ציףציף1000
New member
../images/Emo106.gif סיבוב 1 - משחק 5 ../images/Emo106.gif
רשימה מס' 1 1. החומה - פינק פלויד 2. abbey road - ביטלס 3. ok computer - רדיוהד 4. wish you were here - פינק פלויד 5. the good son - ניק קייב 6. berlin - לו ריד 7. סימנים של חולשה - ברי סחרוף 8. אסף אמדורסקי - השני 9. over - פיטר האמיל 10. strangeways, here we come - סמיתס מול רשימה מס' 2 1. Pink Floyd - A Saucerful of Secrets האלבום האהוב עליי של הפלויד, ואולי אפילו בכלל. חובב אמביינט גדול אני, ואמנם אלבום זה הוא לא אמביינט או אלקטרוני ממש, הוא בהחלט הקרוב ביותר שלהם לצליל. צלילי הבאס הפותחים את האלבום, השירה ה´מעופפת´ והזויה של גילמור (לדעתי, לפחות) וקטע הגיטרה בסוף פשוט מצוינים. אח"כ מגיע כנראה השיר האהוב עליי של הפלוידס - Remember A Day. יש המבטלים שיר זה כשאומרים שהוא בינוני ומביך. אני, כמובן, בהחלט לא תומך. זהו שיר נפלא. שוב, כמו ברוב קטעי האלבום, האוירה מאוד מרחפת ו´חללית´, והשירה הנעימה של רייט רק מוסיפים לכל העניין. לא יודע למה, אבל השיר הזה מזכיר לי זכרונות מהילדות, למרות שהוא לא היה מוכר לי עד השנים האחרונות. אח"כ עוד אחד מהשירים האהובים עליי של הפלויד, STCFTHOTS. האוירה פה אפילו יותר מרחפת ומצמררת, ואפילו מפחידה, אותי לפחות. הכל ביחד יוצר את זה - התופים, הקלידים, הבאס ויותר מכל - השירה של ווטרס. Corporal Clegg - השיר המושמץ ביותר של הפלויד? יכול להיות. אני נהנה ממנו מאוד. שאר השירים, ובמיוחד רצועת הנושא, מצוינים, אך אני מרגיש שזה יהיה קצת מוגזם להרחיב עליהם. מוזר, דווקא לjugband blues אני הכי פחות רוכש חיבה, ואני עוד אוהב את תקופת בארט. 2. Pink Floyd - A Piper at the Gates of Dawn כמה שזה אלבום מצוין. אני זוכר אותי, נער צעיר וחסר נסיון, אי שם באמצע 04 (אמנם ממש לא רחוק, אבל בשנה הזו השינוי בטעמי המוזיקלי ועיצובו היה גדול), מחזיק לראשונה באלבום הזה, ללא שום ידע מוקדם עליו. אני לא יכול אפילו לתאר כמה נדהמתי מהאלבום, שכן לא שמעתי דבר כזה מעולם. לא הכרתי את הסגנון המוזר הזה בשם פסיכדליה, ופשוט חשבתי שזו מוזיקה הזויה ולא יותר. ראוים לציון השירים matilda mother ו-bike, ששינו את כל מה שידעתי עד לנקודה זו על מוזיקה, ונשארים השירים הקסומים ביותר ששמעתי עד היום. 3. Pink Floyd - The Final Cut "מה, למה לבחור באלבום המשעמם הזה, עם ווטרס הבכיין?" כן, תתפלאו. פיינל קאט בהחלט עומד יחד עם החלילן וsaucerful. בתור אחד שמצא את החומה משעממת לגמרי (15 דקות מעניינות מ2 אלבומים המלאים ב... כלום, לא הופכות אלבום לטוב), לא ציפיתי הרבה כשניגשתי לאלבום הזה. כמובן שהופתעתי. הצעקות של ווטרס, המוזיקה המצמררת, שמתאימה יותר להלוויה, וקטעי הגיטרה של מר גילמור, הופכים את האלבום הזה למצוין. קשה לתאר כמה עוצמה רגשית יש בכל שיר פה, ואיך הקטעים ממש זורמים ביחד, רק אגיד - זהו כנראה האלבום המרגש, היפה, העדין, הכנה, והאנושי ביותר ששמעתי. בימים מוזרים אפילו תמצאו אותי אומר שלאלבום הזה יש יותר חשיבות מפייפר אצלי. 4. The Smiths - The Queen Is Dead סמית´ס היא לא להקה חסרת מתנגדים ומשמיצים. הרבה לועדים למוריסי ולבכיינות שלו. הרבה נחרדים לגלות שמשייכים את הסמית´ס לפאנק. אני, כמובן, לא אחד מהם. האלבום הזה כמעט מושלם. יש בו הכל - משירים מדהימים באנרגיה שלהם (רצועת הנושא ו-bigmouth strikes again), לשירים מלנכוליים וכואבים (i know it´s over, i had no one ever ו-there is a light that never goes out) לשירים ציניים ומשעשעים (frankly, mr shankly ו-cemetaty gates). וכמובן, כנראה שיר הסמית´ס האהוב עליי - some girls are bigger than others. בניגוד לאלבומים אחרים של הסמית´ס, אין פה הרבה רצועות מיותרות (להוציא את vicar in a tutu), והזרימה של כל השירים יחד באמת עובדת. 5. Roy Harper - Stormcock "מי זה רוי הארפר?" שאלתי את עצמי לאחר ששמעתי את קולו הנפלא בhave a cigar. לא היה לי מושג שרוי הארפר ישפיע עליי כ"כ. התלבטתי בין sophisticated barger לבין האלבום הזה, אבל מכיוון שstormcock מאוזן ומצוין בכל הקטעים, בחרתי בו. מה הקסם בדיוק ברוי הארפר? אני לא יכול להסביר. לשמוע את הקול העדין שלו פשוט עושה טוב. אם זה מכניס למצב רוח רע או מעלה חיוך על פניי - לרוי הארפר יש את הקסם שלו. 6. King Crimson - In The Court of The Crimson King אחחח, קינג קרימזון. כנראה מהאלבומים שהשפיעו עליי ביותר. שום אלבום שהוציאו אחרי לא הגיע לרמה של זה, לדעתי, אבל כמובן שפה העבודה של קרימזון לא נפסקת. אני מאוד אוהב חליל וכלי נשיפה בכללי. כנראה הדומיננטיות של כלי הנשיפה פה והקול העדין כ"כ של גרג לייק, כנראה הקול מקסים ביותר בעולם הרוק, גרמו לי לאהוב את האלבום כ"כ. הפתיחה האנרגטית של 21st century..., המעבר לi talk to the wind, שהוא השיר האהוב עליי של קרימזון, הדרמטיות של epitaph, שעם הזמן האהבה שלי אליו קצת פחתה, וmoonchild ורצועת הנושא, שהן לא נופלות מהשאר. אולי האלבום שהכי עובד כאלבום מאשר כאוסף שירים. 7. Camel - Mirage הו, נתתי סיבה למשמיצי הפרוג לקום. במיוחד כשמדובר בקאמל. אבל לא איכפת לי, אין משקל לדעות אחרים בנוגע ליצירות אהובות עליי. אני חייב להודות, לא לכל האלבום יש לי אהבה מטורפת. freefall זהו שיר נחמד מאוד, אבל לא משהו שהשאיר אותי בפה פעור או פשוט מוקסם. על earthwise כל מה שאני יכול להגיד זה שאנדי וורד עושה עבודה טובה שם. אבל מה לעשות, זה לא מספיק לי. למען האמת,זה לא כ"כ מעניין אותי. ללא העומה הרגשית בשיר - אין לי דבר חיובי להגיד. אבל כשיש לך את nimrodel (למרות שנימרודל זהו שם החלק הראשון בשיר, כוונתי היא לכל חלקי השיר), את supertwister ואת lady fantasy באלבום, החסרונות האחרים נעלמים. אנדי לטימר מצליח להקסים שוב ושוב עם החליל שלו, מה שאיאן אנדרסון, לדוג´, לא הצליח מעולם לעשות, למרות שמהללים וסוגדים לו רבות. 8. Nick Drake - Pink Moon האלבום האהוב עליי של ניק דרייק. הקול שנשמע כ"כ עצוב, ועם זאת כ"כ מלא בשלווה, צליל הגיטרה האקוסטית העדין, ופשוט ניק דרייק. אחת הסיבות שלא התחברתי כ"כ לאלבומים האחרים היא הכלים הרבים המלווים. 9. Steeleye Span - Below the Salt מאדי פריור. כמה שאני אוהב את הקול שלה. האלבום האהוב עליי של סטיליי. אמנם צד א´ פחות חזק, אבל הוא מצוין. אני הרבה פעמים מוצא את עצמי מאזין לאלבום הזה כל בוקר. כל בוקר, לפני בי"ס, לפני היום המעייף, לשמוע את האלבום הזה פשוט ממלא אותי באושר. מוזר שדווקא על האלבום הזה אני לא מוצא הרבה מה להגיד. רק דבר אחד - king henry ו-gaudete. למרות שלבחור שיר אהוב נשמע לי בעבר מגוחך, שכן יש כ"כ הרבה יצירות מוזיקליות אהובות עליי, אני בהחלט יכול להגיד שהמלך הנרי הוא, ללא ספק, השיר האהוב עליי ביותר, ואחד השירים המקסימים ששמעתי. 10. Brian Eno - Ambient 2: The Plateaux of Mirror "מה, מה לכל הרוחות?!". כן, מכיוון שאין מגבלת רוקנרול פה, החלטתי לבחור באלבום זה של בריאן אנו. קצת לא נוח לי כשאומרים הרבה על מוזיקת האמביינט שהיא מוזיקת רקע ולא יותר. אוקיי, לי היא בהחלט נוחה ללמידה או פעולות אחרות, אבל זה מה שקורה לי עם כל מוזיקה שקטה ולא אלימה, ולרוב עם מוזיקה קלאסית. האלבום הזה הוא המועדף עליי מבין אלבומי אינו ששמעתי (שאני מודה, לא הרבה), והוא בהחלט אלבום שלקח אותי ל"עולמות אחרים", כמו שאוהבים להגיד, אבל זה באמת מה שקרה. מפאת החגים, ההצבעה תסגר רק ביום שישי, ב-8 בבוקר.
רשימה מס' 1 1. החומה - פינק פלויד 2. abbey road - ביטלס 3. ok computer - רדיוהד 4. wish you were here - פינק פלויד 5. the good son - ניק קייב 6. berlin - לו ריד 7. סימנים של חולשה - ברי סחרוף 8. אסף אמדורסקי - השני 9. over - פיטר האמיל 10. strangeways, here we come - סמיתס מול רשימה מס' 2 1. Pink Floyd - A Saucerful of Secrets האלבום האהוב עליי של הפלויד, ואולי אפילו בכלל. חובב אמביינט גדול אני, ואמנם אלבום זה הוא לא אמביינט או אלקטרוני ממש, הוא בהחלט הקרוב ביותר שלהם לצליל. צלילי הבאס הפותחים את האלבום, השירה ה´מעופפת´ והזויה של גילמור (לדעתי, לפחות) וקטע הגיטרה בסוף פשוט מצוינים. אח"כ מגיע כנראה השיר האהוב עליי של הפלוידס - Remember A Day. יש המבטלים שיר זה כשאומרים שהוא בינוני ומביך. אני, כמובן, בהחלט לא תומך. זהו שיר נפלא. שוב, כמו ברוב קטעי האלבום, האוירה מאוד מרחפת ו´חללית´, והשירה הנעימה של רייט רק מוסיפים לכל העניין. לא יודע למה, אבל השיר הזה מזכיר לי זכרונות מהילדות, למרות שהוא לא היה מוכר לי עד השנים האחרונות. אח"כ עוד אחד מהשירים האהובים עליי של הפלויד, STCFTHOTS. האוירה פה אפילו יותר מרחפת ומצמררת, ואפילו מפחידה, אותי לפחות. הכל ביחד יוצר את זה - התופים, הקלידים, הבאס ויותר מכל - השירה של ווטרס. Corporal Clegg - השיר המושמץ ביותר של הפלויד? יכול להיות. אני נהנה ממנו מאוד. שאר השירים, ובמיוחד רצועת הנושא, מצוינים, אך אני מרגיש שזה יהיה קצת מוגזם להרחיב עליהם. מוזר, דווקא לjugband blues אני הכי פחות רוכש חיבה, ואני עוד אוהב את תקופת בארט. 2. Pink Floyd - A Piper at the Gates of Dawn כמה שזה אלבום מצוין. אני זוכר אותי, נער צעיר וחסר נסיון, אי שם באמצע 04 (אמנם ממש לא רחוק, אבל בשנה הזו השינוי בטעמי המוזיקלי ועיצובו היה גדול), מחזיק לראשונה באלבום הזה, ללא שום ידע מוקדם עליו. אני לא יכול אפילו לתאר כמה נדהמתי מהאלבום, שכן לא שמעתי דבר כזה מעולם. לא הכרתי את הסגנון המוזר הזה בשם פסיכדליה, ופשוט חשבתי שזו מוזיקה הזויה ולא יותר. ראוים לציון השירים matilda mother ו-bike, ששינו את כל מה שידעתי עד לנקודה זו על מוזיקה, ונשארים השירים הקסומים ביותר ששמעתי עד היום. 3. Pink Floyd - The Final Cut "מה, למה לבחור באלבום המשעמם הזה, עם ווטרס הבכיין?" כן, תתפלאו. פיינל קאט בהחלט עומד יחד עם החלילן וsaucerful. בתור אחד שמצא את החומה משעממת לגמרי (15 דקות מעניינות מ2 אלבומים המלאים ב... כלום, לא הופכות אלבום לטוב), לא ציפיתי הרבה כשניגשתי לאלבום הזה. כמובן שהופתעתי. הצעקות של ווטרס, המוזיקה המצמררת, שמתאימה יותר להלוויה, וקטעי הגיטרה של מר גילמור, הופכים את האלבום הזה למצוין. קשה לתאר כמה עוצמה רגשית יש בכל שיר פה, ואיך הקטעים ממש זורמים ביחד, רק אגיד - זהו כנראה האלבום המרגש, היפה, העדין, הכנה, והאנושי ביותר ששמעתי. בימים מוזרים אפילו תמצאו אותי אומר שלאלבום הזה יש יותר חשיבות מפייפר אצלי. 4. The Smiths - The Queen Is Dead סמית´ס היא לא להקה חסרת מתנגדים ומשמיצים. הרבה לועדים למוריסי ולבכיינות שלו. הרבה נחרדים לגלות שמשייכים את הסמית´ס לפאנק. אני, כמובן, לא אחד מהם. האלבום הזה כמעט מושלם. יש בו הכל - משירים מדהימים באנרגיה שלהם (רצועת הנושא ו-bigmouth strikes again), לשירים מלנכוליים וכואבים (i know it´s over, i had no one ever ו-there is a light that never goes out) לשירים ציניים ומשעשעים (frankly, mr shankly ו-cemetaty gates). וכמובן, כנראה שיר הסמית´ס האהוב עליי - some girls are bigger than others. בניגוד לאלבומים אחרים של הסמית´ס, אין פה הרבה רצועות מיותרות (להוציא את vicar in a tutu), והזרימה של כל השירים יחד באמת עובדת. 5. Roy Harper - Stormcock "מי זה רוי הארפר?" שאלתי את עצמי לאחר ששמעתי את קולו הנפלא בhave a cigar. לא היה לי מושג שרוי הארפר ישפיע עליי כ"כ. התלבטתי בין sophisticated barger לבין האלבום הזה, אבל מכיוון שstormcock מאוזן ומצוין בכל הקטעים, בחרתי בו. מה הקסם בדיוק ברוי הארפר? אני לא יכול להסביר. לשמוע את הקול העדין שלו פשוט עושה טוב. אם זה מכניס למצב רוח רע או מעלה חיוך על פניי - לרוי הארפר יש את הקסם שלו. 6. King Crimson - In The Court of The Crimson King אחחח, קינג קרימזון. כנראה מהאלבומים שהשפיעו עליי ביותר. שום אלבום שהוציאו אחרי לא הגיע לרמה של זה, לדעתי, אבל כמובן שפה העבודה של קרימזון לא נפסקת. אני מאוד אוהב חליל וכלי נשיפה בכללי. כנראה הדומיננטיות של כלי הנשיפה פה והקול העדין כ"כ של גרג לייק, כנראה הקול מקסים ביותר בעולם הרוק, גרמו לי לאהוב את האלבום כ"כ. הפתיחה האנרגטית של 21st century..., המעבר לi talk to the wind, שהוא השיר האהוב עליי של קרימזון, הדרמטיות של epitaph, שעם הזמן האהבה שלי אליו קצת פחתה, וmoonchild ורצועת הנושא, שהן לא נופלות מהשאר. אולי האלבום שהכי עובד כאלבום מאשר כאוסף שירים. 7. Camel - Mirage הו, נתתי סיבה למשמיצי הפרוג לקום. במיוחד כשמדובר בקאמל. אבל לא איכפת לי, אין משקל לדעות אחרים בנוגע ליצירות אהובות עליי. אני חייב להודות, לא לכל האלבום יש לי אהבה מטורפת. freefall זהו שיר נחמד מאוד, אבל לא משהו שהשאיר אותי בפה פעור או פשוט מוקסם. על earthwise כל מה שאני יכול להגיד זה שאנדי וורד עושה עבודה טובה שם. אבל מה לעשות, זה לא מספיק לי. למען האמת,זה לא כ"כ מעניין אותי. ללא העומה הרגשית בשיר - אין לי דבר חיובי להגיד. אבל כשיש לך את nimrodel (למרות שנימרודל זהו שם החלק הראשון בשיר, כוונתי היא לכל חלקי השיר), את supertwister ואת lady fantasy באלבום, החסרונות האחרים נעלמים. אנדי לטימר מצליח להקסים שוב ושוב עם החליל שלו, מה שאיאן אנדרסון, לדוג´, לא הצליח מעולם לעשות, למרות שמהללים וסוגדים לו רבות. 8. Nick Drake - Pink Moon האלבום האהוב עליי של ניק דרייק. הקול שנשמע כ"כ עצוב, ועם זאת כ"כ מלא בשלווה, צליל הגיטרה האקוסטית העדין, ופשוט ניק דרייק. אחת הסיבות שלא התחברתי כ"כ לאלבומים האחרים היא הכלים הרבים המלווים. 9. Steeleye Span - Below the Salt מאדי פריור. כמה שאני אוהב את הקול שלה. האלבום האהוב עליי של סטיליי. אמנם צד א´ פחות חזק, אבל הוא מצוין. אני הרבה פעמים מוצא את עצמי מאזין לאלבום הזה כל בוקר. כל בוקר, לפני בי"ס, לפני היום המעייף, לשמוע את האלבום הזה פשוט ממלא אותי באושר. מוזר שדווקא על האלבום הזה אני לא מוצא הרבה מה להגיד. רק דבר אחד - king henry ו-gaudete. למרות שלבחור שיר אהוב נשמע לי בעבר מגוחך, שכן יש כ"כ הרבה יצירות מוזיקליות אהובות עליי, אני בהחלט יכול להגיד שהמלך הנרי הוא, ללא ספק, השיר האהוב עליי ביותר, ואחד השירים המקסימים ששמעתי. 10. Brian Eno - Ambient 2: The Plateaux of Mirror "מה, מה לכל הרוחות?!". כן, מכיוון שאין מגבלת רוקנרול פה, החלטתי לבחור באלבום זה של בריאן אנו. קצת לא נוח לי כשאומרים הרבה על מוזיקת האמביינט שהיא מוזיקת רקע ולא יותר. אוקיי, לי היא בהחלט נוחה ללמידה או פעולות אחרות, אבל זה מה שקורה לי עם כל מוזיקה שקטה ולא אלימה, ולרוב עם מוזיקה קלאסית. האלבום הזה הוא המועדף עליי מבין אלבומי אינו ששמעתי (שאני מודה, לא הרבה), והוא בהחלט אלבום שלקח אותי ל"עולמות אחרים", כמו שאוהבים להגיד, אבל זה באמת מה שקרה. מפאת החגים, ההצבעה תסגר רק ביום שישי, ב-8 בבוקר.
