אני כל פעם נדהמת מחדש מעד כמה
התגובות בפורום מדברות אלי. תודה, תודה!! אומנם אני מתחילה להרגיש כמו ז.. שכל, כפי שאביבה מגדירה את תהליך החיפוש האין סופי הזה, אבל אולי זה טוב. אולי אני צריכה למצות את שלב "ההתקשקשות" שבסופו של דבר גם מביא לתובנות. אומנם יש בו הרבה מידע מיותר ובחישה, אבל אני כן מתחילה להרגיש שדברים מתכנסים בהדרגה. לגבי ההוראה, אני מאמינה שאת צודקת. אני באמת לא מסוגלת לוותר לגמרי על התוכניות האקדמיות ובהגיון אני מבינה שהוראה לא באה לכולם בקלות. לא ברור לי אם זה ישתפראצלי באופן דרסטי, אבל יכול מאוד להיות ששווה לתת לעניין צ'אנס. אבל monicala, אני מקנא בך אם בעבר שלך יש בעיקר הנאה, הצלחות ורווחים. אני לא מרגישה (ואולי זו ראיה סובייקטיבית שלי) שככה ניתן לתאר את העבר שלי. היו תקופות נחמדות יותר ופחות, היו משכורות סבירות והיו הצלחות ואי הצלחות. אני תמיד לקחתי מאוד קשה את אי ההצלחות ונתתי להם להוריד לי את הביטחון והמוטיבציה. אולי בגלל זה אני זהירה לגבי ההחלטות הבאות ואפילו קצת חרדה.
