../images/Emo124.gif משהו עם מוסר השכל...
הֶחָצָב- מְכוֹנַת אֱמֶת מְגַלָּה פּוֹשֵׁעַ /אין לי מושג מי כתב..... נִפְלאוֹתַיו שֶׁל הֶחָצָב: הֶחָצָב קִבֵּל אֶת שְׁמוֹ בִּזְכוּת הַשָּׁרָשִׁים החוֹצְבִים דַּרְכָּם לְמַטָּה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה ועמוּד הַפְּרִיחָה החוֹצֵב דַּרְכּוֹ לְמַעְלָה. בֶּעָבָר נָהֲגוּ הַכַּפְרִיִּים לְסַמֵּן בַּחֲצָבִים אֶת הַגְּבוּל בֵּין שָׂדֶה לַשָּׂדֶה. הָאַגָּדָה שֶׁלְּפָנֵינוּ אֵרעָה בִּיֵמי שֶׁלּמה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם מִכָּל אָדָם. בִּכְפָר קָטָן בִּדְרוֹם הָאָרֶץ חַי אִכַּר זָקֵן וְלוֹ שְׁנֵי בָּנִים. הָיוּ שְׁלָשְׁתָּם מעֲבְּדִים אֶת השָׂדֵה שֶׁלָּהֶם וְנֶהֱנִים מיבוּלוֹ הָרַב. כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי הָאָב הַזָּקֵן למוּת , קָרָא אֵלָיו אֶת שְׁנֵי בָּנָיו וְאָמַר לָהֶם בְּקוֹל רוֹעֵד: "אֲנִי מוֹרִישׁ לִשְׁנֵיכֶם אֶת הַשָּׂדֶה וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּפְרֹץ בְּנֵיכֶם מֵרִבָּה – חִלַּקְתִּי אֶת השָׂדֵה לִשְׁנֵי חֲלָקִים שָׁוִים בְּגָדְלָם... בְּבוֹא עונַת הַזְּרִיעָה יִתְגַּלֶּה גְּבוּל הַחֲלֻקָּה... " לֹא סִיֵּם הָאָב הַזָּקֵן אֶת דְּבָרָיו, עָצַם עֵינָיו וּמֵת. קָבְרוּ הָאַחִים אֶת אֲבִיהֶם וְיוֹם יוֹם הָיָה הוֹלֵךְ הַבֵּן הַצָּעִיר לְהָנִיחַ פְּרָחִים עַל קֶבֶר הָאָב. בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה הָאָח הַבְּכוֹר, שֶׁהָיָה אָדָם רַע יוֹצֵא בסֵתֵר אֶל הַשָּׂדֶה לְגַלּוֹת אֶת סִמּוּן גְּבוּל נַחֲלָתוֹ וּבְלִבּוֹ זָמַם לְהָזִיז אֶת הַגְּבוּל, כָּךְ שחֵלְקָתוֹ תִגדל עַל חֶשְׁבּוֹן חֶלְקַת הָאָח הַצָּעִיר. יוֹם אֶחָד בְּסוֹף יְמֵי הַקַּיִץ הֶחָמִים עִם בֹּא הַסְּתָו וְעוֹנַת הַזְּרִיעָה כְּשֶׁיָּצָא הָאָח הַבְּכוֹר לַשָּׂדֶה הוּא רָאָה שֶׁאֶת הַשָּׂדֶה בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע חוֹצָה שׁוּרַת חֲצָבִים זְקוּפִים. הַבֵּין הַבְּכוֹר כִּי אָבִיו נִצֵּל אֶת תכוּנַת הַחֲצָבִים לִפְרֹחַ בשִלהֵי הַקַיִץ תְּחִלַּת הַסְּתָו. בָּעֶרֶב יָצָא הָאָח הַבְּכוֹר אֶל הַשָּׂדֶה, חָפַר וְעָקַר אֶת כָּל בִּצְלֵי הַחֲצָבִים שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶם חָצְבוּ וְהֶעֱמִיקוּ בָּאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה וּמִיָּד שָׁתַל אוֹתָם בַּמֶּרְחָק נִכַּר מִמְּקוֹמָם בְּתוֹךְ חֶלְקַת הָאָח הַצָּעִיר. כָּךְ הִגְדִּיל הַבְּכוֹר אֶת שָׂדֵהוּ עַל חֶשְׁבּוֹן חֶלְקַת הָאָח הַצָּעִיר. כְּשֶׁסִּיֵּם חָשׁ הוּא בַּצְּרִיבָה וגֵרוּד עַז בְּכַפּוֹת ידַיו. בַּבֹּקֶר הִבְחִין הָאָח הַצָּעִיר שֶׁחֶלְקַת שָׂדֵהוּ קְטַנָּה מְאֹד וְאִילוּ חֶלְקַת אָחִיו הַבְּכוֹר גְּדוֹלָה פִּי כַּמָּה. פָּנָה הַצָּעִיר לְאָחִיו וְשָׁאַל: כֵּיצַד זֶה חֶלְקַת שָׂדְךָ גְּדוֹלָה מִשֵׁלִי? לֹא יְתַכֵן שֶׁכָּךְ חִלֵּק אָבִינוּ אֶת הַשָּׂדֶה! "עֵינֵךְ הָרוֹאוֹת הֵשִׁיב הַבְּכוֹר וְאֵין לשָׁנוֹת אֶת מַעֲשֵׂה אָבִינוּ ..." עוֹד הֵם מִתְוַכְּחִים וּבַמָּקוֹם עָבַר שֶׁלָּמָּה הַמֶּלֶךְ עִם מִרְכַּבְתּוֹ כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הָאַחִים הִבְחִין שֶׁהָאָח הַבְּכוֹר מְגָרֵד אֶת כַּפּוֹת יָדָיו . חִיֵּךְ הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם וְאָמַר: "אָכֵן הַחֲצָבִים יְגַלּוּ לָנוּ אֶת הָאֱמֶת ! הַרְאֵה אֶת כַּפּוֹת יָדַיִךְ!" כַּאֲשֶׁר פָּרַשׂ הַבְּכוֹר אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הֵן הָיוּ אדוּמוֹת וצרוּבוֹת "הַחֲצָבִים יְגַלּוּ לָנוּ אֶת כָּל הָאֱמֶת". אָמַר שֶׁלָּמָּה וְהָלַךְ יַחַד עִם הָאַחִים לַשָּׂדֶה, שָׁם נִמְצְאוּ בִּצְלֵי הֶחָצָב בִּמְקוֹם שֶׁהָאָב שָׁתַל אוֹתָם . "כַּאֲשֶׁר עוֹקְרִים חָצָב תָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ חֵלֶק מֵהַשָּׁרָשִׁים וְהַבְּצָלִים עָמֹק בָּאֲדָמָה וְכַאֲשֶׁר נוֹגעִים בַּבָּצָל הוּא גוֹרֵם לִצְרִיבָה עַזָּה. אֲנִי מֵבִין שֶׁהָאָח הַבְּכוֹר עָקַר אֶת הַחֲצָבִים כִּי רָצָה לְהַגְדִּיל אֶת חֶלְקָתוֹ עָנְשְׁךָ יִהְיֶה שֶׁאִתָּהּ תְּקַבֵּל אֶת הַחְלָקָה הַקְּטַנָּה וְאָחִיךָ אֶת הַחֶלְקָה הַגְּדוֹלָה".
הֶחָצָב- מְכוֹנַת אֱמֶת מְגַלָּה פּוֹשֵׁעַ /אין לי מושג מי כתב..... נִפְלאוֹתַיו שֶׁל הֶחָצָב: הֶחָצָב קִבֵּל אֶת שְׁמוֹ בִּזְכוּת הַשָּׁרָשִׁים החוֹצְבִים דַּרְכָּם לְמַטָּה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה ועמוּד הַפְּרִיחָה החוֹצֵב דַּרְכּוֹ לְמַעְלָה. בֶּעָבָר נָהֲגוּ הַכַּפְרִיִּים לְסַמֵּן בַּחֲצָבִים אֶת הַגְּבוּל בֵּין שָׂדֶה לַשָּׂדֶה. הָאַגָּדָה שֶׁלְּפָנֵינוּ אֵרעָה בִּיֵמי שֶׁלּמה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם מִכָּל אָדָם. בִּכְפָר קָטָן בִּדְרוֹם הָאָרֶץ חַי אִכַּר זָקֵן וְלוֹ שְׁנֵי בָּנִים. הָיוּ שְׁלָשְׁתָּם מעֲבְּדִים אֶת השָׂדֵה שֶׁלָּהֶם וְנֶהֱנִים מיבוּלוֹ הָרַב. כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי הָאָב הַזָּקֵן למוּת , קָרָא אֵלָיו אֶת שְׁנֵי בָּנָיו וְאָמַר לָהֶם בְּקוֹל רוֹעֵד: "אֲנִי מוֹרִישׁ לִשְׁנֵיכֶם אֶת הַשָּׂדֶה וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּפְרֹץ בְּנֵיכֶם מֵרִבָּה – חִלַּקְתִּי אֶת השָׂדֵה לִשְׁנֵי חֲלָקִים שָׁוִים בְּגָדְלָם... בְּבוֹא עונַת הַזְּרִיעָה יִתְגַּלֶּה גְּבוּל הַחֲלֻקָּה... " לֹא סִיֵּם הָאָב הַזָּקֵן אֶת דְּבָרָיו, עָצַם עֵינָיו וּמֵת. קָבְרוּ הָאַחִים אֶת אֲבִיהֶם וְיוֹם יוֹם הָיָה הוֹלֵךְ הַבֵּן הַצָּעִיר לְהָנִיחַ פְּרָחִים עַל קֶבֶר הָאָב. בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה הָאָח הַבְּכוֹר, שֶׁהָיָה אָדָם רַע יוֹצֵא בסֵתֵר אֶל הַשָּׂדֶה לְגַלּוֹת אֶת סִמּוּן גְּבוּל נַחֲלָתוֹ וּבְלִבּוֹ זָמַם לְהָזִיז אֶת הַגְּבוּל, כָּךְ שחֵלְקָתוֹ תִגדל עַל חֶשְׁבּוֹן חֶלְקַת הָאָח הַצָּעִיר. יוֹם אֶחָד בְּסוֹף יְמֵי הַקַּיִץ הֶחָמִים עִם בֹּא הַסְּתָו וְעוֹנַת הַזְּרִיעָה כְּשֶׁיָּצָא הָאָח הַבְּכוֹר לַשָּׂדֶה הוּא רָאָה שֶׁאֶת הַשָּׂדֶה בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע חוֹצָה שׁוּרַת חֲצָבִים זְקוּפִים. הַבֵּין הַבְּכוֹר כִּי אָבִיו נִצֵּל אֶת תכוּנַת הַחֲצָבִים לִפְרֹחַ בשִלהֵי הַקַיִץ תְּחִלַּת הַסְּתָו. בָּעֶרֶב יָצָא הָאָח הַבְּכוֹר אֶל הַשָּׂדֶה, חָפַר וְעָקַר אֶת כָּל בִּצְלֵי הַחֲצָבִים שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶם חָצְבוּ וְהֶעֱמִיקוּ בָּאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה וּמִיָּד שָׁתַל אוֹתָם בַּמֶּרְחָק נִכַּר מִמְּקוֹמָם בְּתוֹךְ חֶלְקַת הָאָח הַצָּעִיר. כָּךְ הִגְדִּיל הַבְּכוֹר אֶת שָׂדֵהוּ עַל חֶשְׁבּוֹן חֶלְקַת הָאָח הַצָּעִיר. כְּשֶׁסִּיֵּם חָשׁ הוּא בַּצְּרִיבָה וגֵרוּד עַז בְּכַפּוֹת ידַיו. בַּבֹּקֶר הִבְחִין הָאָח הַצָּעִיר שֶׁחֶלְקַת שָׂדֵהוּ קְטַנָּה מְאֹד וְאִילוּ חֶלְקַת אָחִיו הַבְּכוֹר גְּדוֹלָה פִּי כַּמָּה. פָּנָה הַצָּעִיר לְאָחִיו וְשָׁאַל: כֵּיצַד זֶה חֶלְקַת שָׂדְךָ גְּדוֹלָה מִשֵׁלִי? לֹא יְתַכֵן שֶׁכָּךְ חִלֵּק אָבִינוּ אֶת הַשָּׂדֶה! "עֵינֵךְ הָרוֹאוֹת הֵשִׁיב הַבְּכוֹר וְאֵין לשָׁנוֹת אֶת מַעֲשֵׂה אָבִינוּ ..." עוֹד הֵם מִתְוַכְּחִים וּבַמָּקוֹם עָבַר שֶׁלָּמָּה הַמֶּלֶךְ עִם מִרְכַּבְתּוֹ כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הָאַחִים הִבְחִין שֶׁהָאָח הַבְּכוֹר מְגָרֵד אֶת כַּפּוֹת יָדָיו . חִיֵּךְ הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם וְאָמַר: "אָכֵן הַחֲצָבִים יְגַלּוּ לָנוּ אֶת הָאֱמֶת ! הַרְאֵה אֶת כַּפּוֹת יָדַיִךְ!" כַּאֲשֶׁר פָּרַשׂ הַבְּכוֹר אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הֵן הָיוּ אדוּמוֹת וצרוּבוֹת "הַחֲצָבִים יְגַלּוּ לָנוּ אֶת כָּל הָאֱמֶת". אָמַר שֶׁלָּמָּה וְהָלַךְ יַחַד עִם הָאַחִים לַשָּׂדֶה, שָׁם נִמְצְאוּ בִּצְלֵי הֶחָצָב בִּמְקוֹם שֶׁהָאָב שָׁתַל אוֹתָם . "כַּאֲשֶׁר עוֹקְרִים חָצָב תָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ חֵלֶק מֵהַשָּׁרָשִׁים וְהַבְּצָלִים עָמֹק בָּאֲדָמָה וְכַאֲשֶׁר נוֹגעִים בַּבָּצָל הוּא גוֹרֵם לִצְרִיבָה עַזָּה. אֲנִי מֵבִין שֶׁהָאָח הַבְּכוֹר עָקַר אֶת הַחֲצָבִים כִּי רָצָה לְהַגְדִּיל אֶת חֶלְקָתוֹ עָנְשְׁךָ יִהְיֶה שֶׁאִתָּהּ תְּקַבֵּל אֶת הַחְלָקָה הַקְּטַנָּה וְאָחִיךָ אֶת הַחֶלְקָה הַגְּדוֹלָה".
