הלכתי לאיבוד..

[שרון של שיר]

../images/Emo107.gif הלכתי לאיבוד..../images/Emo82.gif

שלום לכולם, גיליתי את הפורום בעקבות הממלצה של חברה ולאחר דפדוף מעמיק הוקל לי - מסתבר שאני לא לבד. אותן תחושות, מחשבות, ודילימות, אני רוצה לחלוק עימכן את הרגשות שלי (משהו שלא עשיתי אף פעם ברבים)... טוב אז ככה נתחיל שמי שרון ואני אמא טריה לשיר (כבר בת 9 וחצי חודשים, איך שהזמן טס), בהריון מאוד פרחתי והייתי מאושרת והכל התחיל להתמוטט מיד אחרי הלידה. הלידה היתה בסדר גמור אבל לא חשבתי שאני אהיה חלק מהסטיסטיקה של "דיכאון אחרי לידה". לפני שבועיים שיר הייתה מאושפזת 4 ימים בבית חולים ואז בעצם נפל לי האסימון שזהו אין לי יותר כוחות להתמודד עם כל הלחצים, אני בד"כ בנאדם של "פריק קונטרול" אבל בסופו של דבר גם אני איבדתי את השליטה. בתקופה הראשונה של חופשת הלידה הייתי ב high לא היו הרבה לחצים, הייתי בבית ומאוד נהינתי הכל התחיל כשחזרתי לעבודה, ידעתי שעכשיו אנחנו נכנסים למציאות החדשה של הורים במשרה מלאה!!! את שיר שלחנו למשפחתון ואנחנו נכנסנו למסגרת של מי לוקח בבוקר מי מחזיר מי מוריד את הכלב, ביקור בטיפת חלב וסידורים.....והדבר הכי חשוב שנקרא זוגיות הוזנח הצידה. אתם בטח מכירים את התופעה שמגיעים הביתה אחרי יום עבודה עמוס ולמי יש כוח לצאת ולבלות כמו פעם כשהיינו פרפרים, ולא לדבר על סקס!!! אז זהו שבהתחלה הייתי מאוד עייפה והאמנתי שזו רק תקופה , אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי מאוד מתוסכלת, לא מרוצה מהעבודה, מהסקס, ולמי יש כח להשקיע בזוגיות, כשאמרו לי שיש סקס לפני ואחרי ההריון זה נשמע לי מוזר ומשהו שאחרים נתקלים בו בטח שלא אנחנו אבל זה באמת נכון, החשק הוא לא אותו החשק. דיי נמאס לי להמשיך בהצגה הזו שהכל בסדר, קשה לי, כלפי חוץ אני מאוד חזקה כי ההצגה חייבת להימשך, עבודה, משפחה וחברים אבל עמוק עמוק בפנים אני מתפרקת. את מרגישה נדחקת יותר ויותר לפינה, אין לי כמעט זמן לעצמי בעבודה עושים פרצופים כי את לא כאתמול שילשום ובבית אני בין הבקבוק למוצץ. שיר ילדה שקטה ומקסימה וגיליתי על עצמי הרבה מאוד דברים חדשים וחיובים ,אני רואה המון דברים בצורה שונה לחלוטין ומרגישה שהתבגרתי ועכשיו אני באמת כבר לא ילדה אבל אני מרגישה שבכל התקופה הזו בעצם הלכתי לאיבוד, משהו שאף פעם לא קרה לי, הלכתי לאיבוד. לאחר שישבתי עם עצמי מספר ימים הבנתי שהנטייה של כולנו זה להאשים מישהו אחר אבל לטנגו צריך שניים. היום ברור לי שהיה לי מאוד נוח להתרגל למצב החדש ולא להשקיע יותר מדי ולהאמין שיום יבוא והכל ישתנה. ברור לכם שאני לא לבד במערכה וברגע שאך אחד לא לוקח יוזמה, מהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו במערבולת של ריבים ואין ספור ויכוחים על הדברים הכי קטנים, אלוהים לאן נעלמה התקשורת היפה שהייתה לנו, איך הגענו למצב הזה!!!!!! היום הייתה הפעם הראשונה שבאמת התעמתתי עם עצמי והבעייה והצלחתי להבין מאיפה כל מצבי הרוח שלי ולמה הם מופיעים. אני עדיין מנסה לברר עם עצמי מה אני רוצה, מצפה מעצמי לפני שאני באה בדרישות לבן זוג שלי שלוקח חלק בלתי נפרד בגידולה של שיר ומגיע לו הרבה מאוד מחמאות. אולי זה רק עניין של זמן ואני אחזור למסלול, השאלה היא לאיזה מסלול ואיך אני ארגיש?!? תודה על ההקשבה.. .. שרון של שיר Live simply so that others may simply live

 

[אפרת12]

../images/Emo24.gif קראתי כל מה שכתבת

ואני רוצה להגיב, אבל נראה לי שזה יהיה רק מחר (כלומר היום, אבל בשעות שפויות יותר). אני רק רוצה להגיד שיש נקודות מאוד נכונות (לדעתי) במה שכתבת - בעיקר בזה שנוח להתרגל למצב החדש ולא להשקיע מתוך מחשבה שזה יסתדר לבד. לא לקחת שום דבר כמובן מאליו - לא את האהבה שלנו לבן הזוג ולא שלו אלינו, וגם לא את הילדים. לדעתי זה הבסיס לכל מערכת יחסים. אני מאמינה שיש לך את הכח ואת מה שנקרא "אינטליגנציה רגשית" לפתור את זה.

 

[sipor]

שרון של שיר - ברוכה הבאה !!!

השעה אומנם מאוחרת אבל זה נראה לי מאוד חשוב .. איך שקראתי את שמך זה בעצם איך שאת רואה את עצמך.. את קודם כל שרון של שיר.. וכך נראים חייך וגם חיינו (לא רק אצלך!) הכל משתנה, הזוגיות , משמעות העבודה, החיים ובכלל.. (השינה, האוכל, הטיולים , החוויות ... הכל !). השינוי הזה הוא תהומי.. פשוט לא יאומן שלא מכינים מספיק לזה, איך בין לילה נוספת לך מטלה ענקית שממלאת את כל חייך, יוצרת לחץ , מתח , לעיתים תסכול (אני לא מציינת את הדברים הטובים אבל ברור לכולנו שהם גם רבים , אם לא רבים מאוד!). הגדלת לתאר את מה שרובינו חוות , והגדלת להבין את הבעיה, וזה שלב ראשון בפתרון הבעיה. נראה לי שהעומס עליך עצום, ורק על עצמי יכולה לתאר אבל אני הבנתי את זה כבר בשבועיים שלושה הראשונים שאין אפשרות לתפקד נורמלי וגם להיות בין אדם בעומס הנוראי והחלטתי שאני יקדיש את כל מה שאני יכולה לנטרל ממני לטובת תשלום.. כלומר, נקיון, קניות, הכנת אוכל ועוד כל מיני זוטות - אני משתמשת בשירותים שאפשר לקנות. מדיח כלים, מיבש כביסה, כל המכשירים הנהדרים האלה שיכולים להקל על עבודות הבית. אז הבית ירד סופית מהגב שלי (וזה לא מעט !). בקשר לילדה, אז אנחנו דאגנו שפעם בשבוע למשך 3-4 שעות בערב, באחד מימי השבוע תגיע בייבי סיטר או ההורים של בעלי ואנחנו יוצאים - לבד ! ממש ממש מהשבוע השני להולדתה, ואנחנו ממשיכים עם זה כבר כמעט שלושה חודשים! . עוד דבר שהרגלנו פה בבית שבשעה גג 8-8.30 הילדה במיטה וישנה.. ואנחנו לבד עם עצמינו.. האמת המשימה היתה קלה- כי קיבלנו ילדה נוחה. ועוד דבר.. מי עושה מה מוגדר מראש, אף אחד לא רודף אחד אחרי השני.. הלכת לקניות ? ניקית את הבקבוקים , רחצת את הילדה ! לא , כל אחד יודע מה תפקידו וחילקנו את זה בנינו.. ככה עד כמה שאפשר.. גם בקשר לקימה בלילה יש חלוקת תפקידים ברורה.. כל אחד מקבל ליל שינה ערב ולמעשה כמחצית מהשבוע אני ישנה כאילו הייתי רווקה !!! בקיצור.. מה שאני מנסה לאמר שבדברים האלה הורדנו נטל רציני, אם בזה ששילמנו למישהו (אומנם אנחנו מצטמצמים בדברים אחרים = אבל זה שווה !) ופיננו לעצמנו זמן פנוי לנו וכל אחד בנפרד. עוד דבר אחרון פעם בשבוע אני יוצאת אחרי הצהרים כולו מהבית (או לפגוש חברות או זמן איכות עם אחותי, או לתחביב שיש לי.. רק אני , כמו פעם) בעלי לא יוצא.. כי הוא מעדיף שלא.. אבל זה עניינו ... כל הסיפורים האלה, נועדו כדי להגיד לך, שתורידי הילוך, העומס שאת מתארת אפשרי לשינוי (בתקווה שיש אפשרות כלכלית כזאת). תנצלי את הסביבה (אם יש סביבה תומכת) ותתחילי לזכור שאת קיימת בתוך כל ההמולה הזאת, לא רק כל היום עבודה וילדה וטיפול בבית, אלא גם את ואחר כך הזוגיות. ואחר כך כל מה שצריך. אני מאמינה שברגע שתהי פנויה יותר ככה תמציאי יותר זמן ל"פגוש" את בעלך, לתעניין קצת בחייו והוא בחייך, לאט לאט להכיר מחדש את האיש שמתחלק איתך במטלות, ואחרי זה ההתקרבות כבר תבוא.. כל מה שכתבתי הוא נכון אם יש אפשרות כלכלית, אבל אם לא, אז אל תשקיעי כל כך בבית, ולא כל כך הרבה בדברים שולים, תנסי לראות מה באמת חשוב לך. וזה הילדה והמערכת הזוגית, אחר כך העבודה.. ובטח ובטח את. ועוד טיפ שאני אולי יכולה לנסות לתת לך, תעשי רשימה (כן כן ממש תכתבי) מה מאוד חשוב לך ומה שולי בעינייך, מה אין את מוכנה לעבור לסדר היום ומה כן, ואז אם משהו "שולי" מתעורר פתאום, תעלימי עין, אבל אם משהו "חשוב" קורה אז גם אם תריבי על זה, יהיה ברור לך שזה חשוב. כנראה גם בעלך במרתון החיים הקשה הזה, והחיים האלה מאוד קשים, אין ספק, וזה משפיע על שניכם... מה אני אגיד לך, אני מנסה לתת לך טיפים מעשיים ומוצאת את עצמי כל הזמן חושבת, אבל זה לא זה.. יש עליכם יותר מדי לחץ , זה לא רק הטיפול בילדה, זה עד כמה שאני מבינה הריצה המטורפת והחיים העמוסים... אז בקשר לזה.. אני הבנתי שזה החיים החדשים שלנו.. ובתוך כל השגעון הזה צריך למצוא את פיסת האור ונסות לצאת ממנה לאט לאט.. אל תכעסי על עצמך על הריבים הקטנים והוצאת הקיטור, זה אך טבעי להוציא את זה על האדם הקרוב לליבנו, אני מציעה שתצאו החוצה ותעשו שיחה על מה שקרה עד עכשיו ותכינו תוכנית איך יוצאים משם יחד כזוג. איך אפשר להקל עליך ואיך אפשר למצוא דרך קצת להוריד לחץ מכם. אין פתרונות קסמים אבל אני מאמינה שאם יש לך בעל כזה שותף בגידול הילדה וכזה מבין, אז יש עם מי לדבר ויש ואפשר לעשות.. את זאת שתצטרכי לשנות את חייך כי ככה לא נראה לי תחזיקי מעמד הרבה זמן וחבל.. עם הקשר היה כל כך חזק לפני אז אין סיבה שלא תוכלו להתקרב לשם בחזרה. בבוקר יקומו החברות לפורום המלומדות והם כבר יציאו וינסו לעזור. שוב.. אני מדגישה.. ממה שכתבת זה מה שהבנתי, אין לי שום כוונה להיכנס לחייך או לחיי בן זוגך (כמו שמשהי חשבה בטעות כאן בפורום- אבל זה סיפור אחר). מקווה שמשהו מהרעיונות עזר או יעזור בעתיד.. ואם לא אני שולחת לך חיבוק חזק ואמפטיה ענקית ! ומקווה שהתקופה הזאת תעבור יחד עם גדילת של הילדה..

 

[דש1דש]

אהבתי../images/Emo70.gif

לא רלוונטי לי לחלוטין - אבל קראתי כל מילה - ואני ממש אוהבת את מה שכתבת!!! כל הכבוד לכם!!! מורידה את הכובע!

 

[אמא של פילפילון]

כל הכבוד על ההשקעה../images/Emo70.gif

מילים כדורבנות. מאוד עוזר להזכיר שזה, בעצם, הסיפור של כולנו.

 

[מ ת י ל ד ה]

קבלי ../images/Emo45.gif

 

[אפרת12]

כתבת יפה מאוד ../images/Emo140.gif

מלומדת חיים את בעצמך...

 

[אנידס]

מסכימה עם כל מילה ../images/Emo45.gif

 

[שרון של שיר]

../images/Emo41.gif קראתי את כל התגובות שלכן ../images/Emo41.gif

ומגיעה לכל אחת ואחת מכן תודה אישית, במיוחד ל sipor אני בהחלט קיבלתי מכן לא מעט חיזוקים ועצות לדרך חדשה...

הלכתי לאיבוד

... אבל מצאתי לי פינה חמה

ואוזן קשבת (מה שבאמת היה חסר לי)

שרון של שיר Live simply so that others may simply live

 

[גלים של שניים]

../images/Emo140.gif

כתבת פשוט , מקסים ונכון. הזדהתי עם הרבה דברים שכתבת אבל בעיקר עם התחושה שאת אבודה. אני זוכרת שאמרתי לחברה כמה חודשים אחרי הלידה שקשה לי כי פעם הראשונה בחיים אין לי "תכנית". היו י בעבר מצבי משבר ולחץ אבל תמיד היתה לי "תכנית" - ידעתע שזה לא לתמיד וידעתי מה אני צריכה לעשות ומתי כדי להתגבר והנה אני עם שני תינוקות בני חודשיים, אין לי יום ואין לי לילה ואין לי מושג מה עושים עכשיו.... גם כיום אנני עובדת מלא , לא ישנה בלילה ומטפלת בתאומים בני שנה אחה"צ..קשה. אבל החלטתי שבמקום להתייסר על כל הדברים שאני לא מצליחה לחזור אליהם פשוט לקבל את זה ולשים אותם בצד עד שלאט לאט אמצא זמן להחזיר את הדברים החשובים. אני יודעת שזה לא אידיאלי אבל אני לא מצאתי דרך אחרת..אז ככה אני מתמודדת.

 

[lulyK]

ברוכה הבאה ../images/Emo39.gif

אני חושבת שכנראה עכשיו הבשיל אצלך משהו, ואת כבר מוכנה לעלות על המסלול החדש הזה. כנראה שתקופת ההתעלמות מהזוגיות והריבים היא חיונית (התפתחות, לא?)

 

[בזזזזזזז]

ברוכה הבאה שרון

קראתי כל מה שכתבת. פעמיים. וגם את מה שSIPOR כתבה לך, שהיה מאד יפה ונכון ומעודד, ויש לי מה להוסיף: קודם כל, את לא איבדת שליטה. ההיפך. את נשארת בשליטה מלאה ושולטת על הכל ואחראית לתוצאות ולחיים של בן הזוג וגם של הילדה, וגם לזוגיות ולכל יתר הדברים שבחיים של המשפחה שלכם. ואפילו אם זה לא נכון למעשה, נראה שאת מרגישה כאילו זה כך. אז העצה שלי (הלוואי שליישם את העצה הזו היה קל כמו ליעץ אותה) - היא באמת להפסיק לקחת אחריות בלעדית על הכל בכל מכל, ולהתחלק. לתת קצת אחריות למטפלת במשפחתון, לתת אחריות לאיש, לאמא, לעוזרת, לסופרמרקט וכו' - ולהשאיר לך את האחריות המלאה לדברים שאת צריכה לעשות, ואת כל היתר רק לנהל - ולא לעשות הכל בעצמך. ובנוסף - מה שעובר עלייך זה תהליך נורמלי של הסתגלות למצב חדש (שלא נעלם או משתנה - עד הילד הבא...) ואם תקראי אחרוה בפורום תגלי דברים רבים מאד שכתבנו על איך המשפחה שינתה אותנו ואיך בכל ילד השינוי אחר- ובסוף מסתגלים אליו במסלול אחר ממה שהיינו עד אז - ובעצם אין ברירה. מקווה שעזרתי קצת - ושתשתתפי עוד ותעזרי בהמשך.

 

[אמא של פילפילון]

והנה מצאת ../images/Emo82.gif

לפעמים צריך ללכת קצת לאיבוד, זו הסערה שלפני השקט... אין לי הרבה מה להוסיף, אולי רק להזכיר שלידה היא "משבר התפתחותי". זה בהחלט משבר, על כל הרעות החולות שבו ועל כל הטלטלות שהוא נושא עימו, אבל זו גם התפתחות. כשעושים את זה נכון (ואת עושה את זה נכון) גדלים ומתחזקים וצוצחים. לאט אבל בטוח, כל אחד ימצא את מקומו במערכת החדשה (זה יהיה בדיוק הזמן לערער אותה שוב, עם ילד נוסף

) וכולכם תגדלו מזה. טוב שכתבת ופרקת, ועוד יותר טוב, שהגעת לתובנות חדשות. ברוכה הבאה.

 

[1איתן ולהב שלנו]

ברוכה הבאה../images/Emo39.gif

 

[מ ת י ל ד ה]

ברוכה הבאה! ../images/Emo20.gif ../images/Emo141.gif ../images/Emo142.gif

ואין לי מה להוסיף על הדברים היפים והחכמים שכבר אמרו, אז שולחת

... מירב

 

[Joy107]

הרבה ../images/Emo24.gif וברוכה הבאה למועדון...

תרתי משמע...

 

[אור67]

שרון. קחי חיבוק וירטואלי.../images/Emo24.gif

הגעת למקום הנכון וזו כבר התחלה חדשה. ברוכה הבאה.

 

[nubi]

../images/Emo24.gifקראתי

הכל. מתאים לי גם. בינתיים-ברוכה הבאה!