילי הנ"מ) היא הידיעה כי אנו לא מסוגלים להתמודד עם הטילים המצרים. יהודה

 

[Y. Welis]

תיזמון הצליחה היה תלוי בזמן התקפת השריון

המצרי. לא ניתן היה לצלוח כל עוד הוא לא תקף וחופשי להסתובב ב'אפריקה'. כאשר הוא תקף, רובו הושמד במארבים מתוכננים, כי ידעו על הגעתו גם ללא תצפיות מהאויר (דב' אחת בחופי האגם המר הגדול, בקרב ידוע שנוהל ע"י קלמן מגן, דב' שניה צפונה יותר בעומק השטח). רק אחרי הקרבות הללו התאפשרה הצליחה ללא חשש, כי המצרים רותקו למקומם.

 

[yehuda7K]

עוד לגבי המרגל אשרף מרואן - מפי מי שטיפל בו

עוד לגבי המרגל אשרף מרואן - מפי מי שטיפל בו אלברט סודאי-רמ"ד מצרים-מדיני אמ"ן ( ב 1973 ) בראשית דברין הוא התחיל עם הסוכן = החתן של נאצר שהוא אישית טיפל בו, וכך אמר...:- "הסוכן שטיפלתי בו נחשד גם על ידי כסוכן כפול, הוא נתן ידיעות טובות אבל הוא רק פיסה בפסיפס המודיעין, התמונה הכללית היתה ברורה ולא צריך היה רק את הסוכן הבכיר בכדי להבין שתהיה מלחמה...!!" ...."תפסנו את הסוכן משקר מספר פעמים, ברגמן לא מדייק, וודאי לא כמו מי שטיפל אישית בסוכן. אם הסוכן היה מודיע מראש על נקודת התורפה של המצרים (התפר בין הארמיות) סביר שהיו ממקמים את גשר הגלילים קרוב לשם ולא בצפון התעלה, היכן שמוקם בפועל. יהודה

 

[Y. Welis]

הגלילים לא הופעל בסוף, אלא גשר ביילי

על אסדות צפות, אאל"ט. היה איזה עניין כאן.