ציףציף1000
New member
../images/Emo124.gif החשדות 29.8.05 ../images/Emo124.gif
ווטרס, Ca Ira, וכו' האופרה של ווטרס יצאה רשמית, בחו"ל. לארץ הדיסקים טרם הגיעו ואין מועד הגעה מדוייק. אנו אמורים לקבל מידע מ-NMC, החברה שמייצגת את סוני בארץ, לגבי מועד יציאת התקליט בארץ, מחירים, ועוד הפתעות. את האלבום ניתן בינתיים לשמוע במלואו ב-AOL (חינם). בינתיים גם החלו להגיע גם הביקורות לאלבום מחו"ל. מבקר המוסיקה הקלאסית של ה"ניו יורק טיימס", אלאן קוזין, כתב כי הוא מאוכזב מהיצירה. לדבריו, לא מדובר ממש באופרה, אלא במחזמר. "ברגעיה הטובים", כותב קוזין, "Ca Ira מזכירה את מחזות הזמר של סטיבן זונדהיים, אך לעיתים היא מזכירה את מחזות הזמר הנחותים של אנדרו לויד וובר". זו בוודאי סטירה לווטרס, ששונא את אנדרו לויד וובר שנאה תהומית. קוזין מוסיף שיש ביצירה מוטיבים אופראיים - הוא מזהה עקבות של פוצ'יני ועוד כמה מחברים, וכמובן השימוש בזמרי אופרה מקצועיים בהפקה - אבל ההלחנה והעיבודים אינם עומדים, לדבריו, בקריטריונים של אופרה, מה שזה לא יהיה. במאמר המעניין, דן קוזין לא רק ביצירה, אלא בכלל בנסיונותיהם של אמני רוק - כגון פול מקרטני או בילי ג'ואל - לכתוב יצירות סימפוניות. נסיונות אלו, לדבריו, נכשלים תמיד בגלל הגישה השמרנית של אותם אמנים. גם אם הם חדשניים בתחום הרוק, אומר קוזין, משום מה כשהם מגיעים למוסיקה קלאסית הם נהיים שמרניים מאוד, ונשארים צמודים למסורת הקלאסית של המאה ה-19, כאילו המאה ה-20 לא קרתה (הוא מציין את פראנק זאפה כיוצא דופן כאן). לבסוף הוא אומר שלדעתו מה שאמני רוק צריכים לעשות כדי לקרב את הקהל שלהם למוסיקה קלאסית הוא לתמוך באמנים בני-זמנינו, כפי שעושה לדבריו פיל לש, מהגרייטפול דד. זה מעניין, גם בגלל ההיסטוריה של Ca Ira: אטיין רודה-ז'יל, אשר כתב את הליברטו (המילים) בשנות השמונים, פנה לווטרס כי רצה שהליברטו יושר ללחנים של שירי פינק פלויד. ווטרס סרב, והציע לו שהוא יכתוב מוסיקה חדשה עבור הליברטו. מדוע החליט ווטרס דווקא על מבנה של אופרה, אם רודה-ז'יל כלל לא חשב על זה מלכתחילה? ווטרס נותן גם ראיונות לתקשורת - שאין מה להביא אותם כאן כי הוא אומר בכולם בדיוק את אותו הדבר. הראיון האינטרנטי שהיה אמור להתקיים אתו ב-26 לחודש נדחה, משום שווטרס השתתף בדיוק באותה שעה במסיבה, לרגל צאתו של הסרט "התמנון והלווייתן", בניו יורק. מדווחים שהשיר Hey You מופיע בסרט מספר פעמים. ווטרס נשאל באותה הזדמנות שוב על האפשרות שהפלויד יופיעו ביחד וענה "אם יהיה עוד מופע צדקה, או איזו סיבה לאחד אותנו, אז זה בהחלט אפשרי. אחרת, לא. והיו לנו המון הצעות. אבל אנחנו לא נצא לסיבוב ההופעות עבורו הציעו לנו 250 מיליון דולר." ווטרס גם הזמין תמונות חדשות שלו, לצרכי יחסי ציבור. כמה מהתמונות ניתן לראות בעמוד הזה ב-Brain Damage. BD גם נותנים סקירה (מפרגנת, כתמיד) לאלבום, וסוקרים גם את ה-DVD הנלווה לגרסת ה"דלוקס" של האלבום, ובו סיפור כתיבת היצירה. ניתן גם להוריד קליפ מתוך ה-DVD (בפורמט quicktime). ראו בלינק הבא: http://www.brain-damage.co.uk/general/cairadvd.html התמונה שצירפתי לעיל היא מה-DVD, ונראה בה ווטרס עם זמרת האופרה יינג הואנג, אשר שרה ב-Ca Ira. עוד על ווטרס: בניגוד למה שנכתב ב"חשדות" האחרונים, ווטרס לא השתתף בפרסומת לכרטיס האשראי "ויזה" באוסטרליה. זה היה ריצ'רד גיר, שדומה לווטרס כמו שתי טיפות מים. 'סתכלו בתמונות החדשות של ווטרס, ותגידו שלא. ופרט אחרון: בסרט דוקומנטרי על מלחמת העולם השניה, ששודר בערוץ כלשהו בחו"ל, צויין שבמהלך ההכנות להופעה "החומה בברלין" בשנת 1990, התגלו שרידיו של אחד מהבונקרים של היטלר. ווטרס בוודאי גאה. רדיו פינק פלויד שדרן מבוסטון בשם The Doctor מגיש תוכנית שכולה פינק פלויד, מדי שבועיים. לאחרונה, הצליח הבחור להעביר את התכנית שלו לפורמט podcast, מה שאומר שכולם יכולים להוריד את התכנית ולשמוע אותה במחשב או ב-ipod שלהם. שמעתי תוכנית אחת (בארכיון שלו יש כמה), והתרשמתי מאוד לטובה. הדוקטור משתדל להשמיע גרסאות נדירות וקטעים שלא יצאו מעולם רשמית וכד' - וגם נותן הסברים על השירים באמריקאית צחה. (האחריות לזכויות היוצרים חלה עליו, ולכן אין לי בעיה להמליץ על הורדת התכנית. היא עצמה חוקית לגמרי). הכתובת היא: http://www.thedoctor.cc/ אין לינק ישיר לפודקאסט ותצטרכו לחפש בנבכי האתר הגדול שלו (תחת new podcasts), אבל זה בהחלט שם. גליון חדש של Spare Bricks עלה לרשת גליון חדש של המגזין האינטרנטי Spare Bricks, המוקדש כולו לפינק פלויד, עלה אתמול. זהו כתב-עת ברמה גבוהה, בדרך כלל, וכולל פיצ'רים מעניינים, המאורגנים בד"כ סביב נושא מרכזי אחד. הנושא הפעם הוא הספרות המקצועית על פינק פלויד. בין היתר, ניתן למצוא בגליון: * ראיונות עם מחברי כמה ספרים על הפלויד, ביניהם וורנון פיץ' מחבר ה"אנציקלופדיה של פינק פלויד" * סקירה של הספר Which One's Pink? * וויכוח בין שני פלוידולוגים, בעד ונגד הספרות על הפלויד. * סקירה של פלוידולוג על מה שהעיתונות בשנת 1967 ניבאה לפלויד. * סקירה של When the Wind Blows וכן פינת ההומור, טריוויה, פאזלים וכד'. את הגליון ניתן לקרוא להלן
ווטרס, Ca Ira, וכו' האופרה של ווטרס יצאה רשמית, בחו"ל. לארץ הדיסקים טרם הגיעו ואין מועד הגעה מדוייק. אנו אמורים לקבל מידע מ-NMC, החברה שמייצגת את סוני בארץ, לגבי מועד יציאת התקליט בארץ, מחירים, ועוד הפתעות. את האלבום ניתן בינתיים לשמוע במלואו ב-AOL (חינם). בינתיים גם החלו להגיע גם הביקורות לאלבום מחו"ל. מבקר המוסיקה הקלאסית של ה"ניו יורק טיימס", אלאן קוזין, כתב כי הוא מאוכזב מהיצירה. לדבריו, לא מדובר ממש באופרה, אלא במחזמר. "ברגעיה הטובים", כותב קוזין, "Ca Ira מזכירה את מחזות הזמר של סטיבן זונדהיים, אך לעיתים היא מזכירה את מחזות הזמר הנחותים של אנדרו לויד וובר". זו בוודאי סטירה לווטרס, ששונא את אנדרו לויד וובר שנאה תהומית. קוזין מוסיף שיש ביצירה מוטיבים אופראיים - הוא מזהה עקבות של פוצ'יני ועוד כמה מחברים, וכמובן השימוש בזמרי אופרה מקצועיים בהפקה - אבל ההלחנה והעיבודים אינם עומדים, לדבריו, בקריטריונים של אופרה, מה שזה לא יהיה. במאמר המעניין, דן קוזין לא רק ביצירה, אלא בכלל בנסיונותיהם של אמני רוק - כגון פול מקרטני או בילי ג'ואל - לכתוב יצירות סימפוניות. נסיונות אלו, לדבריו, נכשלים תמיד בגלל הגישה השמרנית של אותם אמנים. גם אם הם חדשניים בתחום הרוק, אומר קוזין, משום מה כשהם מגיעים למוסיקה קלאסית הם נהיים שמרניים מאוד, ונשארים צמודים למסורת הקלאסית של המאה ה-19, כאילו המאה ה-20 לא קרתה (הוא מציין את פראנק זאפה כיוצא דופן כאן). לבסוף הוא אומר שלדעתו מה שאמני רוק צריכים לעשות כדי לקרב את הקהל שלהם למוסיקה קלאסית הוא לתמוך באמנים בני-זמנינו, כפי שעושה לדבריו פיל לש, מהגרייטפול דד. זה מעניין, גם בגלל ההיסטוריה של Ca Ira: אטיין רודה-ז'יל, אשר כתב את הליברטו (המילים) בשנות השמונים, פנה לווטרס כי רצה שהליברטו יושר ללחנים של שירי פינק פלויד. ווטרס סרב, והציע לו שהוא יכתוב מוסיקה חדשה עבור הליברטו. מדוע החליט ווטרס דווקא על מבנה של אופרה, אם רודה-ז'יל כלל לא חשב על זה מלכתחילה? ווטרס נותן גם ראיונות לתקשורת - שאין מה להביא אותם כאן כי הוא אומר בכולם בדיוק את אותו הדבר. הראיון האינטרנטי שהיה אמור להתקיים אתו ב-26 לחודש נדחה, משום שווטרס השתתף בדיוק באותה שעה במסיבה, לרגל צאתו של הסרט "התמנון והלווייתן", בניו יורק. מדווחים שהשיר Hey You מופיע בסרט מספר פעמים. ווטרס נשאל באותה הזדמנות שוב על האפשרות שהפלויד יופיעו ביחד וענה "אם יהיה עוד מופע צדקה, או איזו סיבה לאחד אותנו, אז זה בהחלט אפשרי. אחרת, לא. והיו לנו המון הצעות. אבל אנחנו לא נצא לסיבוב ההופעות עבורו הציעו לנו 250 מיליון דולר." ווטרס גם הזמין תמונות חדשות שלו, לצרכי יחסי ציבור. כמה מהתמונות ניתן לראות בעמוד הזה ב-Brain Damage. BD גם נותנים סקירה (מפרגנת, כתמיד) לאלבום, וסוקרים גם את ה-DVD הנלווה לגרסת ה"דלוקס" של האלבום, ובו סיפור כתיבת היצירה. ניתן גם להוריד קליפ מתוך ה-DVD (בפורמט quicktime). ראו בלינק הבא: http://www.brain-damage.co.uk/general/cairadvd.html התמונה שצירפתי לעיל היא מה-DVD, ונראה בה ווטרס עם זמרת האופרה יינג הואנג, אשר שרה ב-Ca Ira. עוד על ווטרס: בניגוד למה שנכתב ב"חשדות" האחרונים, ווטרס לא השתתף בפרסומת לכרטיס האשראי "ויזה" באוסטרליה. זה היה ריצ'רד גיר, שדומה לווטרס כמו שתי טיפות מים. 'סתכלו בתמונות החדשות של ווטרס, ותגידו שלא. ופרט אחרון: בסרט דוקומנטרי על מלחמת העולם השניה, ששודר בערוץ כלשהו בחו"ל, צויין שבמהלך ההכנות להופעה "החומה בברלין" בשנת 1990, התגלו שרידיו של אחד מהבונקרים של היטלר. ווטרס בוודאי גאה. רדיו פינק פלויד שדרן מבוסטון בשם The Doctor מגיש תוכנית שכולה פינק פלויד, מדי שבועיים. לאחרונה, הצליח הבחור להעביר את התכנית שלו לפורמט podcast, מה שאומר שכולם יכולים להוריד את התכנית ולשמוע אותה במחשב או ב-ipod שלהם. שמעתי תוכנית אחת (בארכיון שלו יש כמה), והתרשמתי מאוד לטובה. הדוקטור משתדל להשמיע גרסאות נדירות וקטעים שלא יצאו מעולם רשמית וכד' - וגם נותן הסברים על השירים באמריקאית צחה. (האחריות לזכויות היוצרים חלה עליו, ולכן אין לי בעיה להמליץ על הורדת התכנית. היא עצמה חוקית לגמרי). הכתובת היא: http://www.thedoctor.cc/ אין לינק ישיר לפודקאסט ותצטרכו לחפש בנבכי האתר הגדול שלו (תחת new podcasts), אבל זה בהחלט שם. גליון חדש של Spare Bricks עלה לרשת גליון חדש של המגזין האינטרנטי Spare Bricks, המוקדש כולו לפינק פלויד, עלה אתמול. זהו כתב-עת ברמה גבוהה, בדרך כלל, וכולל פיצ'רים מעניינים, המאורגנים בד"כ סביב נושא מרכזי אחד. הנושא הפעם הוא הספרות המקצועית על פינק פלויד. בין היתר, ניתן למצוא בגליון: * ראיונות עם מחברי כמה ספרים על הפלויד, ביניהם וורנון פיץ' מחבר ה"אנציקלופדיה של פינק פלויד" * סקירה של הספר Which One's Pink? * וויכוח בין שני פלוידולוגים, בעד ונגד הספרות על הפלויד. * סקירה של פלוידולוג על מה שהעיתונות בשנת 1967 ניבאה לפלויד. * סקירה של When the Wind Blows וכן פינת ההומור, טריוויה, פאזלים וכד'. את הגליון ניתן לקרוא להלן
