קצת מסורת על החג../images/Emo9.gif
יש לקיים את ההבטחה שהבטחתי לרבי יוסף בן נאיים, חכם מזקני העיר, ולבקרו בחג. הפעם מקבל אותנו החכם בטרקלין: גם אצלו מסובים אורחים רבים. הוא אינו כוהן, ולכן ברכתו היא ברכת יעקב אבינו: "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה". כאן נסבה השיחה על מקור מנהג ה"מיימונה", שעליו שאלתי את רבי יוסף, כי מי .כמוהו מוסמך להסביר זאת :ארבעה טעמים נתן לי החכם א. "מיימונה" - מאמינים. כגאולה ראשונה, כן גאולה אחרונה; בניסן נגאלו בני ישראל, בניסן עתידין ליגאל -בבלי, ראש השנה י"א ע"ב -- והנה יצא רב ניסן ועדיין לא באה הגאולה; לכן חוגגים ישראל את ה"מיימונה" בשמחה ואמונה .שייגאלו בניסן ב. "בארבעה פרקים העולם נידון" -- משנה, ראש השנה א:ב--: "בפסח על התבואה". אי לזאת מביאים זמורות ושיבולים ומברכים עליהם ונהנים מפרי הארץ .ומטובה ג. שמחת הרגל אינה שלמה בפסח, מאחר שהחל מחול המועד אין משלימים את ההלל - וזאת בעקבות המאמר: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. --בבלי סנהדרין ל"ט: ע"ב -- ולכן בא חג ה"מיימונה" להשלים את שמחת .החג ד. באסרו חג פסח נפטר רבי מיימון, אביו של הרמב"ם, ומאחר שאין הולכים להילולא -- עליה המונית לקברו של הקדוש, כמו ההילולא של רבי שמעון :בר יוחאי - בחודש א:ב, באה ה"מיימונה" מעיין תחליף להילולא. הדיינים העירו ,רק לאחר החג הייתה לבני ישראל השהות להסתכל בביזה שלקחו במצרים ועל הים ! ולכן מברך כל אחד את חברו: תזכה ותצליח " רבי יוסף בן נאיים הראני מחזור קדום מהעיר חאלב ובו רשום כי חגיגות "מיימונה נהוגות ברחבי סוריה. ואמנם מצאתי, כי יהודי כורדיסטאן מקיימים היו גם הם ." מנהגים הדומים למנהגי ה"מיימונה ,שאלתי כיצד חוגגים את ה"מיימונה" בערים אחרות בצפון אפריקה? אמרו לי שקיימים מנהגים מיוחדים במקומות שונים. בתטואן רגילים להעמיד קערת מים ובה דגים חיים. באורן שבאלג'יר שמים על השולחן כלי זהב וכלי כסף. בערי החוף נוהגים לצאת אל הים ולעבור במים ברגל במקום רדוד. במראקש יוצאים בשמיני של החג אחרי הצהרים אל אחד מעצי הזית העתיקים ומברכים אותו שישא פרי ,רב. לאחר ליל שירים וברכות והתחפשות יוצאים כולם בבוקר אל אחד המעיינות שהוא קדוש גם למוסלמים. הנשים ניגשות ראשונה, לוחשות ברכות וטובלות רגליהן במים החיים הנמשכים מהמעיין. יש סוברים שזה סימן ברכה, ויש טוענים כי הכוונה לטהרה. אחריהן נכנסים כל בני הבית, ממלאים צלוחיות במים אלה .וחוזרים בשמחה לבתיהם פרופ' ח. הרשברג / 1953 תשי"ג
