התחרות!!!

[הייזל]

../images/Emo124.gifהתחרות!!!

אנחנו גאות להודיע על תחרות נושאת פרסים שתערך כאן בפורום החל מרגע זה ועד ה 1.11.2002. נושא התחרות: מפגשים נהלי פירסום סיפור:

כל הסיפורים חייבים להתפרסם בפורום הזה.

הסיפורים צריכים להיות בתחום הפורום, כלומר מדע בדיוני ופנטסיה.

סיפורים לא יעלו על 1500 מילים!

מותר לפרסם כמה סיפורים, רק קחו בחשבון שלא יקרה מצב ששני סיפורים של אותו מחבר יזכו. האנשים בפורום מתבקשים להביע את דעתם על הסיפורים. 10 הסיפורים המוצלחים יותר יכנסו לסקר שיפורסם בנובמבר ומתוכם יבחרו שלושת הזוכים.

 

[שלמקו GRAS]

שאלה

האם לאחר הסיפור, ניתן יהיה לשפרו על פי התגובות שיתקבלו, או שהגרסה הראשונה היא הגרסה הסופית?

 

[הייזל]

מכיוון שב 1.11 אנחנו נאסוף את

עשרת הסיפורים המוצלחים ביותר אז אני מניחה שנבחר את הגירסה הטובה ביותר. רק לדאוג לדרדר את הגירסה החדשה לאותו שרשור עם הסיפור המקורי

 

[ננסק]

עוד שאלה

"לא יעלו על 1500 מילים", אבל מה המינימום -הסביר-? אלף מילים גם טוב?

 

[עוץליגוץלי]

מיחזור ...

בחתירות ארוכות, חזקות ושקולות השטתי את הקנו הפלסטי שלי קדימה, נגד הרוח, מקביל לקו החוף. המים השמנוניים והאפלים הסתירו את הקרקעית הבוצית כחצי מטר תחתי. הקפדתי להמנע מנתזים או מערבול מיותר של המים. גם כך, הצחנה עלתה מהבועות שפקעו באדוה מאחורי. השוטרים בקנו הרודף לא הרשו לעצמם לירות. לא ידעתי אם זה משום שלא רצו לפגוע בי, או משום שכל ניצוץ עשוי להדליק את הגזים, לעטוף אותי ואותם בכדור אש. היה להם יותר מה להפסיד, ולכן התקרבו פחות לחוף. קו המים של שתי הסירות הזעירות מסומן בפס שחור שמנוני, הטיפות הזולגות לאורך המשוט צורבות כוויות בידי. הסתכלתי אל החוף החרוך. שרידי העצים עמדו למול השמים החומים. בתים ריקים נשקו לשמיים על גב ההר. הארובות המתות של מתקני התעשיה במפרץ, שכבר לא צבעו את השמיים הכחולים בחום, הנמל שנראה מכאן כמעט כפי שנראה לפני שנים, העגורנים החלודים נישאים על רקע ההר, הנמל הריק כמו בתחילת המשבר ... הגעתי לשפך. כאן, ממול אפשר לראות את שרידי הסירות, סיבי הפיברגלס חשופים אחרי שהמים המזוהמים כילו את מעטה הפוליאסטר. השלכתי למים את הזר - לזכרו של יואב. הקנו כבר התחיל להתפורר כאן, בנמל הקישון. לפחות אני לא אמות מהסרטן, לא כמו בלון צהוב מנופח מכורבל בצנורות אויר. לאט אבל מהר. ---------------------------------------- לזכרו של יואב "קרישנה"

 

[עוץליגוץלי]

ועוד אחד

-------------- סוף האנושות התחיל כשישבנו ביחד בחדר. ישבנו יחד בחדר, אחרי הבגרויות. נתי הדיסלקט, תיקי-דיכי הדכאונית, יוסי האוטיסט, ואבי הדיסקלקולי. בעצם, אנחנו לא ממש כאלה, זה רק מה שהחבר´ה הדביקו לנו. באמת היינו נתי-שאי-אפשר-לקרוא-מה-הוא-כותב, תיקי-הבכינית, יוסי-השתקן ואבי-לא-יודע-להסביר-אבל-התוצאה-נכונה-המורה. ישבנו עם הבחינה המטופשת בפיזיקה, וחיפשנו איפה טעינו. אבי טען שהתשובה של נתי נכונה, אבל הוא לא יודע למה. נתי, הצליח לקרוא רק את סוף התשובה, לא את כל ההסבר הארוך שלו, תיקי בכתה כרגיל, ורק אני שתקתי. "גוף שמסתו 1 גרם מאיץ ע"י כח חיצוני בן 1 ניוטון משך... ... ... מה תהיה מהירותו הסופית לאחר שנה?" (התשובה בספר היתה משהו בסגנון 0.999999 C). נתי טען שאי אפשר לחשב את זה סופית בגלל אי הקביעות של מופע (וכאן אף אחד לא הבין מה הוא כתב). "בואו נבדוק את זה" הצעתי מה שאני אוהב בחבורה שלנו, שהם ממש לא צריכים הרבה מלים. הפרטים הטכנים לא חשובים, מה שיצרנו בסוף זה מערכת, שמסוגלת לדחוף יחסית אלינו בכוח קבוע כדור קטן, לפי תנאי השאלה. תיקי אמרה שאפשר לעשות את זה יותר חזק ופחות זמן, וככה עשינו. כפי שנתי ואבי טענו, אחרי כמה שעות הכדור נעלם. אבי טען שלפי המדידות זה משום שהמסה המדודה של הכדור (שבעצם, בצלומים האחרונים נראה כמו פיתה), יצרה סביבו "סף ארוע", כך שאי אפשר לראות אותו, ולכן נתי צדק - מה שאתה לא יכול לראות, אתה לא יכול למדוד לו מהירות. (מה הצבע של חור שחור?). מערכת ההאצה המשיכה לעבוד, היא עדיין ממשיכה, ותחום סף הארוע של הכדור שאינו קיים ממשיך להתפש. כעת הוא כבר "בולע" חומר יותר מהר מאשר משחרר אנרגית דעיכה, ובקרוב כולנו נדע - מה מהירותו של הכדור לאחר זמן, ברגע שסף הארוע יתפשט מעל ראשנו.

 

[Boojie]

אנא פרסמו את הסיפורים כהודעות ראשיו

ת, כדי שבסוף התחרות נוכל לשרשר את כולם לפתיל אחד ולהקל על אנשים את השיפוט. (לא, אנחנו לא יכולים לשרשר הודעות שאינן ראשיות).

 

[Yuli Gama]

ומה אם סיפורים אחרים?

ומה לעשות אם הסיפור הוא לא בידיוק על מפגשים ולא בידיוק שייך לפינה של תמונה-סיפור? או שאנחנו ניפרסם ושהשאר יחליטו ?

 

[הייזל]

אפשר להוסיף הערה ולהגיד

שזה סיפור לא לתחרות.