ליגת הפורום: סיבוב 4

../images/Emo106.gif ליגת הפורום: סיבוב 4 ../images/Emo106.gif

בסיבוב הרביעי, שיתחיל להלן, יתחרו 6 מתמודדים, ב-3 משחקים. מתוכם יעלו 4 (שלושת המנצחים ואחד על "כרטיס חופשי") לחצי הגמר, ושניים מהם יתמודדו על הגמר. כל משחק בסיבוב זה יימשך יומיים, במהלכם תצטרכו לשקול בכובד ראש כל רשימה, ולהחליט איזו רשימה מוצאת חן בעיניכם יותר. מאחר וסביר להניח שחלק מהאלבומים שיוזכרו - אולי אף רובם - אינם מוכרים לכם, יש משקל רב לכתיבה על האלבומים: איזו רשימה גורמת לכם יותר לרצות להאזין לאלבומים שבה? מאיזו סקירה למדתם יותר? וכמובן, מה יותר מרגש אותכם? בקיצור, מדובר במטלה לא פשוטה בכלל - לא לעורכי הרשימות ולא לכם, הבוחרים. השחיזו את מקלדותיכם!
 
משחק 1 - רשימה 1 (חלק א')

1. Van Morrison - Astral Weeks ניו יורק, או פריז, או אפילו תל אביב, לא יגלו לכם את עצמן במקומות המפורסמים של התיירים, ניו יורק היא לא האמפייר סטייט, פריז היא לא שאנז אליזה וירושלים היא לא הכותל, את היופי האמיתי תמצא תמיד במסעדה שכונתית, פארק שאף אחד לא מכיר או כנסיה נסתרת מעיין. גם עולם הרוק יתגלה לך במלוא הדרו דווקא בפינות הקטנות המעט נידחות והיותר אנינות שלו. האלבום הזה של ואן מוריסון, הוא בדיוק אומן כזה, ההתמדה שלו הביאה לו אוהדים שרופים, אבל בסך הכל הוא שמר על האמת שלו, אבל בלי להכנס לקרירה של ואן מוריסון כולה, האלבום הזה הוא פשוט יצירת מופת, כל שיר כאן במקום והיכולת של ואן מוריסון לרגש, גם במילים וגם במילים היא כמעט ללא תקדים בעולם הרוק/פופ.. והערה אחרונה, אם אתם מוציאים מישהי/מישהו שאוהב כמוכם את ואן מוריסון, אל תעזבו אותו/אותה לא משנה מה... 2. The Rolling Stones - Beggars Banquet יצירת המופת של הסטונס, יחד עם הביטלס, בעיני הלהקה החשובה ביותר בתולדות הרוק, האלבום הזה כל מלא בשירים טובים שפשוט אי אפשר לא לאהוב אותו. זה מעין אלבום comeback של הסטונס, לפחות בעיני מעריציהם, הם זנחו את הפסיכדליה ואת "השטויות ההיפיות" בשביל לחזור לבלוז ולצליל האפל שלהם, הסטונס חוזרים כאן להיות האלטרנטיבה שהם היו תמיד, של הילדים הרעים שלא מפחדים מכלום וצריך להסתיר אותם מההורים וחוץ מזה, אלבום עם Street Fighting Man, Sympathy for the Devil ו Sympathy for the Devil פשוט חייב להכנס לרשימת עשרת הנבחרים שלי... 3. The Yardbirds – Ultimate היארדבירדס להקה מאוד חשובה, לא באמת תאמינו לי, הם נורא נורא נורא חשובים, כל העיתונים החשובים כתבו את זה וכל הכותבים הגדולים אמרו את זה, הם להקה מאוד חשובה. וכשעברנו את השלב המשמים הזה, אפשר לדבר על מוסיקה, הלהקה שהתחילה כניסיון ליצור בלוז רוק מהסוג של ג´ון מאייל, עם אריק קלפטון על הגיטרות, קית´ רולף בקדמת הבמה, פול סמוול סמית´ על הבאסים (סמיט היה אחראי להפקת מרבית שירי הלהקה, ב 66 אגב הוא עזב והוחלף בנגן אולפן שאולי שמעתם עליו: ג´ימי פייג´) כריס דאריה ברית´ם גיטר וג´ים מקרטי על התופים, היארדבירדס היו הרכב בלוז רוק יעיל גם עם מעט מיושן וחסר שאר רוח, באופן מוזר. דווקא צרופו של ג´ף בק, עשה את השינוי הרצוי, בק, אולי לראשונה במוסיקה הפופלרית "ליכלך" בכוונה את הגיטרה שלו עם צליל פאז (ובכך יצר את הסאונד שכ"כ מזוהה עם הרוק הפסיכדלי, הלהקה לא הפכה מעולם ללהקה פסיכלית של ממש, אבל בעיקר בסינגלים שלה, אפשר למצוא פסיכדליה והשפעות פסיכדליות לרוב (עד כדי כך שבעיני רבים הסינגל: "Happenings Ten Years Time Ago הוא אחד משירי הפסייח הגדולים בכל הזמנים ובטח אחד משירי הפסייח הבריטים הגדולים. אבל בכל זאת, למה אוסף?, בעיקר משום שליארדבירדס יש רק אלבום אולפן אמיתי אחד Roger the Engineer המצוין ועיקר כוחה של הלהקה היה בהופעות ובסינגלים,, האוסף הזה כמו ששמו יכול להעיד הוא באמת אוסף אולטימטיבי של הלהקה, מבחר סינגלים יוצאים מהכלל (וצריך להזכיר כאן את השיר שבעיני הוא אולי הסינגל הכי טוב שיצא בבריטניה: Still I´m Sad) לצד הופעות חיות מעולות, ונותן ביטוי לאחת הלהקות הכי מדליקות שגם (בשונה מהרבה להקות בריטיות אחרות) נתנה ביטוי אמיתי לבעיות חברתיות והייתה ממש בחוד החנית גם של השינוי המוסיקלי של הרוק הבריטי וגם לשינוי שחל במילות השירים 4. The Animals – Animalism מה יש להגיד?, אריק בורדון, סקס, זיעה, כאסח עד הסוף ורוק אנד רול מהגיהנום, האנימלס במיטב והרוק באחד הרגעים היותר יפים שלו 5. Traffic - John Barleycorn Must Die טראפיק כבר התפרקו, זהו. הלהקה החשובה והמעניינת הזו החליטה לסגור את העסק, ווינווד התחיל לעבוד עם קלפטון ב בליינד פיית´, וכל הסיפור נראה גמור לגמרי. סטיב ווינווד בסך הכל רצה ליצור אלבום סולו, הוא התחייב לעשות זאת מול חברת התקליטים שלו והוא באמת רצה, הוא עשה שיר אחד, ואז קרא לשותפו המרכזי לכתיבה בטרפיק: Jim Capaldi השיניים הקליטו עוד שיר ואז שיר אחר שיר הם קראו לעוד חבר עד שנוצר אלבום חדש של טראפיק,: John Barleycorn Must Die ואיזה יופי של אלבום יצא להם, הקסם של הישן של טראפיק הפסיכדלית יחד עם הבלוז רוק שזרם כנראה תמיד בעצמותיהם הובילו לאחד האלבומים הקסומים האלה שגם אחרי עשרות שנים של האזנה רצופה עושה לי את זה ובגדול. 6. Pink Floyd - The Piper At The Gates Of Dawn אם אתם צריכים הסבר כאן, אתם כנראה בפורום הלא נכון 7. The Ramones - The Ramones פאנק אמיתי עד הסוף, רוק אנד רול שמפוצץ את הראש כמו שצריך, אלבום הבכורה של הראמונס הוא ממש קפיצה קוונטומית יחסית לשנות השבעים כולם וחזרה משמחת לזמנים הטובים של המי, הקינקס והסטונס בתחילת דרכם, ככה עושים את זה כמו שצריך. 8. The Byrds - Sweetheart of the Rodeo "אני חושב שנסתדר יותר טוב בלעדיך" זה היה המשפט שמע דיוויד קרוסבי כשהוא הרגיש את המגף של רוג´ר מקגווין באחוריו בדרכו החוצה מהבירדס, אומנם ההיסטוריה הוכיחה שדווקא קרוסבי הסתדר יותר טוב בלי הבירדס, אבל האלבום הזה, הראשון שלהם בלי קרוסבי, הוא אלבום מופת אמיתי של שילוב של קאנטרי ורוק, גם בתקופה הפסיכדלית שלהם, שילבו הבירדס קאנטרי, אבל כאן הם הולכים עם האמת שלהם עד הסוף ומוצאים מופת אמיתי. שירים קסומים, אווירה מרגשת וגיטרת 12 המיתרים של מקגווין כולם אומרים שמדובר לא רק באלבום סופר חשוב ומעניין אלא גם ואולי בעיקר בתענוג אמיתי.
 
רשימה 1 (חלק ב')

9. The Kinks - Something Else By The Kinks ולו בזכות שקיעת ווטארלו, אחד השירים הקסומים ביותר שיש, Something else של הקינקס (שמכיל עוד המון שירים מצויינים) חייב להיות בכל רשימה שמכבדת את עצמה, הרשימה הזו היא כמובן לא אחת כזו, אבל בכל זאת, אי אפשר בלי. 10. Cream - Wheels of Fire אריק קלאפטון, ג´יינג´ בייקר, ג´ק ברוס, הופעה חייה מישהו צריך יותר? (אם אתם מתעקשים אז קבלו כבונוס עוד אלבום, אחד מאלבומי האולפן הטובים ביותר שנעשו בשנות השביעים. ככה רוק אנד רול צריך להיות וזה ההבדל בין וירטואזיות לשמה לבין וירטואוזיות בהגשת שיר. ובגלל זה גם 38 שנה אחרי, קריים הצליחו למכור 4 הופעות באלברט הול בתוך שעתיים בלי פרסום מוקדם כמעט. 11. Bo Diddley- Bo Diddley´s Beach Party אם אתם רוצים לדעת מה גרם למאות ואלפי ילדים מרחבי הממלכה המאוחדת בתחילת/אמצע שנות השישים, לקחת גיטרות, לגנוב תופים ולהתחיל לשיר, תשמעו את סקימינג ג´י הוקינס, צ´אק ברי, האוולין וולף, מאדי ווטארס ובו דידלי, הרבה בו דידלי, היה בו את הזעם והקסם והעצבות שעומדות ביסוד הרוק אנד רול. את האלבום הספציפי הזה, מעבר לאיכויות המדהימות שלו, לכשעצמו, אפשר לשמוע בכל אלבום הופעה של כל להקות "הפלישה הבריטית" עד 1970 כמעט, הכח המתפרץ, החל מהפתיח המצויין ממפיס ועד לשיר הסיום: Roadrunner דידלי לא מוותר לרגע ונותן רוק אנד רול טהור ומזוכך מהסוג שאיש לא עשה לפניו ומעטים הצליחו לשחזר מאז, אני לא יודע עד כמה הרוק הפשוט של שנות החמישים מדבר למאזינים צעירים היום, אבל כדאי להפתח ולנסות, תאמינו לי, זה שווה את זה. 12. The Modern Lovers- The Modern Lovers אמצע שנות השבעים בניגוד למה שמקובל עבור מרבית חובבי הרוק הישראלי, הייתה תקופה קשה לרוק אנד רול, בעוד מפלצות רוק "מתקדם" כמו Yes, אמרסון לייק ופאלמר או ג´אנסיס, לצד מפלצות כבדות כמו דיפ פרפל, לד זפלין או אוריה היפ, זכו להצלחה אדירה, מרכז המיינסטרים נתפש בידיי זוועות אמיתיות, כמו פורינר, בוסטון והנשרים, שמכרו תקליטים כמו לחמניות טריות בבוקר שאחרי פסח. באמצע העשור נראה היה שהרוק אנד רול האמיתי, זה שהתחיל עם צ´אק ברי, ביל היילי, ג´רי לי לואיס, בו דידלי ואחרים, המשיך עם הסטונס, האנימלס הקינקס ולהקות בריטיות אחרות, עבר בקושי, לסטוג´ס ו MC5, כמעט ומת, לטובת אמצע הדרך הבינוני וניסיונות מגוחכים לעשות מהרוק משהו שהוא לא. לאור כל אלו אפשר להבין את הגאוניות של ה Modern Lovers, והיוצר המרכזי שלהם: ג´ונתן ריצ´מן, האלבום הזה, מורכב מדמואים שיצרה הלהקה יחד עם ג´ון קייל ממחתרת הקטיפה ומדגיש את הקשר של הרוק המינימליסטי של המחתרת של קייל ורייד לפאנק של שלהי שנות השבעים. לא תמצאו כאן את העיבודים המורכבים האופייניים כל כך לשנות השבעים, או את משחקי המקצבים, זה רוק אמיתי, עם מילים אמיתיות. בניגוד לרייד המסוייט של מחתרת הקטיפה רייצ´מונד הוא עדיין נער, מאוהב ברוק אנד רול ובעולם המודרני, אצלו לא תמצאו את הסיוטים האורבניים של ריד, במקום זאת, ריצ´מן מציע לנו ציניות מפוכחת מחד וילדותיות כמעט נאיבית מאידך, ביד אמן הוא טווה את כל אלו ליצירה אחת, חזקה ומאוד קשה אבל לא פחות מהנה. 13. July-July לא אל תחרשו את חניות התקליטים בחיפוש אחרי הפנינה הזאת, ומדובר בפנינה אמיתית, פשוט זה אלבום בלתי ניתן לרכישה היום, אבל המוסיקה...תדמינו לעצמכם, משהו בין החדשנות והמחתרתיות של The Piper at the Gates of Dawn לבין החוש המלודי הקסום של הביטלס הפסיכדליים ותקבלו את אחד האלבומים הטובים ביותר שיצאו מהסצנה הפסיכדלית הבריטית, הלהיט היחיד מהאלבום הזה: "My Clown," היה ויהיה בעיניי אחד השירים הפסיכדליים הטובים בכל הזמנים (משהו ברמה של See emily או I am the wallros) אבל לא על שיר אחד עומד האלבום הזה, הוא כיפי, מקסים, לא מתפשר ומעניין. 14. Chocolate Watchband-No Way Out בשבילי ה Chocolate Watchband הם חלק ממה שהתחיל את כל המסע המוסיקאלי האישי שלי, להקה שהצליחה באמת לשלב הייטב רוק אמרקאי שורשי וכוחני יחד עם השפעות פסיכדליות. אני מת על אלבומים עם התחלות חזקות כאלו שתופסות אותך איפה שכואב ולא מרפות, " Let´s Talk About Girls" שפותח את האלבום הזה, הוא בהחלט מסוג הפתיחות האלה, וההמשך?, פשוט ללקק את האצבעות, שוקולד טעים מזה לא תמצאו בשום מקום. 15. The Jam-All Mod Cons קשה לשמוע את האלבום המצוין הזה ולא להבין מה השורשים המוסיקאליים של הפאנק, קשה גם לא להתרשם מיכולת הכתיבה המצוינת של פול וולר, ב All Mod Cons מרוויח וולר ביושר את התואר "הקול של דור שלם", בשנות השישים זה היה דילן ואולי הביטלס, ועכשיו בא וולר ומרים את נס המרד, הוא עושה זאת תוך שהוא נשען על ההשפעה הגדולה ביותר עליו: ריי דיוויס, שכתיבתו ניכרת בכל מילה ממש של וולר. ובלי קשר לכלום, מדובר באלבום מדהים, שכמו אלבומים טובים באמת, משאיר אותך פעור פה, המום ונדהם מהשמיעה הראשונה ועד בכלל.
 
רשימה 1 (חלק ג')

16. dEUS- Worst Case Scenario את דאוס, אחד ההרכבים היותר טובים של השנים האחרונות הכרתי במקרה בהופעה המצוינת שלהם בישראל ב 1999, אני לא יודע מה משך אותי לשם, אחרי הכל, להקות אינדי בלגיות זה לא מה שאמור לעשות לי את זה, אבל אחרי ההופעה הזו פשוט הוקסמתי מהם והתחלתי להתעניין וללכת קצת אחורה גם לעבר האלבום הזה (אלבום הבכורה שלהם מ 94) דאוס הם הרכב שאומנם מצטיין במיוחד בהופעותיהם (אולי זה קשור לכך שהתחילו כלהקת קאברים אאל"ט) אבל כבר מהאלבום הראשון (ואולי במיוחד באלבום הראשון) הם מראים שהחומר המקורי שלהם לא פחות טוב, אבל ואולי בעיקר, מאוד מקורי ומעניין. Worst Case Scenario הוא מסוג האלבומים שמתחילים בפיצוץ גרעיני עצום על ההתחלה ("Suds & Soda. ) ומשם רק ממשיכים למעלה, הם מציגים כאן את ההשפעות המוסיקאליות המגוונות שעיצבו את הצליל המיוחד שלהם, דאוס נשמעים לי כמו התכה של כל מה שטוב ברוק וכל מה שנעשה בעולם המוסיקה הפופולרית עד אליהם יחד לחבילה הדוקה ומפוארת של מוסיקה משובחת. 17. Tomorrow - 50 Min. Technicolor Dream יחד עם סופט מאשין ופינק פלויד, Tomorrow נחשבים לאחת הלהקות הגדלות והחשובות של הפסיכדליה הבריטית מהזן הכבד יותר, לכאורה, שלא בצדק, בעוד שלשתי הראשונות הייתה קרירה ארוכה ומצליחה, Tomorrow הצליחו להוציא תחת ידם אלבום אחד, ובכל זאת, מדובר בהרכב מאוד חשוב ומעניין. 50 Min. Technicolor Dream הוא אלבום אוסף של הלהקה מ 1998, המכיל דמואים הופעות חיות וסינגלים, שבחלקם לא הופיעו קודם, מחד, מאבדים כאן קצת את תחושת האלבום והשלמות אבל מרוויחים יופי של שירים וחוויה מוסיקלית יוצאת דופן. אם לונדון הפסיכדלית של שנות השישים עושה לכם את זה אפילו קצת, תעשו לעצמכם טובה ותשמעו את זה. 18. the Who- live at Leeds יש הרבה אלבומי אולפן ש המי שאפשר להוסיף לרשימה שכזאת, בסופו של דבר בחרתי באלבום ההופעה, שלדעתי לפחות הוא אלבום הופעה הטוב בהיסטוריה, המי חוזרים כאן לשורשי הרוק וה r&b שלהם ועושים את זה בגדול, אם חשבתם שב live8 הם הראו הרבה אנרגיות והופעה מקצועית, תחשבו איך הם נשמעו לפני 30 שנה ובהרכב מלא (יחד עם חטיבת הקצב הטובה בהיסטוריה: קית´ מון על התופים וג´ון אנטסוויסל בבאס), בעצם לא צריך לדמיין, פשוט תשמעו את ההופעה בלידס.... אין חובב רוק שיכול להישאר לפצצת אנרגיה כזאת ולשירים ולביצועים כאלה. הכי טוב שיש. 10. Lou Reed - Berlin לו ריד, על שלל הגלגולים שעבר בחיים, הוא משורר האורבניות הגדול, בניגוד להרבה כותבים אמריקאים, הוא לא מדבר על middle America ובעיות הבורגנות שלה (עבודה, משפחה בית, שורשים, משהו מהסוג החביב על ספרינגסטיין למשל) רייד, מעדיף את טיפוסי השוליים האמיתיים, אלו שאמריקה אוהבת לא לחשוב עליהם כשהיא הולכת לישון מול לנו אחרי ארוחת טלוויזיה משמימה. המוסיקה כאן, הרבה יותר קליטה משל מחתרת הקטיפה, אבל התחושה כללית של האלבום, היא של תחנת אוטובוס עירונית עזובה באמצע הלילה, כשבאוויר נישא ריח חריף של עצבות, מוות ושתן, לא בדיוק סוג החומרים שמרכבים אלבום פופ מצוי, מצד שני, רייד לא יודע לעשת דברים מצויים, וטוב שכך. רשימה 1 מתמודדת מול רשימה 2, המועלית בנפרד
 
רשימה 2

1) "Radiohead - "Ok Computer - רדיוהד בהפגזה להמונים. אלבום מדויק להפליא שהצליח לשלב אלקטרוני עם רוק. העדינות בקול של תום יורק יחד עם הכעס והתסכול הופך כל שיר באלבום ליצירה בפני עצמה. שווה לזכור: Lucky, Paranoid Android 2) " Pink Floyd - "Atom Heart Mother - למרות שהפלוידס נהנים ללכלך על האלבום, לדעתי הוא שיא שאי אפשר לעבור. אני מודה, פעם ראשונה ששמעתי את האלבום, החצוצרות בלבלו אותי הרעשים סנוורו אותי אבל בסופו של דבר נכנעתי. יצירת מופת. שווה לזכור: AHM, If 3) Metallica - "...And Justice For All" מטאליקה סוף-סוף הצליחו למצוא את האיזון שלהם בין המטאל לבין המלודיות המרגיעות. דיסק חזק אבל נוגע. מושלם.שווה לזכור: One, ...And Justice For All 4) " The Doors - "The Doors פעם ראשונה ששמעתי את הדיסק הייתי בטוח שזה אוסף. לא להאמין שיש כל כך הרבה שירים מעולים בדיסק אחד. שווה לזכור: Break On Through, Light My Fire 5) " Queen - "Jazz - אז נכון, יש שאומרים שA Night At The Opera- זה יצירת המופת של קווין, אבל יש לי ערך סנטימנטאלי מאוד גבוה ל"ג´ז". שירי בוקר שפשוט מעברים ויברציות טובות בגוף. שווה לזכור: Fat Bottomed Girls, Don´t Stop Me Now 6) אלג´יר - "מנועים קדימה" - תצחקו עלי, תגידו שאני אידיוט אבל לא מזיז לי. האלבום הזה הוא המהפכה של תעשיית המוזיקה הישראלית. תמשיכו לצחוק, אתם תראו... תראו שאני צודק. שווה לזכור: בתוך הצינורות, ירח במזל עקרב 7) "Pantera - "Vulgar Display Of Power - דיסק רועש בהחלט! תופים חזקים, דיסטורשן עצבני, ולהקה מוכשרת אחת שיודעת לעשות מטאל! שווה לזכור: Regular People (Conceit) 8) " Moby - "Play - פסגת האלקטרוניקה פשוט. מובי מצליח שוב ושוב לגרום לי לחייך. והדיסק הזה פשוט מתעלה על עצמו. שווה לזכור: Porcelain, Natural Blues 9) "Air - "Virgin Suicides" - פסקול הסרט "חמש בנות יפות" של סופיה קופולה. אייר הם צמד של אנשים מוכשרים. ביחד עם עוד כמה אנשים שהם הזמינו הם יצרו פסקול מהמם ושירים שמזכירים אופטימיות רחוקה. שווה לזכור: Playground love, The world hurricane 10) Beatles - "Abbey Road" - איך אפשר לעשות רשימה של 10 האלבומים בלי אבי רוד? אז זהו שאי אפשר. פשוט הקדימו את זמנם... שווה לזכור: Come Together 11) "Pink Floyd - "Piper At the Gates of Dawn אלבום הפאר של סיד בארט. פסיכדליה מבריקה בערבוב של שיגעון, סמים ושאר מיני מטעמין. ועזבו את כל זה, אין אחד שלא ישמע את השיר Bike , בלי לדפוק חיוך אווילי על פניו! שווה לזכור: Bike, Astronomy Domine 12) "Jethro Tull - "Aqualung אלבום אפלולי, חד ואלגנטי. וכל מילה מיותרת. שווה לזכור: Aqualung, My God 13) "Pearl Jam - "Ten אלבום שכולו פיצוץ גיטרות. הקול של וודר מפיל כל פעם מחדש. שווה לזכור: Alive, Jeremy 14) "Chuck Berry - "Chuck Berry Is on Top אבי אבות הרוקנ´רול. אין ספק בכלל שמגיע לו כל תואר שאפשר לזרוק. אלבום באמת מעולה עם להיטי זהב.שווה לזכור: Johnny B. Goode 15) "The Beach Boys - "Pet Sounds ´ה´אלבום של נערי החוף. אחד האלבומים הטובים שיצאו מהסיקסטיז ואלבום מושלם כמעט מכל בחינה אפשרית. שווה לזכור: Wouldn´t It Be Nice, God Only Knows 16) "Incubus - "Morning View אחחח... אינקובס... פשוט כיף לשמוע. אלבום של אופטימיות ורוגע ("Are you in") בשילוב כמה רגעי עצבנות לא מובנים ("Nice To Know You"). שווה לזכור: Wish You were Here, 11Am 17) Led Zeppelin - "Led Zeppelin II" לא מזמן עשו סקר באנגליה למציאת להקה דמיונית משולמת, "Dream Band" אם תרצו. הזפלינים מעופרת קטפו כל עמדה. כנראה שהם באמת הלהקה האידיאלית. וזה הדיסק האידיאלי. שווה לזכור: Thank You 18) Jimi Hendrix - "Are You Experienced" הדיסק הראשון של הגיטריסט, האגדה, המלך. אין פלוץ אחד בעולם שהרים גיטרה, ולא שמע את השם הנדריקס. שווה לזכור: Purple Haze, Fire 19) Dire Straits - " Money For Nothing" הנעימות של הגיטרה מברזל. שירים מבריקים וריפים בלתי אפשריים. אין מה לומר. שווה לזכור: Sultans Of Swing, Romeo And Juliet ההצבעה תסגר ביום ג' בשעה 9 בבוקר. אנא שרשרו את הצבעתכם להודעה הראשית בלבד. נא לא להעלות הצבעה לקונית - כל הצבעה חייבת להיות מגובית בנימוקים, ורצוי מפורטים.
 

Shakty

New member
עדיין עם רשימה 1

בעיקר בגלל הבחירות אבל עכשיו נוספה לי עוד סיבה - 2 בחר באוסף (DIRE STRAITS) וכתבתי כבר בעבר שלדעתי זה מנוגד לחלוטין למהות של התחרות הזו - אלבומים.
 

Blackpanter1י

New member
לכותב רשימה 1 בקשר למה שרשמת על

הthe Who- live at Leeds אתה צריך לראות את ההופעה מטאליקהת במוסקבה 91...גם אם אתה לא אוהב תשמע ולמי שמכיר את הביצועים, אבל לא לייב שישמע.
 
אני מצטרפת להמלצת עורך רשימה 1

לאלבום Live at Leeds. אני לא יודעת לגבי מטאליקה, אבל משום מה נדמה לי שזה לא ממש באותה ליגה, מבחינת המשקל הסגולי.
 

brotos

New member
רגע.

אני מבקש לרדת מהעץ, ציף, כי זה מתחיל להוציא את אותי משלוותי, עם כל הכבוד. את לא מבינה על מה את מדברת, נקודה. ההופעה במוסקבה הייתה הופעה מדהימה של להקה בשיאה, ולומר שהיא שולית, בלי לשמוע אותה בכלל, זו התנשאות לא במקום. את בסדר בד"כ, ואת יודעת שאני מת עלייך למרות (או בגלל) שאת דפוקה בראש, אבל את קצת מעצבנת בזמן האחרון.
 
אז תגיד את זה ככה

במקום "לתקוף" לקונית. ההופעה של ה"מי" חשובה יותר מאשר כחוויה מוסיקלית - יש לה חשיבות תרבותית רחבה יותר, כאחד הרגעים המכוננים של הרוק. לא בכדי זה נחשב לארוע בעל משקל סגולי גדול. לא היה לי מושג שכך זה גם לגבי מטאליקה, מה גם שהנ"ל פעלה בתקופה אחרת, והקשר תרבותי אחר. אבל, לומדים דברים חדשים כל יום. ועכשיו, שתף אותנו בגאונות של ההופעה במוסקבה.
 

brotos

New member
וווייייויוויייי אוווו ווואוווו אררר

וווואווווו טווווו ווואו סטיגדאם דיגדאם בם בם דיש בם בםבם דיש דיש דגדש אאאראאאארראאא הווווו הווווו אאאאאא שווויאווווו [סולו גיטרה מדהים וסיום ווירטואזי בתופים, רבבות רוסים בשלהי תקופת גורבצ'וב מריעים ללהקה הגדולה בעולם אז. הנה שיתפתי. יום נעים, אלף].
 

Blackpanter1י

New member
../images/Emo45.gif צודק קשה לבצע הופעה כזאת

בצורה מרשימה, ועוד מול כמעט מיליון איש (בגלל שהופיעו עוד להקות...)
 

avki

New member
רשימה 2

רשימה 2 היא רשימה טפשית, צפויה, בנאלית יחסית, פשוטה, עם כמה אלבומים שלא עומדים מול שאר האלבומים, או אפילו בפני עצמם. רשימה 1 היא רשימה מבוססת, שנותנת מבט על פנינות הרוק המעניינות והטובות ב40 השנה האחרונות, לפי טעמו של יוצר הרשימה כמובן. היא מראה על כל מיני נק' אור ייחודיות בזמן טובים יותר וטובים פחות של הרוק. כל דיסק שם הוא פנינה אמיתית, וחוץ מהאלבומים שאני לא מכיר, היא רשימה באמת יחודית. ובכל זאת, רשימה 2 יותר טובה, חוץ ממס' נפילות, ובכל אופן, בטוח שיותר אהובה עלי, ואני גם מכיר שם יותר אלבומים, ואת אלה שאני מכיר, אני אוהב, ולכן אני בוחר ברשימה 2. לעזאזל, הצבעתי לרשימה עם מובי.
 

melancholy man

New member
רשימה 1

להסביר ונמק? רשימה אחת נועזת מענינת, מקיפה ומלאה באלבומים טובים, רשימה 2 מאידך, לא... נדמה לי שכתבתי כבר דעתי על האלבומים, אז אתיחס לתוספות: Tomorrow - 50 Min. Technicolor Dream אלבום שיצא כאמור ב 98 והיה מבחינת עשיית כבוד עם ההרכב המצויין הזה, בטומורו היה את כל מה שאנחנו אוהבים בפינק פלויד של בארט, על יכולת הכתיבה, הדמיון והפשטות הכובשת שמשולבת עם נועזות של ממש. אני הייתי בוחר ב ST שלהם משנות השישים, אבל גם זו בחירה טובה מאוד (אם כי יותר לבעלי עניין בתחום הספציפי) the Who- live at Leeds כל מילה אמת, אלבום ההופעה הטוב בכל הזמנים. Lou Reed - Berlin טוב אני חייב להודות שלו רייד וקול ה"צפרדע שזה עתה שחטו אותה", לא בדיוק מתאים לטעם שלי, אבל אי אפשר להתעלם מיכולת הכתיבה היוצאת דופן שלו (גם במילים ובניגוד להרבה שמקבלים את המחמאה הזו, רייד הוא באמת משורר, וגם בלחנים), קשה גם להתעלם מהעוצמה של האלבום הספציפי הזה. שלושת האלבומים מקבלים אצלי 10 מושלם, ממש כמו שאר האלבומים ברשימה.
 

Sudha

New member
מזל שהצצתי

אני עם רשימה 1 עד הסוף. שלשת האלבומים, שנוספו מחזקים את האיכות הבסיסית של הרשימה המקורית. יש בה הכל, היא מאוד מגוונת ומאוד מזכירה לי את הטעם האישי שלי.
 
למעלה