החשדות 5.9.05

[ציףציף1000]

../images/Emo124.gif החשדות 5.9.05 ../images/Emo124.gif

ווטרס מתראיין אולי לרגל יום הולדתו הממשמש (מחר), נתן ווטרס מספר ראיונות לעיתונים ומגזינים מכל מיני סוגים, ובהם שטח את תפישת עולמו על כל נושא אפשרי. בראיונות אין חידושים מדהימים, אבל אביא את עיקרם כאן. Synthesis ראיון אחד נתן ווטרס למגזין תרבות אמריקאי בשם Synthesis. לדברי העורכים, ווטרס התקשר אליהם, והציא את עצמו לראיון. מעניין. בין היתר: על Ca Ira: "כותרת המשנה של היצירה - "יש תקווה" - היא המצאה שלי. לביטוי Ca Ira יש משמעות בהיסטוריה הצרפתית - היה שיר בשם הזה בשנת 1790 ואדית פיאף גם שרה אותו לאחר מלחמת העולם השניה, ולכן אטיין רודה-ז'יל, שחיבר את הליברטו, השתמש בו... אפשר לראות בזה קריאה-לדגל, של כולנו, למלחמה היומיומית שלנו כנגד הצד האפל שבתוכנו. נראה לי שהשאלה הגדולה העומדת בפני האנושות היא האם לצד ההומני של האישיויות האינדיבידואליות שלנו יש סיכוי כלשהו כנגד הצדדים בנו שהם חמדניים ומונעים רק ע"י אינטרס אישי. אני מוצא שאני אופטימי ונחוש בדעתי. יש לי פשוט תחושה שאולי הפרט, בנקודה מסויימת, יצליח להוציא את המושכות מידי הכוחות המחזיקים בהם כרגע ו[נוכל] לבטא את עצמנו יותר באינדיבידואליות. לא אנרכיסטיות - נהפוך הוא - אבל כדי לעודד את הממשלות שלנו לשמור על שלטון החוק, שכרגע... טוב בהחלט הממשלה שלך והממשלה שלי אינן עושות זאת וזה משהו שגורם לי הרבה כאב וסבל. משום ש... אתה יודע, בשנות העשרה והעשרים שלי, זה לקח לי כמה זמן אבל בסופו של דבר הבנתי שהחוק הוא באמת כל מה שיש לנו. למעשה, אני מדבר על זה הרבה ביצירה. אני מדבר על "צינון כור-המצרף, הרעיון נולד". הרעיון נולד כאבן טובה קטנה בלב העניין שבאור היום יש להם זכות לחוק. זה משהו שהבנתי, שרק במשפט יש לנו באמת תקווה לעתיד. זו הסיבה שזה כל כך.... מחליא, שהרחקנו עצמנו הההבאס קורפוס. זה פשוט הכלל הבסיסי ביותר במשפט הבריטי, ואומץ אחר כך בארה"ב. עכשיו אנחנו מוצאים עצמנו אוסרים אנשים ללא משפט, מונעים מהם גישה לעורכי דין, לכל דבר, וזה נראה לי צעד גדול אחורנית - אני מקווה שאנשים ישימו לב לזה יותר ויותר וימחו על כך עוד ועוד." ווטרס מתייחס כאן ספציפית למעשי ארה"ב בבית הכלא ב-Guantanamo Bay כאשר לדבריו הממשל האמריקאי מתעלם מהמשפט הבינלאומי ורואה עצמו מעל החוק. הוא ממשיך: "זה בדיוק מה שהם מעמידים פנים שהם נלחמים כנגדו, וזה, לכן, בדרכו שלו, מעשה טרור... באותה דרך שבו מישהו קושר לגופו פצצת התאבדות והורג אנשים חפים מפשע, שזה כמובן מנוגד למשפט הבינלאומי. ברגע שאתה מתחיל להפר את המשפט הבינלאומי, אתה שם עצמך באותו מישור מוסרי עם בין לאדן או כל אחד אחר, לדעתי." בהמשך, מדבר ווטרס עם המראיין על שיטת המשטר האמריקאית, ועל השאלה בידי מי הכח באמת - העם או הפוליטיקאים. ווטרס בדעה שיש צורך בשיטה יותר הומנית, שבה הפערים בין העניים והעשירים אינם כה גדולים - ומתרחבים, כפי שקרה בשבע או שמונה השנים האחרונות. הוא מוסיף: "הם [הממשל האמריקאי] הביא לניכור של דור שלם של מוסלמים צעירים. היכן זה יסתיים, רק אלוהים יודע, אבל העתיד לא נראה טוב." ווטרס בדעה שהפוליטיקאים הם שאחראים על מלחמות הדת המתפתחות כיום, בהן הקיצוניים מכל דת נאבקים זה מול זה. לגישתו, יש צורך בפשרה והבנת הצד השני. וכאן מתחיל ווטרס לדבר על פשרות ומהותן: "כלומר, הלכתי לחזרות של פינק פלויד ל-Live 8 כשאני מוכן לוותר בכל רגע אפשרי. זה מה שעשיתי. ביום הראשון, בחזרה הראשונה, אם משהו עולה שיש חילוקי דעות מוסיקליים או משהו עם דייב, אני אוותר מייד. וזה מה שעשיתי. וזה עבד נהדר (צוחק), זה עבד מושלם!. אני לא אומר שאני יכול לוותר למשך כל חיי, אבל אנחנו לא הולכים לעבוד ביחד כך שזה בסדר, זה לא משנה. כולנו צריכים למצוא את המקום בו אנחנו יכולים לוותר גם אם אנחנו לא מסכימים עם האחר.... אתם פשוט צריכים לדאוג יותר לגבי ילדיו של האחר מאשר לעמדות המושרשות שלכם.. אתם צריכים לדאוג לילדים שלכם ולילדים שלו. צריך לדאוג לילדים... אז יש אפשרות שנתחיל לקבל החלטות ושיקולי דעת יותר הומניים, ולהציג התנהגויות יותר הומניות." המראיין: בהתחשב בעוינות ההיסטורית בינך לבין גילמור, זה מרענן לשמוע ששניכם התפשרתם כדי שתוכלו לעבוד ביחד... ווטרס: "לא אמרתי את זה. אמרתי שוויתרתי." המראיין: אה, ויתרת... הוא לא התפשר. ווטרס: "נכון. הוא לא וויתר ואני לא חשבתי שהוא יוותר אפילו לרגע אחד. לכן החלטתי לוותר בכל נקודה, וזה מה שעשיתי. זה לא אומר שהוא לא היה יכול להתפשר, או שהוא אינו מסוגל. כמובן שהוא מסוגל. אני בטוח שכן. הוא אדם מבוגר, הוא לא טיפש והוא יכול להבין שחשוב להתפשר. זה פשוט חיוני, ורק כשעושים פשרות אפשר לבנות עולם שילדינו יוכלו לחיות בו." חלק ב' יועלה מיד.

 

[ציףציף1000]

חלק ב'

על הפרמיירה של Ca Ira ברומא: "אני אביים את הפרמיירה, שתהיה ב-17 בנובמבר. זה יהיה באודיטוריום בפרק, במקום יפהפה, במרכז רומא. המפיק הוא אוהד גדול שלי והוא אוהב את היצירה, כך שדרך עזרתו ועזרתם של אנשים אחרים אנו נעלה את היצירה עם התזמורת, המקהלה הגדולה עם הילדים ו-8 סוליסטים. אילצו אותי קצת והסכמתי לנצח על האוברטורה, שלאחריה אשאיר את הניצוח בידיו של מקצוען. אני לא יודע אם יש מספיק כדורי הרגעה בעולם להרגיע אותי לצורך הארוע. בכל מקרה, זה יהיה כיף." המראיין שואל את ווטרס האם האופרה, כמו גם התיזמור של Atom heart ו"החומה", מבטאים רצון כלשהו של ווטרס ליצור משהו שהוא מעבר למוסיקת פופ. ווטרס:"זה היה עבודה קשה מאוד, ופירותיה בצידה. אני באמת מרוצה מהסיוע של סוני והעזרה שקיבלתי מכולם. זה הבשיל ועתה זה נמצא כאלבום. במידה מסויימת זה התוצאה הסופית - או ציון דרך. אני בהחלט מקווה לעשות עוד דברים בעתיד." לגבי האינצידנט במונטריאול, בשנת 1977, כאשר ווטרס ירק על אוהד מהקהל: "הקטע הזה לא היה קשור לבוז כלפי הקהל. זה היה בוז כלפי עצמי, שאני פשוט היכוונתי כלפי הילד המסכן הזה בקהל. זה בכלל לא היה קשור אליו או ההתנהגות שלו או משהו שהוא עשה. זה היה בגלל שהבנתי שהייתי מעורב בפעילות שנהייתה מכנית ומונעת ע"י כסף ולכן הרגשתי גועל עם עצמי בגלל זה. לפתע הבנתי שפינק פלויד ב-1977 לא היתה קשורה בכלל עם מוסיקה ותקשור עם הקהל. כך שזה היה מין גועל-עצמי שגרם לזה. הבנתי את זה באותו רגע ולאחריו, כששכבתי ער באותו לילה בחדר המלון. חשבתי "וואו, מה קרה לי?". זו היתה התנהגות נוראית ובאותו רגע נולד הרעיון של "החומה".... הייתי צריך להחיט אם לקבל את המצב הזה של שיעבוד, שיעבוד לרווח, או להסתכן בדרך פחות מוכרת ולא להיות משועבד למצב המאוד נוח הזה? זה נוח להיות שם מותג בעל עוצמה ולשבת תחת צילו... זו היתה השאלה שהוצגה ב"החומה" וכתיבת היצירה היתה מין הדרך שלי לגלות את התשובה לשאלות האלו." המראיין: תמיד נראה לי מצחיק שהפנקיסטים טענו שאתם מנופחים, בעוד היריקה הזו היתה המעשה הכי פנקיסטי שאפשר... ווטרס: "יתכן. מעולם לא לקחתי ברצינות את הביקורת של הפאנק כלפי פינק פלויד." המראיין: מתי היתה הפעם האחרונה בה חשבת על סיד? ווטרס: "טוב, כמובן בזמן live 8. ציינתי אותו מעל הבמה וכמובן העיתונים, טפשים כרגיל, שלחו כתבים לחפש אותו בקיימברידג', וכמובן שהוא אף פעם לא פותח את הדלת, והוא לא יפתח. הם הצליחו להגיע לרוזמרי, אחותו הצעירה, והיא פשוט אמרה "תעזבו אותו לנפשו, הוא לא מעוניין והוא לא היה מעוניין מזה 35 שנים והוא לעולם לא יהיה. אז תפסיקו להטריד אותו, אתם יודעים?". אבל אני חושב עליו לעיתים קרובות ויש לי מקורות שמעדכנים אותו לגביו, בערך. אמי עדיין חיה וקיימת, גרה בקיימברידג', כך שלפעמים אני שואל אותה אם יש חדש ואם הוא בסדר. הוא בסדר, אתה יודע. הוא עושה כל מיני דברים בבית. יש לו בית משלו שבו הוא חי. התגמולים מגיעים אליו, כך שלמרות אי הנוחות שבלהיות סכיזופרן, אני חושב שנוח לו ככל שאפשר." המראיין: מה עם השמועות שהוא עבר כריתת אונת-המוח? ווטרס: "זה שטויות מוחלטות." המראיין: מה עם Wizard of Oz ו-DSOTM? ווטרס: "אין לזה שום קשר אלינו. זה בטוח." |הדגשאת הראיונות הנוספים אעלה בנפרד.|סדגש

 

[ציףציף1000]

חלק ג'

ווטרס ב"טיימס" ווטרס נתן שני ראיונות לסנדיי טיימס הלונדוני. הראיון הראשון עוסק ב- Live 8 ובאופרה שלו. ההיילייטס: למה הוא גר בארה"ב, במקום בו גרים הכי-עשירים והכי מפורסמים, ההמפטונים בניו-אינגלנד? כי הוא יכול וכי נמאס לו מאנגליה. "ג'ק [בנו] חי בלונדון, כך שאני חוזר לשם כל שלושה שבועות בערך לראות אותו. נמאס לי מהאווירה הפוליטית והפילוסופית באנגליה.... למזלי אני יכול לחיות איפה שאני רוצה כי הרווחתי כמה לירות. החוק נגד הציד היה מספיק בשבילי, בכדי שאעזוב את אנגליה. עשיתי מה שיכולתי. הופעתי בקונצרט ונתתי ראיון או שניים, אבל זה גרם לי להתבייש להיות אנגלי. הייתי בהייד פארק בשתי הפעמים בהן ה-Countryside Alliance [הארגון למען הציד] הפגין שם. היו מאות אלפים מאתנו שם. [מרים את קולו:] "אנשים אנגליים טובים, הגונים. זהו אחד החוקים הכי מפלגים שהיו לנו אי פעם בבריטניה. זה היה מגעיל." [המראיין חושב בינו לבין עצמו שזה מגעיל שווטרס הצטרף לסופרגרופ עם אוטס פרי - בנו של בריאן פרי ותומך נלהב בציד - אבל הוא מעדיף לשתוק מפחד שייזרק החוצה מביתו של ווטרס]. לגבי התגובה הצפויה לאופרה שלו, אומר ווטרס: "הסכינים יישלפו. אנשים מגינים על האיים התרבותיים הקטנים שלהם בעוז. הייתי מעדיף שאנשים פשוט יקבלו שזו יצירה מהלב. היא איננה יומרנית בשום אופן. אני מצפה בכליון עיניים להופעה ברומא, כדי לראות איך הקהל יגיב." ווטרס מוצא הקבלה בין האופרה לבין ימינו:אם מסתכלים על צרפת של אותו זמן כמיקרוקוסם של מה שקורה בעולם כיום, המקבילות מאוד בולטות לעין. אז, היה להם את אלוהים, ומתחתיו המלך, שהיתה לו זכות שליטה מאלוהים, ומתחתיו הכנסיה והאצולה. ומתחתיהם כל השאר. זה קצת כמו הסיטואציה שקיימת היום. אפשר להסתכל על זה באופן ספציפי: ממשל בוש והניאו-קונסרבטיבים ותומכיהם, ומתחתם מעין מעמד ביניים מערבי שיש להם מכשירי טלוויזיה, למרות שהם רק אחוז קטן מאוד מהעולם, ולאחריהם כל השאר, שאין להם כלום מכלום." ווטרס בדעה שארוע live 8 היה מוצלח ומצליח, למרות שההדים שלו נעלמו מהר לאור המתקפה בתחתית בלונדון. הוא משבח את גלדוף על מעשיו. הוא מבטל כל שמועה לגבי סיבוב הופעות של הפלויד, אבל מספר על מה שהוביל לאיחוד. גלדוף פנה קודם לגילמור, שסירב, ואז פנה לניק מייסון - החביב מבין כולם, שהיה תמיד הקרוב ביותר לווטרס מבין חברי הלהקה. מייסון שלח לווטרס אימייל, ו-ווטרס דיבר עם גלדוף ואז, ברגע שדמה לרגע סיום המלחמה הקרה, ווטרס טלפן לגילמור וניהל אתו "שיחה ידידותית מאוד". עשרים וארבע שעות אחר כך, גילמור התקשר לווטרס ואמר "טוב, בוא נעשה את זה." את ההכנות לארוע הוא משווה ל"נסיעה באופניים במורד הגבעה, ללא ידיים. בנוחות, אבל עם התרגשות של חשש מאסון פוטנציאלי". לאחר החזרה הגנרית הוא וארוסתו לורי יצאו לארוחת ערב עם גילמור ופולי, מייסון ואשתו אנט. הישג שהוא, לדברי הכתב, עולה על הישגי האו"ם במישור הבינ"ל. לדברי הכתב, גם שבועות לאחר הארוע, ווטרס עדיין קורן מאושר. "עד כדי כך, שלמרות ההכחשות שלו ואף כי גילמור מקליט אלבום סולו, אין אלא לתהות אם זו היתה ההופעה האחרונה של פינק פלויד." ווטרס: "זה היה מרגש. כתבתי אחר כך אימייל לדייב. בדיוק ראיתי כמה כתבות שהופיעו בעתונות ואני חושב שאמרתי "כמה מדהים שהעתונות - שהיתה ביקורתית ולא-נעימה כלפינו בעבר - עכשיו מהללת ומשבחת אותנו." כתבתי לו: "אולי עכשיו הם רואים אותנו כמו שראו את המלכה-האם. אפשר להעריץ אותנו משום שאנחנו לא מסוגלים לאיים על אף אחד, מסתובבים באזור עם רגליים חבושות. [רמז לגילם המתקדם - צ.]. ברור שאנשים אוהבים את מה שהקלטנו כך שלהיות מסוגלים לראות את ארבעתנו - שהיינו ביחד כאשר האלבומים האלו הוקלטו - בוודאי ריגש רבים. זה היה נהדר להתחמם באור הידידות הקורנת שלהם." חכו, יש עוד.

 

[ציףציף1000]

חלק ד'

עוד ווטרס ב"טיימס" סנסציית היום, כפי שמסתמן, הוא הודאתו של ווטרס שהוא עזב את בריטניה בגלל החוק האוסר צייד. ה"טיימס" הקדיש לזה כתבה נפרדת. הטיימס מצטט את ווטרס כאומר שהוא עזב את בריטניה "מתוך גועל" למה שהוא קורא התקפה בלתי הוגנת מצד ממשלתו של טוני בלייר על הקהילה הכפרית בבריטניה. אף כי הוא לא צד בעצמו [למה זה לא מפליא אותי בכלל? - צ.], הוא אוהב לירות ברובים ולדוג. הוא תמך ב-Countryside Alliance [הארגון התומך בציד] במאבקם כנגד האיסור כאשר השתתף בקונצרט צדקה למענם, שנערך באלברט הול [לפני מספר שנים - צ.]. עתה, לדברי הטיימס, הוא "ארז את החכות שלו ועקר להמפטונים, מגרש המחשקים של המיליונרים במדינת ניו יורק". ווטרס מבהיר: "זה פשוט מגעיל להכות מיעוט עדין, הוגן וכנה, בדרך כזו. זה גם טפשי להחריד." ווטרס מאמין שזה יכול להיות "הצד הרזה של מקל מאוד עבה," ושפעילי זכויות החיות יפעלו עתה לאסור על ירי בכלל. לווטרס יש עדיין בית בשווי 1 מיליון פאונד בהמפשייר [זה בעצם ארמון, עם גינות ענקיות. ראיתי תמונות - צ.] ובית בשווי 6 מיליון פאונד בלונדון שהוא גם המשרד שלו. אבל ביתו העיקרי עתה הוא בית-פאר ליד המים בהאמפטונים, כשבין שכניו גם שון קומבס (הלוא הוא Diddy). בתו של ווטרס, אינדיה, היא דוגמנית שחיה בניו יורק, ומבקרת אותו לעיתים קרובות. ווטרס כבר הזמין חכות מחנות החכות האהובה על ג'ורג' בוש - בכוונה לדוג דגי טונה ענקיים. הונו של ווטרס נאמד ב-78 מיליון פאונד. [הטיימס מצטט כאן את הדברים שנאמרו בכתבה השניה שפירסם, לגבי האווירה הפוליטית והפילוסופית באנגליה, שמגעילה את ווטרס, ומה הוא חושב על ציד וכו']. לדברי ה-Countryside Alliance, ווטרס הוא האדם הראשון שמימש הלכה למעשה את איומו לעזוב את בריטניה [אם החוק יעבור]. בשיאו של הוויכוח הציבורי על איסור הציד, כמה תומכים בולטים אמרו שהם ישקלו לעזוב אם הצעת החוק תתקבל. הנסיך צ'ארלס, שנוהג לצוד עם שני בניו, אמר לשר בממשלה בארוע פרטי שאם החוק יתקבל, הוא יעזוב את המדינה ויבלה את שארית ימיו בסקי. אחרים אמרו שהם יתחילו לצוד באירלנד, במקום. דוברת הארגון אמרה "היו אחד או שניים שהיו עוזבים את בריטניה בלאו הכי אבל רוג'ר הוא הראשון שעזב ספציפית בגלל החוק." לפני כמה שנים אמר ווטרס בראיון אחר [שעסק בעיקר בנושא הציד. ראיון מדהים, שאני לא מוצאת אותו כרגע - צ.] את הדברים הבאים: "חלק מאיתנו הם מלקטים ואחרים הם ציידים. אני צייד. אני צריך שהבוץ של הנהר יבזבץ בין אצבעות רגליי." דעותיו על הנושא התגבשו בשלב מוקדם כאשר סביו נהגו להסיע אותו לראות ציד שועלים. בשנים האחרונות הוא היה הולך לעיתים קרובות למפגשים (של ציידים) ביום שלאחרי חג המולד, ליד ביתו בהמפשייר עד שהמפגינים כנגד הציד הביאו להפסקת המפגשים. הבסיסט היה גם חלק מ"סופרגרופ של יורים" [איך מתרגמים את זה?] שכוללת חובבי יריות אחרים: אריק קלפטון וסטיבי ווינווד (שהוא בנו של שומר-אחוזה, שחלק מתפקידו היה להרוג חיות משוטטות), השלושה נהגו לירות לעיתים קרובות בטירת סטריינג' [איזה שם מתאים, לא?] בווילס. הטירה היא ביתו של ג'ונתן קולטמן-רוג'רס, השריף של האזור. לורד הייזלטיין, סגן-ראש הממשלה השמרני לשעבר, גם הוא יורה שם לעיתים קרובות. מקור יודע דבר מוסר: "רוג'ר אינו בנו של "כפרי" אבל סטיבי הוא נצר לשושלת אותנטית של "כפריים". כאשר החבורה הזו מופיעה במגפיים שלהם, הם נראים יותר "ג'נטלמנים כפריים" מאשר האריסטוקרטים האמיתיים." נדמה לי שיש עוד.

 

[ציףציף1000]

חלק ה'

ולסיום: כמה מילים על איחוד אפשרי בעתיד... ווטרס ב"אינדיפנדנט" האינדיפנדנט מצטט קטעים מראיון שווטרס נתן לגליון חודש אוקטובר של Word. ווטרס מגלה בראיון, שלפלוידים הוצע רווח נקי של 136 מיליון פאונד (250 מיליון דולר) לסיבוב הופעות, לאחר הופעתם ב-Live 8. הלהקה סרבה להצעה. יחד עם זאת, ווטרס אינו שולל איחוד נוסף של הלהקה. "אני מקווה שנעשה זאת שוב, אם ההזדמנות תקרה. אני אפילו יכול לדמיין אותנו מבצעים את Dark Side of the Moon שוב - אתה יודע, אם יהיה ארוע מיוחד. זה יהיה נחמד לשמוע את זה שוב." מספיק חומר למחשבה ליום אחד, לא?

 

[Coon Jew]

תודה ושוב להתפלל..

שהאיחוד יגיע להופעה של יותר מעשרים דקות, רק לראות את ווטרס וגילמור מתחבקים שווה הכל!

 

[drummer is in the ho]

תאחלסס ובינתיים ניתן רק להסתפק

בעשרים דקות אלוהיות שראינו את רביעיית הגואנים האלה על הבמה ופשוט לראות את זה שוב ושוב!

 

[goodboy80]

נחמד לדעת

שהם אולי יתאחדו בעתיד.... אבל שיתעוררו. הם לא הופכים לצעירים יותר עם השנים. אני בספק אם יהיו להם את הכוחות הדרושים לתת הופעה מרגשת בעוד כמה שנים.

 

[NIR Y]

מצוין

ממש אהבתי את השאלות. ועכשיו זה נראה לי כאילו ווטרס הסכים "לוותר" והלתאחד רק בשביל להוציא את גילמור אידיוט וילד קטן, אבל אולי זה רק השטיפת מוח שעשו לי פה לנגדו.