האמא הדואגת
New member
../images/Emo124.gifיש לנו אבחנה (א-ר-ו-ך)!!!
לבכורי בן ה3 ו7 חודשים. עיכוב וקושי שפתי- בעיקר הבעתי (ואולי גם הבנתי). ייתכן חשד להפרעת קשב, אך מוקדם לקבוע. ההמלצה: ריפוי בדיבור אצל קלינאית תקשורת ו"אצבע על הדופק". היא טוענת שהוא לא בספקטרום והיא ראתה מאות ילדים. נכון שיש מאפיינים שמתאימים (בגללם פניתי)- אבל בגדול זה לא, כי הוא תקשורתי למדי לדעתה. למשל: ניפנוף ופשיטת ידיים קדימה לזמן קצר כשהוא מתרגש, מאפיינים חזרתיים בדיבור ובמשחק, אפיזודות של ניתוק/התעלמות, הענות נמוכה בשיחה והימנעות ממשחק משותף עם בני גילו (למעט חבר אחד מסויים). היא חושבת שהרוב (האלמנטים החברתיים והשפתיים) נובעים מהקושי השפתי שיוצר חוסר ביטחון באינטראקציות חברתיות ובשיחה וכן חזרתיות על מה שהוא אומר. עניין ה"התעלמות" יכול להיות מתאים לגיל כשהוא מרוכז- ויש לעקוב אחרי ההתפתחויות. למרות שקשר העיין שלו אינו רציף בשיחה, זה לא נראה לה בעייתי כי זה בד"כ כשיוזמים פניה אליו וכשהוא יוזם- קשר העיין טוב יותר (מבדיל בין קושי שפתי לתקשורתי). המשחק שלו, השתפר פלאים. פחות זורק וצווח- יותר מבצע המחזות עם הדמויות. עדיין לפעמים מסדר חיות בשורה אבל אומר שהן הולכות לטיול/עושות רכבת וכבר לא כפייתי בעניין (אח"כ מחזיר לקופסא ועובר למשהו אחר). היום, הוא "הלך לקניות" לבקשתי והביא לי "שוקולד" (קלף), "חלב" (אויר ששתינו) ו"תרופה לאחותי" (מראת צעצוע), אתם לא מתארים לכם כמה התרגשתי! כאילו זכיתי בטוטו! זה מחזק אצלי את התחושה שכנראה היא צודקת, למרות שעדיין יש לי מחשבות שאולי הוא בכ"ז "pdd גבוה במיוחד" (הגדרה שלי). כשהוא מתחיל עם הקולות והצווחות, קשה להפסיק אותו, אבל עכשיו הוא עונה לי: "אמא, די! אני רוצה לעשות אאאאוווווו. אני כריש מפחיד!!!!!". חברים, מה אתם אומרים? אוקיי, אז מה עכשיו? הובהר לנו בפירוש שקלינאית פעם בשבוע זה ממש לא מספיק (קופ"ח מכבי- טרם פנינו) וברור לי שנצטרך תיגבור. אלא שבלי אבחנה "מתאימה" לביטוח הלאומי- אין לנו מקורות מימון מי יודע מה. האם נוכל לצפות בקלינאית ולעשות בביית מה שהיא עושה? אולי יש חומר קריאה מקצועי מנחה (תירתיר?). כמה עולה מפגש עם קלינאית, בממוצע? אולי נוכל לעמוד בזה. ו
תתקבלנה בברכה! אני מחפשת קלינאית טובה שעוסקת בתחום שפה ותקשורת, כי אני יודעת שהוא ירוויח יותר מאסטרטגיות המכוונות לילדים בספקטרום. אנחנו בפתח תקוה.
ואשמח לכל תגובה/הערה/הארה... אמא, שכנראה לא תפסיק לדאוג לעולם.
לבכורי בן ה3 ו7 חודשים. עיכוב וקושי שפתי- בעיקר הבעתי (ואולי גם הבנתי). ייתכן חשד להפרעת קשב, אך מוקדם לקבוע. ההמלצה: ריפוי בדיבור אצל קלינאית תקשורת ו"אצבע על הדופק". היא טוענת שהוא לא בספקטרום והיא ראתה מאות ילדים. נכון שיש מאפיינים שמתאימים (בגללם פניתי)- אבל בגדול זה לא, כי הוא תקשורתי למדי לדעתה. למשל: ניפנוף ופשיטת ידיים קדימה לזמן קצר כשהוא מתרגש, מאפיינים חזרתיים בדיבור ובמשחק, אפיזודות של ניתוק/התעלמות, הענות נמוכה בשיחה והימנעות ממשחק משותף עם בני גילו (למעט חבר אחד מסויים). היא חושבת שהרוב (האלמנטים החברתיים והשפתיים) נובעים מהקושי השפתי שיוצר חוסר ביטחון באינטראקציות חברתיות ובשיחה וכן חזרתיות על מה שהוא אומר. עניין ה"התעלמות" יכול להיות מתאים לגיל כשהוא מרוכז- ויש לעקוב אחרי ההתפתחויות. למרות שקשר העיין שלו אינו רציף בשיחה, זה לא נראה לה בעייתי כי זה בד"כ כשיוזמים פניה אליו וכשהוא יוזם- קשר העיין טוב יותר (מבדיל בין קושי שפתי לתקשורתי). המשחק שלו, השתפר פלאים. פחות זורק וצווח- יותר מבצע המחזות עם הדמויות. עדיין לפעמים מסדר חיות בשורה אבל אומר שהן הולכות לטיול/עושות רכבת וכבר לא כפייתי בעניין (אח"כ מחזיר לקופסא ועובר למשהו אחר). היום, הוא "הלך לקניות" לבקשתי והביא לי "שוקולד" (קלף), "חלב" (אויר ששתינו) ו"תרופה לאחותי" (מראת צעצוע), אתם לא מתארים לכם כמה התרגשתי! כאילו זכיתי בטוטו! זה מחזק אצלי את התחושה שכנראה היא צודקת, למרות שעדיין יש לי מחשבות שאולי הוא בכ"ז "pdd גבוה במיוחד" (הגדרה שלי). כשהוא מתחיל עם הקולות והצווחות, קשה להפסיק אותו, אבל עכשיו הוא עונה לי: "אמא, די! אני רוצה לעשות אאאאוווווו. אני כריש מפחיד!!!!!". חברים, מה אתם אומרים? אוקיי, אז מה עכשיו? הובהר לנו בפירוש שקלינאית פעם בשבוע זה ממש לא מספיק (קופ"ח מכבי- טרם פנינו) וברור לי שנצטרך תיגבור. אלא שבלי אבחנה "מתאימה" לביטוח הלאומי- אין לנו מקורות מימון מי יודע מה. האם נוכל לצפות בקלינאית ולעשות בביית מה שהיא עושה? אולי יש חומר קריאה מקצועי מנחה (תירתיר?). כמה עולה מפגש עם קלינאית, בממוצע? אולי נוכל לעמוד בזה. ו