../images/Emo47.gif../images/Emo63.gifבין מורה למאסטר../images/Emo63.gif../images/Emo47.gif
באחת מהרצאותיו, נשאל
"מאסטר דוד הר ציון"
מה ההבדל בין מורה למאסטר
להלן הציטוט של תשובתו:
"זה אותו ההבדל שיש בין ידע לידיעה. ידע שייך להכרה. הידיעה היא מן הנשמה. המורה מעניק אינפורמציה להכרה. הוא מעניק משהו, מוסיף לך דבר-מה. המאסטר לוקח... הוא מסיר את המכשולים, את החסימות מלבך. המאסטר הוא הרסני. הוא הורס את כל מה שמזויף בך. המורה הוא אדם שהופך את עצמו למחסן של מילים, רעיונות והתרחשויות שמעולם לא חווה. הוא מחסן ענק של תיאוריות, דוקטרינות ומשפטים... אך במובן מסויים הוא מת. ידע וידיעה הם שני דברים שונים מאוד... והמרחק ביניהם הוא אותו מרחק שבין המורה והמאסטר.
כותב האדמו"ר הזקן : "אך עיקר הדעת אינה הידיעה לבדה שידעו גדולת ה' מפי סופרים ומפי ספרים, אלא העיקר הוא להעמיק דעתו בגדולת ה' ולתקוע מחשבתו בה'. (ליקוטי אמרים "תניא" מב) האדמו"ר הזקן לא היה מורה, הוא היה מאסטר. אולי הגדול מכולם... ספריו לא העניקו ידע. ה'תניא' הוא רעל לאגו. רעל לאנוכיות... הוא אינו נותן לך תחושה שרכשת משהו. שהרי המאסטר לוקח… האדמו"ר הזקן אומר לנו לתקוע את המחשבה בה'. ומורה הוא מישהו שתוקע את עצמו במחשבה, בהכרה. וכאשר אתה תוקע את עצמך בהכרה, שיתוק יופיע. רק כאשר אתה נע, כאשר אתה חי בטוטליות, רק אז אתה חכם.
ללמוד ממורה זה הרבה יותר קל מאשר ללמוד ממאסטר. שכן קל מאוד להעביר במילים את מה שלמדת באמצעות מילים. המורה יכול, בקלי קלות, ללמד אותך גם את מה שהוא אינו מכיר, גם את מה שהוא מעולם לא ראה. מורה יכול להיות עיוור שלמד בשיטת ברייל על הצבע, על האור, שמרצה על-אודותם. גם מערכת היחסים עם מורה היא שונה לחלוטין מזו שעם מאסטר. במערכת יחסים עם מורה התלמיד הוא פסיבי, והמורה אקטיבי. הוא תמיד מלמד. גם אם אתה אינך לומד, הוא ימשיך ללמד. במערכת יחסים עם מאסטר התלמיד הוא אקטיבי. המאסטר לעולם אינו רודף אחריך כדי ללמד. עליך, התלמיד, לעבוד קשה, להיות ראוי ללימוד. מפני שהמאסטר הוא נוכחות, נוכחות פסיבית. והתלמיד הוא זה שעליו להתאמץ כדי להתקרב, לחוש, להתמלא מאותה נוכחות. סמכותו של המורה נובעת מהסכמות, מתעודות ומספרים. הסמכות של המאסטר נובעת מהדממה של נוכחותו. מהמורה ייתכן שלא תלמד, אך הוא תמיד ילמד… ממאסטר ייתכן שתלמד אך הוא לעולם לא יילמד. מאסטר הוא צדיק, מישהו שמצדיק את כולם ולעולם אינו שופט. לכן עם מאסטר לעולם לא יהיו מבחנים... גם אם אינך מצליח, גם אם אתה נכשל, הוא תמיד יאהב אותך ויברך אותך.
האבסורד הגדול הוא שמורה תמיד ימשוך אנשים רבים יותר מאשר מאסטר. כי מורה גורם לאגו להרגיש טוב. כאשר האגו לומד משהו, תופס משהו, הוא מתחזק. הוא חש הנאה מסויימת. מאסטר גורם לפחד. הוא יוצר התנגדות אצל בני האדם. שכן האש שורפת, ומאסטר הוא אש. לעולם לא תבין את המאסטר. מפני שמאסטר הוא אהבה. את האהבה אי-אפשר להגדיר, להסביר. את האהבה אפשר רק לחוות, לחיות. ודומני שזה אחד מההבדלים הגדולים: שמורה אפשר להבין, ואת המאסטר עליך לחיות. מורה מעביר אינפורמציה, ומאסטר - דברי אלוקים חיים. אם אתה מעוניין לדעת על-אודות מאסטרים מן העבר - חפש מורה... מורה יודע הכל, בדיוק רב, על מאסטרים מהעבר: מתי נולדו, מה הם אמרו, מה קרה להם… אך אם אתה שואף שמה שקרה להם יקרה לך - עליך לחפש מאסטר.
כשאתה לומד ממורה - התעניין במילותיו, ולא באיש עצמו. כשאתה לומד ממאסטר שים לב לאיש, ופחות למילותיו.
במסכת אבות אנו רואים ביטוי שחוזר על עצמו שוב ושוב ביחס לכל אחד מהתנאים
"הוא היה אומר"... התנאים הללו היו מאסטרים, ולא מורים. הם לא אמרו את מה שהם חשבו. הם גם לא אמרו את מה שהם למדו. הם לא היו מדקלמים. הם היו מאסטרים... לכן "הוא היה אומר" : הם אמרו את מה שהם היו. מורה יודע
על-אודות האמת. מאסטר
נהיה האמת. ואז הוא אומר בסך-הכל מה שהוא נהיה. וחיים רוחניים אמיתיים זה לא לדעת, אלא להיות.
השאלה היא "איכה"
איפה אתה
"... איפה אתה אינך - אתה יכול להסביר במילים. אך את ה
כן, את החיובי, איפה אתה נמצא - זו תשובה קיומית.
זה להיות. זו נוכחות. נוכחות שהיא היעדרות. ורק אז נאמר שהמאסטר
היה אומר... הוא אמר את מה שהוא היה. לכן גם הדממה של המאסטר היא משמעותית. כי גם דממתו היא אמירה של מה שהוא נהיה.
ולסיום, ברצוני לומר לך דבר שאני מקווה שתבין לעומק : שאפילו מילים המדויקות ביותר, שבהן משתמשים האינטלקט וההכרה, יהיו מוטעות ובלתי מספקות בניסיון להסביר את האמת. ומאידך, אפילו הדממה של נוכחות המאסטר היא דלתות, שערים, סימני-דרך בחיפושך אחר האור.