החשדות 7.8.07

[ציףציף1000]

../images/Emo124.gifהחשדות 7.8.07 ../images/Emo124.gif

ריק רייט ב-Mojo מקורותיי מוסרים שבגליון החדש של המגזין הבריטי Mojo, יש ראיון גדול עם ריק רייט. זהו ככל הנראה הראיון הגדול הראשון שרייט נתן, מאז אמצע שנות התשעים. הגליון יגיע לארץ בעוד כשבועיים, להערכתי. תזכורת תאריכים להזכירכם, ב-27 לאוגוסט יוצאת המהדורה המיוחדת לרגל 40 שנה ל-Piper at the Gates of Dawn. המהדורה יוצאת בשני אופנים: א. קופסה משולשת, שבה גרסת הסטריאו, גרסת המונו, ודיסק עם כל הסינגלים וכמה קטעי בונוס, שלא ראו אור מעולם, וכן חוברת עם רישומים של סיד בארט, והסברים על האלבום. ב. דיסק כפול, בו רק גרסת הסטריאו והמונו של האלבום, ללא החוברת. הזמנות מוקדמות של המהדורה, על שתי צורותיה, הן כבר ערות מאוד, לפי רישומי אמזון. לארץ הקופסאות יגיעו ככל הנראה קצת מאוחר יותר, כמו תמיד. בשבוע הראשון של ספטמבר יוצא לאור ה-DVD של דייויד גילמור בהופעה, Remember That Night.

 

[DICKPARRY]

ריק רייט ב-Mojo

האם את הגליון הזה ניתן לקנות בסטימצקי? והאם את תעדכני אותנו מה נאמר שם?

 

[ציףציף1000]

כן, זה יהיה בסטימצקי, ואני אעדכן לגבי התוכן.

 

[Paranoid Eyes]

מתי בערך הקופסאות יגיעו לארץ, לדעתך?

 

[CrazySheep1]

ציף כבר אמרה ב27 לחודש, ושיתכן איחור.

 

[Paranoid Eyes]

אני יודעת לקרוא... תודה.

התכוונתי למתי יצא בארץ... כמה זמן איחור יהיה.. על פי פעמים קודמות.

 

[ציףציף1000]

אני מקווה שזה יגיע עד החגים, אבל מי יודע

 

[Paranoid Eyes]

../images/Emo45.gif תודה

 

[DICKPARRY]

הקופסאות של פינק פלויד

את יכולה כבר עכשו להזמין את זה באמזון ב36 דולר כולל משלוח(אני כבר הזמנתי). זה יגע אלייך בערך שבוע או שבוע וחצי מרגע ההוצאה . זה גם יצא לך יותר זול כי בארץ יבקשו כמעט כפול.

 

[ציףציף1000]

כתבה מ-Ynet

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3434428,00.html אולי קצת שטחי... לא מדוייק... אבל משעשע. מה דעתכם?

 

[black eyed angel]

אני אסתכן בלהישמע ארכאי

אבל אני דיי מתנגד לפורמט הדיגיטאלי כפורמט שיחליף את הדיסקים/תקליטים. לא הייתי מתנגד לפורמט אחר שכולל צורה פיזית כזו או אחרת. למזער את הדיסקים או פורמט קשיח אחר זה סבבה מבחינתי, אבל לעבור ל-mp3 ודומיו לגמרי, משדר לי מוות חלקי של התעשייה. בזאת אני מתכוון לכך שחלק גדול ומשמעותי במוסיקה (במיוחד משנות ה-60 והלאה) היה השילוב האומנותי שהושקע בפרזנטציה. פינק פלויד ניצלו זאת בצורה נפלאה, ואחריהם הגיעו עוד מוסיקאים רבים שהשקיעו לא פחות בעיצוב העטיפה, החוברת ואלמנטים נוספים (מדבקות, פוסטרים מתקפלים, גלויות וכ"ו). כשאני קונה את המוסיקה שלי אני רוצה שיהיה לי משהו להחזיק, משהו לפתוח ולשים במכשיר שייעודו היחידי הוא לנגן אותם באיכות הטובה ביותר ובגדול משהו פיזי להתייחס אליו מלבד קובץ במחשב. ההתנגדות שלי היא לא רק אסטטית. המחשבה שמישהו יוכל לקנות רק את The Great Gig in the Sky ב- 99 סנט ולוותר על שאר האלבום מפספסת מבחינתי את הרעיון מאחורי המוסיקה. אולי יש מוסיקאים שזה לא מפריע להם, אבל פינק פלויד, ביטלס ורדיוהד (שהם במקרה שלושת הלהקות האהובות עלי) שנשארו נאמנים לפורמט הישן יצרו במשך השנים יצירות מופת מעבר למוסיקה. היכולת לאסוף את הפריטים האומנותיים, הסימבוליים למוסיקה עצמה, היא מה שהופך את החוויה למושלמת. חוויה שאני לא מצליח לראות משכפלת עצמה בעולם המחשב. סליחה על החפירה....

 

[oneman2]

../images/Emo45.gif

אבל במדינת ישראל שבה אף אחד לא רוצה לצאת פראייר, קשה לי לראות הרבה אנשים מתחילים לקנות דיסקים בחנויות במקום להוריד אותם בחינם.

 

[Anuerysm]

דווקא קונים הרבה דיסקים בישראל

 

[ציףציף1000]

אני לא יודעת, דווקא ...

בשנות הששים והשבעים, היצע התקליטים בארץ היה מועט. עיקר המוסיקה הגיעה למאזינים דרך הרדיו. אין משהו יותר וירטואלי מזה: ברוב המקרים בקושי ידעת מי המבצעים. לא ידעת בכלל איך הם נראים, או מאיפה הם באים. לא היו מילים, לא שמות המחברים - נאדא. גם כאשר יצאו תקליטים בארץ, איכות העטיפה לא השתוותה למה שהלך בחו"ל: זה היה רק הד חיוור לעטיפות המקוריות. זה לא הפריע לישראלים להתחבר למוסיקה זרה. נכון, לא ברמת ההזדהות התרבותית של המקור, אבל בכל זאת. לכן, אני לא רואה כל בעיה בהורדות (חוקיות, בתשלום), של מוסיקה. ומי שרוצים, תמיד תהיה האופציה לדיסק תלת-מימדי, עם חוברת מילים וכד'.

 

[black eyed angel]

אין לי בעיה שהמדיות יפעלו במקביל

אלא שהשמועות גורסות כי המדיה הדיגיטאלית מאיימת להחליף את קודמיה. לגבי מה שקרה בארץ בשנות השישים והשבעים - זו לא הייתה נקודת ההתייחסות שלי. רציתי לומר שבשנים אלה החל שילוב בין המוסיקה הפופולרית לאומנות ויזואלית (בחו"ל בעיקר) שנתן ערך מוסף למדיה. את הערך המוסף הזה אני הייתי רוצה לשמר. האיום, שכל מבקר מוסיקה עכשיווי אוהב לזרוק באוויר, שהמדיה הדיגיטאלית תחליף את הפורמט הקודם, נראה לי כהתחלת הסוף של אותו ערך מוסף. אם חברות התקליטים ייפלו (או ייעברו הסבה לחברות אינטרנט גדולות) אזי ייעלמו הדיסקים באותו אופן שנעלמו הקלטות. אני חושב שיש לשמר את הצורה הזו לא פחות משיש לשמר ספרים על אף האלטרנטיבות המוצעות (ספרים אלקטרונים, מוקלטים וכ"ו).

 

[One After 909]

מסכים! בדיוק כך אני חושב.

 

[CrazySheep1]

מה לא מדוייק?