ונשמרתם (הודעה מתוקנת)
בס"ד שלום לך ותודה על השאלה! ראשית אין מצווה המנויה בתרי"ג מצוות יוצאת מפסוק זה. פסוק זה (בדומה לפסוק שלפני כן פסוק ט'), משמעותו אזהרה לשמירה ויש כמה שמירות מחוייבות: * שמירה מלשכוח את דברי התורה * שמירה מנזקי עבודה זרה * שמירת הגוף מדברים המזיקים או "המאבדים אותו", כלשון הרמב"ם. לגבי שמירת החיים-הגוף מובא בגמרא (ברכות ל"ב ע"ב): אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו: ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום. המתין לו עד שסיים תפלתו לאחר שסיים תפלתו א"ל: ריקא והלא כתוב בתורתכם (דברים ד) רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב (דברים ד) ונשמרתם מאד לנפשותיכם, כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי ? א"ל: המתן לי עד שאפייסך בדברים א"ל אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו? א"ל: לאו ! ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך? א"ל: היו חותכים את ראשי בסייף! א"ל: והלא דברים ק"ו ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה.. מיד נתפייס אותו השר ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום" המהרש"א העיר כבר שפסוק זה מדבר בכלל על שכחת התורה ואיך הובא כאן לחיוב שמירת הגוף? והוא מתרץ שאכן אותו חסיד השתמש בפסוק זה כדי להציל את עצמו מהמלך בלבד. ומעניין שהמהרש"א טוען שמה שאנשים רגילים להשתמש בפסוק זה למקור מהתורה לשמירת הגוף בטעות הוא!! אבל הרמב"ם דוחה דבריו(כמובן שהרמב"ם היה לפני המהרש"א, כוונתי שעולה מדברי הרמב"ם כך)כי הרמב"ם פוסק בהלכות רוצח ושמירת נפש (פ' י"א הלכ' ה'): ה וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות--מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר "הישמר לך ושמור נפשך" (דברים ד,ט). ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה- -ביטל מצות עשה, ועבר על "לא תשים דמים" (דברים כב,ח). וכראיה מביא את הגמ' בשבועות לקמן. לגבי שמירת הנשמה מובא בגמ' (שבועות ל"ו ע"א)שאסור לאדם להזיק את עצמו נפשית למשל ע"י שמקלל את עצמו: משנה (ל"ה):המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה: בגמ': אמר רבי ינאי ודברי הכל עצמו דכתיב: (דברים ד) רק השמר לך ושמור נפשך מאד.." מעיר התורה תמימה שאין קושי להתייחס לגוף בלשון נפש וכן מצינו בהרבה פסוקים, למשל: "טמא לנפש", "הנפש הנוגעת", "כי הצלת נפשי ממות" ועוד.. יש גם פסוקים בעניין שמירת הגוף ונאמר בהם נפש (בבא קמא צ"א ע"ב): "אין אדם רשאי לחבל בעצמו אילימא האי תנא הוא דתניא (בראשית ט): "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש.." לסיכום: חשוב להבין שישנם איסורים מפורשים או רמוזים או נלמדים ממשמעות הפסוקים והם נחשבים בלאוין, אבל אינם מנויים בתרי"ג מצוות. האיסור נובע מהכלל: " כדרבי אבין אמר רבי אילעא דאמר כל מקום שנאמר: "השמר" "פן" ו"אל" - אינו אלא לא תעשה. בברכה
-דנה-