../images/Emo117.gif יובל ארד כותבת לאביה רון ../images/Emo117.gif
יובל אינה מכירה את אבא שלה, רון. היא הייתה תינוקת חמודה בת שנה וחודשיים כשאביה נפל בשבי בלבנון. היום היא בת 15. אבא שלה לא השתתף בימי ההולדת שלה, לא ליווה אותה ביום הראשון בכיתה א´, לא כשהתחילה את הלימודים בחטיבת הביניים וגם לא בבית הספר התיכון. אבא שלה שבוי כבר ארבע עשרה שנים וחצי. כשיובל הייתה בת 10, היא כתבה את המכתב הזה לאבא שלה, רון ארד:
אבא רון ארד! מאז שהייתי מאוד קטנה אני מברכת אותך ליום הולדתך ברדיו. אני לא מכירה אותך ולא יכולה לחגוג לך בבית. היום אתה בן 38 ואני בת 11. אתה כמעט עשר שנים לא פה. אני גדלתי ואתה לא מכיר אותי כלל וגם אני לא אותך. פעם הייתי שרה לך שירים. עכשיו אני גדולה מספיק ואני יכולה לומר לך מספר דברים. אני רוצה שתדע שאני חושבת עליך ובאמת מקווה שתחזור, שיהיה לך יומולדת שמח איפה שאתה. גם אם אתה אבא רק של תמונות, אתה אבא שלי ואני מקווה שפעם גם תוכל להיות אבא אמיתי. אז הדבר הכי חשוב שאתה צריך לדעת, זה שאני לא שכחתי אותך וכך גם כל משפחתי. יובל ~ ~ ~
~ ~ ~
~ ~ ~ כשתבוא ביום מן הימים, ימים שנחתמים בקצה תפילה. כשתבוא נגיש לך פרחים, פרחים שנפתחים ללא מילה. ואם תהיה עייף ואם בעצב תתעטף, נשיר לך בשקט, נשיר לך ברוך - ונחכה, ונלטף עד שתצטרף ואז נשיר ברון... נשיר ברון... כשתבוא הביתה מן הקור, הביתה אל האור הלב ירעד. כשתבוא, מבעד לדמעות תבחין באותיות לחופש נולד. ואם תהיה עייף... מחבר המילים: אהוד מנור
בואו נחבק אותם ואת משפחותיהם לא שכחנו - לעולם לא נשכח עד שיחזרו בשלום לביתם השרשור הזה מיועד למכתבים ..שלכם אליהם ולבני משפחותיהם מכתבים שפורסמו ברשת האינטרנט מכתבים שנכתבו אך לא נשלחו אל מעבר לקווי האויב כל מכתב מחזק את משפחותיהם כל מילת עידוד היא קרן אור בחשיכה
בואו נדליק להם אלפי קרני אור