סיפור מוזר../images/Emo212.gif../images/Emo22.gif../images/Emo7.gif../images/Emo190.gif../images/Emo190.gif../images/Emo190.gif
הנה יצאה לה השמש ואני מחוץ למיטה. נראה לי ששנת החורף שלי תמה. נראה אם זה יחזיק במבחן המציאות... חייבת לספר לכם איזו משפחה מאוד, אבל מאוד מוכשרת יש לי. עדי החליטה לאפות רולדות שמרים. היא אופה את עוגות השמרים הכי טובות בעיר. יש לה את זה פשוט מאוד. היא יודעת במדוייק את זמני ההתפחה, כמה זמן ללוש והכל במדוייק .קבלתי במתנה את כל הסדרה של ספרי הבישול והאפייה של קרין גורן "ששת" {מבית "על השולחן"} ולאחרונה קרין גורן הוציאה ספר אפייה חדש עם דיסק שמראה ויזואלית את המתכונים הנבחרים שלה, {ד.א. אני ממליצה בחום רב על סדרת ספרים אלו לכל חובבי הז'אנר. בתור אחת שיש לה כמעט את כל ספרי הבישול והאפייה אלו הם דה-בסט. הקרם דה לה קרם }. מאז עדי אופה בטירוף ובהצלחה מעוררת התפעלות של ממש. אני כבר נותנת לה להשתמש בקיצ'נאייד שלי כי היא עושה בו פלאות. בקיצור, היא הרביצה 4 רולדות יפות שאין כדוגמתן, התפיחה פעם ראשונה, התפיחה פעם שנייה,עיצבה אותן כל כך יפה, זיגגה, ואודרוב לתנור. היא ואני שכבנו בחדרי יחד ודיברנו, ניסים ראה סרט בסלון. ביקשנו ממנו לשמור על העוגות שכן ברגע שמריחים ריח של עוגות זה הסימן שהרולדות מוכנות. החכמה בשמרים היא לא לייבש אותן. האינטליגנט כמובן שהסכים ואמר: "עלי"... מה זה עליו... כל המדינה עליו... בדיוק כמו הממשלה שלנו... בעוד עדי ואני בחדר, בדלת סגורה, שמתי לב לענן לבן שפתאום מילא את החדר {זוכרים? דלת סגורה}... חטפתי חום. הרגשתי כמו בסרטים מצויירים, אלא שבמקום שהענן יהפוך לצורת אצבע שמתנועעת בתנועה מפתה ומזמינה סטייל:"בואי אליי מאמי "... אני ועדי התחלנו להשתנק ולהשתעל. אדוני ישמור!!! שד בא לקחת אותי!!! זה בטוח לא אלדין, כי אין לי מנורת שמן בבית. זה מהעוגות אינעל דינאק !!! רצנו כמו מטורפות לכוון המטבח... ניסינו לפלס דרכנו בינות ענני הג'יפה שיצאו מכוון המטבח, והוא...הוא, אותו יפיוף "מה קוראים אותו" בעלי הנסיך על סוס הפוני הצולע, ישב לו בספה וצפה בטלויזיה. אין לי מושג, אבל נשבעת לכם שאין לי מושג איך הצליח לראות משהו מבעד לעננים. מה הוא דובון אכפת לי שהוא רגיל לעננות נמוכה, או שיש לו תסביך דני רופ??? אני ועדי רצינו לקרוע אותו, לפרום אותו, להכניס אותו למטחנת הבשר ועוד כאלו מחשבות אלימות ומתאימות לאותה סיטואציה, אבללל... מה שמנע מאיתנו מלעשות איזו שהיא פעולה היא תגובתו התמימה , למשמע זעקות השוד ושבר של שתינו...:" מה, מה קרה, אתן בסדר? אתן לא מרגישות טוב? וואי הבהלתן אותי, אני כל הזמן שומר לכן על העוגות שלא יקרה להן כלום, אל תדאגו, הכל בקונטרול". כן. נכון. הכל בקונטרול. ה-כ-ל !!!!!!!! חוץ מהעוגות !!!!!! מזל שזאת היתה שעת לילה מאוחרת והשכנים ישנו. זה חסך לי את הזעקת מכבי האש. פשוט מזל. אמא שלך בקונטרול מטומטם !!!!! ובכן, מזמן לא טעמתם רולדות שמרים-שווקולד בטעם פחם. מעניין אם אחצוב בהן אגלה יהלומים. נראה לכם שיש סיכוי? למישהו יש קילשון? פטיש? משהו? הרי בכל סיפור רע יש משהו טוב, לא? כך אני הרי מאמינה. והרי תקציר החדשות להבוקר. בוקר טוב ישראל....