הסרט שלנו ../images/Emo187.gif
הסרט שלנו התחיל בכלום. המורה היה די קשה, ועשרות (באמת), עשרות תסריטים שהבאתי לו, בתור הבמאי המיועד, לא הועילו, הוא פסל אותם אחד אחרי השני בעקבות חוסר דרמטיות\סקס\טימטום עז. התקשיתי, למען האמת, אגיד לכם. יום אחד קרה קמרה, שעליו, בינתיים, לא אספר, בשביל לשמור על שמי הטוב, ואחריו, באותה סערת רגשות, עלה לי רעיון לתסריט. את התסריט הגשתי למורה ביום שאחרי, הוא התאהב, התלהב, השתגע. אישר. ברגע ששמעתי שהוא אישר, היתה בי שמחה, אך גם עצב- לא רציתי לביים סרט שכזה, סרט דרמה שהוא על סיפור אישי, פחדתי. ביקשתי ממנו לא לעשות, וגם מהצוות, אבל כולם התנגדו, התקשו. לא ידעתי מה לעשות. השתגעתי. בסוף הסכמתי, אחרי תמיכה ענקית של הצוות.
את ההפקה התחלנו באיחור של חודשיים, היו לנו רק שבועיים וחצי להשיג שחקנים, ספונסרים, לוקיישנים והכנות כלליות. מכוון שאני הייתי במאי, והמפיק בן גם, אז לא צלחנו להשיג אלפי שקלים במזומן (חוק ידוע בעסקי ההפקה), ולכן נאלצנו להסתפק באוכל שקיבלנו מאיזו מסעדה סינית ומסעדת סנדוויצ'ים, ובכסף שקיבלנו מחנות כלשהי ומעזרה מההורים (מה לא עושים בשביל ההצלחה של הילדים). בסרט שיחקו חבר וידידה, שאיכשהו, היו חברים טובים, וזה עזר לכימיה בינהם על הסט (בלה בלה בלה). הסרט צולם בלוקיישנים פשוטים כמו בתים, בית ספר, רחוב. ככה שלא התקשינו. את הסרט סיימנו בחמישה ימים, היה פשוט נפלא. שלב העריכה היה שלב מעייף ונפלא בסרט, אני והעורך עמלנו ימים כלילות, כחודשיים תמימים (אז מה עם חצי מהזמן שיחקנו בפלייסטיישן), חפרנו לתוך תוכנת העריכה, מוזיקה ואפקטים, תיקוני צבע כמעט לכל סצנה, בכי ודמעות, המון אוכל. הסרט היה מוגמר, הסוף מתעלל בצופים, סצנת הסקס מרקיעה גלים, ואני מאושר, כי איכשהו עשיתי סרט נפלא, ששמחתי עליו.
איכשהו, כנראה בגלל הסצנת סקס, או אולי בגלל שהסרט באמת היה טוב, קיבלנו הגשה 98 (על הסרט 100, אבל 95 תעודה, בגלל שעשיתי סרטים מצחיקים ובזויים בתרגילים). קיבלנו על הבגרות 100. הקהל בערב הקרנה התלהב, שמחתי, כולם שיבחו. אני גאה בצוות שהייתי בו. הסרט לא זכה בפסטיבל ירושלים, ממניעים מסוימים שלא אפרט, וגם בדימונה מאותם מיניעים. אבל אומנם - זכינו בדם, יזע ודמעות בפסטיבל פתח תקוה האגדי, במקום הראשון לסרט עלילתי, שמחתי אמוד, אף על פי ששכחו להזמין אותי לטקס. לא נורא. והינה היום, יהיה בסדר.