נושה החודש: טיפול בזבל

../images/Emo124.gifנושה החודש: טיפול בזבל

לאחר שדובר על תפיסת תכנון "בר-קיימא" , הייתי רוצה "לפרות את השטר" לנושים ספציפיים, כדי להבין יותר את הגיון התפיסה... לפני כמה ימים דיברתי עם כימיי, שעובד ברמת חובב, וסיפר לי כמה דברים אבסורדים, בקשר לזבל מסוכן. אז, חשבתי, שאולי כדאי להתחיל עם הנושה הזה. כמובן, ביקשתי ממנו, ועכשיו מבקשת מכולכם, לכתוב על דברים, שאתם מכירים, או שמציק לכם... אותי, מאוד מעצבן העובדה, שבתל-אביב לא מפרידים בין סוגי הזבל (ידוע לי, שיש ישובים מתקדמים בנושה), מפני שלפי נתונים, שקיבלתי ממשרד איכות הסביבה, 50% מזבל הביתי "זבל חי" שאפשר לעשות קומפוסט ממנו, במקום, בלי להשקיע בהובלת הזבל...סה"כ: הייה צריך להשים בכל בניין קומפוסטר, בשיטה נוחה ונקייה. יש פיתוח ישראלי כזה. נראה, כמו פח זבל ירוק רגיל, אבל מלמעלה הסגירה הרמטית, ובתחתית יש מגירה להוציא את קומפוסט המוכן. תהליך הקומפוסטיזציה כחודשיים, אבל, מפני שזה תהליך מתמשך, בעצם לאחר חודשיים הראשונות, יש קומפוסט תמיד לדישון הגינות, וכמובן, העיקר, שחלק ניכר מזבל הביתי נשאר במקום, ואן צורך בהובלה, אחסון של זבל מעורב. האמת, ראיתי את קומפוסטר הזה בטלוויזיה, לפני כמה שנים, והייתי מאוד רוצה לדעת מי מיצר את זה, וכמה עולה, כי בעצמי הייתי קונה עכשיו! עד שבונה את הגינה, קוברת את זבל החיי ואת הגיזום, אבל בקרוב אסיים את כל הגינה, ואז, יהיה לי בעיה להכין קומפוסט. ידוע לי, שיש ישובים, שהעירייה מוכרת בתשלום סמלי (50 ₪ ) קומפוסטר, ונותן הנחה בארנונה לתושבים, שלא משליחים את זבל החי לפח רגיל. לפי דעתי, זה סידור מאוד טוב.
 

carmelz

New member
מיחזור בת"א וקומפוסטרים

שלום אווה, נתחיל בת"א. הסיבה שאין מיחזור בעיר זה מכיוון שהעירייה אינה מעוניינת בכך. קיים מיחזור של נייר עיתון רק בשתי שכונות בצפון העיר בחדרי האשפה. כמו כן קיים מיחזור קרטו מבתי עסק. בעבר היה פרויקט לאיסוף פסולת שווקים ושליחתה למפעל קומפוסט, אולם פרויקט זה הופסק. לגבי הקומפוסטרים - אכן ישנם יישובים בהם חולקו קומ' בסבסוד המשרד לאיכות הסביבה, אולם סיבסוד זה הופסק בשנה האחרונה. בכל מקרה זה לא פשוט כיום לרתום את יושבי הבניינים המשותפים בת"א לנושא ולגרום להם להפריד את הפסולת.אם את מעוניינת בקומפוסטר לעצמך - בחנויות "כתר" ידוע לי שיש קומפוסטר איכותי וכמו כן ישנה רשימה של חברות העוסקות בכך באתר המשרד לאיכות הסביבה www.sviva.gov.il
 
עיריית תל-אביב לא מעוניינת בכלום,

חוץ מלגבות ארנונה, אבל זה לא אומר, שהתושבים צריכים לקבל את זה, כדבר, שאי אפשר לשנות... בקשר לתושבים אני מאוד אופתימי...אם אוספים בכלובים את הבקבוקים הפלסטיים, כאשר צריך ללכת עד כלוב הקרוב ברחוב, אז, בתוך המגרש לא כל-כך קשה לזרוק את זבל החי. לא נדבר על זה, שבאכבות הקומפוסט זול וקל יותר ליצור גינה פורחת מסביב הבית. את הניר שנים הפרידו האנשים, עד שהעירייה לא רצתה לטפל בזה, וגימגמו משהו על כדאיות..בדיוק הכדאיות מה שמשתנה, כאשר רואים מעבר לאף, לא רק מה שעולה היום, אלא מה שיעלה מחר...
 

siviva

New member
מה עושים עם זבל?

איך הופכים זבל של אחד לזהב של האחר? אין ספק שיש שימושים נוספים שאפשר לעשות בזבל. החוכמה היא למצוא אותם. אני מאמינה שיש פוטנציאל בפסולת הביתית אבל מה שאולי יותר מהותי כאן זה הפסולת התעשייתית. בגלל המימדים, המגוון הרב של סוגי הפסולת, וגם בגלל החומרים המסוכנים שמשתמשים בהם. הרעיון הדי חדש, נראה לי, של "אקולוגיה תעשייתית" מתמקד בפוטנציאל של התעשייה להפחית פגיעה בסביבה בתהליך הייצור. מסתכלים על כל מסלול החומרים שמוציאים מהסביבה לצורך הייצור, דרך כל תהליך הייצור עד להפטרות מהפסולת. חלק עיקרי מהרעיון הוא מציאת חיבור בין הפסולות והייצור, ככה שמפעל שמייצר פסולת X יעביר אותה למפעל אחר שמשתמש בה לייצור וכן הלאה. בגלל זה קוראים לזה גם מטאבוליזם תעשייתי כי הרעיון הוא "לסגור את המעגל" של ההפטרות מחומרים ולנהוג יותר כמו בטבע שם אין פסולת שאף אחד לא צריך. הרעיון די פשוט, הביצוע עוד לא. ה"פארק תעשייתי" הידוע ביותר לממש שיטה זו נמצא בדנמרק בעיר Kalundborg וככה גם נקרא הפארק. התעשיות העיקריות בפארק הם תחנת כוח, מפעל רפואי, מתקן לייצור לוחות גבס, מתקן לזיקוק נפט והעיר המקומית. כולן תעשיות שלא נראה כאילו יש קשר בינהן, אבל הם הצליחו (ובהתארגנות ספונטנית וללא תכנון מלמעלה) ליצור מערכת העברת פסולות בינהן שמפחיתה עלויות טיפול, ורכישה מיותרת של חומרים שונים. כמה דוגמאות - אדים שנפלטים מתחנת הכוח מועברים לשימוש בית הזיקוק ובתמורה בית הזיקוק נותן גז מזוקק שבעבר היה נשרף כפסולת. הגז ישרף בתחנת הכוח ויוכל לייצר עוד חשמל ואדים שמועברים גם לחברת התרופות ולמערכת חימום מקומית בעיר. אפר מהשריפה נשלח למפעל מלט קרוב, וגבס שנוצר באחד התהליכים הכימיים נשלח למפעל הגבס. יש עוד דוגמאות רבות לתהליכים והחלפות כאלו. עכשיו למה התכנון? יש חשיבות למיקום. תעשייה כזאת יכולה להתקיים רק כשיש קרבה אזורית יחסית בין המפעלים. שעלות ההעברה לא תעלה על הרווח היחסי. הדבר השני - זה כבר נושא של מדיניות של חומרים מסוכנים בגלל שהרבה פעמים חלים עליהם הגבלות איכסון ושינוע שיכולים למנוע אפשרויות כאלה. אולי ניתן לקחת דברים כאלו בחשבון בתכנון סביבתי. או לפחות להיות מודעים לפוטנציאל
 

אלי ו.

New member
התשובה כרגיל היא כסף

ראשית, לפני שאשכח, לעצות בנושא קומפוסט פני לפורום גינון. (עברי גם על המאמרים המצוינים שלהם, למדתי משם רבות) העסק הוא פשוט, לעיריה אין שום ענין למחזר מכיון שהמחזור יקר יותר, והעלות של אי המחזור אינה נופלת על תקציב העיריות. לאזרחים אין ענין אמיתי למחזר, ברוב העולם המערבי מי שלא ממחזר מקבל קנס, בישראל התפלאתי לראות אנשים מטריחים את עצמם עם בקבוקי פלסטיק למחזור במקום לזרוק אותם בנוחות לפח וכל הכבוד להם! זה מראה שלישראלים אכפת ממחזור גם אם לא מכריחים אותם. תארי לעצמך כמה מחזור היה אם רק מיכלי המחזור היו בתוך הבנין, או טוב מכך היה אפשר לקבל דמי פיקדון על בקבוקי הפלסטיק. (כמו בחו"ל) אם המדינה היתה עושה תחשיב רציני של עלות תועלת לאורך זמן, היו נחקקים חוקי מדינה בנושא (להבדיל מחקיקה מקומית). היה עידוד של המדינה לרשויות למחזר, וחובה על האזרחים למחזר, עידוד שלהם ע"י מכלי זבל נפרדים בבנין (ולא מיכל שכונתי) וקנסות לבנין בו מצאו בזבל הרגיל חומרים למחזור (נייר/זכוכית/פלסטיק וכו')
 

עוזי ק

New member
מיחזור = לא רק כסף

ואולי אפילו נהפוכו. אבל לשם כך דרושה יוזמה והכוונה מרכזית. במיוחד בארצנו הקטנטונת. מכיוון שלצבור מסה מספיקה לפעילות מיחזור, צריך כמות מצרפית של כמה שיותר ישובים. מכיוון שנושא באחריות הרשויות המקומיות (כך זה בכל העולם), ואין שום הכוונה ממשלתית. כל רשות ממציאה לה את השיטה שנראית לה הטובה ביותר, אבל אז נפח מספיק לפיתוח תעשיית מיחזור. נוסף לכך אצלנו המדינה מסבסדת את ההטמנה (עלויות חיצוניות והובלה), מול סיוע סימלי למיחזור. במצב זה המיחזור באמת יקר יותר לרשויות. קומפוסטציה ביתית בעיר לא יתרום כלום, מכיוון שאפילו אם יצליחו להפוך את כל האורגני לקומפוסט, לאחר כמה שנים הגינה תהיה בקומה עשירית. המפתח הוא בהפרדה במקור של כמה שיותר מרכיבים למיחזור ואיסוף יעיל. מיכלי זבל נפרדים בכל בית, או איסוף בצד הדרך אלו שיטות מאוד יקרות המתאימות למדינות עשירות בהרבה מישראל. הפתרון כפי שמבוצע בארץ עם הנייר, קרטון ובקבוקי הפלסטיק, דהיינו מרכזי איסוף, הוא היחידי שיכול להתבצע בעלות סבירה לרשויות בארץ. הציבור בארץ מוכן ורוצה לשתף פעולה בנושא. רק צריך לשפר את הנגישות לציבור של המתקנים, ואפשר להגדיל בהרבה את האיסוף. כאשר האיסוף יגדל = תגדל זמינות החומר, גם המיחזור יגדל.
 

siviva

New member
אבל גם...

עוזי, לצערנו, כמו שרואים, הגישה התפיסתית של רוב העיריות היא "כלכלית" (מבחינתם המשמעות של זה היא כנראה רק עלות) ולכן השיטה לא חודרת. בהמשך לאותו קו - מס על כמות הזבל אותה משליך כל בית זו גם אפשרות,לא? ככה תהיה התאמה בין כמות הזבל לעלות הטיפול, יהיה מספיק כסף לאסוף אשפה מופרדת מכל כמה בניינים (אותה כמות כמו של פחי "צפרדע") ובנוסף גם קנס לקינוח למי שלא יפריד. כרגע, יחסית הציבור מודע ודוחף. אבל יהיה קשה מאוד להמשיך עם רמת מודעות גבוהה כזו לאורך זמן. סבסוד ההטמנות חייב להפסק בכל אופן. לא יודעת אם אידיאלי, אבל רק הצעה
 

עוזי ק

New member
כמה פקידים יצטרכו

על מנת ללוות כל משאית זבל, לחשב לכל בית אב את החשבון, לגבות את הכסף. נראה לי שהעיריות יוהבו מאד את הרעיון. האמת שנערך ניסיון בכיוון זה בשהם ונדמה לי שגם במעלה אדומים. לפי מה שקורה בנושא מיחזור במקומות אלו, זו לא בדיוק הצלחה. הרעיון שאנחנו מנסים לקדם, מתבסס דווקא על יחסית מעט מרכזי הפרדה בשלב הראשון. המרכזים אמורים לקום בסמיכות למרכזי מסחר. כך יתאפשר לקלוט ביחד פסולת מסחרית וביתית ממויינת. דבר זה יאפשר לבצע יותר הפרדות, ולאסוף בצורה יעילה יותר. נכון שבשלב הראשון יגיעו למרכזים רק משוגעים לדבר. אבל עם הזמן יתרבו המשתמשים, דבר שיוביל לתוספת נפח פעילות. תוספת הנפח תאפשר להוסיף נקודות איסוף, שיאפשרו לציבור רחב יותר לקחת חלק. סביר שגם מגוון החומרים הנאסף יגדל עם הזמן. מכיוון שהגדלת זמינות החומר תאפשר פיתוח תעשייה מתאימה ותחרות על חומר הגלם (לא עוד זבל) תוביל לייעול המערכת ולהוזלת העלות לציבור. ובא לציון גואל
 

עוזי ק

New member
במיוחד בשבילך ../images/Emo62.gif

אולי תתחילו עם זה באילת. מיחזור חשוב ביותר
 

ש מים

New member
זה רעיון! ../images/Emo62.gif

"מס על זבל". אבל כדי שלא להפוך רעיון זה לעוד "מסחטת כספים עירונית", יש לתת רף מקסימאלי לכמות זבל שאינה מחוייבת בתשלום. המס יחול רק על הכמות החורגת. עם זאת, למרות הייתרונות הברורים, עדיין לא פתרת את נושא המיחזור (היום הוא אינו כלכלי במיוחד...
).
 

siviva

New member
../images/Emo62.gif זה 2 רעיונות שונים ../images/Emo62.gif

קודם כל - אהבתי את המתקן מהתמונה של עוזי. גם ויזואלית נראה טוב ולא מוגזם. יכול לשמש גם לאיסוף שקיות ניילון בצורה טובה
, אהבתי. שנית- הסבר יותר טוב אולי על שימוש במיסים לפסולת ביתית. כמו שעוזי ציין - הבעייה של סבסוד עלויות לטיפול בזבל (בטח בקבירה!) יוצרת בעיות. עיקר הבעייה היא שהעלות האמיתית לטיפול בזבל לא נגבית מאף אחד, (לכן גם הצורך בסובסידיה). תופעת הלוואי כשאין שום פיקוח על כמויות הזבל (גם מצד בעל הבית עצמו!)היא שאנשים לא מודעים ולא לוקחים בחשבון את כמות הזבל ומיצרים כמות זבל מקסימלית. הרעיון של המס על כמות הזבל היא גם יצירת מחיר טיפול מציאותי יותר (אין מה לעשות, גם הזבל עולה לנו כסף), אבל גם אופציה להפחתה קלה של כמות הזבל שנייצר בבית. יש כמה דרכים לעשות זאת שלא יחייבו פיקוח היסטרי מצד העיריות. דוגמא אחת - שקיות זבל עירוניות שחייבים להשתמש בהן. מחיר השקית יגלם את המס ככה שככל שתייצר יותר זבל תהיה חייב להשתמש ביותר שקיות = תשלם יותר ממי שמייצר פחות זבל. למרות שנוח לנו לא לשלם על הזבל ובגלל זה גם נעדיף אולי רף מינימלי של זבל עליו לא צריך לשלם - העובדה שאנחנו לא משלמים על זה היום, יוצרת הטייה כלכלית שחלק מההשפעות שלה היא הרס סביבתי. כך גם יהיה קל לזהות מי לא משתמש בשקית הספציפית ולהחליט אם לקנוס. לגבי מיחזור - אם נמשיך עם רעיון "השקית הממומסת" הרי אם יש פחי הפרדה - הזבל הממוחזר (נייר, זכוכית, פלסטיק, אלומניום, גזם ועוד) לא יוכנס לשקית בגלל שזה יעלה יותר כסף לבן אדם, יחסית אם יעיף את זה במרכזי האיסוף. אם הוא עצלן ומעדיף להעיף את זה בפח הרגיל - ישלם על הנפח. אם מחיר שקית זבל גדולה (יותר מהנהוג בארץ) יהיה באזור כמה שקלים - הרבה פחות זבל יועף לפח. בצורה כזו - כל המשמעות של "אי כלכליות" המיחזור תשתנה. מחירי הקבירה יגולמו במחיר הזבל, סובסידיות יוכלו לעבור למיחזור. מבחינת הכמות - השיטה תבטיח היענות גבוהה להפרדת הזבל בבית ויעלה הסיכוי שהמיחזור יהיה כלכלי גם למפעל. האמת היא שלא הייתי רוצה להתחיל לשלם כסף על משהו שהיום עולה לי בחינם (כמו להעיף זבל), אבל כל מי שבתחומנו יודע שבכל מקרה זה עולה לנו, והרבה יותר! בצורת זיהום, בעיות בריאות, הרס הסביבה וכדו'. ולמה 2 רעיונות שונים?, אחד הוא נושא טיפול בזבל, שני הוא נושא של מיחזור וכלכליות. השיטה הזאת מצליחה לשלב את שני ההיבטים, אבל אולי יש מקום להפריד אותם ולמצוא פתרון שונה לכל שיטה. ולסיום... (אוף, תשובה ארוכה...) יש גם נקודות בעייתיות בשיטה. אחת מהם היא הצורך בחינוך האוכלוסיה שיבינו את עדיפויות השיטה הזו, (שלא נדבר על שכנוע הפוליטיקאים...). בעייה שנייה פחות פתירה - יש האומרים שאם כבר קניתי שקיות זבל שעולות לי הרבה כסף - אדאג להשתמש בהם כמה שיותר - ואז הרווח היחסי של צמצום כמות הזבל נאבד... אבל נו, מה אפשר להגיד על זה? אם לא נקנה שקיות - לא נזהם?, לא נראה לי.
 

ש מים

New member
מצטער, את "קצת" נאיבית...

וחוץ מזה שאני נגד "בולשביזם" ובעד "מעט" יותר חירויות לאזרח (ואני מתכוון לזה: "למרות שנוח לנו לא לשלם על הזבל ובגלל זה גם נעדיף אולי רף מינימלי של זבל עליו לא צריך לשלם - העובדה שאנחנו לא משלמים על זה היום, יוצרת הטייה כלכלית שחלק מההשפעות שלה היא הרס סביבתי. כך גם יהיה קל לזהות מי לא משתמש בשקית הספציפית ולהחליט אם לקנוס."). ועכשיו לפירוט: 1. יש דברים שהם "חלק מהחיים הנורמאליים", שאין אפשרות להמנע מהם. אחד מהם הנו ייצור אשפה. אני לא מוכן לשלם על רחצה בחוף הים ולא על נסיעה בכבישים. המדינה חייבת לספק לאזרחיה "צרכים בסיסיים" ואחד מהם הנו האפשרות לייצר אשפה (כי אחרת, היא אוסרת עליהם לאכול!). אין שום בעיה לקביעת "רף מקסימום לייצור אשפה לנפש". 2. אין לי שום אמונה בממסד ובעיקר לא במערכות המוניציפיליות! ומכאן עוד סיבה מדוע אני מחייב מתן "מידת חופש" לאזרח, במסגרת זו. חג שמח.
 

siviva

New member
צודק.. יודעת.

אני מסכימה לגמרי עם מה שאתה אומר. וההסתייגות מהממסדיות של השיטה קיימת חזק גם אצלי. מתחרה רצינית בדאגה לסביבה... אני לא נגד רף למה שהפכת ל"זכות האדם לזבל". אבל "פייס איט" - יש לנו זכות לזבל אבל גם חובה לשלם על הטיפול בזבל הזה והיום אנחנו לא משלמים. צריכים להכניס את העלות הזאת בייצור, במוצר/ בארנונה/ במסים/ לא משנה לי איך. עם רף, בלי רף, רק להכניס איכשהוא...
 

ש מים

New member
קיים כבר "תשלום בעד זבל"

הוא נבלע בתוך תשלומי ארנונה. הסכום הוא גלובלי, ללא תלות בכמות הזבל שהאדם מייצר. אני בעד הפחתת גובה הארנונה, למי שמייצר פחות זבל! מה דעתך?
 

עוזי ק

New member
מה על עלות המדידה ו\או הפיקוח

בכל הניסיונות למצוא קשר בין כמות הזבל לתשלום, נוצרת בעיה של מדידה ופיקוח. גם שיטת "השקית המשלמת" מחייבת פיקוח, במיוחד בארץ הקומבינה. למיטב ידיעתי השיטה נהוגה רק בחלק קטן משויצריה, שם אם אמרו לאדם שרק בשקית זו זורקים זבל, הוא לא יכול בכלל לחשוב על אפשרות אחרת. בארץ..... מצד שני הניסיון מוכיח שאם יתנו לציבור כלים (נגישות למרכזי הפרדה) הציבור משתף פעולה בצורה הולכת וגדלה. זאת אומרת שבהחלט אפשר להחזיר את הכדור לרשויות המקומיות. ועל מנת לשכנע את הרשויות לעשות, צריך (לא צריך, חייבים!!) ליקר את עלות ההטמנה. מהלך כזה לא צריך שום חוקים מיוחדים (למרות שיש בחוק היטל הטמנה, הוא מעולם לא הופעל) פשוט צריך לחייב את מפעילי אתרי ההטמנה במחיר הקרקע. להלן דוגמה: כביש 40 מצומת להבים לבאר שבע. מצד אחד (צפון) להבים = מחיר מגרש 300 מ"ר כך וכך עשרות אלפי דולרים. מצד שני (דרום) אתר הפסולת המרכזי לארץ ישראל דודאים. כמה שילמו מפעילי האתר על הקרקע??? '0' שח לקמ"ר
 

ש מים

New member
מסכים.

ללא קשר ישיר: צריך גם לחייב את מע"צ במחיר הקרקע (על מחלפים וכבישים) ואת חברת החשמל (קל קווי חשמל עיליים (המטילים מגבלות בניה חמורות על כל בניה שעל הקרקע בטווח ידוע מתחתם ולצידיהם.
 

siviva

New member
כן, כאן לא שוויץ...

וזה אכן טיעון מנצח...
אבל עדיין המצב היום הוא שאנחנו לא עושים חישובים כלכליים של רמות ייצור הזבל שלנו והייתי שמחה אם זה היה משתנה. כל מדד שהוא לכמויות הזבל שאנחנו מייצרים היה יכול לעזור לכל בית להפחית בקצת גם אם יש מס על הזבל בתוך הארנונה הוא לא מייצג לנו כלום היום. לא הבנתי איך ניתן שמפעילי אתרי ההטמנה יחוייבו בעלות הקרקע. לא יודעת מי מנהל אתרי הטמנה, המדינה או פרטיים?, בכל מקרה אני מניחה שזה לא בדיוק עסק כלכלי... אם מי שמייצר את הזבל לא יסייע לשלם על ההפטרות מהזבל בעלות האמיתית שלה - (שטח, טכנולוגיה, איכות הסביבה וכדו') אי אפשר יהיה לעמוד בזה. עצוב, מבאס, אבל מציאותי.
 

ש מים

New member
אתרי הטמנת פסולת

א ח ל ה עסק כלכלי שבכלכליים
(לא יודע אם את זוכרת, אבל לפני כמה שנים, קיבוץ נגבה, אם אני לא טועה, רצה להפוך כ- 300 דונם מאדמותיו למטמנת פסולת, כמובן שמסיבה כלכלית! בסוף זה לא יצא לפועל, בעיקר בשל תשלומים שדרש ממ"י בגין שינוי יעוד).
 

ש מים

New member
לא הבנתי. להרחיב על מה?

על הכלכליות שבהטמנת פסולת? מה, זה לא ברור
אגב, את העסק (הכלכלי) הכי טוב עושים בעלי הזיכיון למחצבות: 1. עושים כסף (מצויין!) מהפקת חומר חציבה. 2. מקבלים כסף, בסיום החציבה/מיצוי פוטנציאל החומר, מן "הקרן לשיקום מחצבות" - לטובת "שיקום" המחצבה (המפעיל "משקם" בעצמו...). 3. מוכרים "זכויות הטמנה" למפני פסולת למיניהם... 4. הולכים (בשירה, דיצה וריקודי עם תימניים) לסניף הבנק הקרוב! אתה הבנת את זה, ברוך
 
למעלה