לא רק ידידים פרק 27

[m i c k e y 15]

../images/Emo124.gifלא רק ידידים../images/Emo100.gifפרק 27../images/Emo160.gif

אעאעאעא סוף סוףףףף סיימתי XDD סורי שלקח כל כך הרבה זמן

הנה הפרק להיום...אבל

קודם תזכורת לפרק הקודם:

מאי ודאגי השלימו אחרי שיחה עמוקה מאוד. הארי התחיל להרגיש כאבים בכל גופו, הזעות ועייפות...היחיד שכמעט שם לב לזה היה דאגי. בבוקר טום רץ לחדרם של דני ודאגי ואמר להם שמשהו קרה להארי. בחזרה באוניברסיטה מיקי קיבלה הודעה מדני על מה שקרה אך לא הצליחה לפתוח אותה. במהירות מייקל תפס את הפלאפון שלה ומחק את ההודעה. ג'ולי ראתה מה שהתרחש ולקחה אותו לשיחה. הוא איים עליה בשנית אבל הפעם ג'ולי לא פחדה. למחרת ג'ולי ניסתה לספר למיקי על מה שקרה בטיול אך מייקל קטע אותה.. "מיק! אני חייב שתעברי איתי על החומר, יש בחן" הוא אמר לה בלחץ. שחקן. "איזה בחן?? חכי שניה ג'ולי." היא אמרה והלכה ממני. בחן, לא היה שום בחן. לאחר שמיקי הלכה למורה מייקל הסתכל עליי ואמר בשקט בשקט 'לא תוכלי לנצח אותי'. את זה אנחנו עוד נראה. הפרק הקודם:

פרק26 הפרק הזה יהיה פרק ארוך במיוחד בו אתם תגלו מה קורה עם הארי

פרק 27 *נקודת מבטה של מיקי* אחרי שעבר לי הלחץ מהבחן שבסוף לא היה, ישבתי ליד מייקל בשיעור. המורה העיר לנו די הרבה אבל היה מצחיק. הוא מצחיק אותי כמעט כמו דני, אבל אין כמו ההומור של דני ובגלל זה אני חוזרת הביתה עוד היום לעשות לו הפתעה כשהם חוזרים עוד יומיים. "ג'ולי?" קראתי לה מחוץ לחדר שלנו. "שניה..." היא ענתה לי, שמעתי רעשים ודברים נופלים. היא פתחה את הדלת ויצא משם בחור מסוקס לחלוטין. נכנסתי אחריו לחדר למראה של חדר מבולגן וג'ולי מסדרת את הכל. "יא שובבה אחת!" צבטתי אותה וצחקתי. "איך היה?" אמרתי לה בפרצוף שובבי. "איך היה מה?" היא עשתה את עצמה. "אל תשחקי איתי משחקים הרי בשביל מה היה פה בחור שנראה כמוהו והחדר כ"כ מבולגן ואל תאמרי לי שלא עשיתם כלום" קרצתי לה. "אוקיי אוקיי. היה מאוד מאוד כיף איתו, הוא ממש סוס!" היא אמרה לי וצחקה. "מי זה בדיוק? איפה הכרת אותו?" התחלתי לחקור. "אחרי ארוחת הערב כשעליתי למעלה ראיתי אותו יושב על המדרגות" קטעתי אותה ואמרתי "למה עלית במדרגות! יש מעלית" חייכתי לעצמי. "את מוכנה לתת לי לספר" היא התעקשה. "אוקי... ברשותך" אמרתי לה להמשיך "אז ככה, הוא נראה כזה מדוכא. ישבתי לידו ושאלתי מה קרה" היא סיפרה לי. "הוו ג'ולי האכפתית" צחקתי. "ביותר!" היא חייכה והמשיכה לספר "הוא סיפר לי מה מציק לו ואמר לי שאולי אני ארצה להיפגש מאוחר יותר, וזו בערך הסיבה שבאתי מאוחר אתמול בלילה... הייתי איתו, הוא כל כך מתוק וגלוי. אני חושבת שיש לי פה סיכוי למשהו טוב. אני מרגישה כל כך טוב איתו" היא הסבירה לי מה היא מרגישה ושאלה לעצתי. "אני חושבת שתלכי על זה, תנסי איתו משהו יותר רציני... הוא נראה אחד ממש חמוד" אמרתי לה. "אני שמחה שיש לך מישהו! עכשיו נוכל לצאת ברביעייה" צחקתי. "מצחיקה, נראה לך שדני ירצה לצאת ברביעייה? זה יותר מדיי שנות השישים" היא צחקה. "נו למה לא? יהיה אחלה... אני אשאל אותו מחרתיים כשהוא יחזור מאוסטרליה" אמרתי לה. "תשאלי אותו? את נוסעת ללונדון?" היא שאלה אותי. "כן, להפתיע אותם כשהם חוזרים. לא שמעתי מהם כבר כמה ימים" אמרתי לה. "וואי יפה, אולי אני אחזור איתך? המשפחה של אבא שלי שם, אני אקפוץ לביקור" היא קרצה לי והלכה להביא תיק. "עכשיו את אורזת?" שאלתי. "כן, הכי טוב להיות מוכנה ולא להילחץ אחר כך" היא חייכה אליי. "תפסי" היא הוסיפה וזרקה אליי תיק גדול. "מה?" אמרתי בבילבול. "ראיתי שהתיק שלך קרוע..." היא אמרה לי. "יאו, תודה. חשבתי שכבר לא יהיה לי מקום בתיק הקטן שנשאר לי." אמרתי לה ומישהו נכנס בדלת. זה היה מייקל. "מייקל?" ג'ולי הסתובבה אליו ושאלה. "מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו. "סתם, רציתי לדבר איתך... אני נוסע ללונדון וחשבתי שאם את לא נוסעת לשום מקום אולי תבואי איתי בהזדמנות, לפגוש את המשפחה שלי, את יודעת" הוא חייך. "הצעה מתוקה מאוד אבל לא. אני בעצמי נוסעת ללונדון לפגוש את המשפחה שלי" חייכתי. "וזה אומר שאת אח שלי" צחקתי. "אה, את... את נוסעת לפגוש את הארי, דני ואלה?" הוא אמר. נשמעה נימת אכזבה מדבריו. "אמ כן. כבר הרבה זמן לא ראיתי אותם ואני מתגעגעת" אמרתי לו. "אפשר להבין אותה, לא?" אמרה לו ג'ולי. "בהחלט" הוא ענה. "אולי עוד ניפגש שם" הוא חייך. "אני בספק" ג'ולי אמרה וזרקה משהו בחוזקה לתוך התיק. "אוקיי, אני מציעה שכולנו נרגע" צחקתי. "אתה לא צריך ללכת לארוז דברים או משהו כזה?" ג'ולי אמרה לו. "אהא, עדיף להיות מוכן כבר" קרצתי לו. "כן אני הולך... נתראה" הוא אמר לי ויצא מן החדר. "טוב ג'ולס, אני מנמנמת לי קצת לפני הנסיעה אז... רגע! את נוסעת במכונית שלך לא?" שאלתי אותה. "אמ כן אני מניחה, למה?" היא אמרה לי. "אפשר להצטרף אליך? ככה אני לא אצטרך לשלם על אוטובוס" חייכתי לעצמי. "ברור! יהיה כל כך כיף" היא צחקה. "אחלה, אז כמו שאמרתי אני מנמנמת קצת. עכשיו השעה... 11 וחצי אז תשימי שעון ל-2" אמרתי לה ונכנסתי למיטה. "אין בעיה קפטן, גם אני ישן קצת" היא אמרה לי ונשכבה גם היא במיטה. לקחתי את האוזניות שלי והקשבתי למוזיקה עד שנרדמתי. *אחרי שעתיים* "מה... השעה?" התעוררתי ושאלתי אחרי ששמעתי את הפיהוק הגדול של ג'ולי. "אני חושבת ש-1 וחצי, יש לנו עוד חצי שעה" היא חייכה. "לא, אני מעדיפה לקום עכשיו" אמרתי לה וקמתי מן המיטה הישר לשירותים. "לא! אני רציתי קודם" היא התעצבנה. "סבלנות היא מעלה" אמרתי בקול אימהי. שטפתי פנים והתקלחתי. כשיצאתי כל התיקים היו מוכנים על המיטה. זה הזכיר לי את הטיול שאני,דני,יובל והארי עשינו בזמנו. זמנים טובים. "עפנו?" ג'ולי אמרה לי. "מה? איך התקלחת?" שאלתי אותה כשראיתי ששיערה היה רטוב וריח גופה היה טוב. "אצל ג'ני בחדר הסמוך, אמרתי לה שאני ממהרת" היא חייכה. "וגם ראיתי את ג'וש" היא אמרה לי. -------------------------- יש המשךךךךךךך

 

[m i c k e y 15]

../images/Emo124.gifהמשך הפרק I../images/Emo124.gif

------------------------------- "ג'וש??" אמרתי ולא הבנתי מי זה. "נו הבחור שסיפרתי לך עליו, כבר שכחת?" היא אמרה לי. "את שכחת! שכחת להגיד לי את השם שלו" צחקתי. "אופס" היא חייכה ויצאנו מהחדר. בחניה ראינו את מייקל ונופפתי לו לשלום, הוא נופף אליי בחזרה והפריח נשיקה. "הוא כל כך מעצבן אותי" שמעתי את ג'ולי ממלמלת. "מה? למה?" שאלתי. "הוא פשוט... אני אספר לך בלונדון. מבטיחה" היא חייכה ונכנסו לאוטו. "יש לך מוזיקה?" שאלתי אותה כשהתחיל קצת לשעמם. "ברור" היא הכניסה דיסק צרוב לתוך הסטריאו. לפתע שמעתי קול מוכר של להקה והוא אמר "1,2,3,4!". "את רצינית? מקפליי" צחקתי. "נו מה, שירים יפים" היא חייכה אליי. "אבל דיסק צרוב?! את צריכה לקנות, לא יפה... אותך לאח שלי" צחקתי איתה. שרנו ביחד כל הדרך לצלילי המוזיקה של מקפליי וכל פעם ששמעתי את הקול של דני הייתה לי צמרמורת. "הקול שלו די טוב, המראה שלו לא כל כך..." ג'ולי אמרה לי בגישה פילוסופית. "היית מתה!" נתתי לה מכה קטנה בכתף. "אוקיי אוקיי, אני שותקת" היא צחקה. אחרי 3 וחצי שעות של נסיעה באוטו קופצני עם שירים קופצניים של כל להקות הבנים האפשריות הגענו ללונדון, עוד 10 דקות ואני בבית. "האם זה פה? זה כמו... כמו אחוזה של מלכים" ג'ולי הגזימה מעט למראה הבית שלי. "אבל מבפנים כמו דיר חזירים" חייכתי חיוך ילדותי. "הו, לא טוב אה..." היא אמרה לי. "לא, בכלל לא... עכשיו אני אצטרך לסדר הכל לקראת בואם" אמרתי לה והוצאתי את תיקיי מהאוטו. "אז אני מניחה שכאן אנחנו נפרדות" אמרתי לה בנימה דרמטית. "כנראה" היא צחקה. "טוב תהני אצל ההורים והכל" אמרתי לה ונתתי נשיקה. כך נפרדנו. נכנסתי לבית שהתגעגעתי אליו כל כך. הכל נשאר בדיוק אותו הדבר. עליתי לחדר של הארי. שוב הכל מבולגן, עד שסידרתי לו את המגירות. נכנסתי לחדר שלי ושל דני, עוד היו בגדים שלו על המיטה. התיישבתי על המיטה ולקחתי את הבגדים בידיי. ליפפתי אותם סביב אצבעותיי וקירבתי אל אפי. כל כך נחמד להריח את הריח שלו שוב, כאילו שהוא פה לידי... אבל בקרוב מאוד הוא באמת יהיה. הכנתי ארוחת ערב לעצמי ממה שהיה במקרר, שזה בערך כלום... אח הבנים האלה. הכנתי כמה שלטים שאומרים 'HOME SWEET HOME' וניסיתי לתלות בכניסה של הבית, בין המדרגות למנורה, כמובן שלא הצלחתי אבל יש לי עוד ניסיונות בדרך. כל הניקיונות שעשיתי ברחבי הבית היו לצלילי להקת הבנות Girls Aloud שהשירים שלהם פשוט הקפיצו אותי וגרמו לעבודה שלי בבית להיות יותר כיפית. התיישבתי במיטה שלי ונרדמתי לבסוף. *נקודת מבט של דני* "הגענו?" שאלתי את טום אחרי שורה של שאלות. "תירגע דני, זה לא מצב רגיל לשטויות שלך" טום אמר לי. "רק ניסיתי להפיג את הלחץ פה. "זה בסדר דני, כלום לא קרה" הארי אמר לי. "איך אתה יכול להגיד את זה??" אמרתי לו בעצבנות. "אני מבין שזה מעציב אותך אבל אין שום דבר שאתה יכול לעשות, או כולכם למעשה" הארי אמר לנו. חזרנו מאוסטרליה כולם והיינו בדרך הביתה. "אני לא מבין איך זה יכול להיות" דאגי אמר והיה כמעט על סף דמעות. "הו דאגי, אל תדאג" מאי אמרה לו וקירבה את ראשו אל ראשה. "טוב הגענו…תזכרו, לא מספרים עדיין כלום" טום אמר לכולנו ויצא מן המכונית". נכנסנו הביתה וראינו שלט מונח על הריצפה. "מה זה אמור להיות?" דאגי שאל. "אני לא מאמין…" אמרתי לעצמי. "מה? דני מה?!" דאגי נלחץ. "כלום, מיקי פה" אמרתי להם. "מה? איך אתה יודע?" מאי שאלה אותי. "התיק הקטן שלה עם הסיכה שהבאתי לה" אמרתי והתחלתי לחפש אותה ברחבי הבית. "אני חייב לראות אותה" הארי אמר. "אני יודע אחי, אני מחפש" אמרתי לו. "חשבת אולי לעלות למעלה?" ספיר אמרה לי ועליתי למעלה. נכנסתי לחדר שלי וראיתי אותה, שוכבת שם… במין שלווה כזאתי. לא רציתי להעיר אותה. התיישבתי על המיטה לידה ופשוט הסתכלתי עליה ישנה. היא כל כך יפה, סוף סוף אני רואה אותה. ------------------------------ יש המשך

 

[m i c k e y 15]

../images/Emo124.gifהמשך הפרק II../images/Emo124.gif

אחרון

------------------------- נשכבתי לידה ונכנסתי מתחת לשמיכה גם כן. פתאום עיניה נפתחו. חייכתי אליה, היא חולה על החיוכים הממזריים שלי. היא חייכה בחזרה ולקחה את ידי, החזיקה בה בחוזקה. "דני…" היא לחשה. "מצטער שהערתי אותך" עשיתי פרצוף. "פשוט תשתוק" היא אמרה לי והתקרבה אליי. הרגשתי את הנשימה שלה עליי. "אני שותק…" אמרתי לה בלחש. "ששש" היא השתיקה אותי ונישקה אותה. ככה היינו לנו 5 דקות רק מתנשקים, מכפים על הזמן שלא היינו יחד, אנחנו עוד נמשיך. "אנחנו צריכים לרדת למטה…" אמרתי לה. "אתה צריך לרדת למטה…" היא אמרה לי בקול מפתה וקרצה לי. חייכתי אליה ואמרתי "מיקי, זה לא הזמן… באמת" אמרתי לה וקמתי. "אוקיי, אני ארד עוד רגע" היא אמרה לי והתיישבה. ירדתי למטה ואמרתי להם שמיקי עוד מעט יורדת. "היא כבר באה… אני מציע שתשב לרגע הארי, בבקשה אל תסתובב יותר מדיי" אמרתי לו בדאגה. "כן הוא צודק…" דאגי הוסיף. "תפסיקו! פשוט תפסיקו להתנהג כאילו אני עוד מעט נשבר, אני לא מזכוכית" הארי צעק קצת. "מה הולך פה?" שמעתי את מיקי אומרת וראיתי אותה עומדת על המדרגות. "מיק!" מאי צעקה לה ורצה אליה. "מאי… מה את עושה פה? את ודא…" היא התחילה לומר. "כן" היא חייכה אליה. הן התחבקו ומיקי באה לסלון. "טום…" היא אמרה לו וחיבקה אותו. "שאפ!" היא קראה לספיר בכינוי שלה וחיבקה אותה חזק. "אחי היקר, אין לך מושג כמה התגעגעתי!" היא אמרה לו וחיבקה אותו חזק. "אמ תזהרי קצת…" טום אמר לה. "תשתוק" אמרתי לו. "למה חזרתם כל כך מוקדם? תכננתי שלטים והכל… הרסתם" היא אמרה. "מיקי, אני צריך לספר לך משהו" הארי אמר לה. "מה?" היא חייכה אליו. "אולי כדי שתשבי" הוא אמר והיא התיישבה. "טום אולי אתה… אני לא יכול" הארי אמר לטום. "הארי? מה קרה…" פניה של מיקי הפכו למודאגות. הלכתי אליה והתיישבתי לידה. היא הסתכלה עליי ולחשה 'מה קרה'. "אני די הזהרתי אותך, לא קיבלת את ההודעה שלי?" שאלתי. "לא, משהו התפקשש בפלאפון" היא אמרה. "מיקי, באוסטרליה… הארי הרגיש ממש לא טוב. הוא הזיע המון, הקיא אפילו… היו לו כאבי ראש והוא היה עייף נורא ברוב הפעמים" טום הסביר לה. "שזה אומר?" היא הסתכלה בדאגה על הארי. *48 שעות לפני* "זה הארי" טום אמר והתנשם בחוזקה. "מה קרה לו??" אני ודאגי שאלנו באותו רגע בדאגה. "הוא התעלף" טום אמר ויצאנו איתו החוצה. "מובילים אותו עכשיו באמבולנס" טום אמר. "אנחנו נוסעים איתו?" שאלתי. "רק מישהו אחד מורשה לנסוע איתו, הוא ביקש את דאגי" טום אמר לנו. "אנחנו ניסע באוטו שלנו" טום הוסיף. "אוקי אני… אני הולך אליו" דאגי נראה מלא בדאגה, הוא ראה את מאי, נשק לה ונכנס לאמבולנס יחד עם הארי שוכב באלונקה. זה היה נוראי לראות אותו ככה, חבר שלי במצב כזה. שלחתי הודעה גם למיקי הייתי חייב ליידע אותה. הגענו לבית חולים, הארי הובל לחדר מיון שם טיפלו בו ועשו את כל הבדיקות האפשריות. "דוקטור!" צעקתי לו והוא הסתובב. "מה יש לו?" שאלתי. "עוד מעט נדע" הוא המשיך ללכת. אחרי שעה של המתנה, בחדר חנוק עם 5 אנשים מודאגים הדוקטור הגיע. כולנו קמנו כדי לשמוע את דבריו. "אולי כדי שתשבו" הוא אמר. "עשינו לו את כל הבדיקות האפשריות… סי.טי, בדיקות דם ורנטגן ועוד כמה דברים שחיוניים לזהות מחלות כאלה" הוא אמר. "מחלות?" דאגי התעניין. "אני מאוד מצטער לומר... להארי יש סרטן הדם, או במילים אחרות לוקמיה" הדוקטור הסביר. היינו בשוק, לפתע לא הרגשתי את הרגליים שלי, לא יכולתי לעמוד. דאגי התעצבן נורא והטיח את ידו בקיר. הארי ודאגי נורא קרובים אחד לשני. מאי התקרבה אל דאגי וניסתה להרגיע אותו. "אבל איך!! אני לא מבין..." דמעות נזלו מפניו. טום גם הוא, שם ידיו על ראשו ולא האמין לדבריו של הדוקטור. "אבל הוא יחיה נכון? יש טיפולים" שאלתי. "אני חושש שאפילו עם הטיפולים... יש לו כמה חודשים לחיות, המחלה הפשטה במהירות, לא שמתם לב... אני מצטער" הוא אמר והלך לחדר של הארי לבדוק את מצבו. "אני לא מאמין, אני שמתי לב ולא אמרתי כלום, כלום" דאגי מילמל. "הכל באשמתי..." הוא הוסיף. "לא דאגי, אל תגיד את זה... דברים כאלה קורים, יש טיפולים" מאי אמרה לו. "אבל שמעת אותו! אין לו הרבה זמן!" הוא צעק עליה. "אוקי..." היא אמרה בשקט והתרחקה. "אני מצטער..." הוא התקרב אליה וחיבק אותה. "זה בסדר..." מאי אמרה. *בחזרה להווה* "זה לא יכול להיות" מיקי אמרה. "אני..." היא החלה לבכות. אחזתי בה בשתי ידיי. חיבקתי הכי חזק. "מיקי..." הארי התקרב אליה. "לא, הארי... בבקשה" היא אמרה בקול חנוק מדמעות. "יהיה בסדר..." הוא אמר לה וחיבק אותה. היא התרחקה. "לא! איך אתה יכול לומר את זה אחרי מה שהדוקטור אמר, הארי... אתה, אתה לא יכול ללכת ממני..." היא בכתה. "יש טיפולים" הוא אמר לה. "ננסה אותם, אולי יהיה יותר טוב." "אני מקווה. הארי... אני מפחדת" היא אמרה לו. "גם אני...בואי" הוא אמר ולקח אותה למעלה לחדרו לדבר. "מה יהיה..." אמרתי והסתכלתי על כולם עם פנים עצובות. ------------------------ שרשרו נא תגובות

יתקבלו בשמחה יתרה

 

[butbut]

יאא איזה יפה ../images/Emo9.gif היום אני לא אחפור

כמו שאני רגילה.. אבל מה שכןXDD לשתינו יש סרטן בפיק LOL...אנחנו חולניות:]

 

[m i c k e y 15]

אני אוהבת אבל את החפירות שלך../images/Emo10.gif

איך שבא לך...XD כן ראית מה זה XDDD

 

[butbut]

חח אז אולי יותר מאוחר אני אחפור לך..

אחרי שאני אסיים ת'עבודה בספרות על "בעל זבוב". XDD אם תירצי

 

[m i c k e y 15]

יאיי רוצה רוצה../images/Emo9.gif ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[Crazy Little bar]

אעעעעע

את רוצה להרוג לי את הבחורר?? ה' שישמור!!! אחלה פרק!את כותבת מדהים!!

 

[m i c k e y 15]

חכי ותראייי XD

תודה

 

[Crazy Little bar]

אעעעעע

את רוצה להרוג לי את הבחורר?? ה' שישמור!!! אחלה פרק!את כותבת מדהים!!

 

[screamin pittas]

אוי זה ממש עצוב../images/Emo7.gif

את כותבת ממש יפה

 

[m i c k e y 15]

יאיי../images/Emo24.gifתודה../images/Emo23.gif

 

[mcfly danna]

מיקי!!!!

עוד שניה נוזלות לי דמעות!!!! תראי מה את עושה לי!!!!!!!! זה כ"כ יפה... אל תהרגי לי את הארי, תצטרכי להביא את בוטץ במחליף לאחיה של מיקי, לא סתם, זה ממש ממש יפה, אני צריכה כאפה... בבקשה אל תהרגי לי את הארי!!! הוא ממקפליי!!!! מקפליי לא יכולים למות בלי שאני אראה אותם!!!!! יואו אני צריכה כאפה... זה -מ-ה-מ-ם!!!!!!

 

[m i c k e y 15]

הווו דמעות../images/Emo9.gif

XDD התיאוריות שלך XD

 

[yaelsee]

../images/Emo2.gif

אומייגד מיקי

למה? ככה להרוג את הארי?

אני אשכרה עוד שנייה בוכה פה... ומייקל הזה

הוא כזה קרץ! תהרגי אותו

 

[m i c k e y 15]

היי היי מה לעשות..בכל מלחמה יש הרוגים../images/Emo6.gif

ובפיק הזה עוד יהיו הרבה

be carful in what you wish for

 

[סיוווני XD]

../images/Emo12.gif אוה מיקי סיבכת את

העלילה ברמוווות! אבל זה מעולה

קראתי את זה אתמול בלילה וישר הלכתי לישון

ועכשיו חזרתי הביתה אז אני מגיבה לך מהר מהר לפני שאני יוצאת שוב

אני רואה שהפרקים הולכים ומתארכים

פרק מעולה

ביום רביעי פרק נוסף ייאאייי

 

[m i c k e y 15]

תודה על התגבוה מותק../images/Emo24.gif

הפרק הזה היה ארוך ממש אין לי מושג למה...פשוט הרגשתי צורך להמשיך ולהמשיך XDD אי שמחה שאת אוהבת ואומרת שזה מעולה

יאיי

 

[Lex 1]

../images/Emo41.gif../images/Emo129.gif מיק, וואט ד'ה הל??

לא צפיתי את זה. לא רוצה מוות של מישהו אהוב

זה יהיה קשה. את מוזמנת להרוג אנשים אחרים בפיק..

וחוצמזה, אהבתי. מאוד.

 

[m i c k e y 15]

זה עוד יקרה חחחח

חכי..אני מוכנה לומר שעוד 2 אנשים ימותו.. ובכן 3 אם מחשביים משהו ממש ממש קטן חחחח אם אלה החיים..... שמחה שאהבת