שאלות לפסיכולוגית התפתחותית

[שרית ארביב ימיני]

../images/Emo41.gif שאלות לפסיכולוגית התפתחותית

אתם מוזמנים לשאול, אענה במהלך סוף השבוע... שרית.

 

[תינור]

שאלה לפסיכולוגית התפתחותית

בני בן ארבעה חודשים. ברצוני לדעת מהו הגיל המתאים לכניסה למסגרת כגון: גן/משפחתון. ידוע לי כי הוא זקוק לגרייה חברתית מגיל שנתיים לערך. השאלה היא אם עדיף לו להימצא בבית עמי עד הגיל הנ"ל ואז הכניסה למבגרת תהיה קלה יותר ומשמעותית יותר מבחינת רווח עבורו או שעדיף להכניסו למסגרת כבר בספטמבר הקרוב כאשר יה ה בן 11 חודש.

 

[TaraSky]

../images/Emo66.gif"לא"

הבן שלי בן שנה ואיתי בבית. הוא מאוד מפותח, חכם ויודע להביע בדרכו שלו מה שהוא רוצה. כשהוא כועס הוא צובט אותי ממש חזק או מנסה לנשוך. ועכשיו השאלה: מה הדרך הנכונה להסביר לו להפסיק בגיל כזה? הוא מבין שזה לא נעים לכן הוא עושה את זה כשהוא כועס... ובכלל, איך אומרים "לא" בגיל כזה בצורה היעילה ביותר? יש לי עוד שאלות אבל בהמשך תודה ושבת שלום,

 

[שרית ארביב ימיני]

שלום תינור

השאלה היא מהן האפשרויות ומהם האילוצים שלך. בעיקרון,במצב אידאלי מומלץ להכניס ילד למסגרת בין הגילאים שנה וחצי לשנתיים. עד אז מומלץ טיפול של "אחד על אחד" שנענה לצרכיו של הילד ומותאם אליהם. טיפול כזה יכול להיעשות ע"י האם או מטפלת (מטפלת, סבתא וכד'). במצבים בהם הדבר אינו מתאפשר, ניתן להכניס ילד למסגרת מוקדם יותר, רוב הילדים מסתגלים, למרות שהדבר איננו אידאלי, כאמור. אם ניתן, עדיף לדחות את הכניסה למסגרת מעבר לגיל 11 חודש אותו ציינת. יש אפשרות ביניים - בגנים רבים ניתן (בסיכום מראש) להכניס ילד גם באמצע השנה (נהוג אחרי פסח). אז מרוויחים צוות אשר פנוי יותר לקליטתו של הילד וגם את תוכלי ללוות את תהליך הכניסה לגן מקרוב (בתחילת השנה בדר"כ אין אפשרות לתת להורים לשהות שבוע או יותר עם הילד). בהצלחה! שרית.

 

[שרית ארביב ימיני]

גיל שנה

tarasky שלום, עניתי לשתי שאלות דומות בשבוע שעבר ולפני שבועיים, את יכולה לערוך חיפוש. מעצם היות השאלה חוזרת על עצמה, בוריאציות שונות, אפשר כבר להבין שמדובר בתופעה נורמלית ושכיחה. כפי שכתבתי בהזדמנויות שונות, גיל שנה מהווה שלב התפתחותי לא פשוט לילדים רבים. הילד כבר מספיק גדול כדי לדעת מה הוא רוצה ולעמוד על שלו. מנגד, יכולתו השפתית ויכולת הויסות העצמי שלו עדיין לוקות בחסר והוא מתקשה להבין את רגשותיו הסוערים ולבטא אותם בדרך מקובלת. התפקיד ההורי בשלב זה הוא לווסת את תחושותיו של הילד - להסביר לו במילים פשוטות מה הוא מרגיש, לתת לגיטמציה לרגשותיו ובה בעת להציב מסגרת ברורה של חוקים וגבולות ולא לאפשר התנהגות לא רצויה. טון הדיבור צריך להיות אסרטיבי, לא רך מדי ולא כועס מדי, משפטים ברורים ומעל לכל, עקביות (בין אמא לאבא, במצבים שונים וכו'). לדוגמא: "אתה עכשיו מאד כועס. נכון, זה מרגיז שאמא לקחה את הצעצוע ,אבל אתה לא מרביץ לי - לא!". יש לציין שבגיל זה במקרים רבים האמירה לבד אינה מספיקה בתחילה ויש לצרף לה פעולה, למשל במקרה זה להחזיק את ידו של הילד בנחישות (אך לא בתוקפנות! זה לא עונש) ולחזור על העיקר: "לא לצבוט!". בהצלחה ואשמח לענות לשאלות נוספות בהמשך השבוע, שרית.

 

[שרית ארביב ימיני]

המחשב שלי קרס...

המחשב שלי קרס בסופהשבוע (וירוס), אנסה להיכנס ולענות ביומיים הקרובים... תודה וסליחה שרית.

 

[תות השמנמן הקטן של]

שאלת אוכל

שלום, (שאלתי את השאלה הזאת את התזונאית והיא המליצה לי לשאול אותך את השאלה הזאת) הבן שלי בן שנה וחודשיים ומאד מתקשה לעבוא למוצקים ובכלל אוכל אחר שהוא אינו מטרנה. העדפה שלו היא למטרנה. ממש לא מראה התעניינות באוכל אחר, גם לא כשאנחנו אוכלים ארוחת ערב או ביום שישי בארוחה משפחתית. מרק טחון אני עוד מצליחה לתת לו, למרות שבברור יעדיף מטרנה. כל פעם שאני מציעה לו אז הוא ישר מסרב (עושה לא עם הראש). קורה אחת לשבוע שהוא מוכן לטעם משהו ואז או שהוא אוכל 2-3 ביסים או שהוא מוציא את האוכל. אני משתדלת לא לעשות מכל מה שקשור לאוכל סיפור, אלא פשוט מציעה לו כל פעם. מוכן רק במבה. לא אוהב בכלל דברים מתוקים. גם כשהוא היה בן 3-4 חודשים הוא החליט שהוא לא מוכן לאכול את המטרנה שלו כשהיא אפילו קצת חמימה אלא רק בטמפרטורת החדר (קרירה) אחרת מוציא את הבקבוק ובוכה. יש לציין שהוא לא ילד רזה. הוא שוקל 12.5 ק"ג. נראה שזה פשוט לא מעניין אותו (אוכל). זה לא נראה כמו מניפולציה. כי הוא לא מקבל תשומת לב אם הוא לא אוכל. וגם עדיין מבקש לאכול מטרנה בלילה. מה שאני לא מציעה לו הוא לא מוכן. עד שהוא לא מקבל מטרנה הוא לא נרגע. אני ממש אובדת עצות תודה

 

[שרית ארביב ימיני]

שאלת אוכל

שלום! קצת קשה לדעת מהתיאור שלך מה מקור הקושי. האם לבנך יש במשך היום ארוחות של מרק טחון ופירות טחונים? האם ניסית בהדרגה לטחון פחות ופחות? איך מגיב לכך? באופן עקרוני, הייתי מציעה לבדוק את הנושא של רגישות תחושתית ו/ או רגישות למרקמים שונים. ניתן לעשות זאת אצל מרפאה בעיסוק המתמחה בתחום האכילה, למשל. אם שוללים את הכיוון הזה, הייתי מחכה עוד קצת, יש ילדים שמבשילים מאוחר יותר מבחינת הסכמה לאכילת מוצקים. איך הוא חוץ מזה מבחינה התפתחותית? מוטוריקה? שפה?דפוסי שינה? התנהגות כללית? עד כמה הנושא הזה מעסיק ומטריד אותך? לפעמים לילדים יש "רדאר" למה שמטריד את ההורים והנושא הופך ל"אישיו"... שרית.

 

[תות השמנמן הקטן של]

תשובה...

הבן שלי אוכל בבוקר גרבר (תפוח אדמה ובננה - לא מוכן משהו אחר וגם לא פירות טריים) ובשעה 12:00 אוכל מרק טחון (הרבה סוגי ירקות, קינואה והודו אדום). ניסיתי לא לטחון לגמרי אבל אוכל ממש מעט. מכל שאר הבחינות: כבר הולך, מניח קוביות אחת על השנייה, משחק עם לגו, משחיל חישוקים, משחק איתנו בכדור (מתמסר), מחשק עם מכוניות, סוגר פקקים של בקבוקים, פותח וסוגר דלתות, מקשקש אבא, אמא, או (אור), ביי ביי, מים ועוד.... אין שום בעייה מבחינה מוטורית, מבין כמעט כל מה שאני אומרת לו ויש לו תיקשורת טובה. משתעמם מאד מהר, אוהב להיות בחוץ עם ילדים ולטייל, סקרן מאד, חייב לגעת בכל. (נבדק בטיפת חלב לפני שבועיים ואין שום בעייה) לגבי שינה - הולך לישון בערך בשעה 20:00-20:30 אחרי אמבטיה. לפעמים מבקש בעצמו ללכת לישון כי הוא עייף מאד. מאד נודניק שהוא עייף. נרדם תוך רבע שעה בערך ויישן עד שעה 07:00 בבוקר. ישן בצהרים משעה 12:00 ועד 14:00-14:30. הוא זז הרבה מתוך שינה. וקם פעם בלילה לאכול. הנושא מעסיק אותי לפעמים יותר ולפעמים פחות. אני אדם שלא אוהב לבשל ולהתעסק עם אוכל. ואני מרגישה שאולי אני מספיק משקיעה בנושא. אני לא חושבת שהנושא הפך ל"אישיו" בגלל שאני רק מציעה לו ואם הוא מסרב אני לא מתעקשת. הוא פשוט לא מגלה עניין באוכל. לא מעניין אותו לראות אותנו אוכלים. מעניין אותו לקחת את הצלחת או הסכום ולשחק איתם. אני אנסה לפנות למרפאה בעיסוק המתמחה באכילה. יש לך המלצות אולי (גרה בפ"ת), יש משהו אולי דרך קופת חולים? תודה רבה...

 

[שרית ארביב ימיני]

על פניו הכל נשמע תקין

לפי תיאורך אין עדות לקושי בתחום כלשהו. האם יש רגישות תחושתית כלשהי? (קושי בלגעת בדשא או בוץ, רתיעה ממרקמים כלשהם, רגישות לפתקים של בגדים? צורך מוגבר בגירויי תנועה, כגון נדנוד חזק בגן שעשועים וכו'?). אם לא, הייתי מחכה עוד קצת לפני הפנייה למרפאה בעיסוק, תני לו עוד חודש- חודשיים ותראי האם המצב משתפר. אני לא מכירה מישהי ספציפית שמתעסקת בנושא באיזורך, נסי לברר דרך קופ"ח על מרפאה בעיסוק שעוסקת בגיל הרך (אולי יש להם מישהי ספציפית לאכילה, אני בספק... זה בדרך כלל חלק ממכונים להתפתחות הילד). בהצלחה! שרית.

 

[תות השמנמן הקטן של]

../images/Emo51.gifתודה רבה!!!

תודה רבה על התשובה - היא עשתה לי סדר בדברים. לגבי רגישות תחושתית - זה לא ממש ברור. לא ממש אוהב ללכת על דשא בלי גרביים אבל אם הוא רואה חתולה על הדשא אז בכל זאת הולך. אני אשים לזה יותר לב תודה

 

[תות השמנמן הקטן של]

חרדת זרים

שאלה נוספת אם אפשר. הבן שלי בן שנה וחודשיים ומטופל ע"י אמא שלי. מאד אוהב אותה וקורא לה ולי "אמא". מאד חברותי. אנחנו נמצאים פעם בשבוע בארוחת ערב אצל המשפחה של בעלי ואצליהם הוא רוצה רק אותי. אפילו לא את אבא שלו. הם נעלבים מזה מאד וחושבים שהוא תלותי מידי בי. גם כשהוא מגיע אליהם הוא תמיד עייף (שעה 19:00 בערב). עם המשפחה שלי הוא אחרת לחלוטין ואוהב את כולם וכשהוא איתם הוא בכלל לא צריך אותי. אני נמצאת איתו המון (משעה 14:30 כל יום וגם ישנים ביחד). הוא אוהב את אבא שלו, אבל יש לו העדפה ברורה אלי במיוחד שהוא חולה או עייף. איך אני יודעת אם אני גורמת לו להיות תלותי? אולי משהו בהתנהגות שלי? האם זה תקין שיש לו העדפה ברורה אלי והאם זה משתנה בגיל מסויים? הוא רואה את אבא שלו כל יום והוא משחק איתו לפחות שעה שעתיים ביום. אוהב לשחק איתו וגם נמצא איתו בלעדי תודה רבה

 

[שרית ארביב ימיני]

"חרדת זרים"

שוב שלום, לא הייתי קוראת להתנהגות של בנך "חרדת זרים". המשפחה של בעלך אינה זרה עבורו ומתיאורך גם לא נראה שהוא מתנהג באופן חרד. הפגנת העדפה לאם (או לאחת הדמויות ההוריות) היא תקינה, נורמטיבית ושכיחה מאד בגילאים אלה. בנוסף, את מציינת כי הילד מגיע כשהוא עייף ואז ההעדפה להיות איתך ברורה עוד יותר. לא הייתי קוראת למצב זה "תלות". מה שכן, הייתי מנסה לעשות אבחנה בינך ובין אמך (כדאי שיקרא לה סבתא או משהו בכיוון ולא אמא). עוד דבר - מה זאת אומרת "ישנים ביחד"? ביום? בלילה?אם את חשה שקיימת תלות אפשר וניתן לעודד תחילת דיפרנציאציה ביניכם ("כל אחד ישן במיטה שלו"), אך הדבר צריך לבוא ממך ועלייך להיות שלמה איתו. בהצלחה! שרית.

 

[תות השמנמן הקטן של]

תשובה...

ישנים ביחד - ישן במיטה שלו צמודה לשלי בלילה. קשה לי מאד לקום בלילה לחדר שלו כשהוא רוצה לאכול. וגם מוריד מיליון פעם בלילה את השמיכה אז אני מכסה אותו. זה הרבה משיקולי נוחות. וגם אני זורמת עם גישת "הלינה המשותפת". נרדם במיטה שלו בשעה 20:00 ואני מגיעה למיטה שלי רק בשעה 22:30-23:00. כשאנחנו בקניון הוא לא נצמד אלי אלא הולך ואפילו לא מסתכל אם אני שם (פשוט יודע שאני מאחוריו). "מתחיל" הרבה עם זרים (מחייך אליהם ולפעמים מדבר אליהם ונותן להם דברים, לוקח). ביום ישן לבד. לגבי אמא שלי - כששואלים אותו "איפה סבתא?" מצביע עליה וכששואלים "איפה אמא?" מצביע עלי. אבל, לפעמים כשהוא עייף ורוצה ידיים הוא בא אליה וקורא לה "אמא". הוא נמצא איתה במשך היום מגיל שלושה חודשים.

 

[ענת סימון]

../images/Emo124.gif שאלות לפסיכולוגית התפתחותית

 

[ענת סימון]

תודה שרית ../images/Emo24.gif

 

[האמא של איתי]

ילד פגיע

שרית שלום, איתי בן שנה ושלושה חודשים, ילד שמח וחייכן, נמצא במסגרת. הבעיה היא שהוא מאוד פגיע ומתחיל לבכות נורא מהר כשילד אחר לוקח לו משהו או נותן לו מכה או פוגע בו, בעיקר כשאני נמצאת בסביבה. איתי כן עומד על שלו, אך נשבר מהר, ומתחיל לבכות .נראה שהוא נעלב מהיחס ולא מהמעשה. אם לא מתייחסים לבכי הוא מפסיק ועובר לשחק במשהו אחר ולפעמים ממשיך לבכות עד שמסיחים את דעתו. שאלתי היא איך ניתן ללמד אותו להתמודד עם מצבים כאלו.

 

[האמא של איתי]

מקפיצה

אולי תהיה תשובה

 

[האמא של איתי]

מנסה שוב

למה לא קופץ

קפיץ

קפוץ