רוצה לשתף אתכן/ם

[אדה של 4 או 5]

../images/Emo11.gifרוצה לשתף אתכן/ם ../images/Emo13.gif

ההחלטה שלי שאני צריכה שינוי בחיים שלי נובעת מזאת שאני כבר שנתיים וארבעה חודשים עומדת במקום אחד מהיום שילדתי את בני הרביעי אינני יודעת ביוק עם זה דיכאון שלאחר לידה אינני יודעת עם זה מעיפות החומר באמת שאינני יודעת מה המקור של מצב הנפשי שלי דווקה ברגעים שהיו צריכים להיות הכי מאושרים שלי התחלטי ליפול לתוך בור שחור האיתי אחרי סיום 12 שנות הלימוד שלי שעמלתי קשה מאוד להסיג אותם האיתי אחרי לידה והריון שהיו מתוכננים מראש ובמודעות גמורה ובכל זאת משהו בי לא נתן לי להתעורר ניכנסתי לאדישות לתרדמת וחוסר מעש שמאוד הפריעו לי דיכא אותי העובדה שאני לא עושה איתי כלום שהחיים שלי עומדים במקום ללא שינוי ואפילו עשינו כמה צעדים אחורה לפני חודש החלטתי שעד פה הגעתי ואני צריכה לקחת את הגורל שלי בידים שלי ולא לשבת לחקות שמישהו פתאום יבוא יעשה איזה נס ואוקוס פוקוס הכל ישתנה אז לשם התחלה החלטתי שאני חייבת לצאת לעבוד , אז את הילד הקטן הכנסתי לגן עד השעה שלוש [כך שלא היו לי תרוצים ] הזמתי מבחן שחסר לי ממשרד העבודה להשלים את התעודה של מזכירה בכירה 26/10 יש לי את הבחינה והחנתי קורות חיים והתחלתי לבדוק את מקומות העבודה ואף לשלוח קורות חיים הגעתי לפורום הזה ועברתי כבר את כל המסימות ואף ממשיכה עם כתיבת הבוקר שלי . ואף החלטתי שאני צריכה להפסיק לעשן ועשה לעצמי גמילה אך עדין מרגישה שאין לי שום שקט עדין יש לי כאבים חזקים בחזה ולא מצליחה להרגיעה את עצמי מרגישה שכלום לא מספיק לי הבעיות רק מצתברות לי ואין לי מנוחה נימעס לי מההתמודדויות היום יומיות עם הילדים מהבעיות היום יומיות רוצה יום אחד בלי המחשבות של מה יהיה רוצה לשמועה את דעתכם העם אני מבקשת הרבה ומהר מידי ?

 

[ניאו30]

הי שוב אדה ../images/Emo39.gif

ממבט ראשון,ללא הכרות איתך,חשבתי אולי שבגלל ילדים,וארבעה בכלל,דורשים המון תשומת לב ואהבה,ואז אין הרבה זמן להסתכל לתוך עצמך-הילדים זה הדבר הכי חשוב לך בחיים...כל השנים זה החזיק מעמד בהצלחה,עד שהגעת לאיזה רגע שכפי שכתבת אין לך כוח יותר להתמודדויות האלו...קשה יל לדעת איך את מרגישה כי אני בכלל לא קרוב לעולם ההורות,אבל נראה לי שצריך לשמור על האיזון בין הזמן שאת מקדישה לעצמך לבין הזמן לילדים,אף שקשה מאוד בטח לעשות את זה לילדים שדורשים(ובצדק!) המון תשומת לב ואהבה וכל השאר. תחשבי גם על עוד משהו-ברגע שאת כמו שתיארת זה גם פוגע בך כהורה,אבל אם תחלקי את הזמן בין הילדים לבין עצמך,אולי תהיי איתם פחות זמן אבל הזמן הזה יהיה איכותי יותר,כי את תרגישי יותר טוב עם עצמך,וזה גם יוקרן לילדים שלך.ילדים מרגישים את זה.אם את מתעצבנת עליהם היום,זה משפיע על איך שהם יהיו "מחר"(בעתיד כמבוגרים).אם את מדברת אליהם בצורה אחרת,אם את סבלנית כלפיהם היום,הם גם יהפכו למבוגרים נעימי הליכות ובכלל בני אדם טובים.האם זה לא מה שאנחנו רוצים מהם בסופו של דבר?... יכול להיות שאני מדבר יותר מדיי מנסיוני האישי והבנתי כיום עד כמה הצורה בה התנהגו הוריי כלפיי משפיעה על מי שאני כיום.אז עכשיו אני אמנם רוצה לשנות את זשה ולקחת אחריות על החיים שלי,ולא להתעסק בהאשמות שמבזבזות אנרגיות מיותרות,אבל אומרים שפיקח לא נכנס למצבים שחכם יכול לצאת מהם...ולכן כדאי שהילדים יגדלו לתוך אווירה טובה,אחרת גם הם יצטרכו לעשות את אותו שינוי בתוכם כאשר יגדלו. זה נשמע הגיוני מה שאמרתי?...

 

[ניאו30]

ולא אמרתי את מה שעולה מתוך כל זה...

את לא מבקשת יותר מדיי,אבל לגביי הקצב של השינויים,הגם שקשה לדעת ללא הכרות,תחשבי שמה שאת עוברת הילדים גם מרגישים ולוקחים איתם. אז אם את מרגישה שהשינויים מהירים מדיי-הם כנראה יהיו כאלה גם בשבילם. זה נשמע נדוש,אבל פשוט תהיי רגישה כלפייך וכלפיהם ותהיי על הדופק כיצד הם מגיבים,כיצד את מגיבה,אולי צריך מדיי פעם להאט את הקצב,לא לעשות הכל בבת אחת וכדומה.

 

[אדה של 4 או 5]

ניאו תודה על התשובה

למרות שאינך הורה עדין [כפי שהבנתי] נתתה לי נקודה טובה לחשיבה נקודת ההתחלה של הילדים בעתיד הגדילה לחיים שלווים או הצורך בשינוים בעתיד עקב הקבות בילדות ומכן נובעה גם הצורך שלי לשנות את צורת חיי במשך שבע שנים עמלנו קשות כדי שהם יבוא לעולם ובעצם בכל התקופה הזאת לא עצרתי לחשוב ומה איתי איפה אני בכל זה ואחרי שהם כבר הגיעו אני סביבם כל הזמן בלי לפתח את עצמי לרגע הרבה זה מקורח הנסיבות שנאלצתי להשאר בבית ולטפל בהם במיוחד בבני השני שהוא ילד בעל תיסמונת אספרגר ועד שהוא הגיעה למסגרת המתאימה לו עברתי שנים של תלאות ועבודה ללא הפסקה איתו כל ילד הוא עולם ומלואו כל ילד יש לו את התחומים החזקים והחלשים שלו ועם כל אחד אני צריכה להשקיעה ולעבוד לפי הכשאים שלו או לעודד את התחומים החזקים אצלו אך בזמנים האחרונים ההרגשות שלוקחים אותי כמובן מאליו ושאני פה בשביל כולם כולל המשפחה המורחבת מעיקים עלי שהאנרגיות שבי ניגמרות אז עד הגעתי ומכאן אני מעמידה את עצמי בקו הראשון נישמע אנוכי אך הגעתי למסכנה שאם אין אני לי מי לי

 

[ניאו30]

את יודעת,וידוי קטן לגביי האספרגר...

לפני כמה חודשים התחלתי לקרוא על התסמונת הזו,ועם כל מילה חשבתי יותר ויותר אולי זה משהו שגם יש לי,כי היו שם לא מעט דברים שאפיינו אותי. רציתי אפילו לנסות לאבחן את זה,אבל הבנתי שזה נעשה בעיקר אצל ילדים ולכן ויתרתי על זה,אבל הלכתי לאיזושהיא מסגרת חברתית שבמקור הייתה בשביל אנשים שסובלים מאספרגר,היה בסדר,אבל אז קרה משהו,שלא חשוב מהו,אבל הפסקתי להיות במפגשים האלו,וקצת חבל לי...אבל,את יודעת זה די קשור למה שדיברנו עליו בשרשור האחר-לדיעות של אחרים,או יותר נכון למחשבות שלי לגביי המחשבות של אחרים וכיצד הם ייראו אותי,ואיך זה משפיע על הצורת מחשבה שלי,ועל דרך הפעולה שלי בהחלטות שונות שלי.אולי את צודקת בקשר לזה שעוד לא ממש למדתי כיצד לקבל את עצמי ואת השוני שבי,יכול להיות...אני באמת לא יודע עכשיו מה להגיד... אבל לגביי הילד עם האספרגר,לאור הכרותי הדלה עם האספרגר,זה רק מוסיף לצורך שלך להיות קשובה לילדים שלך הרבה,וגם קשובה לעצמך,אבל טוב שמצאת לו מסגרת מתאימה וטוב מאוחר מאשר אף פעם לא. אני בטוח שיש גם עוד קושי שעולה לאור הדברים-אולי אני נכנס יותר מדיי לדברים אישיים ופרטיים(אם כן,אז את לא צריכה להתייחס למה שאני כותב), אבל בטח כל השנים שהקדשת לילד הזה תשומת לב רבה,אולי רבה ביחס לאחרים, בטח הצטברה אצל הילדים האחרים קצת תחושות מרמור ותסכול למה את לא עושה אותו דבר גם כלפיהם,וזה בטח יוצר עוד לא מעט מעמסה נפשית על זו הקיימת. אבל נראה לי שנסחפתי יותר מדיי כאן,אז סליחה על הכל,אם את מרגישה שזה חודרני מדיי.זה ברור ומובן. לגביי המשפט בסוף-"אם אין אני לי מי לי",אולי זה נכון בשלבים מסוימים של החיים,אבל זה קצת קשה לשמוע...אבל זה לא נאמר משפיטה חס וחלילה אלא פשוט מהרגשה לא טובה למה אנשים מגיעים למצבים שהם אומרים משפטים כאלו.כמו שאמרת,אני לא הורה,אני יוסיף ויאמר שאני גם לא קרוב לזה כרגע,אז אולי אני נכנס כאן לעולם לא שלי,וקשה לי לראות את הדברים מנקודת מבטך.מקווה שתביני זאת...אין לי כוונה לפגוע בך או משהו כזה...

 

[אדה של 4 או 5]

ניאו אתה יכול לדבר איתי על כל

נושא אין לי שום בעיה שום דבר לא חודרני מידי כול עוד הוא ורטואלי ותמיד שמחה לשמועה דעה נוספת מהצד האחר ועם אוכל להוסיף לך ידעה גם את זאת השמח לעשות בקשר לאיבחון אף פעם לא מאוחר עם תרצה לדבר על זה בפרטיות שלך לי מסר אולי אוכל לעזור לך בקשר לילדים הבעיה שלי לא ניגמרה עם בני השני גם ביתי הבכורה קיבלה מספיק תסומת לב ממני ונאלצתי לעבוד איתה שעות רבות מכיוון שגיליתי בכיתה א' שלילדה יש דיסגרפיה ולבן שלי השלישי שכבר האיתי מומחית בכל נושאי הריפוי דיבור/עיסוק וכל מה שיוצאה בזה ראיתי מראש שיש לו בעיה עם המוטוריקה הגסה והעדינה וגם איתו עבדתי ועדין אני עובדת איתו כי השנה הוא עלה לכיתה א' למרות התנגדותי [בירוקרטיה של משרד החינוך לא להשאיר בגן חובה שנתיים ] לפעמים נידמה לי שבחיים שלי הכל זה לידה קשה שום דבר אני לא מקבלת בקלות על כל דבר אני צריכה לעמול קשה ולעבור את כל המסלולים שצריך או נאלצת לעבור בלי אנחות בשום כיוון אני יודעת שאין סיכוי בחיים שאני הפסיק לתת מעצמי לילדים גם ברגעי היאוש הכי גדולים אני נותנת להם מה שאני מסוגלת ועם זה מעבר ליכולות שלי אני מחפשת להם מי כן יכול לעזור בתוך כל השינוים שאני מעונינת לעבור זה ללמוד להיות קצת אנוכית ולחשוב קצת על עצמי

 

[א ס י ת]

אדה מתי יש לך זמן לעצמך..

לפי דעתי יש לך 8 ילדים לא 4. כל אחד מהילדים דורש כל כך הרבה תשומת לב..שברור שאין לך זמן לנשום.

 

[dolfinit]

../images/Emo24.gifאדה, לפני הכל ../images/Emo24.gif

ממה שכתבת נשמע שאת בעיצומו של תהליך שינוי, היו תחומים שהפריעו לך בחיים ואת החלטת לשנות אותם והתחלת בעשייה...זה כשלעצמו הישג

אולי העמסת על עצמך יותר מדי תחומים לשינוי?! אולי צריך לסדר את תחומי השינוי ע"פ סדר עדיפויות???כמו במשימה ה-3 לבחור תחום אחד שהוא הכי משמעותי כרגע ולהתחיל איתו, זה לא אומר שלא נשנה את שאר התחומים...זה אומר שנקדיש לכל תחום את הזמן המתאים לו. לפעמים "תפסת מרובה לא תפסת". אני לא חושבת שאת מבקשת יותר מדי, אבל אולי את הולכת בקצב מהיר מדי(עבורך). אני מאמינה שמשימה מס'3 תעזור לך לכוון את האנרגיות לתחום שאת הכי הכי זקוקה בו לשינוי(נכון לעכשיו). בהצלחה

 

[אדה של 4 או 5]

אני יודעת שאני מבקשת מעצמי

לשנות הרבה בבת אחת אולי באמת אני צריכה לשנות את סדר העדיפיות שלי תודה

 

[יעל ארבל]

שאלת אם את מבקשת הרבה מדי ומהר

מדי, ואני חושבת שאת לא מבקשת הרבה מדי, אבל מהר מדי אולי כן. למרות שכולנו רוצים שמשהו ישתנה מהיום למחר, זה לא קורה. כי שינוי זה תהליך של עשייה יומיומית, שבהתחלה מרגישים ששום דבר לא זז, ואחר-כך מרגישים שינויים קטנטנים מדי פעם, ולאט לאט, אם מתמידים מספיק - זה מגיע. אז קחי נשימה ארוכה, ותמשיכי לצעוד איתנו. דולפינית דיברה על המשימה של השבוע - לבחור מטרה אחת להתמקד בה. ואני רוצה להצטרף אליה, וגם להוסיף עוד משהו, במיוחד כי יש לך ארבעה ילדים, בן-זוג, משק בית, ובטוח שתמיד חסר לך זמן. אני רוצה לתת לך משימה מיוחדת, בנוסף לכתיבת הבוקר שכל הכבוד שאת ממשיכה בה - בכל יום לפנות לעצמך חצי שעה, ולעשות משהו שאת אוהבת. לפנות לעצמך חצי שעה זה אומר בלי ילד או בן-זוג, רק את. תבקשי מבעלך שישמור עליהם כשהוא חוזר מהעבודה, או מקרובת משפחה, מישהו שיבוא לחצי שעה. ובזמן הזה את לא תהיי בבית, תלכי החוצה, תסתובבי, תשבי בפארק, תקחי איתך תרמוס קפה ותעשי פיקניק בגינה הקרובה. העיקר תהיי לבד. ותספרי לי בעוד שבוע איך היה, בסדר? מוכנה לקחת את האתגר?

 

[א ס י ת]

יופי של רעיון יעל..../images/Emo140.gif

 

[א ס י ת]

קודם כל אדה, את עוברת גמילה

מעישון. שזה משהו ממש קשה. לי לקח שנה עד שהרגשתי שאני לא מתגעגעת לסיגריה, ואני עדיין מתגעגעת מדי פעם. משק בית עם 4 ילדים ובעל זה לא צחוק. בלי עזרה זה הרבה עבודה. אם יש לך עזרה, אז תוכלי לצאת לעבוד במשרה מלאה. ואם לא תשמחי אם תוכלי לעבוד חצי משרה. מתי תספיקי הכל? אני גם לא כל כך מבינה איך את יכולה להיות מזכירה אם יש לך שגיאות כתיב.... אל תעלבי, זה לא אשמתך. אולי היום אפשר. לא יודעת.

 

[אדה של 4 או 5]

קודם כל בקשר לשגיאות כתיב

אי אפשר להפלות אותי בשל היותי דיסלקטית דבר שני במחשב יש בכתבן ובWORD פונקציה לתיקון שגיאות אני רק צריכה לכתוב את המיכתב וללחוץ על הפונקציה של תיקון השגיאות וזה כבר עוזר לי לתקן אותם זה רק לידעה כללי שלך למזלי יש לי עזרה בבית וחוץ מיזה עם אמצע עבודה רצינית הדאג להביא גם עוזרת לניקיונות . לכל דבר יש פיתרון אלו רק דברים באמת תכנים

 

[א ס י ת]

אדה, למרות ששאלתי הייתה קצת

מעליבה, תודה שענית לי. זאת אינפורמציה חשובה. כי אני מכירה מישהי דיסלקטית, והיא מתביישת מאוד. לא זזה מהבית. היא לא כמוך. עזרת לי מאוד. ושוב תודה.

 

[אדה של 4 או 5]

אסית אני תמיד לשרותך ../images/Emo8.gif