ציףציף1000
New member
../images/Emo124.gif החשדות 14.12.07 ../images/Emo124.gif
ההופעה של לד זפלין בלונדון בתחילת השבוע, עדיין מכה הדים. מרבית הביקורות המקצועיות - כמו גם עדויות מהשטח - הן מפרגנות, למרות גילם המתקדם של הלהקה. חפרפרותי שהיו שם מדווחים על אווירה מדהימה בקרב הקהל - שחלקו הגיע מקצות העולם והוציא הון תועפות, בכדי להיות שם. אמנם, הציניקנים (כגון אנדי ג'יל, המבקר של האינדיפנדנט) יגידו שדווקא בגלל ההשקעה העצומה של הקהל - בזמן, בכסף, בעמידה בתור במשך שעות - גורמת להם להאמין שההופעה יותר טובה ממה שהיא, אבל גם לאחר לקיחה בחשבון של גורמים אלו אין, כנראה, תחליף להופעת רוק טובה, ואפילו המבקרים נאלצו להודות שזה היה כמו שצריך, בהתחשב בגילם של המבצעים. עדות נוספת לעניין העצום בלהקה, הוא מספר הצפיות בקליפים החובבניים שהועלו ליוטיוב מאז ההופעה: קרוב למיליון צפיות, בחלק מהם. ולמרות שאף הקלטה ואף קליפ לא יכולים לשחזר את החוויה של להיות שם, בכל זאת כמה מה-highlights: קשמיר Misty Mountain Hop Stairway הבלתי נמנע אני ממליצה לצפות בקליפים אלו - ואחרים - לפני שיוטיוב מסירים אותם, לדרישת מארגני הארוע. בין הנוכחים היו גם כל מיני סלבריטיז. בגלל מדיניות ההפקה, לא היה ממש "מתחם VIP", והם נאלצו לשבת ככל האדם, בין הקהל. פול מקרטני, לדוגמא, נצפה כשהוא מנגן בגיטרת-אוויר, במהלך ההופעה. חבל שלא צילמו אותו... גם דייויד גילמור וזוגתו, פולי סמסון, היו בין הנוכחים. רוברט פלאנט הוא כנראה ידיד אישי של הגילמורים, כי הוא צולם במסיבת ההשקה של ה-DVD של גילמור, לפני כמה חודשים, כשהוא מחליף דברים עם הזוג. אי אפשר שלא לחשוב שהאיחוד של זפלין רק יגביר את הלחץ על הפלוידים. לא מדובר רק בעניין כספי - ההכנסות מההופעה של זפלין הולכות לצדקה, הרי - אלא באגו של האמנים. כמה שזה מדהים לחשוב, האמנים הוותיקים - זפלין, הסטונס, הפלויד ואחרים - זוכים כיום לאהדה ולעניין רב יותר, מבחינת מספרים אבסולוטיים, מאשר בשנות השישים והשבעים. כיום אלו לא רק האוהדים המקוריים שלהם שמאזינים להם, אלא גם ילדיהם של אוהדים אלו, ולעיתים גם נכדיהם. שלושה דורות. והכמות המעט בלתי נתפשת הזו של אוהדים, בוודאי עושה משהו לאגו של האמנים. זה בדיוק מה שעולה מהראיון שערך ה"אסושיאטד פרס" עם גילמור ואת מייסון לפני ההופעה של זפלין אותו ניתן לראות כאן: http://www.liveleak.com/view?i=efc_1197364962 מייסון אומר בראיון שזה נחמד לראות שאנשים עדיין אוהבים מוסיקה, ומתרגשים ממנה, למרות שזה נראה כמו לקוח מתקופה אחרת, שעבר זמנה, שכן אנשים כיום פחות מעוניינים במוסיקה מאשר היו באותם ימים. לדבריו, זפלין קצת פחות חשובים לו מ-cream, שהיו אחת הסיבות הישירות שהוא הגיע לנגן בפלויד. גילמור אומר שהוא ילך להופעה (כפי שאכן עשה), אך הוא הביע ספק אם החבר'ה מסוגלים לשחזר את נעוריהם, בגילם המתקדם. עכשיו, לאחר ההופעה, הוא בטח אוכל את כובעו. ובינתיים, בחזית אחרת, הוקרן שלשום בערוץ BBC1 בטלוויזיה, סרט דוקומנטרי על תולדות הפלויד, במסגרת חגיגות הארבעים ל"פייפר". הסרט, שנקרא The Pink Floyd Story: Which One's Pink? כולל קטעים שלא הוקרנו מעולם, וכן ראיונות חדשים עם ארבעת חברי הלהקה. לדברי אנשים שצפו בשידור, מדובר בסרט טוב, של כשעה. 20 הדקות הראשונות הוקדשו לסיד. רוג'ר נשאל לגבי איחוד וענה "תשאל את דייב". דייב נשאל ואמר "הכל יכול לקרות". המממ. ומחר, ה-15 לחודש, יתארך מייסון בתוכנית הרדיו של השדרן גארי קראולי, בתחנת הרדיו המקומית של ה-BBC בלונדון. http://www.bbc.co.uk/london/ ניתן לשמוע את השידור הישיר של התוכנית, ב-8 בערב לפי שעוננו, בלינק הנ"ל, או במשך השבוע הבא, גם כן שם. אם מדובר בתוכנית בשידור חי, ולא הקלטה, אולי נשמע תגובות של מייסון על ההופעה של הזפלינים. זה בלתי נמנע שהוא יישאל על הפלויד... תגובות? הרהורים? הגיגים? תלונות? הוסיפו כאן.
ההופעה של לד זפלין בלונדון בתחילת השבוע, עדיין מכה הדים. מרבית הביקורות המקצועיות - כמו גם עדויות מהשטח - הן מפרגנות, למרות גילם המתקדם של הלהקה. חפרפרותי שהיו שם מדווחים על אווירה מדהימה בקרב הקהל - שחלקו הגיע מקצות העולם והוציא הון תועפות, בכדי להיות שם. אמנם, הציניקנים (כגון אנדי ג'יל, המבקר של האינדיפנדנט) יגידו שדווקא בגלל ההשקעה העצומה של הקהל - בזמן, בכסף, בעמידה בתור במשך שעות - גורמת להם להאמין שההופעה יותר טובה ממה שהיא, אבל גם לאחר לקיחה בחשבון של גורמים אלו אין, כנראה, תחליף להופעת רוק טובה, ואפילו המבקרים נאלצו להודות שזה היה כמו שצריך, בהתחשב בגילם של המבצעים. עדות נוספת לעניין העצום בלהקה, הוא מספר הצפיות בקליפים החובבניים שהועלו ליוטיוב מאז ההופעה: קרוב למיליון צפיות, בחלק מהם. ולמרות שאף הקלטה ואף קליפ לא יכולים לשחזר את החוויה של להיות שם, בכל זאת כמה מה-highlights: קשמיר Misty Mountain Hop Stairway הבלתי נמנע אני ממליצה לצפות בקליפים אלו - ואחרים - לפני שיוטיוב מסירים אותם, לדרישת מארגני הארוע. בין הנוכחים היו גם כל מיני סלבריטיז. בגלל מדיניות ההפקה, לא היה ממש "מתחם VIP", והם נאלצו לשבת ככל האדם, בין הקהל. פול מקרטני, לדוגמא, נצפה כשהוא מנגן בגיטרת-אוויר, במהלך ההופעה. חבל שלא צילמו אותו... גם דייויד גילמור וזוגתו, פולי סמסון, היו בין הנוכחים. רוברט פלאנט הוא כנראה ידיד אישי של הגילמורים, כי הוא צולם במסיבת ההשקה של ה-DVD של גילמור, לפני כמה חודשים, כשהוא מחליף דברים עם הזוג. אי אפשר שלא לחשוב שהאיחוד של זפלין רק יגביר את הלחץ על הפלוידים. לא מדובר רק בעניין כספי - ההכנסות מההופעה של זפלין הולכות לצדקה, הרי - אלא באגו של האמנים. כמה שזה מדהים לחשוב, האמנים הוותיקים - זפלין, הסטונס, הפלויד ואחרים - זוכים כיום לאהדה ולעניין רב יותר, מבחינת מספרים אבסולוטיים, מאשר בשנות השישים והשבעים. כיום אלו לא רק האוהדים המקוריים שלהם שמאזינים להם, אלא גם ילדיהם של אוהדים אלו, ולעיתים גם נכדיהם. שלושה דורות. והכמות המעט בלתי נתפשת הזו של אוהדים, בוודאי עושה משהו לאגו של האמנים. זה בדיוק מה שעולה מהראיון שערך ה"אסושיאטד פרס" עם גילמור ואת מייסון לפני ההופעה של זפלין אותו ניתן לראות כאן: http://www.liveleak.com/view?i=efc_1197364962 מייסון אומר בראיון שזה נחמד לראות שאנשים עדיין אוהבים מוסיקה, ומתרגשים ממנה, למרות שזה נראה כמו לקוח מתקופה אחרת, שעבר זמנה, שכן אנשים כיום פחות מעוניינים במוסיקה מאשר היו באותם ימים. לדבריו, זפלין קצת פחות חשובים לו מ-cream, שהיו אחת הסיבות הישירות שהוא הגיע לנגן בפלויד. גילמור אומר שהוא ילך להופעה (כפי שאכן עשה), אך הוא הביע ספק אם החבר'ה מסוגלים לשחזר את נעוריהם, בגילם המתקדם. עכשיו, לאחר ההופעה, הוא בטח אוכל את כובעו. ובינתיים, בחזית אחרת, הוקרן שלשום בערוץ BBC1 בטלוויזיה, סרט דוקומנטרי על תולדות הפלויד, במסגרת חגיגות הארבעים ל"פייפר". הסרט, שנקרא The Pink Floyd Story: Which One's Pink? כולל קטעים שלא הוקרנו מעולם, וכן ראיונות חדשים עם ארבעת חברי הלהקה. לדברי אנשים שצפו בשידור, מדובר בסרט טוב, של כשעה. 20 הדקות הראשונות הוקדשו לסיד. רוג'ר נשאל לגבי איחוד וענה "תשאל את דייב". דייב נשאל ואמר "הכל יכול לקרות". המממ. ומחר, ה-15 לחודש, יתארך מייסון בתוכנית הרדיו של השדרן גארי קראולי, בתחנת הרדיו המקומית של ה-BBC בלונדון. http://www.bbc.co.uk/london/ ניתן לשמוע את השידור הישיר של התוכנית, ב-8 בערב לפי שעוננו, בלינק הנ"ל, או במשך השבוע הבא, גם כן שם. אם מדובר בתוכנית בשידור חי, ולא הקלטה, אולי נשמע תגובות של מייסון על ההופעה של הזפלינים. זה בלתי נמנע שהוא יישאל על הפלויד... תגובות? הרהורים? הגיגים? תלונות? הוסיפו כאן.
