ציףציף1000
New member
../images/Emo124.gif החשדות 24.6.04 ../images/Emo124.gif
ובהתחלה: עוד סרטון קטן להנאתכם: קטע בן 2 דקות מתוך הסרט הדוקומנטרי "האבוד" מהופעות "החומה" אשר התגלה לאחרונה. [ראו לינק למטה] טרם ראיתי אותו בעצמי. יחד עם זאת, אין להתרגש יותר מדי: הדיווחים ממי שראו את הסרט המלא (בן 23 דקות) אומרים שזה עסק חובבני לחלוטין, המצלמה רועדת כל הזמן, ואין שם משהו ממש חיוני. האוטוביוגרפיה של ניק מייסון – הפרק הבא כעת מתברר, שבניגוד למה שדווח ב"חשדות" הקודמים, התמונה שהעליתי מקודם לא תשמש כעטיפת הספר, אלא רק כחלק ממערך קידום המכירות של הספר. במסגרת אותו קידום מכירות, יפורסמו פרקים מהספר כסדרה באחד מעיתוני לונדון, עוד לפני יציאת הספר. זה אומר, שכבר באוגוסט יהיה לנו מושג מה הספר כולל. בנוסף, פורסמו ראשי הפרקים של הספר: 1. Poly Days ["ימי המכללה"] 2. Going Underground ["ירידה למחתרת"] 3. Freak Out Schmeak Out ["פריק אאוט, שמיק אאוט"] 4. Sum of Parts ["סכום החלקים"] 5. Tempo Changes ["שינויי מקצב"] 6. Dark Side ["הצד האפל"] 7. Hard Labour ["עבודה קשה"] 8. Balloon ["בלון"] 9. The Wall ["הקיר" ....] 10. Comms Failure ["קצר בתקשורת"] 11. Resurrection ["תחיה מחדש"] 12. Wiser After the Event ["חכם לאחר מעשה"] מקריאת שמות הפרקים נראה שהספר ככל הנראה לא יהיה יותר מדי רציני.... פלויד בעיתונות האנגלית מגזין המוסיקה Observer Music Monthly - הנחשב למגזין טוב - הצטרף לקדחת הרשימות, ופרסם את רשימת "100 האלבומים הבריטיים הטובים ביותר" שלו. את הרשימה הרכיבה קבוצה של מוסיקאים ומבקרים. הרשימה היא צפויה וסולידית, ללא הפתעות מרובות, למעט, אולי, האלבום שנמצא במקום העשירי, אותו לא ראיתי בעבר במיקום כל כך גבוה ברשימות דומות. העשיריה הפותחת: 1. Stone Roses - S/T 2. Beatles – Revolver 3. The Clash – London Calling 4. Van Morrison – Astral Weeks 5. Beatles – Sgt. Pepper 6. Beatles – white album 7. Rolling Stones – Sticky Fingers 8. Rolling Stones – Exile on Main Street 9. Massive Attack – Blue Lines 10. Public Image Ltd. (PiL) – Metal Box הפלויד מיוצגים ברשימה עם 2 אלבומים: Piper, במקום 25 ו-DSOTM במקום 63. את הביקורת על Piper לרשימה כתב אחד מבכירי המבקרים הבריטיים של כל הזמנים, צ'ארלס שאאר מארי: "תחת הנהגתו של סיד בארט, הפינק פלויד היו להקה שונה מאוד ממוכרי-המיליונים ויוצרי-המונומנטים למסכנות, שהם נהיו לאחר שרוג'ר ווטרס תפס פיקוד. הפלויד של בארט שילבו בין התחרעויות חצי-מאולתרות וא-טונאליות הכי אוונגרדיות שהיו אז, לבין שיריו של בארט, שהיו שובבניים ובעלי דמיון, והזכירו את התענוגות והפחדים של ילדות אנגלית קלאסית." על DSOTM כתב/ה המבקר/ת [שלא זיהיתי] שהאלבום הוא טוב ללא קשר להצלחתו המסחרית הגדולה, ומעבר לחדשנות שלו בתחום הסאונד. "מעבר לאפקטי-הצליל הליטרליים והמפחידים – השעונים ב-Time, הקופה הרושמת ב-Money – אורבים להם גילויים נוספים, יותר חידתיים. ראשית, יש את התהליך המרתק והקצת-זדוני, במהלכו רוג'ר ווטרס הצמיד את הפרסונה האמנותית שלו לרוחו הנעדרת של סיד בארט, באותה דרך בה שיח קיסוס משתלט על עץ מת. שנית, יש את הפתיחה הרחבה של חלל אמביינטי. המבקר/ת מוצא/ת הדים לאלבום, אצל אמנים אחרים לאורך השנים: מ-Joy Division עד Massive Attack, מה-Orb וה-Aphex Twin עד ה-Radar Brothers: "טיול בחזרה למקור, יוביל אותכם למקומות בהם לא הייתם מקודם מעולם". את הרשימה המלאה ניתן לקרוא כאן. השבועון New Musical Express כולל בגליונו החדש מוסף עם תמונות "נדירות", שצולמו ע"י מיטב צלמי הרוק בשנות השישים. התמונות לקוחות מתערוכה, המוצגת כרגע, ושכל תמונותיה ייצאו בשלב מאוחר יותר, כספר. אחת התמונות היא תמונה של סיד בארט משנת 1969, מהסריה שצילם מיק רוק בביתו של סיד. ולבסוף, ווטרס נבחר כאחד מ-100 ה-frontmen המובילים ברוק ע"י המגזין Classic Rock, בגליונו החדש (יולי). ווטרס נמצא במקום 34. שלושת המקומות הראשונים: בון סקוט (מ-AC/DC), פרדי מרקורי ורוברט פלאנט. המגזין אינו טוב במיוחד, לדעתי. רמת הכתיבה בו סבירה, אך אינה משובחת. יחד עם זאת, הוא פונה לקהל של אוהדי רוק כבד נוסח שנות השבעים, ולכן אם יש ביניכם אוהדים של סגנון זה, יתכן שתרצו לחפש את הגליון. פלויד בטלוויזיה ערוץ Arte, הנקלט גם במחוזותינו, ישדר בסוף החודש שני סרטים להם הלחינו הפלויד פסי-קול: הסרט More ישודר ב-30.6 בשעות הערב המאוחרות (וישודר בשידור חוזר ב-4.6), והסרט Zabriskie Point ישודר ב-1.7 (ככל הנראה גם כן עם שידורים חוזרים). הסרטים משודרים במסגרת סדרת "סרטי שנות השבעים" של הערוץ, כאשר הדגש הוא על סרטים על סמים ומין. לא ראיתי עדיין את Zabriskie; למרות שכל המבקרים מסכימים שזה סרט גרוע במיוחד, אצפה בו בכל זאת - לצרכי מחקר, כמובן. מאידך, אני לא יודעת באיזו גרסה ישודרו הסרטים, היינו, האם יהיה להם פס קול באנגלית או בצרפתית/גרמנית. שונות בסניף של ענק הדיסקים הצרפתי fnac בעיר ליל, מתקיימת כרגע "תערוכה" בה מוצגת קונסולת המיקסינג של הפלויד מסיבוב ההופעות שלהם משנת 1977. ה"תערוכה" היא כנראה חלק מקידום מכירות של ספרו של צלם בלגי, אשר צילם אמנים רבים בהופעות בשנות השבעים, ביניהם הפלויד. ראו תמונות ב-RWO. אוהדת של הפלויד מארגנת פרוייקט, בו אוהדים מכל העולם ישלחו "דגלים" עליהם מצויירים דימויים הקשורים לפלויד, ואשר יונפו בשדה בקיימברידג'שייר בקיץ הבא. אני לא בטוחה מה מטרתו של הפרוייקט, וממילא זה לא כוס התה שלי, אבל Brain Damage קישרו לזה, ואולי יש כאן אנשים שיהיו מעוניינים להשתתף, ולכן אני מביאה את הלינק. חשדות נוספים - שאינם קשורים ישירות לפלויד - אביא בנפרד.
ובהתחלה: עוד סרטון קטן להנאתכם: קטע בן 2 דקות מתוך הסרט הדוקומנטרי "האבוד" מהופעות "החומה" אשר התגלה לאחרונה. [ראו לינק למטה] טרם ראיתי אותו בעצמי. יחד עם זאת, אין להתרגש יותר מדי: הדיווחים ממי שראו את הסרט המלא (בן 23 דקות) אומרים שזה עסק חובבני לחלוטין, המצלמה רועדת כל הזמן, ואין שם משהו ממש חיוני. האוטוביוגרפיה של ניק מייסון – הפרק הבא כעת מתברר, שבניגוד למה שדווח ב"חשדות" הקודמים, התמונה שהעליתי מקודם לא תשמש כעטיפת הספר, אלא רק כחלק ממערך קידום המכירות של הספר. במסגרת אותו קידום מכירות, יפורסמו פרקים מהספר כסדרה באחד מעיתוני לונדון, עוד לפני יציאת הספר. זה אומר, שכבר באוגוסט יהיה לנו מושג מה הספר כולל. בנוסף, פורסמו ראשי הפרקים של הספר: 1. Poly Days ["ימי המכללה"] 2. Going Underground ["ירידה למחתרת"] 3. Freak Out Schmeak Out ["פריק אאוט, שמיק אאוט"] 4. Sum of Parts ["סכום החלקים"] 5. Tempo Changes ["שינויי מקצב"] 6. Dark Side ["הצד האפל"] 7. Hard Labour ["עבודה קשה"] 8. Balloon ["בלון"] 9. The Wall ["הקיר" ....] 10. Comms Failure ["קצר בתקשורת"] 11. Resurrection ["תחיה מחדש"] 12. Wiser After the Event ["חכם לאחר מעשה"] מקריאת שמות הפרקים נראה שהספר ככל הנראה לא יהיה יותר מדי רציני.... פלויד בעיתונות האנגלית מגזין המוסיקה Observer Music Monthly - הנחשב למגזין טוב - הצטרף לקדחת הרשימות, ופרסם את רשימת "100 האלבומים הבריטיים הטובים ביותר" שלו. את הרשימה הרכיבה קבוצה של מוסיקאים ומבקרים. הרשימה היא צפויה וסולידית, ללא הפתעות מרובות, למעט, אולי, האלבום שנמצא במקום העשירי, אותו לא ראיתי בעבר במיקום כל כך גבוה ברשימות דומות. העשיריה הפותחת: 1. Stone Roses - S/T 2. Beatles – Revolver 3. The Clash – London Calling 4. Van Morrison – Astral Weeks 5. Beatles – Sgt. Pepper 6. Beatles – white album 7. Rolling Stones – Sticky Fingers 8. Rolling Stones – Exile on Main Street 9. Massive Attack – Blue Lines 10. Public Image Ltd. (PiL) – Metal Box הפלויד מיוצגים ברשימה עם 2 אלבומים: Piper, במקום 25 ו-DSOTM במקום 63. את הביקורת על Piper לרשימה כתב אחד מבכירי המבקרים הבריטיים של כל הזמנים, צ'ארלס שאאר מארי: "תחת הנהגתו של סיד בארט, הפינק פלויד היו להקה שונה מאוד ממוכרי-המיליונים ויוצרי-המונומנטים למסכנות, שהם נהיו לאחר שרוג'ר ווטרס תפס פיקוד. הפלויד של בארט שילבו בין התחרעויות חצי-מאולתרות וא-טונאליות הכי אוונגרדיות שהיו אז, לבין שיריו של בארט, שהיו שובבניים ובעלי דמיון, והזכירו את התענוגות והפחדים של ילדות אנגלית קלאסית." על DSOTM כתב/ה המבקר/ת [שלא זיהיתי] שהאלבום הוא טוב ללא קשר להצלחתו המסחרית הגדולה, ומעבר לחדשנות שלו בתחום הסאונד. "מעבר לאפקטי-הצליל הליטרליים והמפחידים – השעונים ב-Time, הקופה הרושמת ב-Money – אורבים להם גילויים נוספים, יותר חידתיים. ראשית, יש את התהליך המרתק והקצת-זדוני, במהלכו רוג'ר ווטרס הצמיד את הפרסונה האמנותית שלו לרוחו הנעדרת של סיד בארט, באותה דרך בה שיח קיסוס משתלט על עץ מת. שנית, יש את הפתיחה הרחבה של חלל אמביינטי. המבקר/ת מוצא/ת הדים לאלבום, אצל אמנים אחרים לאורך השנים: מ-Joy Division עד Massive Attack, מה-Orb וה-Aphex Twin עד ה-Radar Brothers: "טיול בחזרה למקור, יוביל אותכם למקומות בהם לא הייתם מקודם מעולם". את הרשימה המלאה ניתן לקרוא כאן. השבועון New Musical Express כולל בגליונו החדש מוסף עם תמונות "נדירות", שצולמו ע"י מיטב צלמי הרוק בשנות השישים. התמונות לקוחות מתערוכה, המוצגת כרגע, ושכל תמונותיה ייצאו בשלב מאוחר יותר, כספר. אחת התמונות היא תמונה של סיד בארט משנת 1969, מהסריה שצילם מיק רוק בביתו של סיד. ולבסוף, ווטרס נבחר כאחד מ-100 ה-frontmen המובילים ברוק ע"י המגזין Classic Rock, בגליונו החדש (יולי). ווטרס נמצא במקום 34. שלושת המקומות הראשונים: בון סקוט (מ-AC/DC), פרדי מרקורי ורוברט פלאנט. המגזין אינו טוב במיוחד, לדעתי. רמת הכתיבה בו סבירה, אך אינה משובחת. יחד עם זאת, הוא פונה לקהל של אוהדי רוק כבד נוסח שנות השבעים, ולכן אם יש ביניכם אוהדים של סגנון זה, יתכן שתרצו לחפש את הגליון. פלויד בטלוויזיה ערוץ Arte, הנקלט גם במחוזותינו, ישדר בסוף החודש שני סרטים להם הלחינו הפלויד פסי-קול: הסרט More ישודר ב-30.6 בשעות הערב המאוחרות (וישודר בשידור חוזר ב-4.6), והסרט Zabriskie Point ישודר ב-1.7 (ככל הנראה גם כן עם שידורים חוזרים). הסרטים משודרים במסגרת סדרת "סרטי שנות השבעים" של הערוץ, כאשר הדגש הוא על סרטים על סמים ומין. לא ראיתי עדיין את Zabriskie; למרות שכל המבקרים מסכימים שזה סרט גרוע במיוחד, אצפה בו בכל זאת - לצרכי מחקר, כמובן. מאידך, אני לא יודעת באיזו גרסה ישודרו הסרטים, היינו, האם יהיה להם פס קול באנגלית או בצרפתית/גרמנית. שונות בסניף של ענק הדיסקים הצרפתי fnac בעיר ליל, מתקיימת כרגע "תערוכה" בה מוצגת קונסולת המיקסינג של הפלויד מסיבוב ההופעות שלהם משנת 1977. ה"תערוכה" היא כנראה חלק מקידום מכירות של ספרו של צלם בלגי, אשר צילם אמנים רבים בהופעות בשנות השבעים, ביניהם הפלויד. ראו תמונות ב-RWO. אוהדת של הפלויד מארגנת פרוייקט, בו אוהדים מכל העולם ישלחו "דגלים" עליהם מצויירים דימויים הקשורים לפלויד, ואשר יונפו בשדה בקיימברידג'שייר בקיץ הבא. אני לא בטוחה מה מטרתו של הפרוייקט, וממילא זה לא כוס התה שלי, אבל Brain Damage קישרו לזה, ואולי יש כאן אנשים שיהיו מעוניינים להשתתף, ולכן אני מביאה את הלינק. חשדות נוספים - שאינם קשורים ישירות לפלויד - אביא בנפרד.
