הנה הסיפור של סיגלוש...
שיהיה לנו יום יפה (כמה שהוא נראה אצלי). אז, גנובית התחילה לנבור עם מסרגה לתוך העור ולנסות להוציא פצעים ישנים, (אני מקווה שלא יהרס לי היום מיזה) אז הנה: כשהתחתנתי נפלתי לתוך בור שחור שעד החתונה לא ידעתי על קיומו. כשהכרתי את המשפחה זה היה סה"כ כחודשיים לפני החתונה. כולם בעיר החמיאו לי "איך נפלה במשפחה טובה, כסף נדבק לכסף," וכו´. הסתבר שהורי בעלי היו בקשיים כלכליים מאוד מאוד קשים ועד לאותה שנה נחשבו בין עשירי העיר. אני לא ידעתי כלום היות וגם לא תכננו לקבל מהם כל עזרה בנושא החתונה. הכל עשינו בשתי זוגות ידיים ובעבודה קשה העמדנו את חתונת השנה באילת. אחי נשמתי עיצב לי את התפאורה, סגר את נושא המלון, כל החלטורה של הזיקוקים והבלאגן(שאז עוד לא הייתה נפוצה) החינה המפוארת ומה לא?. בקיצור (איזה קיצור?) אחרי החתונה נפלה עליי כזאת פצצה שבכדי להציל את בעלי מהנושים של הוריו הייתי חייבת לערב את אימי ואחי ולערב הרבה את כספם. מאוד כעסתי עליהם כי הייתי מעורבת מישפטית ואז גם ראיתי כמה אגואיסטיות הייתה מעורבת בכל העסק הזה ואיך זה להרוס לילד בן 21 את החיים להחתים אותו על דברים שונים ומשונים ושלא ידע על מה חתם ולאיזה בוץ נכנס. דבר ראשון שיעצו לי הקולגות לעבודה היא לרוץ ולעשות הסכם ממון בכדי לעשות הפרדה ראשונית ברכוש וכך לא יפגעו ברכושי, כך עשיתי ובקלי קלות וניצלתי. ואז, במקום להתרכז בחיי הזוגיות, ירח דבש והולדת ילדים, מצאתי את עצמי מנהלת ישיבות לילה עם עורכי דין ונוברת בניירת מלפני 200 שנה מחפשת פרצות, ליקויים וכו´. הכעס התהומי והחלל הראשוני שנוצר ביני לבין הוריו היה בגלל זה: הם התעלמו מהצרות התעלמות מוחלטת ונתנו לנו לשבור את הראש. בלה בלה בלה סיימתי את כל העיניינים ושילמנו את כל הבלאגן שהיה, העמדתי לבעלי עו"ד תותח שבתותחים וקיבלנו כל הכסף חזרה !! ואז.... הם כמובן רצו הכסף וקבלו ננננעעעעע גדול בתוך העין. ועכשיו תחשבו מה בעצם קרה? היחסים עם הבעל לא נעכרו אבל עם הוריו בהחלט כן!!! אבל קניתי להם נעלי ספורט כאלה טובות שעד היום הם יכולים לקפוץ. יום טוב ונפלא
שיהיה לנו יום יפה (כמה שהוא נראה אצלי). אז, גנובית התחילה לנבור עם מסרגה לתוך העור ולנסות להוציא פצעים ישנים, (אני מקווה שלא יהרס לי היום מיזה) אז הנה: כשהתחתנתי נפלתי לתוך בור שחור שעד החתונה לא ידעתי על קיומו. כשהכרתי את המשפחה זה היה סה"כ כחודשיים לפני החתונה. כולם בעיר החמיאו לי "איך נפלה במשפחה טובה, כסף נדבק לכסף," וכו´. הסתבר שהורי בעלי היו בקשיים כלכליים מאוד מאוד קשים ועד לאותה שנה נחשבו בין עשירי העיר. אני לא ידעתי כלום היות וגם לא תכננו לקבל מהם כל עזרה בנושא החתונה. הכל עשינו בשתי זוגות ידיים ובעבודה קשה העמדנו את חתונת השנה באילת. אחי נשמתי עיצב לי את התפאורה, סגר את נושא המלון, כל החלטורה של הזיקוקים והבלאגן(שאז עוד לא הייתה נפוצה) החינה המפוארת ומה לא?. בקיצור (איזה קיצור?) אחרי החתונה נפלה עליי כזאת פצצה שבכדי להציל את בעלי מהנושים של הוריו הייתי חייבת לערב את אימי ואחי ולערב הרבה את כספם. מאוד כעסתי עליהם כי הייתי מעורבת מישפטית ואז גם ראיתי כמה אגואיסטיות הייתה מעורבת בכל העסק הזה ואיך זה להרוס לילד בן 21 את החיים להחתים אותו על דברים שונים ומשונים ושלא ידע על מה חתם ולאיזה בוץ נכנס. דבר ראשון שיעצו לי הקולגות לעבודה היא לרוץ ולעשות הסכם ממון בכדי לעשות הפרדה ראשונית ברכוש וכך לא יפגעו ברכושי, כך עשיתי ובקלי קלות וניצלתי. ואז, במקום להתרכז בחיי הזוגיות, ירח דבש והולדת ילדים, מצאתי את עצמי מנהלת ישיבות לילה עם עורכי דין ונוברת בניירת מלפני 200 שנה מחפשת פרצות, ליקויים וכו´. הכעס התהומי והחלל הראשוני שנוצר ביני לבין הוריו היה בגלל זה: הם התעלמו מהצרות התעלמות מוחלטת ונתנו לנו לשבור את הראש. בלה בלה בלה סיימתי את כל העיניינים ושילמנו את כל הבלאגן שהיה, העמדתי לבעלי עו"ד תותח שבתותחים וקיבלנו כל הכסף חזרה !! ואז.... הם כמובן רצו הכסף וקבלו ננננעעעעע גדול בתוך העין. ועכשיו תחשבו מה בעצם קרה? היחסים עם הבעל לא נעכרו אבל עם הוריו בהחלט כן!!! אבל קניתי להם נעלי ספורט כאלה טובות שעד היום הם יכולים לקפוץ. יום טוב ונפלא
