יש לי סוד

[nubi]

../images/Emo11.gifיש לי סוד

אני משתגעת לעוד...ילד. זה כבר כמה שבועות לא נותן לי מנוחה. יוצאת מדעתי. אני חושבת כל הזמן רק על זה. מי היה מאמין! יש לי עוד שנה של נסיעות לתל אביב ואח"כ שנתיים של רוטציות שייעשו כאן בחיפה. יש לי ילדה בת שנה וחצי בבית, ומטפלת נהדרת (שברור לי שאיחרתי כבר אם אני רוצה לשמור אותה, כי התכנית היא להכניס את שי לגן עוד שנה). מה עושים? אני לא שיתפתי את הבעל, למרות שהוא קצת מרגיש. אני משתגעת-כל הזמן שומעת "תיק-תק".

 

[אמא של א וגם של ר]

לא מאמינה למראה עיניי../images/Emo12.gif

nubi? האם זו את? את בטוחה שהכל בסדר? את לא חולה או משהו?

מפתיע מאוד, אבל גם משמח לשמוע שאת חושבת בכיוון. זה אומר שהקשיים הולכים ומתעמעמים ונשארים בסה"כ זכרונות טובים וגעגועים. אז קדימה, לעבודה (

)

 

[nubi]

../images/Emo6.gifראית מה זה....

 

[רות י]

מה עושים? דבר ראשון משתפים את

הבעל ומקבלים את ברכתו ל*שיגעון* שלך. ואח"כ אפשר להסתדר ולמצוא פתרונות יצירתיים לכל הקשיים שהולכים להיות מנת חלקכם. אפשר להשאיר את המטפלת לשנה נוספת, וככה לא לאבד אותה; להכניס את שי לגן באפריל הבא במקום בספטמבר. שיהיה המון בהצלחה.

 

[nubi]

בכל מקרה

שי נכנסת באפריל הבא. הבעל לא מוכן לעבור שוב את כל הטירוף. שבועיים אחרי הלידה של שי החלה מסכת של טירוף במשפחה:מוות של אבא שלו ואח"כ של סבא שלי. בעיקר מה שמפחיד אותו זה הדכאון והדיכדוך שאליו שקעתי אחרי הלידה. את האמת? גם אני קצת מפחדת מזה.

 

[עמית@]

אותו דבר זה לא יהיה.

אבל אם היה דיכאון אז בהחלט כדאי להתמודד איתו ולהתכונן אליו כבר במהלך ההריון.

 

[רות י]

מודעות שלך לעניין הדיכאון היא כבר

חצי מהפיתרון, ובכך המצב שלך טוב עשרות מונים מאשר מצבך אחרי הלידה של שי. דבר שני, לא בטוח שתחווי שוב פעם דיכאון. אחרי הלידה של הבכורה שלי בהחלט ניתן לומר שהייתי במן סוג של דיכאון שנמשך מספר שבועות, ואילו בלידה של נעמה לא חוויתי אפילו צל צלו של דכדוכון קל. הטירוף שאפיין את הלידה של שי, לא מן ההכרח שיאפיין את הלידה הבאה. זה סתם היה צירוף מקרים אומלל. באשר לפחד שלך, תעצמי עיניים, תהיי בשקט, ותבררי עם עצמך מה חזק יותר - הפחד שלך או התקתוק של השעון שלך. ובכל מקרה, באיזשהו שלב הפחד יפנה את מקומו לחשק העז או להפך. אחד מהם ינצח.

 

[עמית@]

מובן מאוד מאוד.

השאלה כמו תמיד, האם זה ברמת הפנטזיה? או שמא ברמת המימוש?

 

[nubi]

אני לא יודעת

אני צריכה אולי קודם לדבר עם המטפלת-לשאול אותה לגבי המשך הדרך, כדי לפחות להבטיח שהיא נשארת איתי. אחר כך צריך לראות מה קורה עם ההתמחות-אני מקבלת רק חודש חופשת לידה ואם אני רוצה להמשיך-אז על חשבוני (כלומר-אצטרך להשלים את הזמן הזה). אני גם רוצה לגשת לבחינת שלב א' מתישהוא בשנה הבאה. אבל העיקר הוא הדכאון והבכי - לעבור את זה שוב, האמת, מרתיע גם אותי.

 

[אשרי האשה]

רוצה לשתף אותך במשהו

אחרי הלידה הראשונה גם לי היה מן דכאון כזה, והוא הגיע לא מיד. פחדתי שיהיה גם אחרי השניה, אבל לא היה, לשמחתי. אם את מודעת לאפשרות את יכולה לטפל בזה מול ההומיאופתית שאת הולכת אליה.

 

[g a n i]

האם לא נכון לאמר שחלק מהדכאון

הייתה האכזבה שלך מההתנהלות המשפחתית סביבך וסביב שי בזמנו? זוכרת שמאוד נעלבת מאנשים שלא באו ולא התעניינו ובמקביל הוטרפת מכל מי שהיה אצלך ו"עזר"... היום את יותר מפוכחת ויותר אסרטיבית, ובעיקר (כמו שאמרה רות י) מאוד מודעת.

 

[בימבילי]

אין דרך חזרה.

ברגע שאת מרגישה כמו שאת מרגישה - הילד הבא שלך בדרך. כל הקשיים הטכניים - תמיד יהיה להם פתרון. תתמקדי בלהתמודד עם דכאון אם יבוא ובהצלחה (וגם אל תשכחי לעדכן את בעלך). תדעי שהייתי פשוט בשוק לקרוא הודעה כזו ממך - מה שעוד יותר מאושש את התאוריה שלי שהצעד הראשון כבר נעשה...

 

[yaelia]

את? את? ../images/Emo6.gif

נדמה לי שרק שלושה חודשים אחורה, היית אומרת שאולי עוד שלוש שנים תתחילי לחשוב על אח/ות לשי. מקסים בעיני ומראה כמה הזמן והעבודה העצמית החשובה שלך נשאו פרי.

 

[בלינקה]

למה אני לא מופתעת?

זה הגיל של הקטנות-גדולות שלנו? העונה הזו בשנה? גם אני כבר חודשיים בערך ממש ממש רוצה. אמרתי לאיש. והוא? אומר שכבר מתחיל לחשוב על זה, אבל עוד לא מדגדג לו ממש, וגם המצב הכלכלי המאד מקרטע שלנו מרתיע אותו. אז עוד לא. עוד שנה בערך. שוב נהיה בהריון ביחד?

 

[מאיה ורוני]

מזדהה

שירי בערך בגיל של שי ושחר וגם לי כבר מדגדג.. ואני דוחה , וכל שטות קטנה גורמת לי לשנות את דעתי . כרגע המצב נזיל, אין לי מושג אם נשארים בעיר בה אנחנו גרים, איזו דירה נמצא בעיר אליה אנחנו מתכננים לעבור, כלכלית גם כן לא ברור מדי. ובכ"ז , מדגדג..

חכו לי.

 

[עינבלית]

מזדהה...זה בערך הגיל של הפשושית

בו רציתי יותר מכל דבר אחר...גם האיש השתכנע והתחלנו לעבוד על העניין. הרחם כנראה מתחילה לשדר לנו משהו, ברגעים בהם התינוק הופך לפעוט

 

[דפנה מי]

אני אישית החלטתי לחכות קצת

להתחיל נניח עוד שנה. באמת אין לי עדיין כוח. הדכאון שהיה, השנה ו 3 להיות בבית עם עדי, העדר העזרה מסביבי (פרט לבעל), העדר עבודה בשבילי, תחילת גיל המרידה של עדי (עושה י בית ספר ומחנכת אותי

).... סוף סוף עדי מתחילה את עצמאותה, אני נהנית ממנה יותר ויותר ורוצה עוד קצת זמן איתה עד שיהיה ילד חדש, תהיה קינאה שלה,דכאון-אני מקווה שאשלוט ואהיה עם הרבה יותר מסקנות. מאחלת לך הצלחה בכל החלטה

 

[משוש30]

את???../images/Emo12.gif

אם תרצי לצנן את הרצון אני אעשה לך כמה קישורים שלך מסוף ההריון, סיפור הלידה והחודשים הראשונים אחרי... אבל אם בא לך אז יאללה אחותי בהצלחה! דרך אגב אנחנו התחלנו לעבוד בכיוון רק שבינתיים ללא הצלחה (מה שלא ממש מפריע לי כי החשק שלי דווקא נעלם ואם לא היה את סיפור החו"ל היתי דוחה את זה בכיף בעוד שנה)

 

[ליאת של אודי]

חדשה כאן אבל שמחה על הפורום!

לגלות לך משהו? בראשון עברתי ניתוח חרום ובהתאוששות ומיד כשראיתי את הנסיך הקטן כבר שאלתי את עצמי- מתי שוב??? חחח והיום שנה וחצי אחרי אנחנו מחכים כבר לשני/ה בעוד 4 ח' בע"ה. למרות הקשיים (גם הכלכליים), הכאבים והידיעה שאני הולכת לעוד ניתוח- לא אכפת לי. האושר הצפוי מכסה על הכל !!! בהצלחה!

 

[טלי בארץ הלמה]

איזה סוד נפלא../images/Emo24.gif

גם אני רואה בזה יציאה למצב אחר מזה שהיית בו (או שאולי זו ביולוגיה ותו לא? מה זה חשוב בעצם?). בכל אופן, התרגשתי לקרוא את ההודעה. שיהיה בהצלחה!