סיבוב 2 - משחק 9(א)

[ציףציף1000]

../images/Emo106.gif סיבוב 2 - משחק 9(א) ../images/Emo106.gif

רשימה 1 1) מאיר אריאל- רישומי פחם. אלבום קודר וחזק. מינימלי כהרגלו, מעביר מאיר אריאל את כל מה שעבר עליו באותה תקופה: הרומן השנוי במחלוקת עם אלוהים, הביקורת החברתית והעניין הגובר בכתבי הקודש היהודיים. 2) המכשפות- זמנים מוזרים. ענבל פרלמוטר, היוצרת העיקרית- ובעצם הכמעט-יחידה - בלהקה, נותנת כאן הופעה מדהימה: מילים חדות כתער, אווירה אפלולית ומוזיקה מעולה. 3) אלג´יר- מנועים קדימה. אלבום שהפך לקלאסיקה בזמן אמת. התפרצות חד-פעמית של להקה שנראה כאילו הגורל גזר עליה כליה, וכמו עוף החול היא עלתה... ונתנה בראש. על חוויות הסמים, הדיכאונות, הנשים הבוגדניות ואלוהים- שהפנייה הבלתי-אמצעית של גדג´, סולן הלהקה, אליו מצליחה לרגש אותי כל פעם מחדש. 4) רוקפור- האיש שראה הכל. אלבומם הקלאסי של רוקפור, שהוא בעצם חזרה נוסטלגית אל תום שאבד, כנראה איפהשהוא בסיקסטיז. והם עושים את זה מצויין. 5) Yes- Fragile. לילכלכו פה הרבה על הלהקה הזו, ועל כל הזרם אליו היא שייכת, אז ברשותכם, ארצה קצת לאזן. הופעה מרגשת של אנדרסון, הסולן, הפקה מרשימה, ומוזיקה באמת טובה. ובכלל, מי אמר שיומרה זה רע? 6) Love- Forever changes. דיסק פסיכדליה (כמעט) מושלם של חבורת היפים מהחוף המערבי של ארצות הברית. אלבום נוגע ללב. 7) Velvet Underground- Velvet Underderground & Nico. החיבור בלתי-נתפס בין קטעי פופ חמודים וקליטים, לשירי פאנק אפלים ושירים הלל למיני כימיקלים, כל זה עם קולו הערב של לו ריד, והמוזיקה העשירה של הלהקה. ובל נשכח, כמובן, את הבננה. 8) Syd Barrett- The Madcap Laughes. ממה שהבנתי, האלבום לא נחשב למשההו טוב-במיוחד אצל בעלי הביקורת, וסתם אצל חובבי מוזיקה. לא ברור למה. קשה להסביר את האנרגיה המטורפת שסיד בארט מעביר, כמו את הדיכאון שנוטף ממנו. אלבום מצוין. 9) Jethro Tull- Thick As A Brick. הוולשים במיטבם. תצוגת תכלית של מורכבות מוזיקלית, טירוף מתוחכם ומוזיקה שמימית. האלבום המושלם לפיקניק בחיק הטבע (או התמזמזות, בחיק הטבע כמובן). 10) Pink Floyd- More. ולו משום אנדרייטדיותו הזועקת לשמיים. מכיל כמה מהשירים היותר מוצלחים של הלהקה, כולל קטע הקאלט בסוף. 11. snow goose- camel אלבום רוק מתקדם במלוא מובן המילה. יצירה קונספטואלית, יפה במיוחד. מי שמצפה לרוקנ´רול יתאכזה בוודאי, אבל מי שבא עם אוזניים לא-ערלות יהנה בביטחה! 12. in the court of... king crimson האבא והאמא של הפרוג. למעט הרעשים באמצע, פשוט מדהים. קלסיקות בתפזורת. 13. pink floyd- meddle צריך להסביר? פירלס, פילוו אוף ווינדס. אקוס. אקוס. אקוס.

 

[ציףציף1000]

חלק ב'

מול רשימה 2 1. Pink Floyd - A Saucerful of Secrets האלבום האהוב עליי של הפלויד, ואולי אפילו בכלל. חובב אמביינט גדול אני, ואמנם אלבום זה הוא לא אמביינט או אלקטרוני ממש, הוא בהחלט הקרוב ביותר שלהם לצליל. צלילי הבאס הפותחים את האלבום, השירה ה´מעופפת´ והזויה של גילמור (לדעתי, לפחות) וקטע הגיטרה בסוף פשוט מצוינים. אח"כ מגיע כנראה השיר האהוב עליי של הפלוידס - Remember A Day. יש המבטלים שיר זה כשאומרים שהוא בינוני ומביך. אני, כמובן, בהחלט לא תומך. זהו שיר נפלא. שוב, כמו ברוב קטעי האלבום, האוירה מאוד מרחפת ו´חללית´, והשירה הנעימה של רייט רק מוסיפים לכל העניין. לא יודע למה, אבל השיר הזה מזכיר לי זכרונות מהילדות, למרות שהוא לא היה מוכר לי עד השנים האחרונות. אח"כ עוד אחד מהשירים האהובים עליי של הפלויד, STCFTHOTS. האוירה פה אפילו יותר מרחפת ומצמררת, ואפילו מפחידה, אותי לפחות. הכל ביחד יוצר את זה - התופים, הקלידים, הבאס ויותר מכל - השירה של ווטרס. Corporal Clegg - השיר המושמץ ביותר של הפלויד? יכול להיות. אני נהנה ממנו מאוד. שאר השירים, ובמיוחד רצועת הנושא, מצוינים, אך אני מרגיש שזה יהיה קצת מוגזם להרחיב עליהם. מוזר, דווקא לjugband blues אני הכי פחות רוכש חיבה, ואני עוד אוהב את תקופת בארט. 2. Pink Floyd - A Piper at the Gates of Dawn כמה שזה אלבום מצוין. אני זוכר אותי, נער צעיר וחסר נסיון, אי שם באמצע 04 (אמנם ממש לא רחוק, אבל בשנה הזו השינוי בטעמי המוזיקלי ועיצובו היה גדול), מחזיק לראשונה באלבום הזה, ללא שום ידע מוקדם עליו. אני לא יכול אפילו לתאר כמה נדהמתי מהאלבום, שכן לא שמעתי דבר כזה מעולם. לא הכרתי את הסגנון המוזר הזה בשם פסיכדליה, ופשוט חשבתי שזו מוזיקה הזויה ולא יותר. ראוים לציון השירים matilda mother ו-bike, ששינו את כל מה שידעתי עד לנקודה זו על מוזיקה, ונשארים השירים הקסומים ביותר ששמעתי עד היום. 3. Pink Floyd - The Final Cut "מה, למה לבחור באלבום המשעמם הזה, עם ווטרס הבכיין?" כן, תתפלאו. פיינל קאט בהחלט עומד יחד עם החלילן וsaucerful. בתור אחד שמצא את החומה משעממת לגמרי (15 דקות מעניינות מ2 אלבומים המלאים ב... כלום, לא הופכות אלבום לטוב), לא ציפיתי הרבה כשניגשתי לאלבום הזה. כמובן שהופתעתי. הצעקות של ווטרס, המוזיקה המצמררת, שמתאימה יותר להלוויה, וקטעי הגיטרה של מר גילמור, הופכים את האלבום הזה למצוין. קשה לתאר כמה עוצמה רגשית יש בכל שיר פה, ואיך הקטעים ממש זורמים ביחד, רק אגיד - זהו כנראה האלבום המרגש, היפה, העדין, הכנה, והאנושי ביותר ששמעתי. בימים מוזרים אפילו תמצאו אותי אומר שלאלבום הזה יש יותר חשיבות מפייפר אצלי. 4. The Smiths - The Queen Is Dead סמית´ס היא לא להקה חסרת מתנגדים ומשמיצים. הרבה לועדים למוריסי ולבכיינות שלו. הרבה נחרדים לגלות שמשייכים את הסמית´ס לפאנק. אני, כמובן, לא אחד מהם. האלבום הזה כמעט מושלם. יש בו הכל - משירים מדהימים באנרגיה שלהם (רצועת הנושא ו-bigmouth strikes again), לשירים מלנכוליים וכואבים (i know it´s over, i had no one ever ו-there is a light that never goes out) לשירים ציניים ומשעשעים (frankly, mr shankly ו-cemetaty gates). וכמובן, כנראה שיר הסמית´ס האהוב עליי - some girls are bigger than others. בניגוד לאלבומים אחרים של הסמית´ס, אין פה הרבה רצועות מיותרות (להוציא את vicar in a tutu), והזרימה של כל השירים יחד באמת עובדת. 5. Roy Harper - Stormcock "מי זה רוי הארפר?" שאלתי את עצמי לאחר ששמעתי את קולו הנפלא בhave a cigar. לא היה לי מושג שרוי הארפר ישפיע עליי כ"כ. התלבטתי בין sophisticated barger לבין האלבום הזה, אבל מכיוון שstormcock מאוזן ומצוין בכל הקטעים, בחרתי בו. מה הקסם בדיוק ברוי הארפר? אני לא יכול להסביר. לשמוע את הקול העדין שלו פשוט עושה טוב. אם זה מכניס למצב רוח רע או מעלה חיוך על פניי - לרוי הארפר יש את הקסם שלו. 6. King Crimson - In The Court of The Crimson King אחחח, קינג קרימזון. כנראה מהאלבומים שהשפיעו עליי ביותר. שום אלבום שהוציאו אחרי לא הגיע לרמה של זה, לדעתי, אבל כמובן שפה העבודה של קרימזון לא נפסקת. אני מאוד אוהב חליל וכלי נשיפה בכללי. כנראה הדומיננטיות של כלי הנשיפה פה והקול העדין כ"כ של גרג לייק, כנראה הקול מקסים ביותר בעולם הרוק, גרמו לי לאהוב את האלבום כ"כ. הפתיחה האנרגטית של 21st century..., המעבר לi talk to the wind, שהוא השיר האהוב עליי של קרימזון, הדרמטיות של epitaph, שעם הזמן האהבה שלי אליו קצת פחתה, וmoonchild ורצועת הנושא, שהן לא נופלות מהשאר. אולי האלבום שהכי עובד כאלבום מאשר כאוסף שירים. המשך בחלק ג'.

 

[ציףציף1000]

חלק ג'

7. Camel - Mirage הו, נתתי סיבה למשמיצי הפרוג לקום. במיוחד כשמדובר בקאמל. אבל לא איכפת לי, אין משקל לדעות אחרים בנוגע ליצירות אהובות עליי. אני חייב להודות, לא לכל האלבום יש לי אהבה מטורפת. freefall זהו שיר נחמד מאוד, אבל לא משהו שהשאיר אותי בפה פעור או פשוט מוקסם. על earthwise כל מה שאני יכול להגיד זה שאנדי וורד עושה עבודה טובה שם. אבל מה לעשות, זה לא מספיק לי. למען האמת,זה לא כ"כ מעניין אותי. ללא העומה הרגשית בשיר - אין לי דבר חיובי להגיד. אבל כשיש לך את nimrodel (למרות שנימרודל זהו שם החלק הראשון בשיר, כוונתי היא לכל חלקי השיר), את supertwister ואת lady fantasy באלבום, החסרונות האחרים נעלמים. אנדי לטימר מצליח להקסים שוב ושוב עם החליל שלו, מה שאיאן אנדרסון, לדוג´, לא הצליח מעולם לעשות, למרות שמהללים וסוגדים לו רבות. 8. Nick Drake - Pink Moon האלבום האהוב עליי של ניק דרייק. הקול שנשמע כ"כ עצוב, ועם זאת כ"כ מלא בשלווה, צליל הגיטרה האקוסטית העדין, ופשוט ניק דרייק. אחת הסיבות שלא התחברתי כ"כ לאלבומים האחרים היא הכלים הרבים המלווים. 9. Steeleye Span - Below the Salt מאדי פריור. כמה שאני אוהב את הקול שלה. האלבום האהוב עליי של סטיליי. אמנם צד א´ פחות חזק, אבל הוא מצוין. אני הרבה פעמים מוצא את עצמי מאזין לאלבום הזה כל בוקר. כל בוקר, לפני בי"ס, לפני היום המעייף, לשמוע את האלבום הזה פשוט ממלא אותי באושר. מוזר שדווקא על האלבום הזה אני לא מוצא הרבה מה להגיד. רק דבר אחד - king henry ו-gaudete. למרות שלבחור שיר אהוב נשמע לי בעבר מגוחך, שכן יש כ"כ הרבה יצירות מוזיקליות אהובות עליי, אני בהחלט יכול להגיד שהמלך הנרי הוא, ללא ספק, השיר האהוב עליי ביותר, ואחד השירים המקסימים ששמעתי. 10. Brian Eno - Ambient 2: The Plateaux of Mirror "מה, מה לכל הרוחות?!". כן, מכיוון שאין מגבלת רוקנרול פה, החלטתי לבחור באלבום זה של בריאן אנו. קצת לא נוח לי כשאומרים הרבה על מוזיקת האמביינט שהיא מוזיקת רקע ולא יותר. אוקיי, לי היא בהחלט נוחה ללמידה או פעולות אחרות, אבל זה מה שקורה לי עם כל מוזיקה שקטה ולא אלימה, ולרוב עם מוזיקה קלאסית. האלבום הזה הוא המועדף עליי מבין אלבומי אינו ששמעתי (שאני מודה, לא הרבה), והוא בהחלט אלבום שלקח אותי ל"עולמות אחרים", כמו שאוהבים להגיד, אבל זה באמת מה שקרה. 11. The Stone Roses - The Stone Roses כשמישהו המליץ עליהם בפורום, השם לא עניין אותי ממש. מה, נו, סתם להקת קאברים לרולינג סטונז... אבל לאלבום הזה, בניגוד לרוב האלבומים ששמעתי בחיי, היה אפקט מידי. היופי, העדינות, השלמות של הכל ביחד, ובמיוחד - she bangs the drum. אלבום מושלם. 12. Joy Division - Unknown Pleasures closer נחשב ליצירת המופת שלהם, אבל מעולם לא התחברתי אליו ממש. לעומת זאת, לאלבום הזה יש לי אהבה גדולה. למרות שרוב האלבום בנוי מיצירות מרשימות, Wilderness זה, כנראה, אחד השירים המהפנטים ששמעתי בחיי. 13. The Byrds - Mr. Tambourine Man האם זה החידוש המקסים לMr... ? האם זו התחושה של אושר ואופטימיות שמציפה אותי ברגע שאני שומע את החבורה המקסימה הזאת? אין לי תשובה על זה. אבל לאלבום הזה, שגם אותו הכרתי מהמלצה בפורום, יש תמיד מקום אצלי. ההצבעה תסתיים מחר ב-10 בבוקר. זהו המשחק האחרון בסיבוב השני. אני מזכירה לזוכים במשחקים בסיבוב הנוכחי להעביר אלי רשימה עם עוד 3 אלבומים (אני אזכיר לכם גם במסרים).

 

[avki]

רשימה 1

בגלל המקוריות, הישראליות המיוצגת היטב, וכמה ווירדוז שאני לא מכיר מהרשימה השניה.

 

[GingerBread Man]

שתי הרשימות ממש מעניינות

לצערי אני לא כל כך מכיר את להקות הרוק מה-80, אז אני אבחר ברשימה 1

 

[deePink]

2.

בן אדם כ

- ..."הו, נתתי סיבה למשמיצי הפרוג לקום. במיוחד כשמדובר בקאמל. אבל לא איכפת לי, אין משקל לדעות אחרים בנוגע ליצירות אהובות עליי.".... הבחירה שלו אישית למדי ללא יחס לדעות אחרים וגם נימוקים משכנעים בפני עצמם.. למרות ריבוי הפלויד... רשימה 2.

 

[brotos]

בן אדם כלב?

 

[deePink]

בן אדם כלבבי..

או אם את רוצה - כוס התה שלי...

 

[מורנא007]

רשימה 1

למרות הכאמל וה- Steeleye Span. רשימה 2 מכילה יותר פאנק. ברשימה 1 יש אלבומי פסיכדליה טובים כמו Love- Forever changes, Syd Barrett, More ויש בה יס, Jethro Tull, כאמל וקרימזו

 

[Davidson]

../images/Emo2.gif

מילא ג'וי דויז'ן, אבל הסמית'ס? נכון, שניהם שייכים לניו ווייב\פוסט פאנק (או משהו כזה. הגדרות וז'אנרים מעולם לא היו הצדדים החזקים שלי), אבל... טוב נו, שיהיה.

 

[מורנא007]

זה רק משחק, לא משהו אישי ../images/Emo140.gif

 

[Davidson]

לא, לא חשבתי אחרת. סתם הופתעתי ../images/Emo13.gif

 

[מורנא007]

תשמע

מעולם לא התעניינתי ממש בהרכב הזה. לפי מה שהורדתי (כאשר נאפסטר היה חוקי), לא שמעתי משהו שתפס את אוזני ועזבתי את זה, למרות הביקורות האוהדות בעיתונות. כחובב פרוג

, אני לא סומך על טעמם של מבקרי מוזיקה בעיתונות המרכזית בישראל (ידיעות/מעריב/הארץ).

 

[buffa]

לרוב אי אפשר לסמוך על דעתם של

המבקרים (במוזיקה ובכלל). הביקורת הכי אוהדת שקראתי אי-פעם הייתה על האלבום 'מוריסון הוטל', וגם זה רק כי הוא מת והכתב טרח להזכיר זאת שוב ושוב.

 

[Neta Meta]

רשימה 1

אומנם רשימה 1 מתחילה קצת חלש בשבילי אבל היא ממשיכה נהדר.. רשימה 2 מתחילה טוב אבל 1 לוקחת

 

[itaikuskus]

2

2 הרשימות רעות אך בשתיהן יש הברקות.. עם זה המור של פלויד והאלבום של בארט ב1 או הבירדז והשניים הראשונים של פלויד.. בעצם כמעט כל השאר ב2 הרשימות אני לא אוהב. 2 זה הרע במיעוטו

 

[brotos]

מפרגן, כהרגלך.

 

[itaikuskus]

al telachlech

ivrit ze davar she ba ve hocech... when a list is good, i spread my compliments on it...and it happened several times...what can i do if i don't like most albums on both lists?

 

[brotos]

לסתום את הפה?

[לא, זה לא בוטה כמו שזה נשמע, זו דווקא הערה שדוגלת בתרבות דיון וכו', תוך שימוש במושא מלחמתה. לדוגמאות, ראה: טרור, האקרים של חברות גדולות, עליית הנאציזם].

 

[itaikuskus]

אני מבין לליבך

פורום זה המקום האחד הזה שלא סותמים בו את הפה.