NO PLACE LIKE HOME
יקירותי.אני כאן תמיד כל יום בערב מחר אספר לכם על מעללי בשבועיים האחרונים.יש לא מעט לספר. ריטה.על אף שקשה לי בהפגנת רגשות (אחד הגיבורים האחרונים של עלובי החיים) אני באמת שמחתי ושמח שחזרת לכאן. כמו כן אני שותף לשמחה של כולם בנוגע "להתרחבות המועדון" אמנם בכורח הנסיבות אבל כאן המקום שוב לברך את כוכי וגאיה על "המפעל" שהרימו ושבלעדיו היינו רובנו עדיין פרטים בודדים ומפוזרים שנפגשים בשני כינוסים שנתיים.זו אכן הרגשה נהדרת לדעת שיש לך בחיים האלו כמה בתים שכאשר תבוא אליהם תמיד תתקבל בשמחה ובאהבה. "ישר כוח" הייתה אומרת המורה שלי רותה מכיתה ג´ (וכמו כן אמרה גם כי המשפחה שלי איננה ותיקה באבן יהודה כי הגענו לכאן ב 1934 ואבן יהודה הוקמה ב...1933 .לכן אם לרגע חשבתם שהפרעה נפשית מלווה באגו נפוח היא תולדה של השנים האחרונות הרי לכם כי...טעיתם) כמו כן אם אפשר למסור דרישת שלום הייתי רוצה לשלוח דרישת שלום לפואד(לא.לא ההוא מהמושבה שלי שבהסכמים קואליציונים דאג לעצמו לפנסיה שמנה עבור פעילותו הציבורית הענפה ואשר הנהנים העיקריים היו כמובן ...) כי אם לקרוב משפחתו (כנראה) שמחר יוצא לדרך חדשה.דרך קשה ומפחידה אשר בסופה יש אומרים מונחת תהום. חשבתי לבקש מג´קי.ההוא שמאייר כל סוף שבוע בעיתון ידיעות מעיין תמונה שבה נראים קבוצה של אנשים אבודים בתוך ג´ונגל ומתחת הכיתוב."פואד וחבריו הלכו לטייל ולפתע אבד פואד.אולי תוכלו ילדים חביבים לעזור לחבריו של פואד למצוא אותו..." ועד מחר.תנו חיוך.יש בשביל מה.
