[dolfinit]

../images/Emo11.gif

חשבתי וחשבתי איך להעלות את הנושא... לכל אחד/ת מאיתנו דרך התמודדות משלו/ה עם האנשים בחייו/ה...ועם הסובבים אותו/ה... במקרה שלי מדובר ב-2 אנשים שעובדים עם בעלי ובעבר הלא רחוק היו בני בית בביתנו, חברים שהתארחו ואירחו אותנו ולכאורה היה נראה שהיחסים טובים בין כולנו. לאחרונה חל שינוי בהתנהגותם( אחד מהם הוא הבוס הגדול והשני הבוס הזוטר) הם פגעו באופן אישי ובאופן מקצועי(בבעלי), וגם פגעו באופן אישי בי...עד לרגע זה לא הגבתי וגם בעלי לא...אבל הכעס, העלבון, תחושת הניצול, תיסכול מלווים אותי מאז(אמנם חלף זמן והפגיעה פחות כואבת)... לא יודעת לשים את האצבע על מה בדיוק קרה שם, חברים משותפים אמרו שזהו דפוס התנהגות ידוע אצל המנהל הבכיר ושאין לנו מה להתרגש. נכון לעכשיו אין לי רצון להיות איתם בשום קשר(כולנו גרים במקום קטנטן ורואים אחד את השני אם נרצה ואם לאו). קצת מפריע לי שלא הגבתי ושנתתי לאנשים האלו לפגוע בשמנו. מתוך הסיפור הזה ראיתי שינוי מסויים שחל בי, בעבר הייתי מגיבה, כועסת, פוגעת בחזרה ומתעמתת עם מי שפגע בי...היום העדפתי לשתוק ולא לשתף פעולה, אבל נותר מין כעס/תסכול עמום... תודה למי שהגיע עד הלום

 

[ניאו30]

את יודעת,אחד הדברים שהובילו אותי

לרצות את השינוי הזה,את השינוי בכלל,ולא חשוב במה זה בדיוק הקטע הזה. הייתי בן אדם(אני עדיין כזה בדרך כלל) מאוד מאוד רגוע,על סף ההגזמה אפילו הייתי אומר...ואז עברתי איזה משבר אישי בעקבות דברים מעברי שעלו אצלי,והתחלתי לעבור מין תהליך פנימי כזה,אבל פתאום הוצאתי את התסכולים האישיים שלי על אחרים,במיוחד כלפי אנשים בעבודה,אלו המכונים "בוסים" שלך,ומבן אדם שתמיד לא הגיב לכלום,ותמיד שתק וסבל בשקט התחלתי להוציא את הכעסים שלי כלפיי אנשים אחרים,ופשוט הרגשתי נורא עם זה.עבדתי בעבודה מאוד שוחקת במשך שבע שנים לסירוגין,עבדתי עם אנשים שאני לא אוהב בסביבה שלא אהבתי ואפילו מזיקה לי בריאותית.עד שהכל התפוצץ אצלי יום אחד והבנתי שאני לא יכול להמשיך שם יותר,אז נגשתי לשיחה פרטית עם ה"בוס",זה שהיה אחראי עליי ואמרתי לו את זה בגלוי,בלי לפגוע בו בגלוי למרות שהוא פגע בי,אבל אמרתי לו את האמת,גם אם לא כל האמת(שחלק מזה נובע מיחסים לא בריאים ביננו),ועברתי למקום אחר,למעשה זה אותו מקום,רק תפקיד אחר ועם אנשים אחרים.הבנתי שאני לא מתפקד בלחץ,ולכן אני זקוק לסביבה תומכת ולא לוחצת,לעבודה פשוטה ללא סיבוכים מיותרים...אפילו הייתי אומר ללא אחריות...ככה פשוט הרגשתי אז,שאני לא רוצה שייתנו לי אחריות. העניין הוא,ואת זה אני מתחיל להבין רק עכשיו,שזה לא קשור לאופי של הבוס הזה או הבוס האחר,נכון שיש אנשים שהם פשוט רעי לב מטבעם,אבל זה אנחנו שצריכים לשלוט על הכעסים שלנו.אם מישהו רע אלינו,אנחנו לא נהייה רעים אליו,אלא פשוט או שננסה לקרב אותו אלינו בדרכי נועם או שנתרחק ממנו. ואם את מרגישה שאת לא יכולה לעשות את זה במסגרת הנוכחית שלך,אולי כדאי לשקול מעבר למקום עבודה אחר,ואני יודע כמה זה קשה,ואני יודע שיותר קל להגיד מאשר לעשות,ודרך אגב,גם אני גר במקום קטן שלא ניתן להתחמק זה מזה,ככה שאני מבין מאוד מאוד גם את המגבלה הזו. ועוד משהו שעולה מתוך הכל,ובעיקר מתוך הנסיון שלי-כעסים זה לא דבר טוב לשמור בבטן,הם תמיד מוצאים את הדרך החוצה בצורה כלשהי,אבל הרבה פעמים זה קורה בצורה לא נעימה או כזו שאנחנו לא שלמים איתה או לא אוהבים אותה ולכן,הבנתי שהמפתח הוא לדעת לסגל לך שליטה על הכעסים והתסכולים שלך, לשמור על איזון(טוב לכל דבר בחיים),להוציא אותם אבל בצורה שתהיה שלם איתה.איך עושים את זה אין לי מושג,כי אחרת גם אני הייתי עושה את זה,אבל לפחות אני מודע לצורך הזה בי לשנות את זה ולדעת איך לשלוט בכעסים ובתסכולים.אני מניח שעם הזמן אתה לומד להיות יותר מאוזן... אני מקווה בכל אופן...חחחח...אחרת,חבל על אלו שעובדים איתי...סתם...

 

[dolfinit]

ואני תמיד רציתי להיות אדם רגוע

חיי היו לי קוצים בישבן, אנרגיות משתוללות, ציניות מתפרצת... רוגע לא היה כתוב בלקסיקון שלי...אני חושבת שלאט לאט התחלתי לשים לב שהתגובות שלי לא לתואמות(לפעמים)כל לסיטואציות שאני חווה. הרוגע והשקט היו כל כך חסרים בחיי, שידעתי שהנה הגיע הזמן לשינוי...אני עדיין הולכת בדרך השינוי, עדיין אין בידי מספיק ניסיון/כלים להתמודדות...הדרך ארוכה ומפותלת, יש עוד תחומים רבים לשים עליהם את הדגש. הכעסים שכתבתי עליהם הם ספיחים מהעבר, ספיחים מצורת ההתמודדות הקודמת שלי ברור לי ששינוי לא מתבצע בין רגע, ושגם בעתיד התנהגויות מסוימות שחשבתי ששיניתי, יחזרו אליי.אכן להיות מאוזן ולדעת לשלוט בהתנהגויות לא רצויות...זאת מטרה עבורי, כמוני כמוך לא יודעת (עדיין)איך עושים את זה, אבל מאמינה בעצמי שאני אמצא את הדרך.

 

[רן בת]

הי דולפינית

גם אם בעבר נראה היה ששני האנשים האלה חברים שלכם, קשה לי להאמין שהם היו באמת חברים אמיתיים. ידוע שכשיש לאנשים כוח (בוסים), הם מנצלים זאת טוב טוב, ולפי מה שאני הכרתי בחיי, בדרך כלל לא רואים כלום חוץ מההצלחה שלהם ושל העסק. לכן, לדעתי, ואולי אני טועה שכן איני מכירה את כל הסיפור, אבל נראה לי שכל העסק היה צבוע מבחינתם מההתחלה, ואולי הם נזכרו יום אחד שהם הם הבוסים. נראה לי שאת יכולה להגיד להם מה שאת חושבת עליהם, ואף לשאול אותם מה פשר השינוי הזה שחל. זכותך המלאה לדבר על כך ולהבין.

 

[רן בת]

ודרך אגב

זה ממש לא צריך להתנהל בכעס וברוגז. זה יכול להיות בשיא הרוגע והשקט, פשוט רוצה לדעת מה הסתובב להם.

 

[dolfinit]

רן../images/Emo45.gif

 

[אדה של 4 או 5]

dolfinit התחיל בסיפור קטן

יש לי קומונה מאוד מחמדה וניכנסה ואני נוהגת לקבל כול אחד בברכה גם כאלו שתוקפים אתי או את אחד החברים כאלו המכונים טרולים ולמה זאת כדי לתת קודם קול את הצינס להתחברות והבנה עם זה אחד שהיתה איתו רק אי הבנה הוא ימשיך להכנס וישנה את ההיתנהגות שלו וצורת הכתיבה אך עם זה טרול הוא לא יחזור כי הוא לא הצליח להתסיס ולעשות בלגן הגישה שלי היא קודם כל להיות בן אדם ואחר כך להיות כל דבר אחר כך גם בחיי היום יום אני מציעה לך למשיך לחייך לבוסים ולהתנהג יפה להיות קודם כול בת אדם ועם זה היה דבר בשוגג הם לא יחזרו על זה אך עם זה היה התנהגות של טרול וזה חוזר על עצמו את כבר תדעי אך להתנהג אילהם בעתיד ובהתאם ובקשר לרצון לתקוף תמיד אפשר לקחת נשימה עמוקה לספור עד עשר ולענות עם חיוך גדול ורוגעה כלפי חוץ מבפנים אפשר להמשיך לתסוס אך הם לא רואים את זה זה מתכון בדוק לגמור על בן אדם שמצפה לסכנדל בהצלחה

 

[dolfinit]

תודה אדה

אני חושבת כמוך שקודם כל צריך להיות בן אדם טוב, לא לנסות לפגוע במישהו אם הוא פגע בך. אני מנסה לספור עד 100(עד 10 לא מספיק לי במקרה שלהם)כשאני רואה אותם...מחייכת(קצת בצביעות, יש גבול עד כמה אני יכולה להיות נחמדה לאנשים כאלו)...אפילו הצלחתי(לפני יום כיפור)לסלוח להם על שנאלצו לפגוע בנו בצורה שפגעו בנו...למרות שסלחתי לא שכחתי מה הם עשו, מעדיפה להתרחק, לא לראות ולא לשמוע אותם.

 

[אדה של 4 או 5]

dolfinit את לא יודעת כמה אני מבינה

אותך אצלי המצב לא שונה ואף גרועה מזה וזאת מכיוון שהבוס של בעלי הוא אח שלו אז אני חייבת כל הזמן לעשות את ההפרדה בין הבוס לגיס / משפחה את מעלליו בתור בוס אי תשלום בזמן של מסכורות וכו' אני צריכה לבלועה אותם כשאנו ניפגשים מקפידה לא להתערב בנושא ומשאירה את שבירת הראש לבעלי אך אני צריכה להתמודד מולו ולהתאפק כל פעם מחדש אין לי ברירה וכמו שאמרת במיקרה כזה באמת צריך לספור עד 100 , 10 לא מספיק חחחחחחחחחח רק בריאות ואהבה

 

[כולה אושר]

מבלי לדעת במה דברים אמורים..

כל זמן שאת נושאת עימך טינה, כעס או כל רגש שלילי אחר את עושה רע לעצמך והעניין איננו פתור. לימד אותי איש פשוט וחכם, שאם אנחנו ממשיכים לעסוק ברע שעשה לנו אחר אנחנו בעצם מאפשרים לו להמשיך ןלפגוע בנו.. וזו טעות. צריך לדעת להניח למה שלא ניתן לשינוי. למצוא את הדרך אפילו למנף אותו לטוב, ללמוד ממנו, לצמוח ממנו ובסוף אפילו להודות על ה"מכשול-מבחן" שהתגברנו עליו והתחזקנו בזכותו. נסי לראות את קטנות ה"רעים", את אומללותם, רדידותם ועליבותם. ולא, את לא צריכה "להראות להם" אין בזה טעם וזה לא יצליח. את צריכה לראות את זה ולבטל את הטינה שקיימת בך כי היא פוגעת רק בך. בקיצור, דולפינונת, תמשיכי הלאה. ולגבי איך להתנהג בשל הקרבה הפיזית? - חייכי את החיוך הכי הוליוודי שיש לך בכל פעם שאתם נפגשים. שיחשבו שהם הצליחו ושאת סלחת. מה'כפת לך?? כאלו עלובים וקטנים הם!!! ככל שתחייכי יותר תרגישי יותר טוב וזה מה שחשוב, לא? איך את מרגישה עם עצמך!!!

 

[dolfinit]

../images/Emo9.gif../images/Emo6.gif../images/Emo13.gif../images/Emo140.gifאני משתדלת לחייך

זה כרוך בהמשך עבודה עצמית... גם לראות ולהודות לקושי/מבחן, אני מנסה אך עדיין לא מצליחה ב-100% יש לי שרידים של האני הישנה, הכועסת והנוטרת... ונכון שהכי חשוב איך אני מרגישה עם עצמי ותודה שהזכרת לי

 

[sobolina]

מעבר לזה ../images/Emo26.gif

דולפינית,אני כ"כ מזדהה עם מה שכתבת,במהלך השנה האחרונה אני נתתי את הנשמה שלי,בשביל אנשים שכביכול חשבתי שרוצים בטובתי. מעבר לכך - כל החברים שלי עבדו איתי ביחד - וכולנו,מתוך אידאולגיה עבדנו ותרמנו מזמננו הפנוי לאותו הארגון. אבל מה -פתאום הכל התפוצץ - גילינו שישנם אנשים,שלא מחפשים את טובתך - אלא מחפשים את טובתם האישית דרכך - ואם הם יצטרכו לדרוך מעליך כדי להשיג אותה - את בהחלט תראי סמני סוליות על הפרצוף

למה אני אומרת את זה

בגלל שאני אדם מאוד מאוד רגוע - מעולם לא מצאתי את עצמי בסיטואציה של התעמתות עם אף אחד - מעבר לכך,באיזשהו מקום חשבתי שאולי אני לא מספיק אסרטיבית - ובכך שלא התלוננתי,בעצם אפשרתי להם להמשיך ו"לדרוך" עליי , ועל חבריי. אחד מהשינויים שאני עשיתי,הוא פשוט להתפטר מאותו ארגון - ומכתב ההתפטרות שלי היה מאוד מאוד בוטה,עם אצבע מאשימה כלפי הבוס עצמו. אני הבנתי,שבמהלך הכמעט שמונה חודשים שבהם עבדתי באותו ארגון - מהחודש השני הייתי פשוט מתוסכלת,באיזשהו מקום,התעצבנתי כמובן על זה שכבודי נרמס,אך כך לפגוע בחבריי

לזה לא הייתי מוכנה. אדם מאוד יקר לי אמר לי את המשפט הבא "כעס פירושו להתעבצן על טיפשותם של אחרים" - וזה בדיוק מה שעשיתי

אם אותפ אנשים,שכפי שאת הגדרת אותם,היו בני בית אצלך - ופתאום הפכו את עורם - ופגעו בך ובבעלך אישית - הם בסה"כ כפויי טובה

ואני לא חושבת שצריך לשתוק על כך,מהסיבה הפשוטה,שאני לא מאמינה שהם באמת חושבים שזה עד כדי כך מפריע לכם. אני לא אומרת שאת צריכה לבוא אליהם עם פטיש ולבצע בהם אקט פיזי אלים (למרות שזה מאוד מאוד מפתה....),אלא פשוט להגיד להם את גודל האכזבה - ויותר מזה,את פשוט יודעת שלהבא,אין לך ממה להתאכזב מהם - כי את לא הולכת לצפות מהם לכלום. הם מלכתחילה לא היו חבריי אמת שלכם , מלכתחילה הם לא חיפשו את טובתכם - ועוד משהו - תקני אותי אם אני טועה , אבל את ובעלך לא הייתם מעלים על דעתכם אי פעם לנהוג בהם בדרך לא ראויה שכזו. וטוב שכך. אני יודעת שזה נמשע כמו איזה קלישאה מצוצה מהאצבע - אבל זה באמת הפסד שלהם. מקווה ויום יבוא והם יעמדו על טעותם. הילה

 

[dolfinit]

בסופו של דבר החלטתי

שאני לא מעונינת לדבר איתם(מלבד מילות נימוס אם אראה אותם), לא מעונינת לשמוע את הסיבה, פשוט לא מעונינת בשום קשר איתם... הילה צדקת, הם אנשים כפויי טובה, שמלכתחילה(כנראה) ניסו ל"הרוס" לנו ולפגוע...מעבר לכך הם ניסו לסחוף איתם אנשים נוספים...החלטתי לאחר מחשבה נוספת פשוט להניח למקרה הזה, הוא יעלם במעמקי ההיסטוריה ואני אמשיך את חיי...ללא 2 אנשים מזיקים ומרעילים. ולך הילה, טוב עשית שבחרת לעזוב מקום שרע לך בו. תודה על מה שכתבת

 

[dolfinit]

בסופו של דבר החלטתי

שאני לא מעונינת לדבר איתם(מלבד מילות נימוס אם אראה אותם), לא מעונינת לשמוע את הסיבה, פשוט לא מעונינת בשום קשר איתם... הילה צדקת, הם אנשים כפויי טובה, שמלכתחילה(כנראה) ניסו ל"הרוס" לנו ולפגוע...מעבר לכך הם ניסו לסחוף איתם אנשים נוספים...החלטתי לאחר מחשבה נוספת פשוט להניח למקרה הזה, הוא יעלם במעמקי ההיסטוריה ואני אמשיך את חיי...ללא 2 אנשים מזיקים ומרעילים. ולך הילה, טוב עשית שבחרת לעזוב מקום שרע לך בו. תודה על מה שכתבת

 

[meshi4]

דולפינית יקרה.

מבינה את תחושת התסכול שלך.מה עוד שבעלך נאלץ להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה וקצת תלוי בהם.[אולי]אז אין ברירה לפעמים אלא להמשיך ביחסים טובים איתם.אבל לא קשר חברי .לכן חשוב לשמור על דיסטאנס מהבוסים. בעבר הרחוק שלי היו לי עימותים עם אנשים בעבודה שהיתה להם נטיה להתערב בעבודתי.או ל"הפיל את עבודתם עלי.[לא בוסים] שמתי להם גבולות.והבעיה נפתרה לחלוטין.אני מאוד אסרטיבית.אומרת כל מה שיש לי להעיר בישיבות צוות. לפעמים יש ממלאי מקום כשאני נעדרת שאינם עושים את עבודתם כראוי.ואז קורה שאני מגיעה ולא יכולה להתחיל את העבודה וצריכה לעשות את מה שהם לא עשו.קוראת לממלא מקום מסבירה מעירה .פשוט לא מוותרת.לא אוהבת ניצול ושלא ינצלו אותי.לדעתי כשאת אסרטיבית מכבדים אותך יותר ולא"מטפסים"לך על הראש. יש מצבים שאנחנו לא אומרים למה אנחנו כועסים ואז יש את תחושת הכעס והטינה.אבל לאחר זמן אני מוצאת את עצמי מוצאת את הזמן הנכון.[כשאני רגועה]לומר לאיש כל מה שעל ליבי.סולחת ושוכחת מהענין.אבל מסיקה את המסקנות שלי על האיש.

 

[dolfinit]

משי../images/Emo140.gif

עיקר הדאגה שלי היא לבעלי, למרות שכלפי חוץ הוא מתנהג כרגיל, אבל אני יודעת שהוא נפגע מההתנהגות, מה גם שזה פגע ביחסי העבודה שלהם מפני שהבוס הבכיר מתנהג כמו ילד בן שנתיים(מדבר ומתנהג) ומנסה להתנקם בבעלי(מזמן לא ראיתי התנהגות ילדותית כל כך)...בכל מקרה הבוס הזוטר נגרר אחריו(בעיקר מפחד)ושניהם ביחד מגיעים לרמות מגוחכות של ילדותיות... בעלי שם להם גבולות, ולמזלי הם לא מתארחים בביתנו(כך שאני כמעט ולא רואה אותם, רק לפעמים לשניה או שתיים)אני לא צריכה לשמוע את העלבונות/השפלות/ליגלוג שלהם ובכלל תפסנו מרחק. תחושת התסכול שלי בעיקר נבעה מכך שאני לא יכולה להגיב באופן ישיר, מפני שבכל זאת מדובר במקום העבודה של בעלי ולא שלי... אבל אני בהחלט לא נותנת לאנשים ל"טפס" עליי, למרות שבמקרה הזה, נדרשתי לשמור על איפוק...הנה סוף סוף אמרתי מה שבאמת מפריע לי... תודה על התייחסותך

 

[meshi4]

את יודעת מה?

יש מצבים שחשוב לא להתערב בהם.זאת ההתמודדות של בעלך במקום עבודתו.נדרשת לשמור על איפוק ונהגת נכון.על זה את צריכה לטפוח לעצמך על השכם.ולהרגיש תחושת סיפוק דווקא.

 

[dolfinit]

../images/Emo51.gif../images/Emo141.gifלכל המגיבים/ות

 

[א ס י ת]

dolfinit זה מובן שאת לא תגיבי

בהתעמתות עם הבוסים של בעלך. את עלולה להזיק לו. גם כך המצב עדין. אני לא הייתי מזמינה אותם יותר הבייתה (תמצאי תירוצים טובים). ונותנת לזמן לעשות את שלו. בעלך לא פוטר? הוא לא פוחד מפיטורים? אם כך שבי בשקט. גברים לרוב מסתדרים בעבודה בדרך כלשהיא, למרות חילוקי הדיעות. לא הייתי אפילו מדסקסת את זה עם הבעל. הייתי פשוט מניחה לזה להסתדר מעצמו. אם את רואה אותם ברחוב, פשוט תגידי שלום יפה וזהו. לעולם אל תראי להם שאת כועסת. הכעס והתסכול, נובע מהעובדה שלא יכולת להחזיר לאלה שפגעו בך, כמו שאת אוהבת. לא היה לך מוצא לכעס, ולכן הוא נשאר בפנים. יש צורך לחפש דרכים חילופיות לטפל בו.