החשדות 11.4.04

[ציףציף1000]

../images/Emo124.gif החשדות 11.4.04 ../images/Emo124.gif

אמזון העלו בימים האחרונים listing לאוטוביוגרפיה של ניק מייסון, כשתאריך היציאה הרשמי כרגע הוא ה-9 בספטמבר. Brain Damage מדווח שהספר יהיה בן 360 עמודים, ויהיה מלא בתמונות נדירות של הלהקה, בנוסף כמובן על סיפורה של הלהקה מנקודת מבטו של המתופף. זהו, כזכור, הנסיון השני של מייסון להוציא את האוטוביוגרפיה, לאחר שנסיונו הקודם, באמצע שנות התשעים, נקטע באיבו ע"י גילמור. אני לא זוכרת אם כתבתי על הפרשה הזו קודם או לא, אז אתן להלן את קיצורה: בעת סיבוב ההופעות של PULSE, סיפר מייסון לכל דיכפין, שהוא כותב את הביוגרפיה הרשמית של הלהקה, לאחר שאסף במשך השנים, מאז ראשית פעילותה של הלהקה, תמונות וקטעי עיתונות ורישומים שלו עצמו, על מה שעבר עליהם. בסוף 1995 או תחילת 1996, הספר היה מוכן לפרסום. ההוצאה לאור - אחת המכובדות, ששכחתי את שמה - כבר שלחה פרוספקטים על הספר לחנויות ספרים ולעיתונות, ועותקים כרוכים של הספר כבר עמדו במחסן, מוכנים להשלח לחנויות. אלא שאז, בדקה ה-90, עצר גילמור את כל העסק. גרסה אחת טענה שעורכי דינו שלחו להוצאה לאור מכתב שכלל איום בתביעה משפטית, אם הספר ייצא. גרסה מרוככת יותר טענה שהוא רק "ביקש" שהספר לא ייצא. בכל מקרה, הספר נגנז. כל העותקים הושמדו, לפני שהגיעו לידי הציבור. הסיבות להתנגדותו של גילמור אינן ברורות עד היום. הגרסה הרשמית שניפק גילמור - ושריק רייט חזר אחריה כתוכי - היא שאם הספר מתיימר להיות ביוגרפיה "רשמית", הוא צריכה לשקף נאמנה את דעותיהם של כל חברי הלהקה. במשתמע, גילמור ורייט אמרו שהספר אינו מציג את נקודת המבט שלהם. אבל הגרסה הזו לא נשמעת הגיונית: גילמור ורייט (ו-ווטרס) ידעו שנים קודם לכן, שמייסון מתכנן את כתיבת הביוגרפיה, ומה יהיה כלול בה. זאת אף זאת, כל השלושה - גם ווטרס - הסכימו להתראיין רשמית לספר (הראיון עם ווטרס נערך באמצעות צד ג', כי באותה תקופה הוא עדיין היה ברוגז עם מייסון). לכן לא הגיוני שנקודת מבטם לא באה לידי ביטוי בספר. יתרה מזאת, מדוע חיכה גילמור עד השניה האחרונה כדי לעצור את הספר, אם ידע שנים קודם לכן מה יש בו (בגדול)? במשך השנים, הועלו ספקולציות שונות בקרב אוהדי הפלויד באשר לסיבה האמיתית להתנגדותו של גילמור. בתחילה חשבו שזה היה בגלל שמייסון העדיף את גרסתו של ווטרס לגבי ארועים מסויימים, על גרסתו של גילמור. אך כיום, לאור דברים מסויימים שאמר גילמור בראיונות בשנים האחרונות, הדעה הרווחת היא שהסיבה האמיתית היא שמייסון התכוון לספר כמה פרטים לגבי ארועים "רגישים" בהסטוריה של הלהקה, שגילמור לא היה מעוניין שייתגלו, כגון פרשות סילוקם של בארט ורייט מהלהקה. מייסון היה מאז ומתמיד החבר הכי פחות "דיפלומטי" מבין חברי הלהקה. בראיונות, הוא היה זה שפעמים רבות סטה מהגרסאות ה"רשמיות" של הפלויד לארועים שונים, וסיפר הרבה יותר ממה שהיה אמור לספר. כך למשל, בשנת 1973, בתקופה בה הפלויד כמעט ולא נתנו ראיונות לעתונות, התראיין מייסון לעיתון אמריקאי או קנדי (המקור לא ידוע בבירור), וסיפר הרבה מאוד דברים שהתרחשו "מאחורי הקלעים" של הלהקה, מאז הקמתה - כולל סילוקו של בארט (מייסון נתן שם גרסה מעניינת לארועים), המתחים הפנימיים בלהקה ("אחרי אומהגומה חשבנו להתפרק... וגם אחרי AHM חשבנו להתפרק..."), ושאר ירקות. לכן ההסבר לפיו מייסון פשוט כתב את שעל ליבו בביוגרפיה, ללא התחשבות ב"דיפלומטיה", הוא הסבר מתקבל על הדעת. בכל מקרה, הפרשה הביאה לצינון ביחסים בין מייסון לגילמור. כאשר הפלויד התקבלו ל-Rock Hall of Fame האמריקאי באותה שנה - מדובר במעין תואר כבוד אמריקאי לאמני רוק - מנע גילמור ממייסון להופיע אתו ועם רייט, בטקס הקבלה. (ווטרס ממילא לא הגיע לטקס, בטענה ש"חלה בשפעת פתאומית", ובארט לא בא מסיבות מובנות). במקום זאת, הופיעו גילמור ורייט בטקס בכמה שירים, יחד עם מה שמו, הסולן של Smashing Pumpkins (שכחתי פתאום את שמו), בעוד מייסון הנבוך יושב באולם, יחד עם הקהל, ולא יודע איך לאכול את זה (על פי עדויות של הנוכחים במקום). בשנה האחרונה שוב שחרר מייסון "איומים" שהוא הולך להוציא את הספר. כעת, נראה שהסיפור מתחמם בשנית. עפ"י Brain Damage, הספר אינו עוד ביוגרפיה רשמית של הלהקה, אלא אוטוביוגרפיה אישית של מייסון. שם הספר שונה בהתאם, והוא עתה "Inside Out: A Personal History of Pink Floyd". ניתן להזמין באמזון עותקים כבר עכשיו, אבל יתכן שתרצו לחכות קצת... אולי גילמור ימצא שוב דברים שלא מוצאים חן בעיניו, מי יודע. ענייני תחרויות בתחילת החודש הבא עומד לצאת ספר חדש על "החומה" - האלבום, ההופעות והסרט. Brain Damage עורכים תחרות בה יוכלו 3 אנשים לזכות בעותק של הספר. באתר יש לינק לחידון, הקשור ליצירה, שהפותרים אותו נכונה ייכנסו להגרלת הפרס. את התשובות ניתן לשלוח עד ה-2.5 כך שיש לכם די זמן לחפש את התשובות... החבר'ה שאחראים לאלבום Dub Side of the Moon עומדים לצאת לסיבוב הופעות עם ה"יצירה", בקיץ זה. בינתיים, עורך האתר Roger Waters Online תחרות בה ניתן לזכות בעותק מהאלבום (בויניל). ראו פרטים כאן. עוד תמונות מההופעה במונטריאל: תמונות נוספות שצילם ריי אליס בהופעה במונטריאל - בה ירק ווטרס על אוהד - הועלו ל-Brain Damage. תזכורת: כפי שדווח ב"חשדות" הקודמים, הגליון הבא של המגזין Uncut יכלול מאמר גדול על הקלטת The Final Cut כולל ראיון חדש עם ווטרס, שתמונתו גם תתנוסס על שער העיתון. עפ"י האתר, יספר ווטרס על ה"מרירות, הזעם והתסכול" שהיוו את הרקע להקלטות האלבום. ונסיים ברכילות זולה: צהובוני לונדון מדווחים שאינדיה ווטרס החלה לפרוט עלי גיטרה, ואף כתבה כמה שירים. הווטרסית מדווחת שעוד לא מצאה חברת תקליטים שתפיץ את שיריה. בהצלחה.

 

[פינוקיו שמי]

מעניין כתמיד

התגעגענו

 

[מאיה מבולבלת]

תודה רבה ציפ ../images/Emo13.gif

תמיד נורא מאשיר... אגב מה הגרסה שמייסון מסר לגבי העזיבה של בארט?

 

[ציףציף1000]

תודה לך ../images/Emo140.gif

ה"חשדות" נועדו בין היתר - בעצם בעיקר - ליצור דיון, כך שאם יש לכם תגובות, רעיונות, הגיגים כלשהם - זה המקום המתאים לשרשרן. באשר למייסון, יתכן שבלבלתי בין שני ראיונות שונים שנתן, אחד ב-1973 ואחד ב-1976, או שאני לא מוצאת את הראיון עליו חשבתי. כרגע אני מוצאת ראיון משנת 1973, עם עתונאי שהמקורות מזהים כצרפתי, ובו נאמרו דברים דומים למה שזכרתי. הראיון נערך זמן קצר אחר יציאת DSOTM. הראיון הזה הוא שילוב של גרסאות "רשמיות" של הפלויד לעניינים שונים, עם כמה "יציאות" של מייסון, בהן הוא חושף טפח ממה שנעשה מאחורי הקלעים. ראשית, יש לזכור, שהפלויד כמעט לא נתנו ראיונות בשנים אלו, וגם כאשר נאותו להתראיין, הם נתנו תשובות "סטנדרטיות" לשאלות, תוך הסוואת המצב האמיתי. היו לכך הרבה סיבות, שהעיקרית ביניהן היתה רצונם לשמור על פרטיותם ולא לההפך ל"כוכבי רוק" נוסח להקות-הענק האנגליות האחרות מהתקופה. וברור גם שאת המתחים והבעיות שלהם הם ניסו לשמור לעצמם. הם ניסו לשדר תדמית הרמונית ולהדוף ביקורות. במובן זה, היה להם קל יותר להסתדר עם העתונות הזרה, מחוץ לאנגליה, שלא הכירה כ"כ טוב את הלהקה ואת ההיסטוריה שלה; העיתונות האנגלית היתה סיפור אחר לגמרי. היחס שלהם לבארט בראיונות היה דוגמא טובה לכך. בארצות בהם התפרסמו רק בסוף שנות השישים או תחילת שנות השבעים, היה לפלויד יותר נוח פשוט להתעלם מקיומו של בארט. בחלק מהפעמים הם פשוט לא הזכירו אותו בכלל. ראו לדוגמא הראיון שנתנו לעיתון סטודנטים קנדי (georgia strait?) בשנת 1970, שם דברו על ההסטוריה שלהם בלי להזכיר את סיד פעם אחת, תוך יצירת הרושם שגילמור היה עמם מלכתחילה. הם מתייחסים, באופן מעורפל ל"בעיות" שהיו להם לפני הקלטת האלבום השני, ומזכירים במילה את סיבוב ההופעות הקצר בארה"ב שערך "שבוע בערך", בלי להסביר את הנסיבות. במקומות אחרים, הם הזכירו את בארט במשפט קצר בנוסח "פעם היה לנו גיטריסט אחר, אבל הוא עזב וגילמור בא במקומו", או אפילו פחות מזה. במקומות בהם ידעו מי היה בארט - באנגליה וארצות השפלה, שם הפלויד הופיעו בשנת 1967 - נהגו הפלויד לתת תשובה סטנדרטית לגבי נסיבות עזיבתו. יש לזכור, שהנסיבות האמיתיות לא היו ידועות לציבור הרחב. זה לא כמו היום, שהרבה ממה שקורה בתוך להקות הוא מידע פתוח ונגיש וידוע, וישנם מקורות רבים, אפילו אם זה שמועות. אפילו עיתונאי המוסיקה של אותה תקופה לא ידעו בדיוק מה קורה בתוך הלהקות אותם סיקרו, ולעיתים קרובות גם חברות התקליטים לא ידעו כלום. התשובה הסטנדרטית שהפלויד נתנו באותם ימים - היינו ה"גרסה הרשמית" המקורית, היא זו שעמה מתחיל מייסון בראיון, לאחר שהוא נשאל על נסיבות עזיבתו של בארט את הלהקה. נראה שהפלויד ניסו מאוד להצדיק את עזיבתו, ככל הנראה לנוכח ביקורת בעתונות האנגלית: "בניגוד לכל מה שנאמר, הדברים היו פשוטים מאוד. זה נהיה יותר קשה לעבוד עם סיד, כי לא הצלחנו לתקשר אתו. הוא הלך ונעלם יותר ויותר, בשני המובנים של המילה. הוא היה שוכח להגיע להופעות. כשהוזמנו להקלטה ברדיו, הוא עזב את האולפן במפתיע. הוא הפסיק להגיע לחזרות. בפשטות, הוא כבר לא היה חלק מהלהקה. המצב הלך ונהיה יותר ויותר ברור, ויום אחד, ריק, רוג'ר ואני הבנו שאנחנו לא יכולים להמשיך לנגן בהופעות אם סיד ימשיך להיות בלהקה, מכיוון שהוא לא רצה להופיע בציבור אתנו. המחשבה על סיום הקשר עם סיד הטרידה אותנו. אבל זה מה שקרה ואנו מצטערים על כך." למעשה, זוהי גרסה מרוככת, אפילו, של דברים שהפלויד אמרו בראיונות בשנים קודמות, דברים כגון "סיד נהיה בלתי-אמין אז העפנו אותו". בכל מקרה, הדגש בגרסה זו היה על התנהגותו של סיד, לעיתים קרובות עם תאורים גרפיים של התנהגות זו. כיום לא תשמעו מי מהפלויד מדבר כך עליו, כמובן. מייסון נותן כאן גם את הגרסה הרשמית דאז, להקלטות Saucerful, דהיינו שסיד השתתף רק בשיר אחד - Jugband Blues, שהוקלט לפני תחילת העבודה על SOS. כיום אנו יודעים שזה אינו נכון: בארט השתתף בהקלטת חלק משירי האלבום, ומופיע בהם. כן מופיעה בראיון הגרסה הרשמית דאז לצירופו של גילמור ללהקה: "הכרנו אותו זמן רב לפני כן כי הוא היה חבר של סיד. מה שבדיוק קרה זה שכולנו החלטנו לשנות את דרך העבודה של הלהקה, שלא היתה כל כך מוצלחת. למעשה, אפילו סיד היה מודע למצב של הפלויד. היינו חייבים להכניס מוסיקאי נוסף, וכולנו הסכמנו על דייויד, שידע לשיר ולנגן גיטרה." הנסיבות האמיתיות, כמובן, היו טיפה יותר מסובכות. אבל בהמשך הראיון, הטון משתנה. המראיין לוחץ על מייסון להסביר מה קרה, ומייסון מעלה כאן את הגרסה שברבות הימים - לאחר שיפוצים, תוספות ושינויים - תהפך לגרסה הרשמית המוכרת לנו כיום: "אני חושב שזה בלתי אפשרי לנתח את מה שקרה לסיד. הוא לא היה לגמרי מאוזן פסיכולוגית. הסיבות למשבר? סמים ,אולי, ההצלחה? אני לא חושב שמישהו יכול לדעת בדיוק. "במשך חודש, חמשתנו ניגנו ביחד. אין כל ספק שזה מה שרצינו. הרעיון שלנו היה לאמץ את המודל של הביץ' בויז, בו בריאן ווילסון הצטרף להופעות כשרצה לעשות כן [ובשאר הזמן ישב בבית וכתב שירים - ציףציף]. ברור שרצינו לשמור את סיד בתוך הפלויד, בדרך זו או אחרת." תאור זה הפך לחלק בלתי נפרד מהגרסה הרשמית של הפלויד, כפי ששוכללה בתחילת שנות השמונים. עד היום הם חוזרים עליה כמעט מילה במילה, בכל הראיונות אתם. אבל למייסון היו גם תוספות: "אבל, הוא נתן לעצמו להיות מושפע מאנשים מסויימים, שחזרו ואמרו שהוא הכשרון היחיד בלהקה, ושעליו לצאת לקריירת סולו". למרות שהוא אינו מציין שמות, מייסון מתכוון כאן לפיטר ג'נר ואנדרו קינג, המנהלים של הפלויד, שעזבו יחד אם בארט את הלהקה. חלק זה של הסיפור אינו נכלל בגרסה הרשמית כיום. למעשה, הפלויד אינם אומרים מילה על ג'נר וקינג בראיונות, דבר שהוא די מפליא. עוד יותר מפליאה העובדה שלווטרס אין מילה רעה לומר על פיטר ג'נר, למרות שג'נר הרשה לעצמו, במשך כל השנים ועד היום, לומר בראיונות בדיוק מה הוא חושב על ווטרס. בגרסה הרשמית כיום מוסיפים הפלויד את הסיפור על איך הם פשוט לא אספו את סיד בדרכם להופעה, יום אחד בפברואר 1968. מייסון לא מזכיר זאת כאן. בגלל שמדובר בסטיה מהגרסה הרשמית הראשונה, נראה שדבריו של מייסון הם אמינים, בבסיסם, גם אם הם רק חלק קטן מהסיפור. יחד עם זאת דבריו סותרים את התאור של שאפנר בספרו, לפיו ווטרס חתר במשך חודשים לסילוקו של בארט מהלהקה. אני נוטה יותר להאמין למייסון, דווקא. גם בגלל ששאפנר ראיין את הפלויד (ואחרים) בתקופה בה הם היו בשיא הברוגז עם ווטרס, וגם משום שמייסון - שהיה הכי מרוחק חברתית ואישית מבארט - לא היה ממציא סיפור לפיו הלהקה רצתה לשמור את בארט עמם כמעט בכל מחיר, ושגורמים חיצוניים הם שגרמו לפירוד. יהיה מעניין מאוד לראות מה מייסון יכתוב באוטוביוגרפיה שלו....

 

[מאיה מבולבלת]

באמת מעניין...

ומה שאותי מאוד מפתיע זה שגם בעידן האינטרנט שהמידע זורם ,לא רבים האנשים שיודעים את מה שסיפרת... מה שמוכיח שהפלוידים אכן הצליחו במידה מסויימת לשמור כל התדמית שהכתיבו לעצמם בכל מה שקשור למע' יחסים בתוך הלהקה... בכלל לטעמי הסיפור של בארט כל כך עצוב שזה מפחיד...שבשקט אפשר להקרין בטלויזיה כפרסומת נגד סמים! (אלבומי הסולו שלו באמת שלא היו שווים את זה...) לגבי חתירתו של ווטרס לסילוקו של בארט ,לי אישית נורא קל להאמין לזה בהתבסס על האגו טריפ שהוא תפס מאוחר יותר.. בדיוידי של הדארק סייד מייסון נראה הכי פחות דיפלומטי,לא שזכורות לי דוגמאות ספציפיות ממה שהוא אמר...אבל השפת גוף שלו ,לטעמי, העידה על כך שהוא פחות שוקל את המילים שהוא מוציא לעומת גילמור למשל... אגב אני הבנתי שהיה איזה ראיון שסיד נתן ל"רולינג סטון" ,בין האחרונים שנתן,שבו הוא נותן גירסה קצת שונה ממה ששאר הלהקה נתנה.. אגב באותו ראיון המראיין אמר שלסיד קשה לשמור על שיחה רציפה ולעיתים הוא "צולל" לעולם אחר. האם ידוע לך על איזה שהיא גירסה שסיד נתן לסיפור של העזיבה?

 

[ציףציף1000]

לא בדיוק...

אני כמעט בטוחה שכתבתי על זה כאן לפני כמה שבועות. זה גם לא היה ממש ראיון רשמי. הצלם מיק רוק, שעבד בהיפ(ג)נוזיס והיה ידידו של בארט עוד מתקופת ביה"ס התיכון, נסע לבקר אותו בבית אמו בקיימבריג' מתישהו ב-1971. הוא שוחח עם בארט, צילם אותו,העלה את רישומיו על הנייר - ומכר את זה לרולינג סטון. למיטב הבנתי, ה"ראיון" הופיע בזמנו ללא קרדיט, וזהותו של המראיין/צלם נודעה רק שנים אחר כך.זה היה הראיון האחרון שבארט נתן. אגב, הצילומים שרוק צילם באותה הזדמנות מומלצים מאוד (יש אותם בהרבה אתרים), גם אם חלקם עלולים להיות קשים לצפייה. ברולינג סטון, כמובן, צרפו רק תמונה או שתיים. רוק הוציא את כולם, רשמית, לפני כשנתיים, באלבום תמונות שנקרא בשם Psychedelic Renegades. הספר כולל את התמונות שצולמו בקיימבריג',וכן תמונות של סיד שרוק צילם בשנת 1969. (הוא זה שצילם את עטיפת האלבום Madcap Laughs, בין היתר). רוק אף הצליח לשכנע את בארט לחתום על כ-200 עותקים של הספר, שנמכרו לאספנים במחיר עתק... בעת הראיון, בארט כבר היה במצב די קשה, ודבריו אכן לא היו בהירים. "אני מלא באבק וגיטרות" הוא אמר, בשלב מסויים. הוא לא התייחס בשיחה לעזיבתו את הפלויד. ההתייחסות היחידה של סיד לעזיבתו היתה בתחילת אותה שנה, 1971, בראיון שנתן ל"מלודי מייקר". דבריו אינם ברורים גם שם. המראיין, מייקל ווטס, שואל אותו "מדוע עזבת את הפלויד?" התשובה: "זו לא היתה ממש מלחמה. אני מניח שזה היה פשוט עניין של להיות קצת "חפיף" לגבי דברים. לא הרגשנו שיש דבר אחד שיכול להכריע בעניין באותו רגע. כלומר, אנחנו כן התפרקנו, והיו הרבה בעיות. אני לא חושב שלפינק פלויד היתה בעיה, אבל לי היה קשה מאוד, מן הסתם באשמתי, [בגלל] שהיה לי מיני[-קופר] ונסעתי בכל רחבי אנגליה וכל זה. ובכל זאת.. ". סיד מתייחס כאן ככל הנראה לאגדה - כנראה אמת - לפיה הוא נסע בעקבות הלהקה במכונית המיני-קופר שלו, כאשר הלהקה הופיעה ברחבי אנגליה, בשנת 1968. מהדברים גם עולה שהפרידה מהפלויד היתה טראומטית עבורו, לפחות בהתחלה.

 

[מאיה מבולבלת]

היה לי קצת קשה לקריאה הראיון

האנגלית לא משהו והרצף קצת נקטע... אם כי I've got a very irregular head. And I'm not anything that you think I am anyway זה המשפט שבדיוק מתאר אותו....

 

[Enigma M]

איפה אפשר למצוא את הצילומים??

 

[ציףציף1000]

התמונות

באתר הזה יש הרבה מהתמונות שצילם מיק רוק. אין לינק ישיר, לכן הכנסו ל-pictures מהעמוד הראשי, ולכו לקטגוריה 1969-1973. מבין תת-הקטגוריות המצויות שם, הבאות כוללות תמונות שצילם רוק: Barrett Photo Session (ליד המכונית). Garden session (התמונות שצילם רוק בקיימבריג' בשנת 1971). Lost Photo Session - תמונות שצילם רוק בתאריך לא ידוע. הרקע לצילומן שנוי במחלוקת. אגב, יש עוד תמונות מהסרייה הזו, שבהן מצולם בארט עם עוד אדם, בלתי מזוהה. Madcap Laughs Sessions - חלק קטן מהתמונות שצילם רוק עבור עטיפת האלבום madcap laughs. לדברי רוק, התמונות שצילם באותו יום הן הטובות ביותר שצילם בקריירה שלו. (שימו לב שהתמונה בשורה התחתונה משמאל אינה שייכת לסרייה הזו. זו אינה תמונה שצילם מיק רוק, ואני לא בטוחה בכלל שהיא תמונה של סיד, אף כי ראיתי אותה בכמה אתרים, כמיוחסת לו. אני זוכרת את התמונה הזו מתחילת שנות השבעים - נהגו לעטר בה פליירים ופוסטרים להופעות של להקות רוק "מחתרתי" בארץ, למיטב זכרוני). Syd's Flat - תמונות נוספות שצילם רוק באותו אחר צהריים, במסגרת הצילומים לעטיפת madcap laughs. שימו לב שהתת-קטגוריה "rolling stone session" היא בעלת כותרת מטעה. הקטגוריה כוללת למעשה תמונות שצולמו לעיתון "מלודי מייקר" בתחילת 1971, ע"י צלם-הבית של העיתון. אלו אינן תמונות שצולמו עבור ה"רולינג סטון".

 

[N a V e]

וואי..יש כאן תמונות של כל החמישה

ביחד... מעניין מאוד. מעניין מאוד גם לראות את מיקום החברים בצילום.

 

[ציףציף1000]

לא מזמן מצאתי

מאמר נדיר - אולי היחידי הקיים - שנכתב על הפלויד כשהיו חמישיה. המאמר פורסם בחודש מאי 1968 באחד מעיתוני המוסיקה המובילים בצרפת, וככל הנראה היה מבוסס על מידע שניתן לעיתון חודשים לפני כן, בינואר 68'. המאמר מתייחס להצטרפותו של גילמור ללהקה "על מנת לאפשר לבארט להתרכז בכתיבת שירים" - רמז לנסיון שנעשה באותו חודש, לבסס את הפלויד על המודל של הביץ' בויז. עוד במאמר: "אין טעם לומר שפינק פלויד אינם פופולריים כאן בצרפת. השדרנים שלנו מתרחקים מפני המוסיקה שלהם, שנשמעת כאילו נעשית על ידי קבוצה של בריטים פנאטיים."

 

[אמה של מטילדה]

יש דרך להעלות פה קבצים?

אספתי מלא ראיונות עם סיד בארט מהתקופה האחרונה ואחרי שהוא הוציא את אלבומי הסולו וגם כתבה שהתפרסמה עליו ב1974 ממש מעניינת ויש גם כתבה ממש ארוכה על ההקלטות של the madcap laughs, איך מעלים את זה?

 

[ציףציף1000]

העלאת ראיונות וכתבות שלמים

לפורום היא בעייתית, מכמה סיבות. ראשית, יש את העניין הזה של זכויות יוצרים, ש"תפוז" מקפידים על זה, ודורשים הסכמת הכותבים/מפרסמים המקוריים כתנאי להעלאתן. שנית, יש בהודעות לפורום מגבלות מקום - הגבלת מספר מילים - בגללן חייבים לחלק כתבות ארוכות לחלקים. ושלישית, הפורמט של הודעות בפורום באנגלית אינו כ"כ נוח לקריאה, לטעמי. מאידך, אני בהחלט רואה מקום לתת לינקים לראיונות וכתבות כאלו. אתה יכול, למשל, להתחיל שרשור ולתת כל פעם לינק אחר. אני אכניס את זה ללינקים הקבועים של הפורום, תוך יצירת קטגוריה נפרדת עבורם, וגם אוסיף הערות על הרקע לעריכתם של הראיונות וכתיבת הכתבות - מה ההקשר שלהן וכו' - שיכולות לסייע בידי הקוראים.

 

[פינוקיו שמי]

למה קריאת הודעות באנגלית בפורום

זה דבר לא נוח?

 

[ציףציף1000]

כמה סיבות, לטעמי

מילא קטעים קצרים, ציטוטים וכו', אבל עם קטעים ארוכים יש בעיה: - אין אפשרות ליישר לשמאל (ואם יש, עדיין לא מצאתי אותה). - סימני פיסוק (כגון סימני שאלה, סימני קריאה וכו') מופיעים בצד הלא נכון של המשפט. - הקלדת סוגריים מבלבלת (אותי, בכל אופן). - פונטים גדולים מדי. => פשוט קשה פיזית לקרוא. זה לא כמו עמוד HTML רגיל. לכן, בקטעים ארוכים, קשה לעקוב אחר הכתוב.

 

[פינוקיו שמי]

אוקיי, אז פתרתי את כל בעיותיך בחיים

לפחות בתחום הזה

. יש אפשרות ליישור שורות לשמאל, אבל היא מוסתרת וידועה רק לאנשי פורום התכנות שבינינו

. כדי לישר שמאלה, לפני הקטע באנגלית לחצי על מקש [תחילת קוד] שנמצא מתחת לתיבת טקסט בה כותבים את ההודעה, וכדי להחזיר לימין, אחרי קטע הטקסט, לחצי על [סיום קוד]. זה עובד ככה:

Hello!​

והנה, חזרתי לימין. במקום ללחוץ על המקשים, אפשרויות הקיצור הם | הקוד | לתחילת קוד, ו | סקוד | לסיום קוד.

 

[פינוקיו שמי]

אה, ועוד משו -

בשביל הפונטים הגדולים -> תפריט View ומשם לגודל הטקסט האהוב עליך. דרך קיצור - החזקת המקש Ctrl לחוץ ומשחק עם הגלגלת של העכבר עד לקבלת גודל טקסט נוח.

 

[FloyDviR]

פשש.... החכמתי תודה ../images/Emo13.gif

 

[ציףציף1000]

טוב, ננסה.... testing, testing....

הממממ... נניח שאני רוצה להעלות מילים של שיר... נגיד effervescing elephant... אז זה ילך ככה...

An Effervescing Elephant with tiny eyes and great big trunk once whispered to the tiny ear the ear of one inferior that by next June he'd die, oh yeah! because the tiger would roam. The little one said: "Oh my goodness I must stay at home! and every time I hear a growl I'll know the tiger's on the prowl and I'll be really safe, you know the elephant he told me so." Everyone was nervy, oh yeah! and the message was spread to zebra, mongoose, and the dirty hippopotamus who wallowed in the mud and chewed his spicy hippo-plankton food and tended to ignore the word preferring to survey a herd of stupid water bison, oh yeah! And all the jungle took fright, and ran around for all the day and the night but all in vain, because, you see, the tiger came and said: "Who me?! You know, I wouldn't hurt not one of you. I'd much prefer something to chew and you're all to scant." oh yeah! He ate the Elephant​

ואז חוזרים לעברית..... זה עובד!!! תודה, תומר

 

[פינוקיו שמי]

ווקשע ../images/Emo13.gif

לא עברת הרגע על החוקים של תפוז?