שלום יעל
מה נותן לאותו מאמן או מאמנת את הזכות או את הלגיטימציה לומר למתאמן מה נכון לעשות בחייו ... את מניחה שהמאמן אומר ללקוח מה נכון לעשות בחייו, ובכן בהגדרה אימון הוא לא יעוץ ולכן אין זה מתפקידו של המאמן לעשות זאת, דרך שאלות וכלי התבוננות נוספים מאפשר המאמן ללקוח למצוא בתוכו את מה שנכון עבורו לעשות או היכן נכון עבורו למצוא תשובות. לעיתים מאמנים שמקצועם הנוסף הוא יעוץ או טיפול מסוג כלשהו או בעלי נסיון חיים בתחום ישלבו אספקט של יעוץ או טיפול.
מי אומר שעל סמך הכירות לא עמוקה עם המתאמן, מאמן או מאמנת ידעו בדיוק מה הדבר הנכון לייעץ או לומר לו לעשות? אימון הוא לפני הכל אומנות ההקשבה, מאמנים מקצועיים מבינים שהכלי העיקרי והחשוב ביותר שיש להם על מנת לאמן משהו אחר הוא הם עצמם ועל כן דואגים להתפתחות האישית שלהם (יש שיקראו לזה מקצועית ויש רוחנית) מאמן מצויין (בעיני) הוא מאסטר ביחסים ובתקשורת בינאישית וככזה יש לו את היכולת ליצור מערכת יחסים אינטימית, עמוקה וקרובה עם לקוחות גם מבלי להכיר אותם לאורך שנים. מעבר לכך ממילא לא מדובר ביעוץ כמו שראית בתשובתי הראשונה.
ע"פ אילו תאוריות / גישות וכו' מסתמך הידע של אותו מאמן או מאמנת? הידע היחידי שאתייחס אליו הוא הידע בנוגע ליכולת ההתבוננות, ההקשבה, שאילת השאלות המקדמות ובכלל ניהול תהליך אימון אפקטיבי שכן ידע בתחומי יישום אחרים אם יש למאמן באים ממקצוע נוסף. ובכן הידע הזה לרוב מגיע מתוכנית הכשרה למאמנים שאותו מאמן עובר. נכון, ישנם מאמנים העוסקים באימון ולא למדו אימון במסגרת מוגדרת, ולכן תשובתי היא כוללנית מאוד ולא ספציפית.
האם זה נכון שמאמנים שקיבלו הכשרה בחו"ל נחשבים ליותר רציניים בעבודתם? לפי הבנתי התחום בחיתוליו פה בארץ. תחום האימון בהתייחס למקצועות אחרים הוא צעיר גם ברמה העולמית קל וחומר בארץ. לגבי השאלה עצמה, לא עד כמה שאני יודע, מה גם שההפרדה בין חו"ל לארץ היא הרבה פחות חד משמעית כמו שמצטייר משאלתך, רק לדוגמא, בכנס המאמנים האחרון השתתפו לא מעט אורחים מחו"ל. מעבר לכך, חו"ל אף פעם לא היה ערובה לאיכות, איכויות יש בכל מקום, השאלה מה מחפשים את האיכות או הפגמים.
אם כמעט כל אחד יכול להיות היום מאמן אז איזו רצינות יש לדבר הזה? על מנת לדייק אומר (וגם זו הכללה) שכל אחד יכול לעבור הכשרת מאמנים. האם זה אומר שכל מי שעבר הכשרה יכול להיות מאמן? לא יותר מזה שכל מי שלמד ארכיטקטורה יכול להיות ארכיטקט. להיות מאמן זה לא מה למדת זה מי שאתה וכמה האני מאמין שלך הוא אותנטי, האם אתה מאמן אנשים מתוקף התעודה או כי אתה יודע שיש לך מה לתרום לאחרים ואתה שם על מנת לעשות הבדל. הרצינות שאת מדגישה כאן שוב היא לא שייכת למקצוע אלא לאנשים, לא רק למאמנים אגב, גם ללקוחות. אם את רואה עצמך אדם המעוניין באימון, כמה רצינית את בלהשקיע בבדיקה מדוקדקת של מגוון מאמנים, לראיין אותם, לקבל ממליצים, להשוואת ולקבל החלטה מושכלת? כמה רצינית את בלהשקיע את כל כולך באימון מתוך הבנה שהאחריות להצלחה שלך לעולם לא יכולה להיות בידיים של משהו אחר יהיה זה המאסטר הגדול מכולם בכל תחום שרק תבחרי? כמה את רצינית בלהתבונן בתשובות שאני נותן ואולי תקבלי מאחרים ולהיות פתוחה אליהם? מכיוון שטרחת להגיע עד הפורום הזה ולכתוב את השאלות אני מניח שבמידה הראויה לתשובות עינייניות
למה זה עדיף מטיפול פסיכולוגי דינאמי או פסיכולוגי קוגנטיבי? ההנחה שהאחד עדיף על פני השני בטעות יסודה, אלו הן גישות שונות בחלקן וחופפות בחלקים אחרים הבאות מדיסיפלינות ואסכולות שונות - כולם ראויות בהגדרה ולך נותר רק לבחור, לאו דווקא את השיטה (גם זה חשוב כמובן) אלא בעיקר את האדם.
האם כל הריצה הזו להשיג את הפתרון המהיר והקל לא פותר בצורה שיטחית את בעיות המתאמן אם בכלל... פתרון מהיר וקל זה דבר מצויין כל עוד הוא לא נעשה בצורה שיטחית. ושוב כאן יבואו לידי ביטוי המיקצועיות של המאמן והאחריות של הלקוח לחייו שלו. תודה יעל על השאלות החשובות מקווה שסיפקתי קצה חוט לתהיות שלך אם ישנם שאלות נוספות או צורך בהבהרה בשימחה. יום מבורך.
