החשדות 29.4.04

../images/Emo124.gif החשדות 29.4.04 ../images/Emo124.gif

ווטרס תורם גיטרה לגיוס כספים עבור מרכז הגמילה של אריק קלפטון כזכור, בתחילת חודש זה נערך פסטיבל Crossroads בטקסס, בהשתתפות עשרות גיטריסטים. אריק קלפטון, אשר ערך את הפסטיבל, הקדיש את כל ההכנסות ממנו למרכז הגמילה מסמים ואלכוהול, אשר הקים באי אנטיגואה. בהמשך לפסטיבל, נמכרו השבוע בבית המכירות הפומביות כריסטי'ס 88 גיטרות היסטוריות, של קלפטון ושל אחרים, אף זאת לשם גיוס כספים למרכז הגמילה. כמה מהגיטרות – במיוחד אלו של קלפטון – הניבו הכנסה רצינית. גיטרה אחת, פנדר סטרטוקסטר בשם Blackie, היתה הגיטרה החביבה על קלפטון, והיחידה בה ניגן באולפן ועל הבמה מ-1970 עד 1985 (כך על פי המקורות). גיטרה זו היתה מורכבת משלוש גיטרות שונות, שהורכבו במקור בסוף שנות החמישים. היא זו שמופיעה על עטיפת האלבום Slowhand. כריסטי'ס הצליחו למכור את הגיטרה בסכום האגדי של 959,500 דולר (ההערכה המקורית היתה בין 100 ל-150 אלף דולר בלבד). שלוש גיטרות נוספות נמכרו, כל אחת, ביותר מחצי מיליון דולר: גיטרה פנדר, שקלפטון קנה בשנת 1964, ובה ניגן כשהיה ביארדבירדז, Cream ו-Blind Faith, נמכרה בכמעט 850,000 דולר. גיטרה אקוסטית משנת 1939, בה ניגן קלפטון בהופעתו ב-Unplugged נמכרה בכמעט 800,000 דולר וגיטרה של סטיבי ריי ווהן, משנת 1965, נמכרה אף היא ביותר מ-700,000 דולר. רוג'ר ווטרס היה בין הנגנים שתרמו גיטרות למכירה, כמו גם פיט טאונסנד, רוברט קריי ובריאן מיי. לא ידוע בכמה נמכרה הגיטרה של ווטרס. סה"כ, הכניס הארוע $7,438,624 דולר. הארוע סוקר בהרחבה בעתונות – ואפילו ב-Sky News ראיתי כתבה. הסרט הדוקומנטרי ה"אבוד" של הופעות "החומה" לפני כמה ימים העליתי לינק לקליפ קצר מתוך הסרט הדוקומנטרי הנ"ל, אך מסתבר שרבים התקשו לצפות בו. עתה העלו בעלי הפילם קליפ נוסף, שקל להוריד אותו ולצפות בו. זה קליפ של דקה בערך, ומה שמעניין בו זה השניות הראשונות, בהן מדבר ווטרס על איך חשב מראש ש"החומה" יהיה גם אלבום, גם הופעה בימתית, וגם סרט. ראו את הלינק למטה. גרסאות כיסוי לשירים של הפלויד עוד להקות מתעתדות לעשות covers לשירים של הפלויד. אולי זה לא מפליא שכולן אמריקאיות. הראשונה היא להקת הנו-מטאל Korn, המתכוונת להקליט גרסה ל-ABITW (מן הסתם, חלק 2. או שלא) עבור אלבום אוסף "להיטים" שהם עומדים להוציא. ה-cover השני הרבה יותר מעניין: ג'ק איירונס, שהיה מתופף Pearl Jam עומד להוציא אלבום סולו, בו ישתתפו גם אדי וודר, סולן הלהקה, ולס קלייפול – בסיסט פרימוס – בבס. קלייפול כבר הקליט גרסאות-כיסוי לשירים של הפלויד בעבר. עתה, השלושה ינסו את כוחם בלא פחות מאשר Shine On You Crazy Diamond. יהיה מעניין לשמוע את התוצאות, שכן השיר אינו פשוט לביצוע, לא רק בגלל אורכו והמורכבות המוסיקלית שלו, אלא גם בגלל ההקשר המקורי בו נכתב והוקלט – הקשר ששלושת החבר'ה האלו אינם שותפים לו, כמובן. ונסיים ברכילות זולה:ליצנים אמריקאיים הפיקו אלבום הומוריסטי, תחת הכותרת Celebrities at their Worst! Volume 2.9 Bitch Bitch Bitch ובו נכללים 25 קטעים של סלבריטאים שונים, כשהם מאבדים עשתונותיהם בפומבי. אחד מהנ"ל הוא ווטרסינו, הנשמע מקלל את הקהל בהופעה משנת 1977, ובהופעה נוספת מסיבוב ההופעות של Pros and Cons, משנת 1984. בהערות על גבי העטיפה "מחמיאים" הליצנים לווטרס: "ווטרס מוכיח שבארט כבר היה משוגע כשהצטרף ללהקה – הוא הרי הסכים לקחת אסיד עם הטיפש הזה!" נו, אם זה מה שמבדר אותם...
 

Miss CB

New member
הבלקי הזו..

ה"הגיטרה החביבה על קלפטון, והיחידה בה ניגן באולפן ועל הבמה מ-1970 עד 1985 (כך על פי המקורות)" זו כמובן ה-סטראטוקאסטר השחורה, מהגיטרות המפורסמות בהסטורית הרוק, המיוחדת והמעולה של קלפטון.. לא הבנתי אם הניסוח היה בציניות או שבאמת זה סתם נתון יבש ולא מוכר לך.. בכל אופן בשבי להכיף הנה תמונה!
 
לא ציניות..

שמעתי על הגיטרה, אבל משום מה לא נראה לי שהיא "היחידה" שהוא ניגן בה בכל השנים האלו. האמנם?
 

Miss CB

New member
טוב, אה..

אני מאמינה שהוא הרים כמה גיטרות אחרות כל התקופה, מן הסתם אין נתון מדויק על זה, אבל בגדול, כן זו ה-גיטרה שהוא השתמש בה בדרך כלל.
 

melancholy man

New member
בהמשך לציף

אגב, התיאום ביננו מדהים ציףציף, כרגע כתבתי על זה הודעה במקום אחר
הרומן של קלפטון עם הגיטרה הזו מין סיפור רוק אנד רול כזה, בן אדם שמחזיק כמה מאות גיטרות באוסף שלו ומאוד אוהב גיטרות שונות, סביר שמידיי פעם נכנס לאולפן עם גיטרה אחרת, אבל נדבקה לו "שחורי" הזאת במשך 15 שנה (בערך חצי מזה הוא לא היה פעיל כנגן או זמר אגב) ומאז כולם אומרים שהיא היחידה שהוא ניגן, שיהיה. בכל מקרה אחלה גיטרה, אני בספק אם מי שקנה אותה ינגן עלייה אי פעם, קצת חבל.
 

holo

New member
מישהו יכול לתת לי

קצת מידע על קלפטון באיזו שנה הוא התחיל והכל..לא יודע, סתם מעניין אותי. או לתת לפחות קישור
 

edlessme

New member
אאאאאאאאאגראצי

אנד נוו יו גיווה ד'פפר (המממ.. מערכון חזקקקק מאיזה מקום...)
 
בשמחה ../images/Emo13.gif

אריק קלפטון הוא מחשובי המוסיקאים הבריטיים במאה העשרים, ומאושיות הרוק בשנות השישים והשבעים. השפעתו על התפתחות הרוק הבריטי לסוגיו, בתקופה זו, היתה גדולה. קלפטון נולד בשלהי מלחמת העולם השניה, בשנת 1945, וכמו רבים מבני דורו, התמכר לבלוז ולריתמ'נ'בלוז האמריקאי. הוא החל לנגן בגיטרה, כשהוא מבצע את שיריהם של אמני הבלוז - בעיקר מהדלתה של המיסיסיפי - אשר השפיעו עליו ועל דור שלם: היוברט סומלין, בי.בי. קינג, רוברט ג'ונסון, מאדי ווטרס ואחרים. אותם נערים בריטים שגדלו על המוסיקה האמריקאית, החלו להקים להקות משלהם בתחילת שנות השישים. ביניהן היו הביטלס, הסטונס, ה"מי", ורבות אחרות. קלפטון הצטרף לכמה הרכבים עד שמצא את מקומו הקבוע באחד מהם, להקת ה"יארדבירדז" (Yardbirds), שניגנה - כמו שאר הלהקות באותן שנים )1962-1964/5) בעיקר גרסאות כיסוי לשירי ריתמ'נ'בלוז אמריקאי. היארדבירדז זכו להצלחה, אך פחות מהלהקות האנגליות הגדולות של התקופה - הביטלס, הסטונס, ה"מי" וכו' - בעיקר משום שהם דבקו בעקשנות בקו מוסיקלי שמרני, ששאף לשחזר בצורה הכי "אותנטית" האפשרית, את צלילי הבלוז האמריקאי המקוריים. היינו, הם סרבו "להתמסחר" מצד אחד, ומצד שני לא כתבו שירים מקוריים, בניגוד למקרטני ולנון, ג'אגר וריצ'ארדס, פיט טאונסנד או ריי דייויס, אם לקחת את הדוגמאות הבולטות. כל זה לא מפחית, כמובן, מהשגיהם המוסיקליים. אמנם, הם לא ניגנו חומר מקורי אלא "מיחזרו" שירים אמריקאיים, אך מאידך הם ניגנו שירים אלו עם אנרגיה ו-drive שהיו בריטיים לחלוטין, ולכן נתנו לשירים אלו הקשר אחר, ומשמעות תרבותית חדשה לחלוטין, אותנטית בפני עצמה. כל חברי הלהקה היו מוסיקאים מעולים וביניהם - בתקופות שונות - היו חברים גם ג'ף בק וג'ימי פייג'. (דווקא סולן הלהקה, קית רלף המסכן, הוא הפחות-ידוע מכולם). קלפטון עזב את היארדבירדז ב-1965 או 66', כמדומני משום שחשב שהם "מתמסחרים", לאחר שהוציאו כמה סינגלים (נהדרים) שהצליחו במצעדי הפזמונים. חפש את Shape of Things וכן Over Under Sideways Down, לדוגמא. הוא הצטרף ללהקת בלוז "טהור" נוספת, ה-Bluesbreakers של ג'ון מייאל. מייאל נהג לאסוף סביבו מוסיקאים צעירים ומוכשרים, לאמן אותם בבלוז, ולשלחם להקים להקות ולהטביע את חותמם על המוסיקה הבריטית. רבים מהשמות הידועים באותה תקופה, עברו אצלו תקופת הכשרה, וקלפטון הוא אחד מהם. קלפטון עזב את הבלוזברייקרז והקים, יחד עם ג'ק ברוס (בס) וג'ינג'ר בייקר (תופים) את Cream - להקה גדולה ולא מוערכת דייה, לטעמי. לדעתי, השפעתם על התפתחות הרוק הבריטי ב-66 ו-1967 היתה גדולה מאוד, הרבה מעבר למה שבדרך כלל מצויין. קלפטון הבין, בשלב זה, שלא די בחיקוי אמני הגיטרה האמריקאים הגדולים, ויש להרחיב את ה"שפה" המוסיקלית בה משתמשים, על מנת שתשקף את החוויה של הנגנים עצמם. Cream אכן הרחיבו שפה זו, וניגנו בלוז שכבר לא היה "טהור" אלא מעורב עם רוק'נ'רול, פסיכדליה ושאר ירקות. לדעתי, הם יצרו באלבומיהם את התבנית של "רוק בריטי", לפיה פעלו למעשה כל להקות הרוק המקומיות אחריהם, במודע או שלא במודע. אני ממליצה לכם בחום רב מאוד להאזין לכל מה שהם עשו. בתקופה זו קלפטון כבר עשה לעצמו שם כאחד הגיטריסטים הלונדוניים המובילים, עד כדי כך שמישהו כתב על קיר בתחנת רכבת בעיר "Clapton is God" - תואר שדבק בו עד היום. המתחים הפנימיים בלהקה הביאו לפירוקה. בשנת 1969 הצטרף קלפטון להרכב קצר מועד בשם Blind Faith, יחד עם סטיבי ווינווד (מטראפיק), ריק גרץ' (ז"ל), וג'ינג'ר בייקר. ההרכב הוציא אלבום אחד מצויין, אך לא החזיק מעמד. חפשו את Sea of Joy וכן Presence of the Lord, כדי לדעת מה הם היו מסוגלים לעשות, אלמלא התפרקו. קלפטון המשיך במדיניות של שיתוף פעולה עם מוסיקאים אחרים כאשר, בצעד שנראה היום קצת מוזר, הצטרף כנגן-אורח לסיבוב הופעות של צמד אמריקאי עלום בשם דלאני ובוני (בראמלט) (למעשה, שמם זכור היום אך ורק בשל הקשרים שלהם עם קלפטון), והוציא את אלבום הסולו הראשון שלו תחת שם ההרכב שלהם: Delaney, Bonnie and Friends. גם אלבום הסולו השני שלו יצא תחת שם ההרכב Derek and the Dominoes - הרכב פיקטיבי, למעשה. קלפטון יצר באותה תקופה כמה מהשירים הטובים ביותר שלו - After Midnight, Layla ועוד - אך הוא גם פיתח התמכרות קשה להרואין, שפגעה ביכולתו לתפקד כמוסיקאי, במשך כמה שנים. מאז אמצע שנות השבעים, קלפטון מוציא אלבומי סולו תחת שמו. רשימה שלמה שלהם תוכל למצוא באתר הבית שלו. קלפטון היה אחד מהשמות הגדולים ביותר ברוק הבריטי במהלך שנות השבעים, ואלבומיו היו אבני דרך ברוק של אותה התקופה. בשנות השמונים הוריד פרופיל וחזר למרכז הבמה רק בשנות התשעים. כיום הוא נחשב לאחד מ"זקני השבט", והאמנים המוערכים ביותר שעדיין חיים ופועלים. הוא מקליט ומופיע עד היום, בהצלחה רבה. לאחרונה, הוציא אלבום עם גרסאות שלו לשיריו של רוברט ג'ונסון, אחד מאמני הבלוז החשובים הראשונים, שפעל בשנות השלושים של המאה הקודמת. יש טונות של חומר על קלפטון ברשת, בספרים, ב-DVD, ובכל מקום שתרצה - רק תחפש.
 
למעלה