../images/Emo63.gifתקציר השיעור השבועי-א../images/Emo63.gif
בס"ד
חלק שני - הרעיוני:
בסוגיא בגמרא (שבת כ"א ע"כ )נאמר כך: "מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" רואים שחז"ל קבעו את מצוות הדלקת נר החנוכה" לשנה אחרת". מה העניין בכך?
יש בסיפור נס נצחון החשמונאים נקודה הבולטת והנלמדת גם לכלל חיי יהודי - מסירות הנפש! אמנם מסירות נפש למדנו הרבה לפני תקופת החשמונאים אבל יש הפעם ייחודיות מסויימת. ייחודיות זו היא אשר רצו חז"ל שנזכור בכל דור ודור והיא אשר תאיר לנו להתבונן בנס על מנת ללמוד עבור עבודת ה'. שהרי אין מאורעות שקבעו חז"ל חובת זכרון סתם, שלא לשם לימוד מסויים.
על מנת להביןמהי הנקודה שרצו חז"ל שנלמד ממנה לתמיד יש לדעת יסוד חשוב בעונשי שמיים. הדבר נכון לפרט ולכלל. כדוגמא לפרט ודווקא מפרשת השבוע, אנ ורואים שיעקב נענש דווקא באותו אופן שהוא חטא. כלומר, שיוסף בנו נלקח ממנו 22 שנה כנגד 22 שנים שהוא עזב את ביתו ולא קיים מצוות כיבוד אב ואם. לכן, גם יוסף לא היה לידו 22 שנה ולא זכה שבנו יכבד אותו גם. מכאן רואים שה' מעניש מידה כנגד מידה ובאותו סוג חטא אדם נענש בין השאר, על מנת שיסיק מסקנות מדוייקות מחטאו ויוכל לתקן לפיו את מעשיו.
גם בציבור או בעם הדבר פועל כך. אם נבחן מה היה סוג הקלקול של עם ישראל בזמן היוונים, נבין גם את העונש שה' הביא עליהם. ואכן החשמונאים הבינו מה מתכוון ה' כששלח עליהם את היוונים עם גזירותיהם, הסיקו את המסקנות הנכונות, פעלו בהתאם ומייד ה' האיר להם פנים בצורה של נס וחזרה עבודת בית המקדש למקומה תוך נצחון מוחץ על היוונים! אם כן, ננסה לבחון מה היה הקלקול באותו דור.
אנו יודעיםומכירים את המושג "מתייוונים". אלה היו יהודים שהתקרבו לתרבותם של היוונים. התקרבות זו היתה תוצאה של "חשך" רוחני - חושך כמושג לעומת "אור התורה" שהיה צריך להאיר. למעשה תקופה זו כבר נובאה בתורה (מדרש רבה בראשית): "..וחושך על פני תהום" -זו מלכות יוון שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירותיהם שהיתה אומרת כתבו לכם על קרן השור שאין להם חלק בא-לוקי ישראל.."
כותב המהר"ל שכוונת היוונים היתה ביטול הקדושה של המצוות. הן ראו במצווה חוק אנושי רגיל ובביטול המצוות התכוונו לחלל את הקדושה שבמצוות. וזו אחת הסיבות למה נקבעה מצוות ההדלקה לזכרון הניסים, בו בזמן שניסי ההצלה היו לא פחות מרשימים ומשמעותיים. כי החזרת הקדושה לעם היתה בעיקרוקביעת זכרון הניסים על הנצחון לא היה מבטא נכון את עיקר הנס ולא היה מזכיר את הסכנה שעמדה אז ובודאי לא את הסיבותליציאה למלחמה- מלחמת הקדושה בטומאה.
ויש לזכור שרצון היוונים בשונה משונאים אחרים שקמו נגדנו. לא הגלו אותנו, ולא רצון כיבוש עמד מולם ולא רצון השמדה פיסית..אפילו ביטול עבודת בית המקדש והמצוות לא הפריע להם! הם איפשרו להמשיך את חיי התורה וקיום המצוות בהבדל אחד- ללא קדושה! ולצורך כך הם לא באו בכלי נשק ומלחמה רגילים מולנו... מלחמתם היתה שונה לגמרי.. מלחמת תרבות! פילוסופיה, חיי מדע, חיי טבע מגושמים, תרבות הגוף, תרבות בילוי בתיאטראות וקרקסים.. חיילי היוונים לא עטו על עצמם שריון וקשקשים אלא ספרות והרצאות מעולם התרבות שלהם.. ובמקביל, הם חוקקו חוקים המערטלים את ישראל מקדושתו והם: שניכתוב על "קרן השור" שאין להם חלק בא-לוקי ישראל! שלא נשמר את השבת שלא נקבע את ראשי החודש על פי עדים שלא נמול את בנינו. ששמן המנורה בית המקדש לא יהיה ייחודי - לא יהיה טהור! אלה יסודות היהדות שהם המעניקים את צביון ומהות הקדושה לישראל ואותם בחרו להפסיק!
מלחמת החשמונאים היתה ללא ספק במונחים ארציים ללא כל סיכוי; התאבדות של ממש! לא הכמות, לא הכח לא עריצות וכלי מלחמתם של היוונים הרתיע אותם.. להם היתה מטרה..או הכל או לא כלום! ראה הקב"ה את מסירות נפשם וסייע בעדם, וכי מול הקב"ה יש ליוונים סיכוי? ניסים ונפלאות ראו החשמונאים במלחמה, סיוע לגבור למרות היותם מתי-מעט! דבר זה ראו חז"ל ורצו שזכרון הגלות והגאולה ממנה, יישמרו לדורות עולם!
ועל נרות החנוכההממשיכים למעשה בכל שנה ובכל מקום את אורות החנוכה
כותב הרמב"ן: (פירושו לפר' בהעלותך, במדבר על כך שנחלשה דעתו של אהרון שלא זכה להקריב בחנוכת בית המקדש גם כנציג שבט לוי, כי חשב בגלל חטא העגל ה' מנע ממנו מלהקריב) "אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרון ובניו. רוצה לומר כי הם חשמונאי ובניו וכלשון הזה מצאתי במגילת סתרים לרבינו ניסים שהזכיר האגדה הזו ואמר: ראיתי במדרש כיוון שהקריבו שנים-עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' אמר לו הקב"ה למשה: "דבר אל אהרון ואמרת אליו" יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואנ יעושה בה לישראל על ידי בניך ניסים ותשועה, וחנוכה שקרויה על שם והיא "חנוכת בית חשמונאי", ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח. עכ"ל הר"ן"
ממשיך הרמב"ן: "וראיתי עוד ב(מדרש) "ילמדנו" וכן במדרש רבה: "אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרון אל תתיירא! לגדולה מזו אתה מוכן, הקרבנות כלזמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם "אל מול פני המנורה" וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלים לעולם! והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים, והקרבנות בטילם מפני חורבנו, אף הנרות בטלות(=נרות מנורת המקדש) אב ללא רמזו אלא לנרות של "חנוכת בית חשמונאי" שהיא נוהגת אף לאחר חורבן גלותינו"
עד כאן דברי הרמב"ן. אם כן, יש קשר ישי בין נס הדלקת נרות מנורת בית המקדש לנרות החנוכה, שאף שאין לנו בעוונותינו את בית המקדש וסדר העבודה, נשארה לנו מזכרת תמידית בגלות "חנוכת בית חשמונאי" - נרות החנוכה שלנו! יהיה רצון שנזכה לראות מהרה את בית המקדש בתפארתו ואת חידוש עבודת הקרבנות לרבות את המנורה הטהורה שתאיר לנו באור יקרות בעת גאולת עולמים במהרה בימינו, אמן!!
עד כאן שיעורנו להיום יהי רצון שבזכות דברי התורה יאיר לכם הקב"ה את חייכם באור שבעת הימים
תודה רבה למשתתפי השיעור הן במסנג'ר והן בפורום
כתובת האי-מייל לא תועבר בכל מקרה לגורם נוסף
