היי-הופ

אמונה או אמת?

האם חשבתם על זה שכאשר אנו טוענים שיש או אין אלוהים אנחנו למעשה אומרים משהו עלינו ולא על אלוהים. טענתנו שיש או אין אלוהים מתיחסת למעשה לשאלה האם אנחנו אנשים מאמינים או לא ולא לשאלה האם יש אלוהים או לא...
 

קרני

New member
לשאול בתשובה

זמן: יום כיפור מקום: פריז שנים רבות אני חיה בדיאלוגים מלאי דיסוננסים וקונפליקטים על האמונה שלי באלוהים. על מנת להבין ולהעמיק ולחקור בנושא, קיימתי שיחות רבות בנושא עם יהודים דתיים, עם יהודים חילוניים, עם יהודים שגרים בחו"ל, עם נוצרים, מוסלמים, ועם כל מי שחפצה ליבו לדבר בכך , אך השנה דווקא בשבוע שלפני יום כיפור, המהות התחדדה. על מנת להיות בן אדם מאמין צריך להאמין קודם בקיומו של אותו או אותה אלוהים עליו/ה מדברים משחרית הימים. האם המציאו אותו/ה? האם הקיום היה ממשי? ומכיוון שלא ניתן להוכיח שאלוהים קיים, ומצד שני לא ניתן להוכיח שהוא לא קיים השאלה המתבקשת היא איזהו הצד הדומיננטי יותר בתפיסה שלי את האלוהות. התיאוריות על הקיום האלוהי וההוכחות לקיום מעלות תמיהות, כאשר כמה מן התשובות מצליחות לסתור קיום זה (טוב, לפחות בעיניי). האם התנ"ך הוא ההוכחה המלאה לקיומו של אלוהים? והרי ידוע שאת התנ"ך כתבו אנשים מאמינים (או ממציאים,תלוי איך מסתכלים על זה) שנלחמו בתיאוריות ואמונות אליליות אחרות על מנת להאציל את שמו וטיבו של אלוהי העם היהודי. האם להאמין לכל הסיפורים על כל הניסים והנפלאות הבלתי מוסברים שם? ובכלל, האם האירועים הבלתי מוסברים (ניסים?) והאסונות הגדולים הבלתי ניתנים להבנה ותפיסה הם קיום המצביעים על קיומו של האלוהים? הרי גם הירח היה פעם לא מוסבר, ומערכת השמש, וליקוי החמה ואין ספור דברים שבעבר לא היו לנו הכלים והיכולות להבנה מדעית שלהם, וייחסנו אותם לכוח אלוה בלתי ניתן לתפיסה. אם כך, מה שעדיין לא ניתן לתפיסה הוא בעצם מה שעדיין לא גילינו וכאשר נגלה, זה כבר לא יהיה חוויה אלוהית, כי אם תובנה אנושית. ואותה תובנה אנושית שצריכה להבין מדוע אם יש אלוהים, איפה הוא כשצריך אותו? איפה הוא ביום יום? את זה פתר יוצר הסרט "ברוס הגדול מכולם" באומרו "אם אין אמונה, רצון השראה ומוטיבציה, שום דבר לא יקרה ואלוהים לא יוכל לעזור" הוי אומר שלאדם היכולת לשנות את חייו שלו, ולא הכול ניתן בידי שמיים (למה מייחסים בכלל את קיום האלוהים לשמיים? מי החליט שהוא בשמיים? ואולי הוא נמצא ממש כאן בתוך המחשב בו אני כותבת? כבר אמרו חכמים ממני שאלוהים הרי נמצא בדברים הקטנים, לא?) ואם כבר הדברים הקטנים, אז מה עם הדברים הגדולים? האם יש חיים אחרי המוות ומי אחראי עליהם? ולמה אנשים מתים בטרם עת? והאם באמת כאשר מתים, אז גם הנשמה שמפעפעת בתוכנו נעלמת גם היא? תשובות לשאלות האלו אין בידי (ואלו ששמעתי, נשמעות לי חסרות בסיס) ואני חושבת שאלו יהיו בידי כאשר כבר לא יהיו בנשמת אפי חיים. זאת אומרת שאין שום הוכחה חותכת לקיומו, כי אם האמונה שבליבנו או במילים אחרות; הקבלה וההפנמה הפנימית של תיאוריה זו או אחרת על פני האחרות ואלו רק קמצוץ זעיר מאוד של הדברים שהועלו ודוברו ובוודאי עוד ידוברו שנים. שנים רבות של פולמוסים פנימיים בניסיון להבנות לעצב את האמונה או חוסר האמונה בישות הזאת שנקראת: אלוהים ודווקא השבוע הזה, בשיחות רבות עם שני אתיאיסטים גמורים; בן ליהודי וגרמניה נוצרייה, ובת להורים טוניסאים ערבים קתוליים, ובקריאה דוממת של הספר "אהבת שאול" מפי אלי עמיר, הבנתי שאני "סוחבת" איתי מטען היסטורי של אומה שלמה של אנשים שקראו לעצמם יהודים (מהיכן אלו צצו, אין לי מושג...) ושאני חלק מהם. התחושה הזו שאני קלף אחד מערימת קלפים של אומה שלמה, גרמה לי לחייך ולהרגיש חוויה ייחודית בעצם היותי יהודייה. אומרים שבחו"ל מרגישים שייכות רבה יותר לדת, ואני השנה הרגשתי שייכות רבה יותר ליהדות. ביום כיפור השנה החלטתי לצום, שלא כבשנה שעברה בה הייתי בטראק בתאילנד (כחלק מהניסיונות וההתגרויות שלי בדת) ולא בגלל שפתאום התקרבתי לדת, אלא שפתאום התקרבתי ליהדות ולחלק שלי בה. הבנתי השבוע הזה, בדיוק לקראת יום כיפור (יש שיאמרו שהכול מכוון ושאין היא יד המקרה שדווקא עכשיו אבין) שהאמונה שלי באלוהים למרות הכול קיימת, והעובדה שאין היא קיימת במאת האחוזים, לא מחייבת אותי בפחות "יהודיות" כי אם ביותר אנושיות. Shannah Tovah
 
אמת או אמונה

טענתנו כי יש אלוהים היא טענה הקשורה בנו ולא באלוהים. טענה זו אינה מתייחסת לשאלה האם יש אלוהים או לא אלא לשאלה האם אנו אנשים מאמינים או לא
 

The Warrior

New member
מסלול שונה

אם מדובר בעדות, אז תמיד היה ברור לי שאלהים קיים, אולי כי נולדתי לתוך בועה שכזו, מן אקואריום ששמו בתוכו משהו שקוראים לו אלהים. אז מכיון שהיה דבר כזה האמנתי שהוא קיים, אך לא הכרתי אותו. לקח לי זמן להגיע לפריז
אבל לא הרגשתי נוח עם הצורה המצומצמת שאותו אלהים צוייר. אז אמרתי "צא וראה!" ויצא לי (אמרת "יד המקרה") לפגוש כל מני מיצגי דתות. בפירוש לא הרגשתי את עצמי כיהודי. ניסיתי לראות את עצמי כ"נווד האוניברסלי" חחח זה שלא קשור לכלום. אז עם מוסלמים הייתי בסיני, ואירופה לא חסר. "עדי י-ה-ו-ה", כת המונים, החברה התאוסופית (זו פילוסופיה בפני עצמה) ועוד אי אלו חברות מתקני עולם. בקופנהגן יש הכל, ושם יכולתי להשלים את החלק העיוני של האיסלם (לא כל כך משכנע...). אההה ואטאיסטים. פגישות שלמות עם חברה אטאיסטית שדנה בכך איך האמת היא שאין אלהים. את חג המולד הם חגגו, כי...שיהיה משהו לחגוג, אז חגגו אותו לכבוד החורף שנכנס, משהו כזה. מפה לשם דוקא הנוצרים הזכירו לי שאני יהודי. אי שם בצפון הרחוק נקלע ליד מדורה שהבערתי דוקא כומר נוצרי ואישתו (יד המקרה!), וכששמע מפי שאני מישראל מיד הזמין אותי לביתו, שם היתה הקהילה. ושם קצת דרומית לחוג הארקטי קהילה שלמה שמתפללת לשלום ישראל. חדר מקושט במגני דוד, איך אני אמור להרגיש? זו היתה תפנית... כל אחד והחויות שלו, אבל בפירוש אלהים הוא איננו משהו מצומצם. וראיתי...אנשים נופלים על הריצפה מעצמת התפילה (ולא אכנס כאן להגדרות), אנשים קמים ומעידים על חזיונות...דברי עדוד והנחיה. ואמרתי: "מה איתנו? - איפה אנחנו היהודים?" ואני בעיניהם "יהודי" "עם הבחירה". הם באים, רוצים לשמוע "איך" ו"מה" חחחח ואני חושב לעצמי: "OK, אז במקרה אני יכול לענות להם, כי משהו למדתי, אבל איפה אנחנו?" הפשטות...האמונה התמימה ללא רבב...מה שגיליתי שם, לא ראיתי אצלינו. אז התווכחו, דונו אם הוא "טוב" או "רע" קיים או לא ! זה אצלינו "העם הנבחר!" - כאן יש שאלה. שם בקהילות נדחות, בשבילם ישראל זו אגדה "העם הנבחר" ב"ארץ המובטחת", ואלהים חי קיים ומוחשי ללא פקפוק. בברכת שנה טובה
 

רשף כשף

New member
אמת אישית מול אמת ציבורית

אני כבר מזמן שמתי לב שהאמת האישית שלי לא בהכרח מתאימה לסובבים אותי. אני לא בטוחה אם יש אמת מוחלטת מעל, אבל ברור לי שכל אחד צריך למלא את האמת האישית שלו אל מול הכלל, וחלק זה של האמת הוא אינדובידואלי לכל אחד. יש מי שמחפש את האמת האישית שלו אצל מישהו אחר, על מנת להשוות, לתהות על קנקנו או ללכת בדרכו של מישהו אחר. אני מחפשת את האמת האישית בתוכי, ומשהו בתוכי אומר לי שבשבילי אלוהים זה היש הזה מסביב. יש גדול כזה שפשוט נמצא שם, לא יודעת למה. אם הוא קיים? תלוי, אני לא קוראת ליש הזה אלוהים אלא פשוט יש.
 

גריני

New member
שאלה של התנסות

איזה כיף לי לראות אותך כאן, גילי
, ותודה על הקישור! בעיני, ההבדל בין מאמין ליודע הוא עניין של התנסות. אם אני עוברת חוויה כשלהי - שמאשרת (או מכחישה) את מה שהאמנתי לפני אותה החוויה - הרי ברגע שהתנסיתי - עברתי מ"מאמינה" ל-"יודעת". הידיעה הזו, היא במקרים רבים עניין מאוד אישי - משהו שלא תמיד ניתן להעביר אותו למישהו אחר - זה איזשהו "קליק" עדין בלב שאומר לי: כך הם הדברים. דוגמא טובה לעניין זה, היא עניין יחסַי עם העולם שמעבר - עם אלו ממכרי שאינם עוד איתנו.... במשך שנים רבות לא האמנתי ב"הישארות הנשמה". נסיבות מסויימות העלו אותי על "דרך האמונה" - קראתי הרבה ספרים, אתרים באינטרנט (בהם הרבה חוויות NDE). לאחר זמן מסויים - כאשר האמונה הזו פתחה אצלי פתח לחוויות מסויימות - קלטתי שהם (קרובי, מכרי) "מדברים" איתי לפעמים בדרכים שונות: בחלומות, בשירים ברדיו, בסרטים וכו'.... באותו שלב, ברוב התלהבותי, ניסיתי ל"הוכיח" לאחרים שזה קיים, שזה נכון.... גיליתי שזה כמעט ולא ניתן! ובכל זאת - אני מעידה על עצמי היום, שעברתי מ"מאמינה" בגלגול נשמות ל-"יודעת"! ולכל אלה שאינם מאמינים, הדבר היחידי שאני יכולה להציע הוא: פיתחו את עצמכם, הרשו לעצמכם לפקפק בבטחון שיש לכם לגבי מהויות שונות בחיים שלנו, תנו לעצמכם את הצ'אנס לראות את הדברים מזווית ראייה שונה, זה כדאי
 
כבר אמרתי שאנו אוהבתותך../images/Emo35.gif

כי אם לא, אז קבלי
ענק
תודה על היותך, מקסימותק שכמוך
 
למעלה