0בוחרת בחיים0
New member
../images/Emo124.gifבא לכם לדבר על "כניעה"?
לא יודעת אם אהיה מספיק זמן מול המחשב בכדי לשוחח איתכם על כך עוד הלילה, אבל רוצה לשתף, רוצה לפרוק בוירטואלי.. בשביל מה יש לי אתכם? אז אני יושבת לכתוב כבר שעה ומשהו, מאז שחזרתי מהחדר. שם דיברו היום בין היתר על כניעה והכחשה, ועוד כמה כאלה שעשו לי לבכות וכשיבתי לכתוב, גיליתי שאני מה זה רחוקה מהם...
כאילו, תשעה חודשים אני בדרך, עושה כל מה שצריך ולא סוטה ימינה או שמאלה.. ויחד עם זה אני מגלה שאני בכלל לא כנועה, אני עדיין עושה את הדברים בדרך שלי או מתוך דפוסים שהפכו עכשיו ערמומיים יותר ועמוקים יותר. כאילו, ההתנגדות עכשיו מקבלת צורות אחרות, מתלבשת אחרת יענו... כל החיים בעצם חייתי למען ובשביל אחרים. כל מה שעשיתי, ככה אני מגלה בצער ובכאב רב, היה בשביל להיות מקובלת בחברה, לטוב ולרע. נגררתי, הייתי כל מה שציפו ממני להיות, גם אם זה היה רק אצלי בראש, ולעומת זאת, מעולם לא הייתי אני. אני לא יודעת מה זה ה"אני" הזה... והנה בימים האחרונים, כשאני נפגשת עם עצמי נטו, לבד, עולות בי שוב מחשבות על סוטול, על לברוח, (ר' לפני יומיים..) צפות בי שאלות כמו "מה באמת נותנת לי הדרך... לאן אני רוצה להגיע בכלל.. מה יש שם שאין עכשיו".. כל מיני כאלה שהקופים שולחים לי בכל מיני עטיפות ודרכים. אז אני לא הולכת לעשן או להתמסטל איכשהו, אבל אני תוהה, אני שואלת אם אני באמת כנועה, ומה זה הכניעה הזו בכלל? מבחינתי - לפחות כרגע, זה לבטל את עצמי ולתת למישהו או משהו להוביל אותי. והנה ההתנגדות הראשונה: הרי כל החיים עשיתי בדיוק את זה! "אהבתי" את כל מי שהיה מוכן לאהוב אותי גם כשלא הבנתי למה, (כמו היום בערך...) ועשיתי מה שהוא או כולם עושים. זה לא מה שאני עושה עכשיו, כשאני בדרך? נכון, בחרתי בה, אף אחד לא הכריח אותי, אני שם מ... רצוני.. ולכן אני עושה את מה שעושים כולם. א-ב-ל.. מה אם היה לי משהו אחר? האם גם אז הייתי מוותרת על סוטול או כאלה? קיצר.. מרגישה שוב מבולבלת, מתנגשת בעצמי כמו בקיר בטון, ומתרסקת שוב לרסיסים.... מה יש שם בפנים שמונע ממני להיכנע טוטאלית? מאיפה הכוח הזה להתנגד בכלל? הרי כל מה שעשיתי עד שהגעתי לדרך, בשורה התחתונה הביא אותי כמעט למות... אז מה עושים עם זה? איך נכנעים, ועוד על בסיס יומיומי...
אמא'לה
זה נורמלי? או ששוב אני ממציאה לעצמי דברים? אני מוצאת את עצמי מחפשת את כל הדפקטים שיש בדרך, בטיפול, בבן הזוג, בכל המסביב שלי, ולו רק בכדי להצדיק נשירה מהדרך... ומה זה לא בא לי ים של סיבובים.. רוצה להיכנע ובאותה מידה פוחדת מזה... פוחדת לא להיות יותר.. להתאדות. ועם כל זה אני הולכת לישון, כי כבר יום חדש, ואוטוטו צריך לקום.. כמו רובוט נו.. אוהבים
לא יודעת אם אהיה מספיק זמן מול המחשב בכדי לשוחח איתכם על כך עוד הלילה, אבל רוצה לשתף, רוצה לפרוק בוירטואלי.. בשביל מה יש לי אתכם? אז אני יושבת לכתוב כבר שעה ומשהו, מאז שחזרתי מהחדר. שם דיברו היום בין היתר על כניעה והכחשה, ועוד כמה כאלה שעשו לי לבכות וכשיבתי לכתוב, גיליתי שאני מה זה רחוקה מהם...
