ציףציף1000
New member
../images/Emo124.gif חדשות 26.10 ../images/Emo124.gif
... לפני כשבועיים נערכה בלונדון פרמיירה לסרט-מחווה לג'ורג' האריסון, בשם A Concert for George. בין המוזמנים הרבים שהגיעו לפרמיירה היה גם דייויד גילמור, שנראה כאן בתמונה עם סר פול מקרטני.... ... כפי שדווח, במשאל YNET על 100 האלבומים האהובים ביותר על הקהל הישראלי, זכו הפלויד בגדול. שלושה מאלבומי הלהקה היו בין 10 האלבומים הראשונים: Wish You Were Here במקום החמישי, The Wall במקום השני ו-Dark Side of the Moon במקום הראשון. שני אלבומים נוספים היו בין ה-100: Animals הגיע למקום ה-30 ו-Atom Heart Mother היה במקום ה-83.... .... לפני כשבועיים נפטר ניל פוסטמן, חוקר התקשורת והמלומד האמריקאי, אשר ספרו Amusing Ourselves to Death שימש השראה לאלבום הסולו של ווטרס משנת 1992, Amused to Death. פוסטמן היה מלומד חשוב, שביקורתו על תקשורת ההמונים והשפעתה על התרבות המערבית כיום, ובמיוחד על הדור הצעיר, מקובלת עלי ברובה. אך הוא כתב גם דברים עליהם אני חולקת (אם תרשו לי), כגון קריאתו לצנזורה מקיפה של העיתונות והטלוויזיה. בין שאר הדברים שכתב, עמם אני לא מסכימה, היו דבריו אלה על מוסיקה מודרנית (התרגום שלי): "כפי שאנו יודעים, ישנם רמות שונות של רגישות אינטלקטואלית. בנוגע למוסיקה, למשל, רוב הסטודנטים האמריקאים מכווננים היטב להגיב עם רגש, אינטליגנציה ביקורתית ותשומת לב משמעותית, לצורות השונות של מוסיקה פופולרית, אך אינם מוכנים לחוש או אף לחוות את המוסיקה של היידן, באך או מוצרט; היינו, ליבותיהם סגורים, או סגורים למחצה, לקאנון של המוסיקה המערבית. אינני מתכוון להתקחיל במתקפה כנגד רוק, מטאל, ראפ וצורות אחרות של מוסיקת-נעורים. למעשה, על הקוראים לדעת כי רוג'ר ווטרס, לשעבר הסולן של פינק פלויד [כך במקור – ציףציף], קיבל השראה מספר שלי והפיק דיסק שנקרא Amused to Death. עובדה זו העלתה עד כדי כך את יוקרתי בקרב הסטודנטים שאני כעת מנוע מלדחות את ווטרס או את סוג המוסיקה שלו. וגם אין לי רצון לעשות כך, משום סיבה אחרת. למרות זאת, רמת הרגישות האינטלקטואלית הנדרשת לשם הערכת המוסיקה של רוג'ר ווטרס היא, בו בזמן, שונה ונמוכה יותר מזו שנדרשת לשם הערכה של, נניח, אטיוד של שופן". ודעתכם?
... לפני כשבועיים נערכה בלונדון פרמיירה לסרט-מחווה לג'ורג' האריסון, בשם A Concert for George. בין המוזמנים הרבים שהגיעו לפרמיירה היה גם דייויד גילמור, שנראה כאן בתמונה עם סר פול מקרטני.... ... כפי שדווח, במשאל YNET על 100 האלבומים האהובים ביותר על הקהל הישראלי, זכו הפלויד בגדול. שלושה מאלבומי הלהקה היו בין 10 האלבומים הראשונים: Wish You Were Here במקום החמישי, The Wall במקום השני ו-Dark Side of the Moon במקום הראשון. שני אלבומים נוספים היו בין ה-100: Animals הגיע למקום ה-30 ו-Atom Heart Mother היה במקום ה-83.... .... לפני כשבועיים נפטר ניל פוסטמן, חוקר התקשורת והמלומד האמריקאי, אשר ספרו Amusing Ourselves to Death שימש השראה לאלבום הסולו של ווטרס משנת 1992, Amused to Death. פוסטמן היה מלומד חשוב, שביקורתו על תקשורת ההמונים והשפעתה על התרבות המערבית כיום, ובמיוחד על הדור הצעיר, מקובלת עלי ברובה. אך הוא כתב גם דברים עליהם אני חולקת (אם תרשו לי), כגון קריאתו לצנזורה מקיפה של העיתונות והטלוויזיה. בין שאר הדברים שכתב, עמם אני לא מסכימה, היו דבריו אלה על מוסיקה מודרנית (התרגום שלי): "כפי שאנו יודעים, ישנם רמות שונות של רגישות אינטלקטואלית. בנוגע למוסיקה, למשל, רוב הסטודנטים האמריקאים מכווננים היטב להגיב עם רגש, אינטליגנציה ביקורתית ותשומת לב משמעותית, לצורות השונות של מוסיקה פופולרית, אך אינם מוכנים לחוש או אף לחוות את המוסיקה של היידן, באך או מוצרט; היינו, ליבותיהם סגורים, או סגורים למחצה, לקאנון של המוסיקה המערבית. אינני מתכוון להתקחיל במתקפה כנגד רוק, מטאל, ראפ וצורות אחרות של מוסיקת-נעורים. למעשה, על הקוראים לדעת כי רוג'ר ווטרס, לשעבר הסולן של פינק פלויד [כך במקור – ציףציף], קיבל השראה מספר שלי והפיק דיסק שנקרא Amused to Death. עובדה זו העלתה עד כדי כך את יוקרתי בקרב הסטודנטים שאני כעת מנוע מלדחות את ווטרס או את סוג המוסיקה שלו. וגם אין לי רצון לעשות כך, משום סיבה אחרת. למרות זאת, רמת הרגישות האינטלקטואלית הנדרשת לשם הערכת המוסיקה של רוג'ר ווטרס היא, בו בזמן, שונה ונמוכה יותר מזו שנדרשת לשם הערכה של, נניח, אטיוד של שופן". ודעתכם?
