החשדות 14.4.05

../images/Emo124.gif החשדות 14.4.05 ../images/Emo124.gif

אלבום חדש לפלויד? כפי שדווח, דייויד גילמור עובד בחודשים האחרונים על אלבום סולו. הוא הקליט כבר קטעים באולפני אבי רואד ובאולפנו, ה"אסטוריה". אתמול התפרסם בעתונות הפולנית (כן, הפולנית) ראיון עם מוסיקאים פולנים, אשר הוזמנו להשתתף בהקלטת האלבום. מדובר בשני מוסיקאים מהוללים במולדתם: זביגנייב פרייזנר, שהוא המלחין המוביל בתחום המוסיקה לסרטים, בפולין. לדז'ק מוייז'ר (כך נדמה לי שמבטאים את שמו) הוא אחד מהקלידנים הנודעים במדינה. פרייזנר הוזמן להיות מפיק-משנה של האלבום, וגם לעשות את העיבודים התזמורתיים לאלבום. מוייז'ר הוזמן כנראה לנגן קלידים. השניים כבר הקליטו כמה קטעים עם גילמור, ובתכנון יש עוד הקלטות נוספות. כמו כן, טכנאי הקלטות פולני הוזמן אף הוא להשתתף בהקלטות. אך מה שמעניין הוא מה שהשניים אמרו לעיתונות הפולנית. מלבד ההשמצות הברורות - "זה כל כך מדהים לפגוש אמן גדול כל כך. זה כבוד גדול לשבת אתו ליד אותו שולחן, לא כל שכן לעבוד אתו באולפן", לדברי מוייז'ר - מסתבר שלא בטוח שמדובר באלבום סולו: "זה קרוב לוודאי יהיה אלבום סולו של דייויד, אבל יש סיכוי שזה יהיה אלבום של הפלויד. השלושה - גילמור, מייסון ורייט - יחליטו על זה מאוחר יותר", כך לדברי פרייזנר. אם אכן כך יתפתחו הדברים, הסיפור נשמע דומה למה שקרה עם Delicate Sound of Thunder בסוף שנות השמונים, כאשר האלבום החל דרכו כאלבום סולו של גילמור, ורק בשלבים מתקדמים הוחלט שזה יהיה אלבום של הפלויד. רייט ומייסון השתתפו באותו אלבום רק השתתפות סמלית. תודה ל-Brain Damage ולמקורותיי בעדות הפולנים. נפטר הטכנאי ניק גריפית'ס ניק גריפית'ס, טכנאי ההקלטות האנגלי של הפלויד (ר' תמונה), נפטר ב-20.3 בגיל 53 בלבד, לאחר ניתוח השתלה שלא עלה יפה. גריפית'ס עבד עם גילמור על אלבום הסולו שלו בשנת 1978, ולאחר מכן עבד עם הלהקה על "החומה". הוא זה שהיה מאחורי הקלטת מקהלת הילדים ב-Another Brick pt. 2. בשנות השמונים והתשעים עבד גריפית'ס עם מייסון ו-ווטרס על כמה מאלבומיהם. הוא גם השתתף בתכנון ובניית אולפני Britannia Row של הפלויד (האולפנים נמכרו מאוחר יותר), ואולפן-הבית של ווטרס, והיה טכנאי הקול של ווטרס בסיבובי הופעות. הפלויד לא היו, כמובן, האמנים היחידים עמם עבד. את הקריירה הוא התחיל עוד בשנת 73, כאשר הקליט את קווין עבור ה-BBC. מאז, עבד עם אמנים רבים, כולל ריצ'ארד תומפסון, Joy Division, וסקוויז. מייסון בתקשורת האמריקאית ניק נמצא בימים אלו בארה"ב, שם הוא עושה יחסי ציבור לספרו, שיצא במהדורה אמריקאית. במסגרת יחסי הציבור, ניק מתראיין גם בתקשורת האמריקאית: - ראיון רדיופוני עם ניק שודר ביום ג' בתחנה המהוללת XRT משיקגו. את הראיון עמו ערכו גרג קוט וג'ים דה-רוגטיס, שני מבקרים אמריקאים נודעים, במסגרת התכנית Sound Opinions. התכנית נחשבת ל'ספינת הדגל' של התחנה, ושל המוסיקה האיכותית בארה"ב בכלל. הראיון אמור להיות מועלה *היום* לארכיון התחנה, וניתן יהיה לשמוע אותו שם, במשך שבוע. לשמיעת הראיון (בפורמט real audio) גשו לכאן. כרגע הראיון טרם הועלה. - ג'ים דה-רוגטיס גם פרסם סקירת ביקורת על ספרו של ניק, ב"שיקגו סאן-טיימס", אחד העיתונים היומיים הנפוצים בעיר. יש לציין שדה-רוגטיס הוא אחד ה"מומחים" לפלויד בקרב המבקרים האמריקאיים - דבר נדיר יחסית. הוא ראיין את הפלויד בעבר, בשנות התשעים, וגם הקדיש ללהקה פרק בספרו על הפסיכדליה וגרורותיה, שיצא ממש לא מזמן, בארה"ב. הביקורת מחמיאה לספר, ועומדת על כל הנקודות שהושמעו בעבר: כתיבתו של מייסון היא ברמה גבוהה; מייסון ערך מחקר מקיף לצורך הכתיבה; הוא נמנע מלהכנס לפרטי חייהם האישיים של חברי הלהקה; הספר מתמקד בתאור אנקדוטות מסיבובי ההופעות ומההקלטות. מה כן חדש (מאחר והספר עדיין לא בידי)? בתקופת AHM, היחסים בין מייסון לווטרס היו "קרירים". דה-רוגטיס מסיים בנימה קצת תמוהה: הוא אומר שכאוטוביוגרפיה, הספר טוב מ-Chronicles של דילן(!) בגלל שהוא יותר רחב-יריעה, וגם דובר אמת. הספר גם עדיף, לדבריו, על Stone Alone של ביל וויימן (בסיסט הסטונס לשעבר) כי הוא יותר "צבעוני וכיפי". אמרות קצת תמוהות לאור ההערצה העיוורת של כל המבקרים כלפי ספרו של דילן (המתואר ע"י רובם כ"יצירת מופת"), והיחס המזלזל של רובם כלפי ביל וויימן בכלל - וספרו בכלל זה. - אתמול היה ניק בסיאטל, שם חתם על עותקים מספרו, והתראיין לתחנת KZOK המקומית. הוא גם פגש אוהדים וענה על שאלותיהם. אולי הדבר החשוב ביותר שאמר, בפגישה עם האוהדים, הוא שהעיכובים בהוצאת ה-DVD של PULSE נובעים מ"בעיות במיקסינג" ובגלל שחברי הלהקה חלוקים בדעותיהם לגבי ה'תוספות' ל-DVD!!. בראיון לתחנת הרדיו, מייסון סיפר שהוא לא היה מעורב בהרכבת האפקטים ב-DSOTM, שכן זו היתה בעיקר העבודה של אלאן פארסונס, הטכנאי. פארסונס העדיף להקליט את האפקטים בעצמו, למרות שהיתה לו גישה לספריית האפקטים של EMI (אז, הגדולה בבריטניה). תרומתו של מייסון בתחום האפקטים היתה, לדבריו, יותר משמעותית ב-The Final Cut!. עוד הוסיף מייסון שהלהקה הרגישה בטחון כאשר הקליטה את DSOTM, מאחר והם כבר "התאמנו" על הקטעים בהופעות. הם ידעו שזה יהיה אלבום טוב. ניק חזר גם על עמדתו הלא-אוהדת כלפי להקות-מחווה. לדבריו, זה מוזר עבורו לשמוע אותן משחזרות את הצליל של הפלויד, תו לתו (כולל השגיאות שלו על התופים, לדבריו!). הוא מעדיף להקות שנותנות ביצוע משלהן לשירים של הפלויד, כגון ה-Scissor Sisters. ספרים חדשים לסטורם תורגרסון מלבד התערוכה הנודדת שלו, שכיום עושה דרכה בארה"ב, והתערוכה המתוכננת לו בלונדון בסוף שנה זו, מסתבר שתורגרסון עובד גם על שני ספרים חדשים. עפ"י העתונות השוודית (כן, השוודית), שפרסמה ראיון ארוך עמו בימים האחרונים, עובד תורגרסון כעת על ספר אוטוביוגרפי, אשר יסקור את כל העבודה שעשה במשך השנים, וספר נוסף, שיוקדש כולו לעיצוב האלבום Dark Side of the Moon, במשך השנים. את הראיון במלואו (בתרגום לאנגלית) ניתן לקרוא ב-Brain Damage. הערות? תגובות? תלונות? קיטורים? מחמאות? תמיהות? הגיגים? שרשרו להלן.
 

Shakty

New member
עוד מילה על זבגינייב פריזנר

למרות השם הבלתי אפשרי הזה (למרבית הפולנים יש שמות כאלו) האיש הוא מלחין בחסד ועבד ביחד עם הבמאי הפולני הענק קשישטוף קישלובסקי (דקלוג, חייה הכפולים של ורוניק, טרילוגיית הצבעים) ועוד - הוא כתב את המוסיקה לסרטיו ואף קיבל פרסים רבים (בעיקר על הפסקול של חייה הכפולים של ורוניק) שאני ממליץ לכולם לשמוע את הדיסק הזה. הוא עבד גם עם במאים אחרים כמו לואי מאל הצרפתי. כמו כם הוא זכה בפרס סזר הצרפתי על אחד מפסי הקול של טרילוגיית הצבעים (אם אני לא טועה זה היה על האחרון - אדום)
 
תוספות...

קלייר טורי זכתה בתביעתה כנגד EMI טורי הגיעה לפשרה עם חברת התקליטים, בתביעתה לתמלוגים עבור שירתה ב-Great Gig in the Sky. במסגרת הפשרה, ישולם לטורי "סכום משמעותי", המוערך במאות אלפי פאונדס, ובכל מקרה מן הסתם הרבה יותר מהפאונדים הבודדים שקיבלה כזמרת אולפן דאז. בית המשפט קיבל בעקרון את תביעתה של טורי לבעלות-משותפת בזכויות היוצרים בקטע, וחברת התקליטים, EMI, העדיפה להתפשר על הסכום מחוץ לכתלי בית המשפט. המידע שבידי כרגע הוא ראשוני ולא ממש מלא. אני מניחה שפרטים מלאים יפורסמו בימים הבאים. תוצאות ההתרמה למען נפגעי הצונאמי מארגן ההתרמה/הגרלה, קולין טרנר, העביר לידי הארגון World Vision סך 3,500 פאונד (שהם כ-6,600 דולר אמ' או 8,500 דולר אוסטרלי), שנאספו בהתרמה. אגב, חדשות (אמיתיות) מגלות שמרבית ארגוני הסיוע הבינ"ל הפסיקו לקבל תרומות למען הנפגעים, בגלל שהם אספו כבר סכומים אדירים, ואינם יכולים לנהל, אדמיניסטרטיבית, סכומים נוספים.
 

avki

New member
פינק פלויד כמגשימי אידאלים

זה נחמד לראות איך במשך השנים ממשיכים הפלויד להיות אנשים שתורמים לקהילה ולמען אידיאלים שהם מוצאים כנכונים.
 
עוד כמה תמונות

ניק חותם על ספרו בסיאטל. ואנקדוטה מהדברים שנשא בסן פרנסיסקו, כמה ימים קודם לכן: "כשהבנו שאנחנו צריכים למצוא מישהו שיעבוד אתנו ויחפה על סיד, ידענו שאנחנו צריכים מישהו שיהיה אשף על הגיטרה, שיהיה זמר גדול ויהיה יפיוף עולמי. אבל לא הצלחנו למצוא מישהו כזה, אז לקחנו את דייב גילמור... אני יכול לספר את הבדיחה הזו רק כשדייב לא בסביבה."
 
סיום הגרלת הצונאמי

קולין טרנר (מימין) מוסר את ההמחאה על הסכום שנאסף, לידי מייק פוסיט מ-World Vision.
 
ועוד מספיחי הגרלת הצונאמי

זהו כריסטופר הנריקסון, הזוכה בפרס הגדול בהגרלה: עותק של DSOTM חתום ע"י כל ארבעת הפלוידים.
 

wommer

New member
מאותם האנשים שאני "שונא":

כאלה שמנגנים כמו גילמור(או גילמור כי הוא מנגן כמוהו :) ) וכאלה שיש להם דברים כאלה...(גיטרות יקרות מאוד ויפות או דיסק חתום של פ"פ).... :)
 
ועוד כמה פנינים ממייסון

בפגישה עם האוהדים, אתמול, השתתף גם פלוידולוג אחד, שהציג בפני מייסון כמה שאלות קצת יותר מאתגרות. להלן כמה מהדברים עליהם דברו: בספרו, מודה מייסון שהוא ו-ווטרס נהגו להשתעשע מדי פעם עם גרופיות. כאשר נשאל האם הפלויד חיו חיי רוקנרול סוערים, השיב מייסון שלא. מייסון סיפר שהוא היה חבר של קית' מון, המתופף הפרוע של ה"מי". הוא ראה מקרוב את התוצאות של חייו הסוערים של מון, והבין שיש לכך מחיר - מחיר שהפלוידים כמובן לא היו מוכנים לשלם. מון שילם על כך בחייו, ומייסון מצר על כך שהוא אינו עמנו כיום. מייסון גם נתן לפלוידולוג את ההסבר הרשמי הראשון לפיאסקו שהיה ה"פובליוס אניגמה". כתבתי על כך בעבר שתי הודעות ארוכות, כמדומני, אבל פונקציית החיפוש לא עובדת כרגע ולכן אני לא יכולה למצוא את זה. אם מישהם מצליחים, אנא קשרו את זה לכאן. בכל אופן, מייסון סיפר שזה היה רעיון של אחד העובדים ב-EMI. הנ"ל הציע לקדם את מכירות האלבום באמצעות יצירת חידה, פאזל כזה, שהאוהדים יצטרכו לפתור. ה"פרס" שהובטח לאוהדים במסרים של "פובליוס" היה למעשה חורשת עצים בקרחת-יער, משהו עם גוון אקולוגי או פילנטרופי - לא פרס מוחשי, כגון כרטיסים להופעה. שלושת חברי הלהקה היו מודעים לעניין, אך לא היו מעורבים בכך אישית. (מן הסתם מנהלם, סטיב או'רורק, היה מעורב יותר). אך EMI איבדו עניין בכך עם הזמן, והסיפור נזנח. מה שלא סייע, בטווח הארוך. בכל מקרה, ה"פתרון" של החידה מעולם לא פורסם, והפרס לא חולק. מייסון גם הודה, שהוא מנגן מעט מאוד ב-Momentary Lapse of Reason. גארי וואלס עשה את רוב התופים באלבום. בזמנו, כזכור (או שלא כזכור) גילמור סיפר לעיתונות שמייסון ורייט בקושי ניגנו באלבום כי הם "איבדו את הבטחון העצמי שלהם כנגנים, בגלל יחסו של ווטרס כלפיהם". מייסון אומר עכשיו שהסיבה האמיתית - לפחות לגביו - היא "עצלנות": "לא בא לי אז לבוא לאולפן כל יום ולעבוד קשה, וחשבתי: מי יידע בכלל שזה לא אני?". אבל על העצלנות הוא שילם מחיר, לדבריו, שכן עם תחילת סיבוב ההופעות, הוא עדיין לא היה מסוגל לנגן את השירים, ונאלץ "להתאמן" בביצועם, תוך כדי ההופעות!. ונעצור לרגע, לטובת פינת האוהדים השרופים: מסתבר שמייסון לא היה מודע לקיום גרסת ה-8-track ל-Pigs on the Wing. באלבום Animals השיר הזה מחולק לשני חלקים: אחד בתחילת האלבום ואחד בסופו; בקלטות ה-track-8 שנמכרו באותה תקופה, השיר הופיע בגרסה המלאה והשלמה. בגרסה זו, היה גם סולו גיטרה באמצע, שנוגן ע"י סנואי ווייט. לכן ווייט כלל את הקטע באחד מאלבומי הסולו שלו. כאשר הפלוידולוג הסביר את זה למייסון, הלה תלה בו מבט כאילו הבחור הגיע זה עתה מהמאדים. ונחזור לעניניינו: מייסון נשאל האם ניתן לראות את The Division Bell כיד שלוחה לשלום לעבר רוג'ר ווטרס, בגלל כל האיזכורים לווטרס באלבום. מייסון: "TDB הוא מחוות-שלום לרוג'ר כמו שהפלישה לנורמנדי היתה מחוות- שלום כלפי היטלר". ולבסוף, "דפיקות הלב" בהתחלת DSOTM בוצעו ע"י מייסון עצמו, ע"י תיפוף בתוף-בס עם מקל מסויים. הם לא השתמשו בקולות של הלמות לב אמיתית, משום ש"הקצב של דפיקות לב לא היה הקצב הנכון לשיר", לדברי מייסון.
 

The Albatross

New member
האמת היא שלדעתי

כדאי להכניס כל הודעה שעולה על 3 פסקות למאמרי הפורום.
 
קית' מון

מת בשנת 1978, בגיל 32. גופו התמוטט לאחר שנים של צריכת סמים ואלכוהול בכמויות תעשייתיות. אבל זה היה רק חלק מהסיפור. מון היה דמות צבעונית במיוחד, פרא-אדם, שהאגדות על התנהגותו הפרועה והביזארית הן חלק בלתי נפרד מהפולקלור של הרוק. בימי חייו, רבים ראו את התנהגותו כ"משעשעת", גם אם קיצונית. היו לו חברים רבים, שחלקם שיתפו עמו פעולה ב"קטעים" שעשה. דמותו שימשה השראה ל"אנימל", המתופף של להקת הרוק של המאפטס, בשנות השבעים. כיום, התנהגותו של מון נראית יותר כתוצר של הפרעה נפשית כלשהי. בסה"כ, זה סיפור עצוב, על בחור מוכשר שלא לגמרי הסתדר עם מה שאנו קוראים "המציאות". מון היה מתופף בחסד. שליטתו בתופים היתה יחידה במינה, וניתן לזהות את נגינתו גם מרחוק. לפני מספר שנים פורסמה ביוגרפיה על מון, שאת עטיפתה אני מצרפת. הספר נחשב לאחת הביוגרפיות הטובות ביותר שנכתבו בתחום הרוק, וזכה בפרסים.
 

brotos

New member
בהחלט מתופף בחסד.

סקס, סמים ורוקנרול- הגירסה האמיתית.
 
וואלה, מה אני לא עושה בשבילכם...

היום, בעוד כמה שעות, יחתום ניק מייסון על ספרו בחנות-ספרים כלשהי בלוס אנג'לס. ידידי, מ"ג, שהוא גם אוהד פלויד וגם כותב על מוסיקה, יהיה שם (אחרי שהזכרתי לו על הארוע
). הוא הבטיח לעשות תרשומות על קורותיו, מה ניק אמר, אולי כמה תמונות - והכל בשבילכם!! אז זהו.
 
למעלה