בובולוגיה שימושית 3

פ י ו ל ה

New member
../images/Emo124.gifבובולוגיה שימושית 3

שלום חברים וחברות יקרים ויקרות!
מזכירה
בפינה הקודמת דיברנו על התפתחות היכולת הסימבולית והחשיבות של יכולת זו בשימוש בבובה ככלי טיפולי. בדיון עלו שאלות לגבי תפקוד של ילדים בעלי בעיות תקשורת הגורמים לקושי ביכולת הסימבולית וכיצד זה יכול לבוא לידי ביטוי בטיפול ובשימוש שלנו עם הבובה.
יהב ביקשה שאמשיך את הדיון בלקויות תקשורת,
קינמון הפגינה סקרנות כללית אך רמזה לגילאי הגן ו
חבובית ביקשה לעבור לגדולים. לכן הוחלט להשאר בתחום התקשורת ונמשיך עם עוד קצת חומר למחשבה גם על גדולים ום על קטנים. רואים? שווה לענות לסקרים שלי
, אז מקבלים פינה לבקשתך
תודה לכן יקרות. נתחיל?
בעת גלישה וחיפוש חומרים מצאתי סיפור של אם לילד בן 4.5 המספרת שבנה, הסובל מלקות בתקשורת, דווקא מפגין יכולת יפה מאוד של המשגה סימבולית. הוא נותן לחפצים תפקידים מומשגים וכו' בעת משחק עצמאי. אולם כאשר נכנס ילד נוסף לתמונה, נראה שבנה אינו מסוגל להפגין את יכולותיו באותה במידה. הסיפור הזה משך אותי כי זה ממש דוגמה יפה לפערים שיכולים להמצא בקרב הסובלים מקשיים בתקשורת. קורה גם שילד/ה נראים מתפקדים נפלא בקרב ילדים אחרים אך נתקעים עם עצמם או אפילו יכולים להיות פערים בין תפקוד של ילד בין בני גילו לבין תפקוד מול מבוגר. בכל המקרים הללו יכולה העבודה עם הבובה ותרגול המשחק הסימבולי איתה בצורות ובאופנים שונים לעזור בתרגול מיומנויות תקשורת תוך מתן מענה רגשי לפחדים והיסוסים שלפעמים מלווים את התהליך. מעבר לפן הרגשי, אני לא קלינאית תקשורת אבל אני בטוחה שכאלו בעלות חוש לעניין יכולות לעשות בבובה שימוש רב.
לגבי בני נוער, מה קורה כאשר הילד מבין מבחינה שכלית שיש לו לקות? ובהחלט יש כאלו. אז הם מתבגרים, משתלבים ומתפתח תסכול שיכול להיות דומה בעיני לתסכול מכל בעיה אחרת שמעכבת או מונעת שילוב מלא בחברת בני השווים בתקופה הנוראית הזו שנקראית "גיל ההתבגרות". ואז חשבתי לי על נערים ונערות כאלו שמגיעים לטיפול. לא יצא לי באופן אישי להתנסות ואשמח לשמוע את דעתכם אבל אני מאמינה שבמקרים כאלו יהיה נכון לתת לילד להפעיל בובה בעצמו. מאחר והבנת העצמי שלו מול האחר מפותחת מספיק, הוא יוכל לסמל את עצמו ולהשליך את עצמו על הבובה בה הוא משחק, אם ניתן להביא בפניו אתגר, ללמד אתו הפעלה נכונה, אם במריונטות ואם בליפסינג או כל דרך אחרת, לחזק את הבטחון העצמי וכך דרך הבובה יצאו המטפל והנער/ה למסע מרתק פנימה והחוצה. זהו להיום, מקווה שפתחתי לכם קצת את הראש, אשמח לשמוע מה דעתכם :) המשך חג שמח, פיולה
 

יהבוליק

New member
תודה פיולה!

אף פעם לא חשבתי על "מה קורה כשמשהו מבין שיש לו לקות" האם זה יותר נחמד לו/ עדיף לו, מאשר לחשוב שאתה בסדר אבל יש לך לקות. עצוב לחשוב על זה שבנוסף ללקות מתווספים דברים עצובים כתוצאה מהלקות וגם, האם זה שילד מסוגל להפעיל מריונטה בצורה טובה, עוזרת לו להתמודד עם הפרעת תקשורת? איך? וכשהבובה לא תהיה לידו? תודה לך פיולה על עוד בובולוגיה שימושית מענינת ! על ההשקעה והשיתוף. זה כיף ממש. יהב
 
לגבי הנושא השני

אפשר ללמד את המטופל להפעיל בובה בהתאם לנושא מסויים שעולה בפגישה (או שאת רוצה להתעמק בו עם המטופל, כלומר לכוון אותו לעבוד על הצגה בנושא מסויים שראית שבעייתי עבורו) ואפשר גם לתת לו לביים אותך- כלומר הוא יאמר איך הדמויות יפעלו במהלך ההצגה ומה יקרה שם ואת תמחיזי עבורו. לגבי הנושא הראשון- מקרה שקרה לי עם מטופלת בת 10: הילדה טענה שהכל בסדר איתה ולא סיפרה על קשיים או בעיות. כך עברו מספר פגישות, כשהיא מאוד נלהבת להגיע, מכינה בובות, מציגה הצגות ומביעה הנאה. בפגישה מסויימת לא התחשק לה להכין שום דבר או לעשות שום דבר. ישבנו וחשבנו יחד , שאפשר להמשיך לשבת ככה עוד הרבה זמן, אבל זה מתחיל לשעמם, ואז הצאתי לה שנעשה הצגה עם הבובות שהבאתי באימפרוביזציה. היא בחרה דמויות והנחתה את הסצנות בהתאם לדימיונה. הנושאים שעלו בהצגה, שהושלכו על דמויות אחרות שממש לא מזוהות איתה, היו הפעם הראשונה שהיא העלתה דברים מאוד אישיים. כלומר, ההרחקה עזרה לה להעלות את הנושאים ולדבר עליהם בפני.
 
מוסיפה לגבי הנושא של לקות תקשורתית

בגיל ההתבגרות , כשיש הבנה של השוני החברתי (לדוגמה - קריאה לא נכונה של המפה החברתית) הילד עלול לפתח תסכול. התסכול עלול להוביל להערכה עצמית נמוכה. ראיתי כזה מקרה וכשניסיתי לדובב הצלחתי מעט מאוד כי מרוב תסכול הילד נאטם(לפני התקופה שנחשפתי לבובות) . גם די קשה להביא בני עשרה לכיוון של בובות כי זה "ילדותי". אבל אני בהחלט מאמינה שאחרי מספר נסיונות ניתן להכניס אותם לעולם הבובנאות. לגבי הגילאים הצעירים יותר - הם תמיד עושים השלכות, ולדעתי זה מאוד מרתק לראות איך הם עושים זאת בטבעיות. זה מזכיר לי את הפרק ברמזור עם הברביות למי שראה
 

פ י ו ל ה

New member
בטחון וערך עצמי מאוזן הוא תרופה להרבה דברים

וניתן להעלות את תחושת היכולת והמסוגלות בהמון דרכים אך מאחר ואנחנו באים מתחום של בובות, אני מתייחסת לבובות ככלי שלנו. מריונטה היא יצור מורכב בד"כ וכאשר את מצליחה לתפעל אותו את ממש יוצרת חיים. כאשר את בונה אותו מאפס תחושת הבריאה אפילו מתעצמת. אני בטוחה שאת כתלמידה במרכז יכולה להזדהות עם התחושה הזאת. מאחר ואנחנו בני אדם והיצירות שלנו נובעות מתוך נפשינו, כפי שהזכירה קינמון למשל לא פעם איך הבובה שלה דומה לה והיא אפילו לא הבינה זאת עד הסוף, לרבים מאיתנו יש צורך מודע או לא מודע להכניס את עצמינו ביצירות שלנו. עכשיו תחשבי שאת מפיחה רוח חיים ביצור שמסמל את עצמך... זו יכולה להיות חוויה מעצימה.. אני יכולה לתת לך אפילו דוגמה אישית מעצמי שכשעשיתי את הקורס מריונטות באנגליה, המורה שלי ביקשה מאיתנו בשלב התכנון לחשוב על הדמות שאנחנו רוצים ליצור ואיך אנחנו רוצים שהיא תלך כי הכובד של העץ, האורך והרוכב של המותניים ועוד חישובים רבים אחרים משפיעים על האופי התנועתי של הדמות, שבמריונטות זה מאוד בולט. אז לי היה חשוב משום מה שהדמות שלי תהיה בעלת רגליים מאוד ארוכות ושההליכה שלו תהיה מרושלת באופן מוקצן עד כמעט קומי... מה פרויד היה אומר על זה? תגידי לי את :) מקווה שעניתי קצת.. לילה טוב, חמוטל
 
המצחיק הוא שפיסלתי את הבובה הלכתי על

הצורות הכי קלות שיש...וחיברתי בזריזות, שאסיים מהר את הבובה ולא אתייאש באמצע. בסוף השבוע אני מקווה להעלות תמונות.
 
פיולה, מה עם תמונה של המריונטה../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gifאחרי

שנראה אותה נוכל להתחיל לשער מה פרויד היה אומר
 

פ י ו ל ה

New member
תראי אני אגיד לך מה

זה היה לפני 4 שנים אז ככה שהתמונות לא נמצאות על המחשב הנוכחי.. אני אצטרך לנסות לחלץ אותן משם והוא די צב.. או שאצלם חדשות, בכל מקרה זה יקח כמה ימים ואעשה זאת בשמחה :) שבת שלום!
 
למעלה