../images/Emo115.gifהסיפור בהמשכים (על ארקה)
מאחר והסיפור בהמשכים נמשך למטה בפורום הנה הוא, גם בהודעה וגם בקובץ וורד. שימו
יישנו שינוי אחד-נמצא שם לאחותה של ארקה-אוולין, באדיבות Reckoning Day. הנה זה בא: אודין: ארקה התעוררה מנדנוד העגלה. "הגעת למחוז חפצך", קראה בקול מעורפל זאת שהסיעה את העגלה- והייתה היחידה שיכולה להסיע אותה, למעשה, כי לעגלה לא היו גלגלים או מנוע. "לא אוכל לקדם אותך יותר מזה. תהי חייבת להמשיך בלעדי", ואחרי רגע, "כולנו מצפים שתצליחו". ארקה ירדה מהעגלה. היא לא ענתה - אותה נהגת לא אהבה שמודים לה - היא מצמצה, והעגלה נעלמה. היא סובבה את ראשה, וצעדה היישר אל יער הפלרוקים, בלי לסובב את ראשה לאחור. היא לא יכלה לתת למי שחיכה לה בקרחת היער לחכות יותר. דרגורן: היער העבות כיסה את השמיים. ארקה מצאה שביל עזים והחלה לצעוד בו בתקווה שהוא יוביל אותה ליעדה. היער לא נראה מאיים במיוחד, הציפורים צייצו, סנאים קפצו בין הענפים והקרירות הנעימה של היער החלו להרגיע את ארקה. ארקה החלה לחלום בהקיץ, היא ראתה את עצמה מסתובבת בעיר, ואף אחד לא נועץ בה מבטים, היא הסתובבה ומדי פעם מכרים שלה אמרו לה שלום, אף אחד לא לטש בה מבטים או קרא לה בשמות והיא הייתה מאושרת לאף אחד לא הפריע צבע העיניים שלה או שהם פשוט לא שמו לב שעיניה היפות, מתחת לריסים העדינים, מביטות אל העולם במבטו הצהוב של החתול... לפתע ארקה הבחינה שהיא איבדה את השביל, וכבר מתחיל להחשיך "אוי לא! אני לא אגיע בזמן!" ארקה החלה לרוץ ופתאום... Hazgul: ארקה נעצרה ואמרה לעצמה: "אל תפחדי, ארקה. הם רוצים שתעצרי, זה חלק מהמבחן". היא התיישבה על הקרקע הבוצית וחיכתה. לאחר כעשר דקות היא התחילה לשמוע יללות. "אל תפחדי! זה רק הדמיון שלך, הזאבים נכחדו מהיער לפני שנים רבות" היא אמרה לעצמה וזה רק העצים את הפחד. היו שמועות בכפר על זאבי פרא החיים ביער. היא לא רצתה להוכיח את השמועות דווקא ביום המבחן. היא החלה לצעוק לעזרה ולפתע הרגישה את חומה של חיה מאחוריה... אודין: "זה אני!", קראה החיה בקול אפלולי ומוזר. קראה החיה בקול אפלולי ומוזר. היא הסתובבה, אבל לא יכלה לראות אותה- מעיל ענק כיסה אותה. "בואי אחרי!". 3am "אחרי לאן???" היה ברור כי החיה לא היתה מרוצה מתגובה זו. "כן, כן אפשר היה לצפות לכך ...." אמרה החיה."לאורך מאות שנים אני אוספת נשמות מעולם החיים ומעבירה אותם לעולם שמעבר , אני חייבית להודות שמעט מאוד באו אחרי ללא התנגדות." החיה החלה להוציא חפצים שונים מתוך המעיל , ניראה היה שהמעיל מהווה מעין שער למקום אחרשכן לא ניראה היה שהיה יכול להכיל את כל המכשירים השונים שנערמו על האדמה. עתה , הjלה החיה לחבר את כל החלקים למה שניראה עכשיו כמערכת קולנוע ביתית." קודם כל ניראה את סרט ההדרכה , ואחר כך יהיה זמן לשאלות , טוב ??" המסך החשיך וקל רועם בקע מהרמקולים . "שימי לב לעומק הצלילים " לחשה החיה בהתלהבות. "זה הסב החדש של boss ! , שווה אה?! " על המסך הופיעו אותיות מוזהבות -- אלוהים הפקות גאה להציג : ברוכים הבאים לעולם הבא !! אודין: ארקה נבהלה פתאום, והחלה זוחלת לאחור, בבהלה הולכת וגוברת, במטרה להתרחק מהחיה ולנסות לברוח, אבל נראה היה שאי אפשר להטעות את החיה הנוראית. חבלים נכרחו סביב ארקה והיא כאילו נגררה אל מול המסך, שם החיה כופפה בגסות את גופה לישיבה. היא אמרה בקול נבזי, שסתר לגמרי את הקול בו אמרה את המשפטים הקודמים: "כן, כן... דברים נוראים צפויים לבני עמך בעולם הבא... החֵברה של אלוהים מעולם לא אהבו בוגדים..." היא צחקה צחוק של שמחה לאיד. "איש לא הצליח לברוח ממני, וכך יהיה לנצח..." ארקה הייתה נחושה לא לאפשר לחיה המשונה, שמעילה נראה כאילו סמר ויצר קוצים, לעשות לה את מה שתכננה. הייתה לה משימה לעשות. אך לפני שפתחה את פיה להתנגד בחבל חסמו גם את פיה, וקול רועם עלה מתוך הרמקולים:"... דרגורן: ארקה עצמה את עיניה, לא מסוגלת לראות את מה שהחיה מנסה לעשות לה. החיה צחקה באכזריות, ופתאום נקטע צחוקה בצליל גירגור גרוני, ארקה פקחה את עינייה וראתה את החיה אוחזת בטפריה חץ שננעץ בגרונה החיה צנחה מתה לרגלי ארקה, והיא הרגישה את הלחץ על ידיה נרפה וקול ידידותי שאל אותה "את ארקה? אני וולמיר, את היית אמורה לפגוש אותי וכאשר ראיתי שאת לא מגיעה החלטתי לחפש אותך" וולמיר סים לשחרר את ארקה ועזר לה לקום "ואני רואה שטוב שעשיתי זאת" הוא אמר בהביטו אל גופת החיה השרועה לרגליו.. "בואי נזוז ואני אסביר לך למה גורשת מעירך ולמה ביקשתי שניפגש פה..." Reckoning Day הם החלו ללכת, וולמיר הוביל אותה במעלה שביל עפר צדדי,שלפני רגע נדמה כאילו לא היה שם. ארקה עדיין היתה מזועזעת מהחוויה,למרות שהיתה מורגלת לחוויות מוזרות שתקפו אותה זו אחר זו מאז שעזבה אותה אמה על סף דלתו של המקדש היחיד ששרד ,בזמנו, את השתלטות היצורים על העיר. "אז..מי אתה?" שאלה ארקה. "אין זמן לפרט כרגע..תאלצי להמתין עד שנגיע לפונדק האופל,שם אמורה לפגוש אותנו מי שתבהיר את הכל...הדבר היחידי שאת צריכה לדעת הוא שאני ידיד ושאסור לך לבטוח באף אחד אחר" "ובמיוחד לא באנשים שאוהבים לשמוע מוזיקת קאנטרי" הוסיף וחיוך על שפתיו. הוא אחז בידה ,מילמל משהו כשפתאום חשה שהיא נופלת לתהום עמוקה, כשהתעוררה היא ראתה סביבה ... Solinari -L- Noitari היא ראתה סביבה חור צר, שבקושי הספיק לישיבה מזרחית. היא הביטה מעלה. השמיים היו וורודים. היא התבוננה בזריחה, חולמת חלומות בהקיץ על מה שהיה עלול לקרות, אם... "לא!" היא אמרה בקול נחוש, מסלקת את המחשבות. היא לא -!- תחשוב על זה. היא לא תחשוב על זה לעולם. היא המשיכה לשבת בשקט, כשפניה מופנים מעלה, לעבר השמיים התכולים, והעננים שריחפו מדי פעם. ענפי עץ השתלשלו מעבר לשפת הבור. היא החליטה לנסות להגיע אליהם. היא החלה לטפס, כששמעה את קולו של וולימיר. "עצרו אותה. אסור שתגלה את הסוד, שעליו שמרנו זמן כה רב, לפני שיגיע הזמן. אסור לה לגלות את הסוד של העיניים." DARGO העיניים... עיניה של ארקה ננעצו בעיניו של וולימיר. היא לא יכלה להשתחרר מהמבט... המבט שלקח אותה אלפי דורות אחורה... לפתעה מצאה את עצמה במרכזו של קטן. היא לא ידעה כיצד הגיעה לשם ומה מעשיה שם. ואז, היא הבינה...
מאחר והסיפור בהמשכים נמשך למטה בפורום הנה הוא, גם בהודעה וגם בקובץ וורד. שימו