תמונות תמונות תמונות

B

BrowN EyeD GirL1

New member
אוו יאיי!../images/Emo9.gif

חחפחפחפחפ תודה!
למרות שכבר הקלטתי ת'סרט כשעוד היה לי הוט אני אשמח לראות אותו שוב..
 
G

Galadriel 3000

New member
הסיפור החדש שלי בהודעה נוחה. פליז

תגיבו
כלבת "לא ייתכן שמשהו יקרה לי," אמר סטן בבטחון. אבל כבר היה מאוחר מדי. משהו כבר קרה- מבעד לחיוכו הציצו ארבעה ניבים לבנים, ארוכים ומבריקים ועיניו הצהובות נצצו בברק שטני. בידיו ורגליו הופיעו ציפורניים שחורות וחדות, שאילו ננעצו בחברו, אדוארד, שעמד מולו, קפוא מתדהמה, אדוארד לא יכל אפילו לחלום לצאת מכך בחיים. כשמצא אדוארד את רגליו, לבסוף, אחרי שצפה בהתגבשותה של המפלצת מתוך חברו, החל לרוץ כאילו לעולם לא רץ לפני כן. הוא רץ ולא עצר לרגע כדי להסתכל איך לחברו צומחת פרווה חומה וסמיכה וזנב, ואיך לשון ורודה ולחה מלקקת את שיערות השפם השחורות. אדוארד רץ עד שהגיע לביתו ונעל את הדלת מאחריו, מתנשף. הוא התיישב והתחושה חזרה לרגליו המעקצצות. מחשבותיו נדדו עד לחודש הקודם- בדיוק חדש לפני כן, כשיצור ענק ומזיל ריר (זאב? כלב? מפלצת?) נשך את חברו בחצות הלילה, כשהלכו ברחוב החשוך בערב יום שישי. אדוארד התקשר לאמבולנס מטלפון ציבורי וחברו חוסן נגד כלבת. אבל עכשיו הוא לא היה כל כך בטוח אם זה באמת החיסון שהוא צריך. הרופאים לא טועים, בדרך כלל. הם אמרו שעכשיו לא יקרה לסטן כלום. אבל, כנראה שהם טעו. אדוארד הסתכל דרך החלון. היה בחוץ ליל קיץ בהיר- ליל ירח מלא. הוא נזכר בסיפורים המטופשים ששמע וסירב להאמין. זה לא קורה לו. הסיפורים לא נכונים! למחרת ישבו סטן ואדוארד בביתו של סטן. אדוארד סיפר לסטן את קורות ליל אמש. "אני לא מאמין לך," אמר סטן, "אם מה שאתה אומר נכון, איך זה שאני לא זוכר כלום? ככל שזה נוגע לי, אני הלכתי לישון אצלך וחזרתי בבוקר הביתה." זה בדיוק הדבר שאדוארד חשש מפניו. כל זאת קירב אותו למסקנה הבלתי נמנעת לגבי אמיתותם של הסיפורים הישנים. הוא הסגיר את חששותיו באוזני חברו. "שטויות!" קרא סטן בחיוך חושף שיניים, "הרופא אמר שלא יקרה כלום. רופאים יודעים על מה הם מדברים!" "אני יודע מה הרופא אמר," אמר אדוארד ולא הסתיר את חששו, "אבל אני גם יודע מה אני ראיתי." הוא תיאר שוב באוזני חברו איך עיניו הכחולות הפכו לצהובות והשיניים שלו הפכו לניבים. "אני עדיין לא מאמין לך," אמר סטן. "אתה יודע מה? בוא נצא אל הרחוב. אני רוצה להראות לך משהו," הציע אדוארד בנחישות, עיניו הירוקות בורקות. הוא היה נחוש להוכיח לחברו- וגם לעצמו- שכשהוא ראה את מה שראה באותו לילה, הוא לא הזה ולא דמיין. סטן קם בהיסוס ולקח את המפתח לבית. שני החברים יצאו מהבית וסטן נעל את הדלת מאחור. אדוארד הלך עבר הרחוב שבו היו בלילה שעבר. אם מה שחשב נכון, ברחוב היו אמורות להיות הראיות הברורות לאמת המרה שהיה נחוש להוכיח. כשהתקרבו לרחוב, כמאה מטר ממנו, היתה מונחת יונה מתה ליד הקיר, ואדוארד הצביע עליה. "זה לא אומר כלום," הכחיש סטן, "ציפורים מתות כל הזמן." אדוארד הוביל את חברו הספקן אל הרחוב עצמו. שם הו פזורות לכל עבר נוצות של ציפורים, ויונים מתות זרוקות בכל פינה. שני החברים התחלחלו, אבל סטן עוד היה ספקן. יש הרבה תופעות טבע שעלולות לגרום להרג כזה של ציפורים. אדוארד מצא על קליפת עץ כדור פרווה סמיך וחום, שאליו דבוקות פיסות עור בהירות. "מה דעתך על בדיקת דנ"א בקופת החולים?" "לא צריך," אמר סטן, "כשנמסור למעבדה את ה… דבר הזה, מה לדעתך יקרה?" "אז תצטרך פשוט להאמין." אמר אדוארד והלך לביתו. למחרת אחר הצהריים סטן ביקר את אדוארד בביתו. ההורים של אדוארד לא היו בבית והוא ידע על הרבה בקבוקי בירה שנמצאו במקרר ללא כל השגחה. הם הביאו גרעינים וצ`יפס מהחנות וישבו על הספה, שותים בקבוקי בירה אחד אחרי השני ומשחקים פוקר. בשלב כלשהו אדוארד אמר לסטן, "כדאי שתלך הביתה," ושיהק, חיוך גדול מרוח על פרצופו. הדבר הבא שידע, הוא שהוא היה מונח במיטה שלו, בחדרו, והשמש זרחה מהחלון. הזרוע שלו כאבה מאוד אבל היה עליה שרוול ארוך. הוא הניח שהוא נפל על הזרוע בכוח בזמן שהיה שתוי. סטן היה לידו בחדר, עטוף בשמיכה ונראה מבולבל בדיוק כמוהו. אדוארד חייך אליו בתשישות. "מה שלומך?" הוא התעניין. "הכל טוב," אמר סטן בדאגה. אדוארד הרהר קצת במאורעות הלילה הקודם. "לא הלכת בסוף הביתה?" "אני לא יודע…" אמר חברו בבלבול מוחלט. "למה אני לא לובש כלום?" אמר כשהסתכל מתחת לשמיכה. "בן אדם, שים על עצמך משהו!" אמר אדוארד והנהן בחדות לכיוון הארון. סטן קם, מקפיד שיהיה עטוף בשמיכה, ולבש מכנסי ג`ינס קצרים וחולצה מהארון של אדוארד. אדוארד אסף את כוחותיו וקם. "אנחנו הולכים לבית שלך," הוא אמר. "אני לא יודע מה נמצא שם, אבל אני בטוח שזה יותר ממה שנמצא כאן." בבית של סטן, אדוארד הסתכל מסביב וחיפש משהו מאוד מסוים. הוא הסתכל על המדף בחדר של סטן וליבו החסיר פעימה כשמצא את מה שחיפש. הוא הצביע על החפץ בחלחלה. "מה דעתך על זה?" הוא שאל את חברו. הוא לא ציפה לתשובה. סטן הסתכל על המדף ונבהל. הוא הסתכל מקרוב יותר וראה ראש של יונה. אדוארד לא אהב את זה, אבל לפחות נראה היה שסטן מאמין לו עכשיו. סטן בהה בראש של היונה בתדהמה והתיישב על מיטתו. "טוב, מה נעשה?" אדוארד לא ידע מה להגיד לו. הוא פשוט לא ידע, כי בשום סיפור לא הוזכר הטיפול ל"מחלה" הזו. בכל הסיפורים הקורבנות נותרו כך לנצח. "אולי תנסה לאכול רק סלט שבוע?" הוא החליט לפעול לפי החוקים שבסיפורים. לאחר מכן, שבוע סטן אכל רק סלט. הוא החליט לנסות הכל, אז הוא המשיך לאכול סלט גם כל שאר החודש. בחודש הבא, אדוארד ירד עם שקית זבל לרחוב. הוא הסתכל לשמים השחורים המנוקדים בכוכבים לבנים, והירח המלא כאילו צחק עליו. הוא העביר את לשונו על שיניו והרגיש ארבעה ניבים ענקיים. ליבו קפא בעורקיו. זה לא קורה לו. זה לא אמיתי. הוא נאחז בחוטי ההכרה האחרונים שנותרו לו והפשיל את שרוולו עד מעל לזרוע. הדבר האחרון שראה לפני שהכל נהיה שחור, היה ארבעה סימני שיניים דהויים על ידו השעירה. אם מישהו היה מסתכל מהצד, הוא היה רואה איך כל בגדיו נקרעים מעליו, ולשון ורודה מלקקת את שפמו הארוך השחור. אדוארד ירד על ארבע, ועיניו הצהובות ברקו כשנהם לעבר שמי הלילה הקפוא. סוף.
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה