חולמת על אווזים
New member
../images/Emo119.gif אתם רוצים סיפור? שוב יצא לי ארוך מדי
סיפור לשבת: נעלי השבת של חולמת'לה חולמת היתה נערה חמודה שחיה לה במושב קטן ליד עיר קטנה. ומדי זמן מה היא פקדה כמה חנויות ידועות על מנת למצוא זוג נעליים הראוי לה. טוב. גוף ראשון: כך קרה, שלפני כשנה נכנסתי לחנות גלי, שידועה בנעלי ה"יוקרה" שלה, שמחזיקות מעמד שנים, למרות מראיהן המרופט וחסר התועלת, ובעיקר ידועה בכך שהיא משווקת את ליין הנעליים הזול להפתיע של לי קופר- נעליים מבד "דמוי ז'מש", מכוערות להחליא, עם אימום רחב (ההיפך משפיץ, למי שלא יודע מה המשמעות...) ומראה גס- כמו שאני אוהבת. כל התענוגות האלו- במחיר של 200 ש"ח לנעל בתחילת עונה, 20 ש"ח בסוף. בקיצור, לקראת סוף החורף הקודם התרפטו לי הזוג הקודם של גלי עד לרמה שהתקשיתי להתמיד בנעילתם. החלטתי ללכת לעושת עוד סיבוב בגלי. את הזוג הראשון קניתי בתחילת עונה ב- 200 ש"ח, ובעם השניה שביקרתי שם- היה מבצע מזעזע: 2 זוגות נעליים במחיר 20 ש"ח בלבד! בחיי! חיפשתי בכל החנות את הזוג השני (אחרי שמצאתי את הראשון- אדום, מכוער יותר מהקודם אפילו, שהיה חום...) ולא היה זוג אחד במידתי. בסוף חשבתי קצת, ובאקט של טוב לב בלתי נפוץ החלטתי את הזוג השני לקנות מידה פחות ולהקדיש לעניות העיר. מסיבה שאיני בטוחה מה היא לקחתי מידה אחת פחות- אותו הדגם, רק בצבעים קצת אחרים (אם הזוג הראשון סבל משילוב מזעזע בין אדום לכתום, זה סובל משילוב מזעזע בין שחור לכתום...). בקיצור, הסתובבה החולמת בין מרכזי קליטה ומקומות דאבים בב"ש, ולא מצאה מי שתיקח את הנעליים המיותמות. כך עבר לו חורף, החל לו הקיץ, וחולמת שכחה מהזוג החדש ששכב בתא המטען במכונית, כאבן שאין לה הופכין. היום בבוקר, ביאושי המוחלט שנובע בעיקר מכך שאני לא מוצאת שום זוג נעליים שאני אוהבת בשום חנות כבר איזה חודשיים, ומכך שאני מתחילה לפתח שנאה יוקדת כלפי שני הזוגות הישנים (החום והאדום) החלטתי באקט לא ברור של יאוש טוטאלי, כאמור- לנסות למדוד את הנעליים השחורות. כאמור, מידה אחת פחות. בצהריים, כשעליתי במעלית, לבושה בסריג האדום החדש שלי, נעולה בנעליי הדבורה מאיה (
) החדשות שלי- התחיל איתי פרקליט מהקומה העליונה, או שאולי כך אני רוצה לחשוב: הוא ניסה לחייך ואני הייתי די... קפואה. אז הוא הסתכל על נעליי בעיון, ואז בחיוך חם ובניסיון לשאת חן אמר: "מה זה הנעליים האלו!" טוב, אולי זה רק בגלל שהן כל כך גסות ולא דומות לשום דבר שרואים היום ברחוב... או שלא
נו. טוב.
סיפור לשבת: נעלי השבת של חולמת'לה חולמת היתה נערה חמודה שחיה לה במושב קטן ליד עיר קטנה. ומדי זמן מה היא פקדה כמה חנויות ידועות על מנת למצוא זוג נעליים הראוי לה. טוב. גוף ראשון: כך קרה, שלפני כשנה נכנסתי לחנות גלי, שידועה בנעלי ה"יוקרה" שלה, שמחזיקות מעמד שנים, למרות מראיהן המרופט וחסר התועלת, ובעיקר ידועה בכך שהיא משווקת את ליין הנעליים הזול להפתיע של לי קופר- נעליים מבד "דמוי ז'מש", מכוערות להחליא, עם אימום רחב (ההיפך משפיץ, למי שלא יודע מה המשמעות...) ומראה גס- כמו שאני אוהבת. כל התענוגות האלו- במחיר של 200 ש"ח לנעל בתחילת עונה, 20 ש"ח בסוף. בקיצור, לקראת סוף החורף הקודם התרפטו לי הזוג הקודם של גלי עד לרמה שהתקשיתי להתמיד בנעילתם. החלטתי ללכת לעושת עוד סיבוב בגלי. את הזוג הראשון קניתי בתחילת עונה ב- 200 ש"ח, ובעם השניה שביקרתי שם- היה מבצע מזעזע: 2 זוגות נעליים במחיר 20 ש"ח בלבד! בחיי! חיפשתי בכל החנות את הזוג השני (אחרי שמצאתי את הראשון- אדום, מכוער יותר מהקודם אפילו, שהיה חום...) ולא היה זוג אחד במידתי. בסוף חשבתי קצת, ובאקט של טוב לב בלתי נפוץ החלטתי את הזוג השני לקנות מידה פחות ולהקדיש לעניות העיר. מסיבה שאיני בטוחה מה היא לקחתי מידה אחת פחות- אותו הדגם, רק בצבעים קצת אחרים (אם הזוג הראשון סבל משילוב מזעזע בין אדום לכתום, זה סובל משילוב מזעזע בין שחור לכתום...). בקיצור, הסתובבה החולמת בין מרכזי קליטה ומקומות דאבים בב"ש, ולא מצאה מי שתיקח את הנעליים המיותמות. כך עבר לו חורף, החל לו הקיץ, וחולמת שכחה מהזוג החדש ששכב בתא המטען במכונית, כאבן שאין לה הופכין. היום בבוקר, ביאושי המוחלט שנובע בעיקר מכך שאני לא מוצאת שום זוג נעליים שאני אוהבת בשום חנות כבר איזה חודשיים, ומכך שאני מתחילה לפתח שנאה יוקדת כלפי שני הזוגות הישנים (החום והאדום) החלטתי באקט לא ברור של יאוש טוטאלי, כאמור- לנסות למדוד את הנעליים השחורות. כאמור, מידה אחת פחות. בצהריים, כשעליתי במעלית, לבושה בסריג האדום החדש שלי, נעולה בנעליי הדבורה מאיה (
