סוכריה על מקל
New member
../images/Emo110.gif על רגישות תחושתית
(בתשובה לאפרסקה) רגישות תחושתית היא בעיה שלא כל כך ברורים הגורמים לה.היא יכולה להופיע באיברים שונים של הגוף - יש, למשל, ילדים שרגישים במיוחד באזור הפה, ויש שרגישים בגפיים או באיזורים אחרים. בכל מקרה, אנחנו רואים את הרגישות בכך שהילד לא יכול לגעת או לחוש מרקמים מסוימים. אצל יונתן זה היה ברור מגיל יחסית צעיר - הוא לא היה מסוגל לאכול מוצקים עד גיל שנה וחודשיים (כנראה בגלל רגישות מוגברת באזור הפה). כשהוא קצת גדל הסתבר שהוא לא מסוגל לנגוע בהמון סוגים של מרקמים וחפצים: החל מצבעי אצבעות, קצף אמבטיה וחול, דרך דברים דביקים כמו בצק, וכלה בבדים נוקשים כגון ג'ינס וקורדרוי. היום הוא כבר משחק בחול, נוגע בקצף בזהירות, מוכן להתרחץ במקלחת עם הטוש, מסכים לשים אצבע על בצק (לא ללוש אותו), ובשום אופן לא מוכן ללבוש ג'ינס או כל בגד שיש בו כפתורים (כפתורים דוחים אותו לגמרי). בפעם האחרונה שדיברנו על הנושא הוא הסביר לי שמגעילים אותו דברים רטובים ודביקים. פעם הסבירו לי שיש לו את זה כי הוא נולד כל כך קטן, ומערכת העצבים שלו לא הספיקה להבשיל. עם תמרה חשבתי שהמקרה שונה, היא נולדה במשקל נורמלי (2.5 ק"ג), אכלה מוצקים בגיל נורמלי, נגעה בדברים שיונתן בגיל קטן לא היה נוגע, התרחצה בטוש, ועוד. עם הזמן מסתבר שהילדה לא מוכנה לגעת בצבעי ידיים או כל דבר מלכלך אחר, וחול בכלל גורם לה רתיעה קשה (היא לא מוכנה לדרוך על מדרכה שיש עליה מעט חול, גם אם היא נעולה בנעלים סגורות, לא כל שכן עם סנדלים או יחפה). אם גרגיר הכי קטן נכנס לה לסנדל זה מטריף אותה. ואמא שלי הזכירה לי איך אני סלדתי מחול כילדה קטנה, איך לא הייתי מוכנה לשבת בחול אלא ישבתי בכריעה, כך שרק כפות הרגליים שלי נגעו בחול... איך שנאתי להתלכלך ולהיות דביקה... לכי תביני.
(בתשובה לאפרסקה) רגישות תחושתית היא בעיה שלא כל כך ברורים הגורמים לה.היא יכולה להופיע באיברים שונים של הגוף - יש, למשל, ילדים שרגישים במיוחד באזור הפה, ויש שרגישים בגפיים או באיזורים אחרים. בכל מקרה, אנחנו רואים את הרגישות בכך שהילד לא יכול לגעת או לחוש מרקמים מסוימים. אצל יונתן זה היה ברור מגיל יחסית צעיר - הוא לא היה מסוגל לאכול מוצקים עד גיל שנה וחודשיים (כנראה בגלל רגישות מוגברת באזור הפה). כשהוא קצת גדל הסתבר שהוא לא מסוגל לנגוע בהמון סוגים של מרקמים וחפצים: החל מצבעי אצבעות, קצף אמבטיה וחול, דרך דברים דביקים כמו בצק, וכלה בבדים נוקשים כגון ג'ינס וקורדרוי. היום הוא כבר משחק בחול, נוגע בקצף בזהירות, מוכן להתרחץ במקלחת עם הטוש, מסכים לשים אצבע על בצק (לא ללוש אותו), ובשום אופן לא מוכן ללבוש ג'ינס או כל בגד שיש בו כפתורים (כפתורים דוחים אותו לגמרי). בפעם האחרונה שדיברנו על הנושא הוא הסביר לי שמגעילים אותו דברים רטובים ודביקים. פעם הסבירו לי שיש לו את זה כי הוא נולד כל כך קטן, ומערכת העצבים שלו לא הספיקה להבשיל. עם תמרה חשבתי שהמקרה שונה, היא נולדה במשקל נורמלי (2.5 ק"ג), אכלה מוצקים בגיל נורמלי, נגעה בדברים שיונתן בגיל קטן לא היה נוגע, התרחצה בטוש, ועוד. עם הזמן מסתבר שהילדה לא מוכנה לגעת בצבעי ידיים או כל דבר מלכלך אחר, וחול בכלל גורם לה רתיעה קשה (היא לא מוכנה לדרוך על מדרכה שיש עליה מעט חול, גם אם היא נעולה בנעלים סגורות, לא כל שכן עם סנדלים או יחפה). אם גרגיר הכי קטן נכנס לה לסנדל זה מטריף אותה. ואמא שלי הזכירה לי איך אני סלדתי מחול כילדה קטנה, איך לא הייתי מוכנה לשבת בחול אלא ישבתי בכריעה, כך שרק כפות הרגליים שלי נגעו בחול... איך שנאתי להתלכלך ולהיות דביקה... לכי תביני.
