../images/Emo121.gifהחיים שאחרי מות הגוף
שאלה: מה קורה כשמתים? תשובה: מה אתה בוחר שיקרה? שאלה: כוונתך שמה שקורה זה מה שאנחנו בוחרים שיקרה? תשובה: אתה חושב שרק מפני שאתה מת, אתה מפסיק לברוא? שאלה: אני לא יודע לכן אני שואל אותך. תשובה: בסדר (דרך אגב,אתה כן יודע, אבל שכחת, וזה נהדר. הכל הולך לפי התוכנית). כשאתה מת, אינך מפסיק לברוא. וזה מוגדר מספיק בישבילך? כן יופי. הסיבה שאינך מפסיק לברוא כשאתה מת, היא שאתה לעולם אינך מת. אינך יכול כי אתה הוא החיים עצמם. והחיים אינם יכולים להיות לא החיים. לכן אינך יכול למות. לכן ברגע מותך... אתה ממשיך לחיות. זו הסיבה לכך שאנשים כה רבים ד"מתו" אינם מאמינים בזה, כי הם לא חוו את החוויה של "למות". ההיפך הוא הנכון,הם מרגישים חיים מאוד (והם באמת חיים מאוד). לכן יש בלבול. העצמי אולי יראה את הגוף שוכב מעוות,לא זז, אבל העצמי מתחיל לנוע פתאום. פעמים רבות הוא חווה שהוא עף בכל החדר, ואחר כך נמצא בכל מקום בחלל בו זמנית. וכשהוא רוצה נקודת מבט מסוימת, הוא פתאום חווה את זה. אם הנפש (כך נקרא מעכשיו לעצמי) שואלת את עצמה: "למה הגוף שלי אינו זז?" היא תמצא את עצמה מרחפת מעל הגוף, מביטה בסקרנות בהיותו דומם. אם מישהו נכנס לחדר והנפש חושבת "מי זה"? מיד תמצא הנפש מול אותו אדם או לצידו. וכך בתוך זמן קצר הנפש לומדת שהיא יכולה להגיע לכל מקום במהירות חשיבתה. תחושת חופש וקלילות מדהימה אופפת את הנפש, ובדרך כלל נדרש להוויה מעט מאוד זמן "להתרגל" לכל התזוזות בכל מחשבה. אם לאדם היו ילדים והוא חושב עליהם, מיד הנפש נמצאת בחברת הילדים, בכל מקום שבו הם נימצאים. כך הנפש לומדת שהיא לא רק יכולה להיות בכל מקום שהיא רוצה במהירות מחשבתה, אלה גם יכולה להיות בשני מקומות בו זמנית, או בשלושה מקומות או בחמישה. היא יכולה להתקיים, לצפות ולפעול במקומות האלה בו זמנית ללא קושי או בלבול. ואז היא יכולה "לאחד" את עצמה ולחזור למקום אחד על ידי התמקדות בלבד. הנפש זוכרת בחיים הבאים את מה שהיה כדאי לזכור בחיים האלו- שכל דבר נוצר במחשבה, ושהתגשמות היא תוצאה של כוונה. (שיחות עם אלוהים 3 )
שאלה: מה קורה כשמתים? תשובה: מה אתה בוחר שיקרה? שאלה: כוונתך שמה שקורה זה מה שאנחנו בוחרים שיקרה? תשובה: אתה חושב שרק מפני שאתה מת, אתה מפסיק לברוא? שאלה: אני לא יודע לכן אני שואל אותך. תשובה: בסדר (דרך אגב,אתה כן יודע, אבל שכחת, וזה נהדר. הכל הולך לפי התוכנית). כשאתה מת, אינך מפסיק לברוא. וזה מוגדר מספיק בישבילך? כן יופי. הסיבה שאינך מפסיק לברוא כשאתה מת, היא שאתה לעולם אינך מת. אינך יכול כי אתה הוא החיים עצמם. והחיים אינם יכולים להיות לא החיים. לכן אינך יכול למות. לכן ברגע מותך... אתה ממשיך לחיות. זו הסיבה לכך שאנשים כה רבים ד"מתו" אינם מאמינים בזה, כי הם לא חוו את החוויה של "למות". ההיפך הוא הנכון,הם מרגישים חיים מאוד (והם באמת חיים מאוד). לכן יש בלבול. העצמי אולי יראה את הגוף שוכב מעוות,לא זז, אבל העצמי מתחיל לנוע פתאום. פעמים רבות הוא חווה שהוא עף בכל החדר, ואחר כך נמצא בכל מקום בחלל בו זמנית. וכשהוא רוצה נקודת מבט מסוימת, הוא פתאום חווה את זה. אם הנפש (כך נקרא מעכשיו לעצמי) שואלת את עצמה: "למה הגוף שלי אינו זז?" היא תמצא את עצמה מרחפת מעל הגוף, מביטה בסקרנות בהיותו דומם. אם מישהו נכנס לחדר והנפש חושבת "מי זה"? מיד תמצא הנפש מול אותו אדם או לצידו. וכך בתוך זמן קצר הנפש לומדת שהיא יכולה להגיע לכל מקום במהירות חשיבתה. תחושת חופש וקלילות מדהימה אופפת את הנפש, ובדרך כלל נדרש להוויה מעט מאוד זמן "להתרגל" לכל התזוזות בכל מחשבה. אם לאדם היו ילדים והוא חושב עליהם, מיד הנפש נמצאת בחברת הילדים, בכל מקום שבו הם נימצאים. כך הנפש לומדת שהיא לא רק יכולה להיות בכל מקום שהיא רוצה במהירות מחשבתה, אלה גם יכולה להיות בשני מקומות בו זמנית, או בשלושה מקומות או בחמישה. היא יכולה להתקיים, לצפות ולפעול במקומות האלה בו זמנית ללא קושי או בלבול. ואז היא יכולה "לאחד" את עצמה ולחזור למקום אחד על ידי התמקדות בלבד. הנפש זוכרת בחיים הבאים את מה שהיה כדאי לזכור בחיים האלו- שכל דבר נוצר במחשבה, ושהתגשמות היא תוצאה של כוונה. (שיחות עם אלוהים 3 )
