החשדות 26.1.07 (א)

[ציףציף1000]

../images/Emo124.gif החשדות 26.1.07 (א) ../images/Emo124.gif

רוג'ר Down Under ווטרס מופיע בימים אלו באוסטרליה וניו-זילנד, והדיווחים משם מרובים. הסטליסט, לפחות כרגע, זהה לזה שבוצע בשנה שעברה (כולל בארץ). במהלך הזמן עשויים להיות שינויים קלים, בעיקר בתאורה ובתפאורה. כמו בהופעות בארה"ב, ווטרס מפריח חזיר ענק במהלך ההופעה - מה שלא עשה כאן - לצהלת הקהל. בהופעה בסידני אתמול, הוא ריסס על גבי החזיר "החזירו את דייויד היקס הביתה". היקס מוחזק ע"י ארה"ב בחשד להשתייכות לאל-קאעדה. בינתיים, נתן ווטרס מספר ראיונות לעתונות המקומית. אחד מהם היה ל"סידני מורנינג הראלד". לדברי הכתב ווטרס מחזיק בעמדות אנטי-דתיות (ואתאיסטיות) קיצוניות, בהשפעת כותבים כגון ריצ'ארד דוקינס וסאם האריס. לדברי ווטרס "אני חושב שהעובדה שאנשים מתחילים לומר דברים אלו [שאמונה זה דבר רע - צ.], בדרך שתופשת את תשומת לב התקשורת, זה חשוב לאפשרות שלילדים שלנו יהיו חיים הולמים. אני חושב שכתבי הקודש הם אמונות טפלות שטותיות. אני חושב שיש יותר ויותר עדויות אמפיריות שתומכות בגישה זו. זה נהדר שאנשים כמו דוקינס כותבים ספרים קלים לקריאה ומבטאים בצורה בהירה את עמדתי, אז אני שמח על כך. במובן זה, דת היא מרכזית לכל מה שאני עושה כרגע." העיתונאי (ברנארד זואל) מצייין שעוד ב-Dark Side of the Moon התחיל ווטרס להתעמת עם השדים שלו: אבדן אביו במלחמה, שנות המצוקה שלאחר המלחמה, ואובדנו של סיד בארט חברו. בעוד אחרים מצאו תשובה בדת, ווטרס בחר בדרך אחרת: "אני רק רוצה את הדבר שגורם לקולות לשיר בהרמוניה" (ווטרס כתב את הדברים בפואמה המצורפת לתוכניה של ההופעות באוסטרליה). "זו השאלה הנצחית: האם האדם, כקבוצה, מסוגל לעשות טוב או שאנו נדונים לבחור תמיד ברע". ווטרס, עדיין פסימי, חושב שהתשובה היא שלילית. "אני לא מיזנטרופ", הוא מכחיש, "אני רואה ניצוצות של תקווה". לדבריו, ככל שהתבגר והתעמת עם הבעיות הפסיכולוגיות שלו, הוא נהיה נחמד יותר כלפי אחרים. ווטרס אומר כאן דבר מעניין: שבהופעות שלו החל משנת 1999 הוא מנסה להשיג ולפתח את הקשר עם הקהל, אותו הקשר שלא היה לו שום עניין בו, בתקופת הפלויד. זה מעניין לטעמי משום שרוקנרול הוא, בבסיסו, בדיוק הקשר הזה: הניצוצות שעוברים בין המבצעים לקהל ובחזרה. "אני לא רק נהנה מזה מאוד, אלא זה גם דבר בעל ערך רב עבורי", הוא אומר. אפשר לקרוא את הראיון במלואו כאן: http://www.smh.com.au/news/music/for-heavens-sake-roger/2007/01/22/1169330826305.html?page=fullpage#contentSwap1 ראיון מעניין יותר נתן ווטרס לטלוויזיה הניו זילנדית. להלן קטעים ממנו: ש: מדוע לדעתך אמני רוק בני דורך מחזיקים מעמד זמן רב כל כך? ת: אני לא יודע, זו שאלה טובה. אני לא יודע אם הדורות שאחרינו יעמדו במבחן הזמן או לא. אני מניח שכל עוד אנו ממשיכים להתלהב מיצירת תקשורת דרך המדיון הנהדר הזה, רוקנרול, אז אנו ממשיכים ליצור. ש: איזו מוסיקה מודרנית לדעתך תעמוד במבחן הזמן? ת: אין לי מושג. לומר את האמת, אני לא מאזין להרבה מוסיקה ובוודאי לא מוסיקה עכשווית. זה לא שלדעתי היא אינה טובה, אלא שאני פשוט מתעניין בתחומים אחרים. אני עדיין מאזין למוסיקה, ובעיקר מוסיקה קלאסית, ויש לי כמה כותבי שירים אהובים, וכאשר הם יוצרים דבר חדש, אאזין לזה. כך שתמיד אקנה את האלבומים של דילן או ניל יאנג או ג'ון פריין, ו"ארחרח" אחר דברים אחרים אם אני שומע משהו מעניין ברדיו. אבל ככלל, אני לא מתעניין בזה. [המשך בחלק ב']

 

[ציףציף1000]

חלק ב'

בהמשך הראיון ווטרס מספר כמה הוא נהנה מההופעות בטור הנוכחי, למרות שלאחר כמה עשרות הופעות, זה נהיה אוטומטי עבורו. הוא נותן מחמאות ללהקתו. כמו כן, מסתבר שהסיבה בגללה הוא מבצע את כל Dark Side בהופעה, היא שהרעיון הועלה על ידי מארגני תחרות הגראן-פרי הצרפתית, שביקשו שהוא יבצע את היצירה עבורם. ווטרס הסכים, למרות שחשב שזה רעיון מוזר. ואז הם שאלו אם הוא יהיה מוכן לבקש שמייסון יצטרף אליו. אז ווטרס צלצל למייסון, שכידוע מתעסק במרוצי מכוניות כשהוא לא מתופף, והלה הסכים. ואז זה נראה לווטרס טפשי לעשות את זה רק פעם אחת, אז הוא הסכים לבצע את היצירה גם בעוד פסטיבלים באירופה, ומכאן זה התרחב ל-20 הופעות באירופה, ולשאר העולם. כשנשאל על Dark Side, ווטרס אמר שהאלבום איננו אבן ריחיים על צווארו, משום שלגישתו זה אינו האלבום היחיד החשוב שעשה. הוא מזכיר את "החומה" ואת Amused to Death - שלושת אלו הם האלבומים המשמעותיים עבורו, מתוך כל האלבומים בהם השתתף. הוא גם מזכיר שיש לו "טונות" של שירים חצי-אפויים, והוא מתכוון להוציא עוד כמה אלבומים "מתישהו". הוא עדיין מקובע על הרעיון של אלבומי קונספט. אולי זה מה שתקע אותו כבר שנים רבות - כמעט 10 - מאז שהתחיל רשמית לעבוד על אלבום חדש, לאחר Amused to Death (שיצא, כזכור, לפני 13 שנים). ווטרס דיבר גם על ההשפעה העצומה של אמו על עמדותיו הפוליטיות: "אני עדיין מחזיק באמונה שיש טוב ויש רע, ואני כועס מאוד כשהממשלה שלי עושה את הדבר הלא נכון". הוא מתייחס ספציפית למלחמה בעירק: "זו אחת מהטרגדיות והעבירות הגדולות ביותר במדיניות החוץ האנגלית מאז מלחמת העולם השניה" - גם אם הוא לא יוצא כנגד מלחה"ע עצמה. "זה בלתי אפשרי שלא אתייחס לכך בעבודתי". וכאן אומר ווטרס משהו מעניין מאוד: "הייתי בן 5 חודשים [כשאבי] נהרג אז לא היה לי כלום ממנו... היתה לי המורשת של דעותיו הפוליטיות והגבורה שלו, שבצילה חייתי כל חיי. זה קשה מאוד להתחרות בגיבור מת. משום שאבי היה גיבור; הוא היה נוצרי אדוק למדי בתחילת המלחמה וסירב להתגייס מטעמי מצפון, ואז נהיה פעיל פוליטי בלונדון בזמן הבליץ, והצטרף למפלגה הקומוניסטית והחליט שהצורך להלחם בנאצים גובר על אמונתו הנוצרית, ולכן חזר ללשכת הגיוס ואמר שהוא מוכן להתגייס. הוא עבר טירונות וורס קצינים ואז נשלח לאיטליה ונהרג כמה חודשים מאוחר יותר. הוא היה ללא ספק אדם עם עקרונות נעלים ביותר, אתה יודע, והיה מוכן להקריב את הקרן האולטימטיבי לאור אמונתו בטוב לעומת הרע. וללא ספק זה משהו שהשפיע עלי ועל חיי והיה לדעתי גם גורם חשוב מאוד שסייע לי להרגיש אמפתיה כלפי אנשים שאיבדו בני משפחה במלחמה, בין אם זה הורים או ילדים או בני דודים או דודים, ובמיוחד במלחמות חסרות טעם כמו אלו שבעירק." לדברי ווטרס המלחמה בעירק היא על שליטה בנפט או כסף לחברות הגדולות או אמונות נוצריות של הימין באמריקה. ווטרס מודאג מאוד מהנוצרים המשיחיים באמריקה, שאמונתם, לדעתו, עומדת בבסיס הקונפליקטים הבינלאומיים. "אני חושב שרוב עבודתי בעתיד תהיה בהצטרפות לקול הקטן אך ההולך וגובר, המאמין שאמונות דתיות בכתבי קודש שנכתבו לפני אלפי שנים, מהוות השפעה הרסנית על האנושות.. אמונה זו גורמת להרבה מאוד סבל ועצב למספר עצום של אנשים ולצערי אני חושב שזה נוח מבחינה פוליטית וכלכלית עבור הכוחות השולטים, להניח לאמונות האלו להמשיך, ואף לעודד אותן." בינתיים, התרומה של ווטרס למלחמה בדת היא סכום משמעותי שתרם לשיקומו של כפר באפריקה, פרוייקט שיזם חבר שלו. ווטרס מספר על העבודה על עיבוד "החומה" למחזמר, יחד עם לי הול (שהיה אחראי ל"בילי אליוט"). הוא חוזר על גישתו לפיה האלבום והסרט היו עגומים מדי, נטולי-הומור, והוא מתחרט על כך ורוצה לתקן את הטעות בגרסת המחזמר.

 

[ציףציף1000]

חלק ג'

ווטרס נשאל על מותו של סיד בארט, ביולי 2006. איך זה השפיע עליו? "לא קשה במיוחד, כי סיד כאילו מת לפני 40 שנה עבורי. כשבמשך חודשים ארוכים שאלנו "מה קורה, איפה אתה?" והוא כאילו נעלם, ונשאר נעלם. כמובן הייתי עצוב מאוד כששמעתי שהוא חולה, כשלושה ימים לפני מותו [אז הוא יצא מבית החולים וחזר לביתו למות - צ.]. לבסוף השגתי את מספר הטלפון של רוזמרי [אחותו של סיד - צ.] ובדיוק עמדתי להתקשר כשהגיעה אלי הידיעה שהוא נפטר. חשבתי על זה מאז, מספר פעמים, ואני עדיין חושב על זה ומוצא את עצמי חוזר לשיעורי הציור בשבת בבוקר, בהם השתתפנו ביחד שהוא היה בן 11 ואני בן [13] בשנת 1954. אני מוצא את עצמי חוזר לאותם זמנים, אבל הריחוק שחוויתי עם סיד היה משהו יוצא דופן. הוא אמיתי, וקיבלתי טונות של אימיילים מאנשים שאומרים "אני מצטער על אובדנך וכו' וכיו"ב" אבל לא התרגשתי מזה כפי שחשבתי שאתרגש. יחד עם זאת, המחלה שלו היתה אולי הטרגדיה הגדולה ביותר משום שהוא היה אהוב כל כך, כבן לוויה, חבר, וחבר להקה והכל, כך שכשהוא פיתח סכיזופרניה בגיל כל כך צעיר, זה היה ממש מדכא. וזה מה שכתבתי בערך ב-Shine On You Crazy Diamond ואני עדיין מרגיש את תחושת האבדן. אני מניח שחלק ממני חשב כשהוא מת, שזה היה שחרור במידה מסויימת. אני חושב שהוא היה מאוד לא מאושר, באמת, למרות שאנשים אמרו שהוא נהנה לטפל בגינה שלו ולבנות רהיטים לבית. אני לא יכול שלא להרגיש שהוא זכר איכשהו מה זה להיות אמן יוצר, ואי יכולתו להמשיך ליצור גרמה לו לכאב." ש: אין לך ספק שזה היה הסמים? ווטרס: אין לי ספק שזה לא היה הסמים. אין ספק שהסמים החמירו את מצבו. אם יש לך נטיה לסכיזופרניה הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות זה לעשן סמים ולקחת אסיד. זה רק יכול להחמיר את הסימפטומים. אם סיד מעולם לא היה לוקח אסיד האם הוא היה מפתח את הסימפטומים? אני חושב שכן. אני לא נוירולוג. אני לא מומחה גדול בזה אבל יש הרבה אנשים שלקחו אסיד ולא פיתחו את זה... זה לא מתחייב. ולשאלה מעניינת: מה או מי זה פינק פלויד כיום? ווטרס: זה שום דבר, בעצם. זה לא ממש משנה. זו רק תווית שניתן לתלותה על כל מיני דברים שונים.... אני ניסיתי לגרום לתווית "לפרוש" ונכשלתי. מעולם לא ניסיתי לחטוף אותה לעצמי ולא אנסה לעשות זאת. כך שלאנשים יש דעות שונות על העניינים האלו וזה לא ממש משנה. דעתי היא זו - וזו רק דעתי שלי: היו שני חלקים לפינק פלויד שהיו חשובים. הראשון היה סיד בארט ושיריו הנפלאים והמוזרים שכתב ב-66 ו-67 ואולי קצת ב-68. ולאחר שסיד פיתח את המחלה שלו המשכנו בלעדיו ונאבנקו ונאבקנו ולבסוף עשינו עבודה משמעותית בין 1968 ו-1982. ולאחרי זה היו כל מיני שטויות, ואני לא חושב [שמה שנעשה לאחר מכן על ידי גילמור ושות'] יחזיק מעמד. זו רק דעתי האישית בעניין. היה עדיף אם הם היו משתמשים בשם אחר. אבל אין לי שום בעיה עם זה שהם המשיכו לקרוא לזה פינק פלויד. [אהמממ!!! - צ.]... פינק פלויד יכולים להיות כל דבר שתרצו לכל אחד. מי יודע? יתכן שהפלויים יחזרו לעבוד ביחד או משהו. מי יודע... אני לא מתנגד לזה [שנחזור לעבוד ביחד]. אני מוכן לכך באופן מיידי. אני לא חושב שדייב מעוניין בכך בכלל. אני חושב שהוא מתחרט על live 8 קצת, אז מי יודע?. מדוע? בגלל שזו היתה הלהקה שלו ופתאום היא כבר לא. פתאום זה שוב דייב ורוג'ר וניק וריק. והוא אמר לאחר מכן שמבחינתו זה היה זהה אם לא הייתי שם. אבל זה לא נכון. ש: אבל היית מוכן לעבוד אתו שוב? ווטרס: בוודאי. למה לא? ש: זה יהיה חלומי, לא? אנשים ישתגעו מכך... ווטרס: אני חושב שזה יהיה נהדר. חשבתי שאפילו ביצוע אותם שלושה שירים ב-live 8 היה נפלא, וההקלטות נשמעו מצויין. אבל אם זה אי פעם יתגשם, ואין לי מושג איך זה יקרה, זה יהיה מאוד פרובלמטי. live 8 היה נהדר, אהבתי את זה. אני לא מוכן לומר יותר מכך. [אז הוא למד לסכור את פיו ולא להשמיץ את דייב בתקשורת? - צ.] באשר לביצוע DSOTM, ווטרס אומר שזו ככל הנראה ההזדמנות האחרונה לראות את היצירה במלואה. לאחר תום הטור, ב-14 ביולי, מחכה לו עוד עבודה רבה, והוא לא יודע מתי יצא שוב לטור. ואין לו מושג אם פינק פלויד [מן הסתם אתו] יופיעו או לא. אפשר לקרוא את הראיון במלואו ולצפות בחלק ממנו, כאן: http://tvnz.co.nz/view/page/410965/966993

 

[RoieL]

היו 4 שירים

6 ליתר דיוק- Speak To Me Breathe Breathe Reprise Money Wish You Were Here [עם המעבר של Have A Cigar] Comfortably Numb

 

[Anuerysm]

אל תציק

 

[RoieL]

במיוחד בשבילך

 

[ציףציף1000]

חלק ד'

וכמה פנינים מראיון נוסף שנתן לתקשורת הניוזילנדית: "יש לי אייפוד – אפילו כמה, בעצם – כי אנשים ממשיכים לתת לי אותם כמתנה לחג המולד, אבל לא השתמשתי באחד כזה מעולם. אני בטוח שזו המצאת המאה, אבל אני פשוט לא אוהב יותר מדי מוסיקה בחיים שלי. אני אוהב את הצליל של הרוח והגלים יותר מאשר מוסיקה, ולכן אני מנסה להרחיק מוסיקה ממני ככל האפשר." ווטרס ממשיך את הקו האנטי-דתי שלו גם כאן: ככל שזה נוגע למוסיקה העתידית שלי, היא יכולה להיות רק פוליטית ופילוסופית בגלל הפלישה לעירק. כתבתי קצת על זה ב-ATD בשנת 1992 ואני מאמין מאוד בכך שההשפעה הכי הרסנית על החיים במאה ה-21 היא כתבי הקודש שפותחו לפני 2000 שנה במזרח התיכון – האיסלם והנצרות. זה לא אומר שכל דת היא בהכרח רעה, אבל נראה לי שנאמנות לכתביו של בודהה – ואני לא בודהיסט בכלל – היתה יותר מיטיבה עם האנושות." הוא "אתאיסט אדוק" לדבריו; לא משנה אם זה הנוצרים, היהודים או המוסלמים – כל מי שמאמינים ב"אלוהים הזה"." ווטרס גם נזכר בסיפור האהוב עליו על סיד, מילדותם: כשישבו בסלון של אמא שלי, בקיימברידג'. הוא צייר על חתיכת נייר את הציוד שבו נשתמש כשנקים להקה, לכשנגיע ללונדון. זה כלל שני Vox 80 ומיקרופון ואמרנו שהבס והקולות יילכו דרך האחד, והבס(?) והקלידים ילכו דרך האחר, וזה היה לפני שמישהו בכלל חשב על הרעיון של הפרדה בין המגבר והרמקולים, עבור הקולות. במקרה אחר, מספר ווטרס "היה לי אופנוע עם צילינדר אחד, 350cc, כשהייתי בן 16, וסיד בן 15. נהגנו לערוך מירוצים שבהם היינו מגיעים לכיכר, שהיתה במרחק של כחמישה מיילים, ואז נוהגים בחזרה. אני זוכר ערב אחד אתו כשטסנו מהר ככל שיכולנו על האופנוע הזה – הוא לא היה ממש מהיר, לאחר שני מיילים הוא היה מצליח להגיע למהירות של 100 מיילים לשעה. לעולם לא אשכח את זה: הגענו לחזית ביתה של אמו בהילס רוד בקיימברידג' והוא אמר לי "זה היה נחמד" ואז כשירד מהמושב, הגלגל האחורי התפוצץ. הה בו חור גדול, והוא היה יכול להתפוצץ בכל רגע ב-20 הדקות הקודמות. שנינו היינו מתים, ולא היתה נוצרת פינק פלויד... אז הנה לכם. ולאלו שטרם שמעו את הקטע הקצר משירו החדש של ווטרס, אפשר לשמוע אותו כאן: http://newlinerecords.com/pages/mimzy/rogerwatersplayer.htm השיר יופיע בפס קול של סרט חדש, שייצא לאקרנים בחודשים הקרובים, The Last Mimzy. שינויים בהנהלת הפלויד בחודשים אלו חלים שינויים מהותיים בהנהלת הפלויד. הלהקה נוהלה, מאז 1968 ועד 2003, על ידי סטיב או'רורק. לאחר מותו של או'רורק לפני כשלוש שנים, המשיכה הפירמה שלו לנהל את הפלויד. כעת מסתמן שמנהליהם של גילמור ומייסון, ינהלו מעתה גם את ענייני הלהקה. ונסיים בבדיחה מבית מדרשו של ניק מייסון

How do you know that a lead singer is at the door? He's got the wrong key and he doesn't know when to come in​

 

[Jason2]

אין ספק שהוא אקסנטרי

ולא שגרתי אבל נראה לי שהוא קצת פתוח יותר ויותר פייסן ממה שהוא היה בעבר. לפי הראיון הזה לא נראה לי שיהיה איחוד של פינק פלויד בעתיד. אני די מאמין שגילמור מתחרט על הלייב 8 וראו את זה על הפנים שלו בהופעה ההיא. אז מי שציפה להופעה ב-2008 לא נראה לי שזה יקרה.

 

[אלעד מכפר חוגלה]

גם לי ניראה כך

 

[The Walrus]

גילמור לא מתחרט על הלייב 8

הוא אומר בבירור בראיון לגיטר וורלד שהוא מאוד שמח שזה קרה ושהוא מאוד נהנה, ושהוא בטוח שאם הוא לא היה עושה את זה הוא היה כועס על עצמו.

 

[אלעד מכפר חוגלה]

מילות חוכמה

לפי דעתי הוא צודק כמעט בכל הדברים שאמר.

 

[CrazySheep1]

לא כמעט.

אבל אלו דברים ידועים ואפילו לא חצי תגליות. זה שהוא סוג של סלבריטאי לא הופך את הדברים לנכונים יותר. והסיפור על סיד נחמד.

 

[Jason2]

מה זה נכונים יותר?

או שהם נכונים או שלא, אין יותר.

 

[CrazySheep1]

נו בדיוק

זה מה שנסיתי לומר.

 

[אלעד מכפר חוגלה]

לא יודע אם הם נכונים או לא

אבל מי שמשכיל להבין את הדברים האלו, בעייני הוא חכם. בלי שום קשר שמדובר ברוג'ר ווטרס.

 

[אלעד מכפר חוגלה]

לא יודע אם זאת תגלית או לא*

 

[RoieL]

חחחחחחחחחח

מזכיר לי בדיחה ששמעתי פעם על החבר'ה שלו [ושלי]- מה אתה עושה כשמוזיקאי דופק אצלך בדלת? נותן לו את הכסף ולוקח את הפיצה.

 

[אלעד מכפר חוגלה]

../images/Emo6.gif

 

[ציףציף1000]

ובשולי החשדות

איחוד ביזנס איחודים זה עסק גדול, שבו כסף רב. לא פלא, שהרכבים רבים מתאחדים, מקליטים ויוצאים לטורים. רק לפני שעה קלה קראתי על איחוד של Crowded House - הם מחפשים מתופף חדש, כמובן - וכעת ה-BBC עושה סדר בבלגן: בין המתאחדים, לפי ה-BBC, גם Rage Against the Machine, וואן היילן, ג'יימס והג'יזס אנד מרי צ'יין (טוב, הם אחים). כולם מתכננים טורים. ג'נסיס, כידוע, בלי פיל קולינס, כבר הודיעו על הופעות בקיץ. סטינג מתכוון לאחד את הפוליס. ובנוסף, הסמאשינג פאמפקינס, השוגרקיובס, דינוזאור ג'וניור, ו-My Bloody Valentine(!). על פי המומחים יודעי הדבר, "ברוב המקרים, אנשים מרוויחים יותר בלהקה הישנה שלהם, מאשר בפרוייקטים העכשוויים". אם פוליס יתאחדו, זה יהיה "הטור הגדול של הקיץ". הם יופיעו באולמי ענק בפני מאסות של אנשים, בעוד ג'נסיס כבר מכרו את כל הכרטיסים לאצטדיונים בכל העולם. פיל קולינס, מצידו, הכחיש שהאיחוד שלהם נובע מכסף: אנחנו כבר מליינים, הוא אומר, ואני פשוט מתגעגע לחברים. ניל פין מ-Crowded House אמר שהגיע הזמן לאיחוד, והוא מתגעגע לקהל. קצת משונה, משום שקריירת הסולו שלו לא בדיוק כושלת. Take That, עושים קאמבק מרשים בימים אלו (בלי רובי וויליאמס, כמובן). הטור שלהם כולל 30 הופעות בפני אולמות שנמכרו במלואם, ובפני כחצי מיליון אנשים. הם הוציאו אלבום חדש, שהוא בין הנמכרים ביותר בבריטניה ב-2006. עכשיו הם מתכוונים להסתער על אמריקה, לאחר שנכשלו בכיבושה בשנות התשעים. לא להאמין. הכתב מציין שהצלחה מסוג זה שמורה רק ללהקות עם בסיס אוהדים גדול ונאמן במיוחד. להקות בנים ובנות אחרות נכשלו בנסיונות לקאמבק. ומי הכי יצליחו, אם יתאחדו? "הדיל הגדול ביותר, במונחים של טור עולמי, יהיה ללא ספק פינק פלויד". אלא שהפלויד, לדברי העתונאי, כבר ביליונרים, ולא זקוקים לכסף. כזכור, הם דחו הצעות נדיבות לעשות טור עולמי. וכך גם אבבא. חזרה של הסמית'ס (וואו!, אבל אין סיכוי - צ.) או הסטון רוזס (דווקא יש סיכוי - צ.) או הג'אם (אין סיכוי - צ.) תגרור טירוף באנגליה, לדברי המומחה. "זה השילוש הקדוש, אם תצליח לגרום לשלוש הלהקות האלו להתאחד. אבל הסיכוי נמוך בגלל האנטיפטיה בין החברים בלהקות האלו." מה גם שמוריסי, איאן בראון ופול וולר נהנים מקריירות סולו מצליחות. את מי הייתם רוצים לראות מתאחדים?

 

[flowerboy69]

החיפושיות!!!

מה,המשיח יבוא תהיה תחית המתים והכל יהיה מושלם... לא ממש איחוד אבל הייתי רוצה שניל יאנג יחזור ליצור עם הקרייזי סוס שלו.כבר מזמן הוא לא עשה איתם אלבום והופעות...