../images/Emo110.gifנקודות אור וגאווה!../images/Emo97.gif
מהר מהר, לפני שרעות תתחיל לצעוק עליי עם הפרצופים הכועסים ההפוכים המרוקאיים שלה. וחפרתי ממש הפעם. וואו.
ראיתי איזה סרט ממש דפוק בטלויזיה בשבוע שעבר, מעין פארודיה על אמריקן איידול, וזה היה או דפוק ממש או גאוני ממש, אני עוד מתלבטת. קיצר, זה היה מצחיק והרבה זמן לא פשוט ישבתי על הספה וראיתי סרט כי התחשק לי.
הלכתי ביום שני בערב, עם חברה שלי מהעבודה, לחנות צמר מגניבה ממש ברעננה, כזאת חנות קטנה ונעימה עם מלא מלא מלא צמר. זה היה כה מושלם. קניתי צמר לגרביים וצמר לכפפות, והיא תסרוג לי גרביים ארוכות וכפפיות כאלה שהן כמו מיטנס, רק שהאצבעות חשופות, וזה יהיה כלכך יפה. ואנ יגם אקנה צמר לצעיף והיא תסרוג לי צעיף לבן עצום כמו שתמיד חלמתי שיהיה לי, וכבר חשבנו על דרכים לשכלל אותו.
ואז ישנתי אצלה, והיה ממש כיף, דיברנו והחדר שלה ממש יפה, היא הראתה לי את כל דברי הצמר שלה ואת הדברים שהיא סרגה (היא ממש מוכשרת, והיא ברגה צעיף גריפינדור מ-ד-ה-י-ם כזה, פשוט עצום, שיותר מדי גדול לכתפיים הצרות שלי
) ונרדמתי בחצות. אני. בחצות. לא ייאמן.
למחרת בבוקר היה איזה בור ליד גלילות, אז נתקענו בפקק שעתיים וחצי. זה היה זוועה. שמענו דיסקים והתעפצנו לנו בין הרמת הנדברקס אחת לאחרת, אז קנינו בדרך עוגיות צ'וקלט-צ'יפס נפלאות וכשהגענו סופסוף לעבודה עשינו הפסקת קפה עם העוגיות, והיה טעים.
אנשים, שעשו לי ממש טוב, למרות שהייתי במקומות שלא רציתי לבקר בהם והיו גם אנשים שלא הזכירו לי דברים טובים. בקיצור, חברים זה דבר חשוב. ואפילו צילמו אותי ויצאה לי תמונה יפה. ושיחות טובות במהלך השבוע.
חברה שלי חזרה מחו"ל!!!!! היא הייתה 4 חודשים בארה"ב ודרום אמריקה (לבד, הפסיכית, והיא דוסית), והיה כלכך מרגש לשמוע ממנה, כלכך שמחתי!!! עכשיו אני צריכה לנסוע לירושלים לפגוש גם אותה, וזה בטח לא יקרה כי אין לי מתי לקחת חופש
. זהו, עוד חברה אחת צריכה לחזור בקרוב, ואני אנשום לרווחה.
יש לי קולווטר
הוא עלה רק 100 ש"ח!! במקום 379. לא ייאמן.
לצייר בתחנת רכבת, זה מרגיע. ובכלל, זה שיש לי את החצי שעה הזאת ביום שאינ מכריחה את עצמי לקחת לעצמי, לשבת ולהקשיב למוזיקה ולצייר, או לקרוא (יש לי עכישו ניל גיימן, אבל זה בעברית
), זה חשוב. ואני שמחה שאני נותנת את הזמן הזה לעצמי. והתקשרו מהחוג ציור ואמרו שהוא חוזר!
זה שחברה שלי מאושרת. זה פשוט עשה אותי כלכך שמחה.
ביקרתי בבסיס!!!!!!!!!!!! אתמם לא מבינים. לא הייתי שם מאז שהשתחררתי, שזה שנה וחודש וחצי. הלכנו לבקר כמה חברים מהעבודה (שהיינו יחד בצבא), היה לנו בערך חצי שעה, שמתוכה לקח 20 דקות לאשר אותי (חוצפה
כאילו שאני לא יודעת יותר סודות מדינה מהפעור בש.ג
), ואז היה לנו ממש מעט זמן להגיד שלום לכולם, ואת הרוב אני גם ככה כבר לא מכירה כי הם צעירים (הם שאלו מי אני ופערתי עיניים), והרסו את החוליה שלי לגמרי, החדר הקטן נטוש
אבל יו. זה היה כלכך משמח, לראות אנשים, ואת המקום, כלכך התרגשתי. מדהים איך נכנסתי פנימה וכאילו לא עברה שנה, זה עדיין הרגיש לי כמו הבית.
היו קצת שינויים בצוות שלי, פיטרו מישהו שאני ממש אוהבת ועכשיו אני מרגישה לא בנוח עם כולם וזה. אבל מישהו אחר מהצוות שלי הצחיק אותי ממש השבוע, והסתדרתי איתו טוב, ועוד מישהו הקדיש לי מחברת
ואפילו שעצוב לי, הצלחתי לשרוד ארוחת צוות.
עשיתי היום יום תל-אביב, האחרון שיהיה לי לחצי שנה הקרובה, אני משערת. נפגשתי עם ידיד שלי, הסתובבנו במלא חנויות דיסקים בת"א, קניתי ששה דיסקים חדשים ועוד שני וינילים (כי העטיפות, העטיפות!! אני מכורה לעטיפות דיסקים). אז עכשיו יש לי גם את [כל מי שקרא בפורום טורי לא חייב לקרוא פה גם
]: הפריווילינ' של בוב דילן, בלונד און בלונד (של דילן), איז דיס דיזייר? (של פיג'יי), אלבום של הבלאק קרואוז, סקארלט'ס (טורי) ואת בלו של ג'וני מיטשל, ויש לי גם שני וינילים - את טי פור דה טילרמן של קאט סטיבנס (העטיפה כלכך יפה בויניל שלא יכולתי להשאיר אותו שם) ואת א פשן פליי, של ג'ת'רו (שהעטיפה שלו היא מהמושלמות בעולם). וזהו, זה נחמד. אני אוהבת ימי שישי בבוקר בתל אביב, חבל שהוא נגמר מוקדם.
אז עכשיו יש דילן ברקע. זה כיף.
אה, ומישהי חזרה מחו"ל אז היה שוב מייל של Chocolates on my desk, והיא הביאה ריזס!!!! ולא רק זה, מישהי מהקבוצה שלי באה במיוחד לקרוא לי כי זה ריזס, היא זכרה שאינ ממש אוהבת
. זה אמנם היה עם שוקולד לבן, שאני פחות אוהבת, אבל ריזס. זה מושלם תמיד. זהו. שבת שלום לכולנו
מהר מהר, לפני שרעות תתחיל לצעוק עליי עם הפרצופים הכועסים ההפוכים המרוקאיים שלה. וחפרתי ממש הפעם. וואו.
